כוס הישועות סח

מדעתו ואין אנו צריכי' לתירוץ דש"ס דלעיל ולחלק בין אם משתמר או אינו משתמר וא"כ מנ"ל לתוספת לומר השתא דבמציאה אם משתמר' קונה אפי' אינו עומד בצדו. וזהו דקשה לי נמי על הרא"ש והטור דפסקו כרב פפא במתני' אפי' אינו עומד בצדו וכדמתרץ ר"א ומחלקי' בין דעת אחרת כו' ופסקי נמי דבמציאה קונה אפי' אינו עומד בצדו בחצר המשתמרת ומנ"ל זה ודוק. ולפי דעתי הי' אפשר לומר אפילו דרב פפא קאי על מאי דאקש' הש"ס לעיל על הא דאמר ר"י אמר שמואל והוא שעומד כו' ותקני לי' שדהו ועל זה מתרץ ר"פ דדעת אחרת שאני וריב"ח איירי ממתנה דדעת אחרת מקנה אבל במקום דאין דעת אחרת אינו קונה אפי' במשתמר ודלא כדמתרץ לעיל ומחלק בין משתמר ואינו משתמר וא"כ יש לן מקום לומר מנ"ל להרא"ש ולטור ולבעלי תוספ' דבמציאה קונה במשתמר'. כל זה כתבתי עד שלא באתי בעיוני דשמעת' דב"מ דף ק"ב אבל כדבאתי שם ראיתי דלא קשה מידי וע"ש מה שכתבתי בשמעתא ההיא ודוק. והנה הרמ"א בהג"ה סי' ר' כתב מיהו אם המוכר השכיר לו חצר עצמו והמטלטלי' שמוכר לו מעורבי' עדיין עם שאר מטלטלי' של המוכר מקרי חצר שאינו משתמר ולא קנה, עד כאן והש"ך הרבה להקשות עליו שכתב נגד המסקנא דהש"ס דהלא הא דכתבו תוספ' בד"ה וכי בצד שדהו כו' וי"ל דלגבי זקנים לא, הוה משתמר שלא הי' הפסק בין תבואתי לתבואתם כו' לא כתבו אלא לפי קס"ד דהש"ס דלא מחלקינן בין מתנה דדעת אחרת ובין מציאה אבל למאי דמסיק ר"פ ומחלק ביניהם א"כ אפי' בשהפירות מעורבי' ל"ל בה דהלא לא בעינן חצר משתמר כלל. ונראה לי לתרץ דהרמ"א כתב דבר המסתבר ויפה דיבר בזה דהלא הטור בעצמו כתב שם סי' ר' דמ"מ צריך החצר להיות משתמר לדעת הנותן אע"פ שאינו משתמר לדעת המקבל וא"כ כשהפירות מעורבין עם פירות של בעל הבית אינו משתמר א"כ אפי' לדעת הנותן ודוק:

בתוס' ד"ה ויצא בפת' אחר ל"ג ואפקרי' כו' ונ"ל דאף אם גרסינן לי' לא קשה מידי דהלא רש"י מדייק בדבריו לומר זרק ארנקי והפקירו לכל הקודם ע"כ. א"כ ודאי הקנה אותו לזה שזוכה בראשונה ואם אויר שאין סופו לנוח כמונח דמי לזה שיש לו הבית זכה בו וק"ל:

בתוס' ד"ה והאמר שמואל כו' עד והא דקרי לי' יחידאי כו' מ"מ רבנן כו' יש לדקדק קצת דא"כ מוכח קצת דהטעם דר"י הוא משום דעשאו שאינו זוכה כזוכה דאי לאו הכי היכי אמר התם כיחידאי לא מוקמינן הלא לא פליג עליו אלא ר"מ וא"כ מאי מקשה הכא על ר"י הלא שפיר ידע התירוץ דעשאו שאינו זוכה כו' ואפשר לומר דסוגיא דהכא איתמר קודם סוגיא דהתם או לא ידע מסוגיא דהתם וק"ל. בד"ה אא"ב תימא כו' וי"ל דמסתמא לא פליג ר"י על כמה משניות כו' פירוש לדבר דאי איתא דפליג עליהם לא הוה משתמיט רבי מלומר בחד מקום דר"י פליג אלא ע"כ באמת דלא פליג ר"י על מאי דאמרו יד בן כיד אביו אבל זה א"א לומר דאין סברא דיפלוג ר"א על כמה משניות דזה הוה דבר שאין לו שחר וכי אין רשות לאיזה תנא לפלוג על מתני' וק"ל ובזה מתורץ נמי מאי דמקשה מהרש"א הלא לפי מאי דמסקי תוס' בד"ה שמואל טעמא כו' מוכח ע"כ דר"י פליג על המשניות ע"ע ולפי מאי שכתבתי לא קשה מידי דהלא לפי מאי דכתבו לקמן דשמואל משמע לי' דקטן דמתני' דילן איירי בקטן ממש אע"פ שאינו סמוך כו' ור"י אית לי' לדעת שמואל דזוכה רק אביו זוכה אח"כ ממנו מטעם איבה והיינו דוקא בסמוך על שלחן אביו והנה אע"פ דר''י חולק בקטן שאינו סמוך מ"מ בקטן סמוך אית לי' כמתני' דילן וכמשניות דמעשר ועירובין וא"כ שפיר עשה בי דלא הי' מסדר אשר חולק ר"י על כמה משניות וק"ל:

עוד בא"ד וי"ל דמדרבנן אין סברא שיתקנו שתי זכיות שיזכה הבן קודם ואח"כ יזכה האב ממנו אלא אי מדרבנן הוה בשעת זכיית הבן בא לו זכיית האב משום דבשעת הגבהה לוקחה להריצ' לאביו כו' הנה אל תטעה בדבריהם לומר דאין החכמים מתקנים שתי תקנות או שתי זכיות, דמנ"ל לומר זה וגם דא"כ הוה קשה הלא ע"כ לר"י צריכי לומר דתיקנו שתי תקנות ושתי זכיות וכדאקשי מהרש"ל ומהרש"א אלא נ"ל דפירוש דבריהם כך הוא דהלא לפי מאי דאמר שמואל דבכל קטן אמרינן מציאת קטן לאביו שבשעה שמוצאה מריצה לאביו ובין קטן הסמיך ובין שאינו סמוך בכל מקום אמרינן דהוה לאביו א"כ ודאי לא תקנו חכמים שתי זכיות דלמה להו לתקן שתי זכיות שמתחלה יזכה הקטן ואח"כ יזכה אביו ממנו הלא בחדא זכייה הוה די דבשעת זכיית הבן יבא ג"כ זכיית האב בשלמא אי מחלקינן בין קטן לקטן דקטן דסמוך הוה דאב אבל בשאינו סמוך לא הוה דאב א"כ ודאי דצריכים לתקן שתי זכיות דמתחלה יזכה הקטן ואח"כ יזכה האב ממנו משום איבה והיינו בקטן הסמוך ואי לא הוה מתקני אלא חדא זכייה דבשעה שמגבי' הבן יהי' לאב א"כ כל קטן אפי' אינו סמוך יהי' מציאתו לאביו וזכי' כזו לא רצו לעשות אבל אי לא מחלקינן בין קטן לקטן ובכל קטן אמרינן דהוה דאב אם כן ודאי לא תיקנו שתי תקנות ודוק ותמצא ותמי' לי על שני מאורות הגדולים האלו שלא ירדו בעיון חכמתם הרמה לכך ונכנסו בדוחקי' גדולי' והלא אם תדקדק היטב בדברי תוס' ולשונם תמצא שכיונו למה שכתבתי דהלא לא כתבו שלא תקנו שתי תקנות רק שלא יתקנו שתי זכיות. ובזה יתורץ נמי מאי דלא מקשה הש"ס ר"י אדר"י בלא ההוא דשמואל דהכא דהלא לפי מאי דכתבתי דאפשר לומר דתקני שתי תקנות אם מחלקינן בין קטן לקטן וא"כ בלא ההוא דהכא לא הוה קשה לי' דר"י אדר"י דשפיר ידע דר"י דאמר ילקט בנו אחריו סבר דמדרבנן הוא קונה ואח"כ יזכה אביו ממנו מטעם איבה, אם הוא סמוך ואם אינו סמוך מכש"כ שילקט אחריו דהלא מציאתו לעצמו אבל השתא דאמר שמואל דבכל קטן אמרינן דמציאתו לאביו מטעם דמריצה לאביו וא"כ א"א לומר דזכי לנפשי' מדרבנן ואח"כ יזכה האב ממנו דלמה להו לתקן שתי זכיות וכדתירצו תוספת כדפריש' ולכך מקשה השתא דר"י אדר"י ודוק:

ע"ב בתוס' ד"ה ר"י אמר כו' מפר"ת כי היכי דפליגי כו' ובזה נראה לפרש דלכך קאמרה הש"ס הכא ופליג' דרחב"א אר"י ולא קאמרה ורחב"א אר"י אמר כדרכי' דש"ס בכל מקום דפליגי שני אמוראי' ובפרט שמואל ור"י דהוו בדור אחד ולעולם הוו בעלי פלוגתות דהדדי אבל במאי דקאמרו התוספ' כי היכי דפליגי הכא פליגי נמי גבי עירוב כו' א"כ אפשר לומר דבאמת לא פליגי אהדדי בפירוש רק שמואל אמר פירושי' על מתני' דהכא ור"י אמר פירושי' על מתני' דעירובי' והואיל דדמי' להדדי קאמר' הש"ס ופליג' דר"י וק"ל:

וא"ת דבאמת שם בעירובין לא מצינו דאמר ר"י מידי מ"מ בזה לית לן בה דודאי הש"ס ידעה מאי דאמר' וקבעו דבריהם הכא ולכך לא הוצרכ' לומר שם:

בד"ה מאי בעי' גבי' דהיא נמי אינה יכולה למכור עצמה אחרי כן כו' ובזה יתפרש היטב במאי דמשנה הש"ס לשונה דמתחלה אמרה מאי בעי' גבי' ואח"כ אמרה תיפוק במיתת האב ולא קאמרה, ה"נ תיפוק בסימני' דבעי' להורות דאפי' לאחר יציאת' אינה יכולה למכור עצמה וק"ל:

בגמרא גירשה פשיטא הב"ע במגורשת ואינה מגורשת כו' וצריך לומר לפי זה הא דאמרה מתני' מציאת אשתו שגירשה אע"פ שלא נתן את כתובתה כו' משמע דהחידוש הוא מטעם שלא נתן לה עדיין כתובתה אלא הואיל דמגורש' ואינה מגורשת לכך לא נתן לה כתובתה דאם גירשה שפיר ודאי דכבר נתן לה כתובתה וא"כ שפיר קאמר' מתני' אע"פ שלא נתן לה כתובתה וק"ל:

דף י"ג ע"א ברש"י ד"ה אביי אמר כו' ולהכי מוקי בהאי טעמא כו' אבל השתא דתנן כו' חיישי דלמא כתב ללות ולא לוה כו'. נראה דהיינו במקום דאין החייב מודה ואמר דמעולם לא באו לידו וכההיא דתנן בסיפא דמתני' מצא גיטי נשים כו' שמא כתובי' היו ונמלך עליהם שלא ליתנם ודוק וכן משמע במהרש"א ומהרש"ל תמה על דברי רש"י שלא במשפט: