כוס הישועות ע

אשי דמוקי דלצדדי' קתני דאם בא לוקח לגבות קרן כו' בא נגזל לגבות כו' ודאי צריך נמי לומר דהנגזל כשגבה הקרן מהלוקח עמד עמו בדין על גבייתו ויצא הקול שהשדה הזאת שגבה מהלוקח נגזל ממנו וצעק עוד על הפירות שאכל הגזלן ממנו וה"א שאם אח"כ מכר הגזלן קרקעות שהנגזל יגבה מהם דכבר יצא הקול בב"ד על גזילת הפירות הנגזלים ממני לכך קאמר דמפני תיקון העולם מפני שלא קצב עדיין מה שיגבה הנגזל בב"ד לכך אינו גובה ממשועבדים. וכאן לא קשה לי' מאי פסק כדמקשה לרבא ולרב' משום דהכא ודאי עם הלוקח לא עמד בדין על הפירות שהרי אינן אצלו משא"כ לרבא ולרב' הוה קשה לי' מאי פסק ודוק:

דף ט"ז ע"א בתוס' ד"ה ארצי קמי' כו' משמע דהכי הלכתא מדלא נקט לישנא דלא מקרי גזלן כו הנה ודאי בהא דאמר רבא לקמן כי היכא דלא נקריי' גזלנ' לא אכפת להו לתוס' מידי משום דהתם לאו סתמא דש"ס קאמר לי' רק רבא משא"כ כאן דסתמא דש"ס קאמר. ולא תימא, הלא ע"כ הכא נמי אי רב אחא או רבינא קאמר לי'. אף אני אומר דלכך סתמא הש"ס ולא קאמר' ומפרש' מאן דאמר מתנה כירושה או לאו כירושה למסתם הא דקאמ' כי היכא דליקום בהימנותא כי היכי דלהוי הלכתא הכי וק"ל:

בד"ה האי שטרא חספא בעלמא הוא וא"ת ולימא דקנ' לה במה שהחזיק, בה אחר שקנאה גזלן כו' אפשר לתרץ קושיתם דרמב"ח קאי על הא דאמר הש"ס ועד אימת ניחא כו' עד שעת העמדה בדין כו' ולר"פ עד דמתחלן יומי דאכרזתא וא"כ כבר טרף הנגזל הקרקע מיד הלוקח ואח"כ כשקנה הגזלן השדה שהחזיק בה דמהיכא יחזיק בה הלא כבר איננו עוד בידו ודוק:

עוד הקשו בא"ד וא"ת מעותיו שהיו תחלה מלוה נעשו עתה מכר הנה גם על קושיא זאת אפשר לומר ולתרץ כאשר נאמר דרמב"ח קאי על מאי דאמר לעיל אלא איכא בייניהו דיהבא מתנה מ"ד דניחא לי' דליקום בהימנותא מתנה נמי ניחא לי' וא"כ על זאת ודאי קשה לי לרמב"ח במאי יקנה המקבל מתנה בהאי שטרא כו' דליכא למימר במעותיו שהיו תחלה מלוה כו' דהלא לא נתן המקבל המתנה להנותן לו מידי. ולא תימא דמוכח דרמב"ח מיירי בלוקח ולא במקבל מתנה מדאמר האי לוקח כו' אף אני אומר דמיירי במתנה באחריות ולכך מקרי לוקח ודוק בד"ה מה שאירש מאבא כו' וא"ת ולימא דרב דאמר כר"מ כו' פירוש דהלא ע"כ רב סבר כר"מ כדאמר לקמן וק"ל אבל מ"מ יש לדקדק דלמא דסבר רב ששת דמעולם לא אמר רב רק בשדה סתם משא"כ הכא דהוה כמו שדה זו וק"ל:

דף כ' ע"ב בגמ' ת"ר כמה הוא תכריך כו' ש"מ קשר סימן הא תני ר"ח כו' מאי מכריז מנין מאי ארי' ג' כו' ה"נ שטרי מכריז ע"כ הנה יש לדקדק בהאי שקלי וטרי' דריש דבריה סותרת סוף דבריה דהלא מתחלה מוכח דקשר או הכריכה הוה הסימן שנותן בעל האבידה בלי סימן אחר שיש בהם והיינו ע"כ דמיירי דמכריז מנין דאל"כ היאך רצה להוכיח דקשר הוה סימן ותפשוט מנה בעלמא כדכתב רש"י ז"ל ודלמא הכא שאני דיש ג"כ הסימן של מנין אלא ע"כ דהשואל שאמר ש"מ כו' ר"ל דלא הוה סימן אחר כאן כ"א הקשר והמדחי נמי דהשיב לי' שלשה כרוכי' כו' ר"ל דהכריכה הוה סימן ולא קמיירי בקשר ע"כ אית לי' נמי דלא הוה סימן אחר כאן והוא המנין דאל"כ לא הוה צריך לדחות אותו בהאי דכריכה אלא הוה מצי למימר שאני הכא דאיכא נמי סי' דמנין ואח"כ קאמר שטרי מכריז ובעל אבידה יתן סי' המנין והרי זה סותר לדקודם ואמינא דלע''ד דבר זה הוא דהוה דחיק להרמ"ה אשר הביא הטור סי' ס''ה לחדש לן מלתא אשר לא הזכירו רבוותא אחריני וז''ל שם אע''ג דקיי"ל דקשר או מנין לחוד הוה סימן הכא בעינן מנין עם כריכה או קשירה וטעמא דהנך תרי שטרי דחד לוה ומלוה אינון ושמא פעם אחת פרע הלוה והמלוה נתנם לו כרוכים ולכך ידע שהן כרוכי' או כשלוה הלוה שמא לקח ממנו המעות בפעם אחת ונתן לו השטרות כרוכים ואותו שכרכן מכיר בכריכתן והאחר לא נתן אל לבו ולכך צריך מנין עם הכריכה או הקשירה וה"מ שאין שניהם לפנינו אבל אם הם לפנינו ואחד יודע בכריכה או בקשירה או המנין והאחר אינו יודע לא זה ולא זה נותנים למי שיודע עכ''ל והנה רבים וכן רבים תמהו על דברי הרמ"ה האלו וילאו למצוא פתח דבריו ויעויין בב''י דהוא הוא אף מן המתמיהין והניח הדבר בצ"ע. ומצאתי פירושים שהן תשע וכולם לא נכנסו אל לבי ורעיוני ולכך אני אומר דבאמת הרמ"ה סובר דהן כריכה הן קשירה הן מנין כל א' לחוד הוה סימן וכדק"ל בכל דוכתא כדכתב הרמ"ה רק הכא בעינן שני סימנים ביחד מצוים לפנינו בשטרות הנמצאים ואז אם יתן אחד מהם אפי' סימן אחד והשני לא יתן סימן כלל אזי יוחזרו לאותו אשר יתן סימן אחד דהלא הואיל דהשני סימנים מצוים לפנינו בשטרות הנמצאים ואי איתא דנפל מאידך ה"ל לידע סימן א' מן השני סימנים האלו והואיל דלא ידע אפי אחד מהם ודאי דהאחר הם אבל אם לא יהיה בשטרות הנמצאים כ"א סימן אחד והיינו כריכה או קשירה בלי סי המנין והיינו בב' שטרות או מנין והיינו בג שטרות, אבל לא כריכה או קשירה אזי לא יחזרו לאחד מהם אפי' אם יתן אותו סימן ואידך לא ידע אותו סימן הואיל דאפשר לומר ראותו שכרכה מכיר בכריכתן והאחר לא שם אל לבו כו' ובזה יתורץ שפיר מה דדקדקנו על הש"ס ולא הוה סתירה מני' ובי' דתחלה אמרה ש"מ קשר הוה סימן דודאי סימן אחד לחוד הוה די אם יאמר אחד מהם אותו סימן ובתנאי דאיכא עוד סימן אתר לפנינו והסימן האחר לא יאמר לא זה ולא זה וכנ"ל וא"ש א"כ הא דאמר הש"ס אח"כ דבתרי לא נהדר הואיל דליכא לפנינו כ"א סימן אחד או קשירה או כריכה וכנ"ל ויתפרשו א"כ דברי הרמ"ה הכי אשר התחיל וכתב אע"ג דק"ל כו' הכא בעינן מנין עם כריכה או קשירה פירוש דצריך להיות בשטרות הנמצאים סימן מנין עם כריכה או קשירה ולכך אמר מתני' וכמה אגודה ג' קשורים זה בזה דמשמע דוקא ג' ולא ב' משום דבב' לא ימצא כ"א סי' א' ועל זה כתב טעמא דיליה דהנך תרי שטרי כו' פי' דלכך לא אמרה מתני' תרי משום דמיירי דהוה דחד לוה ומלוה ושמא כו' ולכך הוצרכה לומר דוקא ג' הוא דהוה אגודה סימן הואיל דאית בי' עוד סימן אחר ואם איתא דמאידך נפל ה"ל לידע חד סימן מאותן שתיהם שיש בהם, וזהו שכתב ולכך צריך מנין עם הכריכה כו' והיינו דצריך להיות סימן מנין עם כריכה בשטרות הנמצאים אבל אינו רוצה לומר דצריך הבעל אבידה לומר שתי הסימנים. ומפרש אח"כ עוד דברים יותר בביאור ואמר וה"מ שאין שניהם לפנינו והיינו בשני שטרות דא"א להיות בו אז כ"א סי' אחד סי' כריכה או קשירה הוא דאמרינן דאין מועיל אותו סימן אבל אם הם לפנינו כו' פירוש שיש לפנינו שני סימנים והיינו בהיותם ג' שטרות והיו ג"כ כרוכים או קשורים והא' יודע כו' נותנים למי שיודע אפי' סימן אחד מהני ב' סימנים ובזה יתיישבו כל מה דדחיקא להני אשר תמהו על דבריו והעיקר מה דהביא להם התמי' הי' במה שהבינו דמה דכ' הרמ"ה שאין שניהם לפנינו כו' וכן הא דכתב אם הם לפנינו קאי על הבעלי דברים ע"ע ולא יאמנו ודאי בזה דבריהם ז"ל דוק, ותשכח כמה דחוקים אשר יכנס אדם ע"פ פירושם אבל אמאי דפרשתי דקאי, על הסימנים דצריכים להיות שתיהן לפנינו וכנ"ל יבא הכל לנכון ואודה את ה' שעזרנו לפע"ד לכוון דעת הגדול ומקום הניחו לי רבותי להתגדר בו. אלו מציאות, פרק ב'. דף כ"א ע"א בגמ' מצא פירות מפוזרים וכמה אמר ר"י כו' ה"ד כו' ר"ל לפרש ע"פ מה דכתב נ''י וכן איתא בב"י דלאחר שהש"ס משני באחריני אגב דיקרי מידי ידע אזי לא צריכנא לאוקמי כאוקימתא דר"י במכנשת' כו' רק דרך נפילה ואפילו דרך טובא ואגב דיקירי מידע ידע ע"כ א"כ פירושו דש"ס הכי הוא בשאלתו אשר שאל וכמה היינו דרצה לידע כמה יהי' הפירות דמצא דרך נפילה דנאמר בי' אגב דיקיר דודאי אם יהיו הפירות מועטים אזי