כוס הישועות סט

ע''ב בתוס' ד"ה הא קאמר להד"מ משמע שהלוה טוען מזויף דליכא למימר כו' ועוד דשמואל לא חייש לפרעון וקשה דאפי' כו' הנה לכאורה יש לדקדק בדבריהם אלו דמאי רצו להוכיח דטוען מזויף מדשמואל לא חייש לפרעון מ"מ נימא הא דקאמר להד"מ היינו כתבתי ללוות ולא לויתי ומעולם לא בא השטר לידי דליכא למימר עדיו בחתומי' זכו לו. ואפשר לומר דלכך הוכיחו עוד הוכחה הראשונה דא"כ נהדר לי' ללוה לצור ע"פ צלוחתו כו' ולכך א"א לומר דהא דקאמר להד"מ היינו רציתי ללוות ולא לויתי מעולם דא"כ נהדר לי' ללוה. ולכך אפשר לומר ולתרץ נמי על מאי דהוה קשה לכאורה על תוספ' למה המתיני עד הכא ולא קאמרו דבריהם לעיל על מאי דמקשה הש"ס א"ה כי אין בה אחריו' אמאי יחזיר נהי כו' מב"ח מגבי גבי וק"ל. אלא ודאי דשם אפשר לומר הא דאין החייב מודה היינו דקטעין רציתי ללוות ולא לויתי משא"כ הכא דמוכח שפיר דלא קטעין כן מהוכחת' הראשון. אבל אכתי מידי ספיקא דדבריהם לא יצאנו דאפי' אם נאמר דבאמת הלוה לא טען כתבתי ללוות ולא לויתי רק טען מזויף הוא מ"מ הוה מצי למטען כתבתי ללוות ולא לויתי ואם כן שפיר קאמרינן נמי השתא דיהי' נאמן במאי דטוען מזויף במגו דאי בעי הוה מצי למטען כתבתי ללוות ולא לויתי וא"כ מאי האי דקשי' להו אמאי לא יחזיר הלא כיון דנפל אתרע לי' הלכך אפי' יקיימנו יש לחוש שמא מזויף הוא וכדכתבו לקמן ואי משום דקשי' להו מדאמר שמואל לקמן מצא שטר הקנאה בשוק יחזיר כו' וכדכתב נמי לקמן הלא שאני התם מדהכא דהכא אמרינן דנאמן הוא בטענת מזויף אף שאיננה טענה טובה דנאמר שמא טרח לזייף השטר בחוב עד שסבורי' העדים שזהו חתימתן כההוא דגט פשוט כו' וכדכתבו לקמן מ"מ נאמין לו במגו דאי בעי טען כתבתי ללוות ולא לויתי מעולם משא"כ לקמן במלתא דשמואל דאיירי בשטר הקנאה דליכא למימר בי' כתבתי ללוות ולא לוה משום דבשטר הקנאה שיעבד לי' נכסי אע"פ שלא בא השטר לידו וכדמוכח מדברי רש"י לעיל ע"א בד"ה הניח' כו' א"כ גם טענת מזויף ליתא דלית כאן מגו אפי' אם הלוה כאן ומכש"כ בדאין הלוה כאן ודוק היטב כי בזה אזלי סוגי' דשמעתא שפיר ולפי מה שנאמר בתוס' בזה נראה לן יותר דחוק:

עוד בא"ד ומיהו מלוה עצמו יכול להיות שיגבה ע"י קיום לפי שהוא יודע באמת שהוא מזויף וטורח לסתור ראייתו לפי דבריהם אלו ק"ק א"כ מאי מקשה הש"ס לעיל לשמואל דמוקי שאין החייב מודה א"ה כי אין בהם אחריות אמאי יחזיר נהי כו' מבני חרי מגבי הלא מלוה עצמו יכול לגבות וא"כ שפיר קאמר דיחזיר ודוק:

בתוס' ד"ה יחזיר כו' ולשמא כתב ללות בניסן כו' כדאביי כו' ולכך א"ש דהש"ס מסדר דברי ר"א ור"י אחרי דברי' דאביי אע"ג דקשישי מני' טובא משום דרצה להראות דסברי כאביי וק"ל:

עוד בא"ד ולקנוני' משום יש בו אחריות נקט כו' א"כ ר"א סבר דאין בו אחריות גבי משעבדי לרבנן כו' הנה כל העדיפי מן הנביאים המפרשים ז"ל נבאו פה אחד ידברו בפירושם דגירסתם לא הי' כגירסתינו דלרבנן אמרינן ממשעבדי הוא דלא גבי מב"ח מגבי גבי ע"ע ולפע"ד אמינא דשפיר יש לגרוס גם לדבריהם כדגרסינן השתא ואפ"ה לא קשה מידי דלעולם אימא דר"א סבר דלרבנן אמרינן אחריות טעות סופר הוא וכל שטר אע"ג שאין בו אחריות כיש בו אחריות דמי והא דאמר הכא ממשעבדי הוא דלא גבי כו' ה"ק שטר כזה לא גבי ממשעבדי הואיל דנפל ואתרע בנפילה ואפי' אם יקיימנו אמרינן שמא טרח ומזייף כההיא דגט פשוט כו' אבל מבני חרי מגבי גבי כדכתבו תוספ' לעיל בדבור הקודם לזה וז"ל ומיהו מלוה עצמו יכול להיות שיגבה כו' וא"כ תוס' דהכא אזלי לשיטתם דלעיל ולכך אפשר לומר דמספקא להו באמת הכא וכתבו השני פירושי' להיות שלעיל נמי בספק דיברו ודוק היטב ותראה כי כנים דברי:

בד"ה אלמא חיישינן לקנוני' ואע"ג דמצינו למימר כו' משום דשמא כתב ללוות כו' מ"מ כו'. הנה בזה יתפרש היטב דלא נקט בבא נמי ולמה לא נקט כ"א לקנוני' לא חיישינן אלא משום דרצה למכלל נמי האי קנוניא דכתב ללוות ולא לוה וק"ל:

בד"ה הני תרתי מילי כו' וא"ת ואמאי חדא היא כו' וי"ל הא דקאמר לפרעון ולקנוניא לא חיישינן מתני' קשיתי' כו' אבל מה שמפרש דלר"מ אינו גובה כו' זה לא הזקיקו כו' גם בכאן כולם כאחד תפסו על דבריהם אלו באמרם כיון דמתני' קשיתי' דלפרעון ולקנוניא לא חיישינ' א"כ ע"כ א"א לאוקמי פלוגתתם אלא בשאין החייב מודה וא"כ ע"כ ר"מ יסבור דאינו גובה ממשועבדים ולא מבני חרי דאל"כ אמאי יחזיר וא"כ אפי' חדא תיובתא אינו כאן וע"ע. גם בכאן נראה לע"ד דלא שגו ברואה אשר כל המעיי' יראה והם לא יראו ח"ו אלא דהכא אזלי לשיטתם דלעיל ג"כ דבאם טוען מזויף הוא יכול להיות דגובה מן הלוה עצמו וא"כ שפיר הוה מצי ר"א למיקם פלוגתתם בשאינו מודה ור"מ סבר דאפ"ה יחזיר למלוה דאם יקיימנו שפיר גבי ממנו דמן הלוה עצמו יכול לגבות לאחר הקיום ולא ניחוש שמא יגבה מן הלקוחות לאחר הקיום כשנשכח הנפילה דהלא אין בו אחריות ור"מ סבר דאחריות לאו טעות סופר הוא ורבנן סברי דאחריות טעות סופר הוא וא"כ כשישתכח הנפילה יגבה נמי מן הלקוחות ולכך לא יחזיר. ואי תימא מ"מ אי אמר דמחלוקתם הוא בשאין החייב מודה הוה הברייתא תיובתי' דנאמר בה אין הלוה מודה לא יחזיר לא לזה ולזה אף לר"מ. מ"מ זה לא הוה תיובתי' דהא דקאמר דפליגי בשאין חייב מודה מתני' דחקי' לכך דבשחייב מודה מוכח ממנה דלא חייש לפרעון א"כ ע"כ לא פליגי בשחייב מודה ומוכח א"כ דפליגי בשאין חיי' מודה. אבל במאי דקאמר דלר"מ לא גבי מבני חרי לזה לא דחקה אותו המתני' וא"כ שפיר קמקשה ודוק היטב ותראה שדברי נכוני' בדעת והשכל אבל אי קשי' בדבריהם הא קשי' דמ"מ קשה דה"ל לומר דפליגי נמי במודה ואפ"ה לרבנן לא יחזיר ומטעם שמא כתב ללוות בניסן כו' וא"כ לא הוה הברייתא תיובתי דה"א דהטעם דלא יחזיר לרבנן בברייתא הוא נמי משום שמא כתב ללוות כו' וכדכתבו תוספ' לעיל בד"ה אלמא כו ובזה לא הוה אפשר לומר דמתניתין קשיתי' דהא דתנן וכל מעשה ב"ד יחזיר משום דליכא למיחש לשמא כתב ללוות כו' כדכתב רש"י לקמן דף ט"ז ע"ב בד"ה כל מעשה ב"ד כו' ודוק:

דף י"ד ע"א בגמ' הא לא קשי' כאן בשטר הלואה כאן במקח וממכר דעביד אינש דזבין ארעא ליומא מכאן קשה לי על רש"י דאמר לקמן באיזה נשך דף ס"ה ע"ב בד"ה שלא באחריות כו' וכגון דפריש לי' כו' דאי מסתמא הא אוקימנא כשמואל דאמר אחריות טעות סופר ע"כ והלא התם איירי במו"מ ובמו"מ מודה שמואל דלא אמרינן טעות סופר הוא ודוק ויש ליישב בדוחק:

וגם י"ל דבאמת טעות סופר הוא לקמן ברש"י וצ"ל הא אוקימנא כרבא כו' כלומר דרבא סבר דבין בשטר מו"מ ובין בשטר הלוא' אמרינן ט"ס הוא וכן פסקינן באמת כרבא ולא כשמואל ודוק:

בתוס' ד"ה מ"ט דרבנן תימא כו' וי"ל כו' ומ"מ אית לי' מסברא כדפירש' לעיל כו' יש לדקדק קצת דא"כ בשטר מקח וממכר נמי נימא הכי והלא התם מודה שמואל דלא אמרינן ט"ס הוא וא"כ נימא כמו שמחל השעבוד מחל גם הקרן ויש ליישב ולחלק דוק:

ע"ב בתוס' ד"ה ויש לו שבח שהנגזל כו' ומיירי שנגזלה ריקנית. הנה ניידי מפרש"י דפירש שגזלה משובחת כו' משום דא"כ אמאי מחזי כרבית הלא אף הגזלן צריך לשלם אותו שבח שהכסיף וא"כ כשטרף הנגזל מהלוקח אותו שבח כבר פרע הלוקח מה שהי' הגזלן מחויב לשלם ולמה לא יחזור הגזלן וישלם ללוקח דמי אותו שבח לשמואל וק"ל. ועוד אי אמרת שגזלה כשהיא משובח' א"כ נימא לרב דהלוקח יגבה דמי אותו שבח ממשועבדי' דהרי כבר הי' קצוב גם אותו שבח שגזל אבל זה אינו מוכח כ"כ וק"ל:

דף ט"ו ע"א בתוס' ד"ה כשעמד בדין על הקרן כו' וי"ל