כוס הישועות סו

מאי קאמר רבא חי א"ל קני בהמה וקני כלים מי קני כו' פירוש מדבעי לך משוך ולא קאבעי בקני משמע דבקני פשיט לי'. ומאי קושי' דלמא לעולם אימא לך דאפי' בקני קמבעי לי' והא דלא בעי בקני משום דבעי' דלי' הוא אפי' בקופה אי אמר לי' משוך קופה זו כו' ואי הוה בעי בקני ודאי דבקופה קני דאטו אם יהיו שני כלים זה בתוך זה ורוצה לקנות שניהם וכי יעשה משיכה בכל אחד ואחד דהלא ודאי דבמשיכה אחת קונה שניהם וק"ל:

ואח"כ כתבו וא"ת תפשוט מברייתא כו' אפשר לומר דאם לא הוה מוכח דבקופה פשיטא לי' לא הוה קשה משם משום דהי' אפשר לומר דשאני התם דהפירות הם בתוך הכלים והכלים על החמורים ולכך לא קנו הפירות דהלא די לן דבמשיכת הכלים יקנה הפירות או במשיכת החמורים יקנה הכלים אבל השתא דאמרו דודאי במשיכת הכלים קונה הפירות שבתוכה וא"כ אית לן לומר דלהוי הפירות כמו שמונחים על החמורים עצמם ולכך מקשי' משם וק"ל:

עוד בא"ד אי נמי אי הוה בעי קני בהמה וכלי' והוה מהדר לי' דקנה לא הי' יכול לידע מזה שבמשיכת הבהמה יקנה הכלי' כי שמא מטעם חצר קני ובכפותה כו' פירוש דהוה אפשר למטעי בפשיטתו והא דמקשה רבא אי א"ל קני בהמה כו' משום דאכתי לא ידע מהא דמשני לי' בכפותה וא"כ קושיתו הוא קושית התוס' בעצמם וקמשני לי' בכפותה וכדמתרצי' התוס'. רק דהוה קשה להו לתוס' מתחלה דאפי' לפי מאי דמשני לי' בכפותה משמע אבל אם אינה כפותה וא"ל קני במשיכה נמי קמבעי' לי' וא"כ קשה להו למה באמת לא קמבעי' לי' בקני ובמהלכת ולכך שפיר מתרצים דהוה אפשר למטעי בפשיטתי' ודוק וכתבתי זאת משום דראיתי במהרש"א מאי דלא נהיר לי ע"ע:

בתוס' ד"ה ולימא מר מעני לעני מחלוקת ויחלוקו בתופס לב"ח כו' ולא מטעם מיגו כו'. יש להוכיח קצת כדבריהם דאם תאמר כפרש"י דסבר ר"נ דפליג במגו וא"כ כ"ע סוברים תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קני רק ר"א סובר הכא דקני מטעם דלא הוה כתופס לב"ח במקום שחב לאחרים מטעם מגו דאי בעי זכי לנפשי' כו' א"כ ר"נ דאמר לקמן המגביה מציאה כו' מ"ט הוה תופס כו' והתופס לב"ח כו' לא קנה למה לי' למימר הכי ולאשמעינן דתופס ב"ח במקום כו' לא קנה הלא לא מצינו מאן דפליג על זה ויסבור דתופס לב"ח יקנה אלא ע"כ דר"נ סובר דחכמי' ור"א פליגי בהכי ולכך הוצרך לפסוק לקמן דלא קנה וק"ל. דף י' ע"א בגמ' ה"נ מסתברא דקתני סיפא כו' אלא לאו הקמ"ל רישא דאמר תחלה. ק"ק א"כ דמוכח ממתני' דהכא דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו לפי דעת עולא א"כ למאי הוצרך מתני' דלעיל למתני משנה יתירה בזמן ששניהם מודים כו' לומר דמגביה מציאה לחבירו קני חבירו וכדתני רמב"ח לעיל דף ח' ע"א הלא ממתני' דהכא מוכח בהדי' מדקתני בסיפא תחלה לומר דרישא בדאמר תחלה הא לא אמר תחלה קנה חבירו ומכש"כ דקשה לרבא דאמר דממשנה יתיר' לא ילפינן אלא אם זכי לנפשי' כו' אבל לא אי בעי זכה. רק זאת לא הוה קושי' כולי האי על רבא בעצמו דאפשר דרבא סובר דמשנתינו אינו מוכרח כעולא רק דסיפא תני תחלה לומר דרישא קמיירי אף דלא אמר תחלה וכדאמר ר"נ אבל לעולא דהוכחתו מדקתני תחלה בסיפא א"כ ודאי קשה כנ"ל ודוק:

בגמ' אמר רחב"א אר"י המגביה מציאה כו' וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכי לי. בטור סי' רס"ט פסק כר"י ופסק נמי אם לאחר שהגביה סתם אמר בדעתי' הי' להגביה לעצמו תחלה אינו נאמן אם לא שאמר בשעת הגבהה שרוצה לזכות לעצמו וכן פסק בסמ"ע ותמהו עליו כל האחרונים מנ"ל להטור דבר זה ומהיכן יצאו דברים אלו ואני אומר דהוכחתי' הוא הוכחה עצומה וראוי למי שאמרו. דהנה לכאורה הוה, קשה לפי דברי ר"י דמפליג בין תנה לזכה א''כ למה מחלקת המתני' בין משלא נתנו ובין משנתנו לו ה"ל לאפלוגי בין תנה וזכה ובדלא נתנו לו עדיין והוה רבותא טפי דאפי' לא נתנו לחבירו אפ"ה קנה חבירו דהא דלא אמר כלום משנתנו לו לא הוה רבותא כולי האי אלא ודאי דר"י סובר נמי ברישא דאמר תנה לי אף דלא אמר תחלה זכה וזה מוכח נמי דאל"ה כשאמר וא"ת משנתינו כו' ה"ל לומר דאמר תחלה כדאמר עולא לעיל אלא ודאי דאף בשלא אמר תחלה סבר ר"י דיכה הוא וכשאמר זכה סבר אף דאמר תחלה לא זכה דאינו נאמן. וא"כ אין כאן קושי' על מתני' דילן במה דלא היתה מחלקת מניה וביה בין תנה וזכה דהלא לר"י מתני' מיירי בדלא אמר תחלה דסיפא תני תחלה לגלויי על רישא כדר"נ וא"כ אי הוה תני במתני' דבזכה לא אמר כלום הוה אפשר למטעי באחד מן שני דרכי' דאי הוה תני תחלה לאשמעינן דאפ"ה בזכה לא אמר כלום מ"מ ה"א דבתנה דזכה המגביה הוה דוקא כדאמר תחלה ואי אמר תחלה לאשמעינן דאפ"ה בתנה זכה המגביה מ"מ ה"א בזכה אם אמר תחלה זכה המגביה לכך לא הוה אפשר למתניתין למפלג בין תנה וזכה דוק:

בתוס' ד"ה ר"נ ור"ח כו' ור"ת פירש דהתם ר"נ מודה דקנה חבירו דאינו חב לאחרים שיש הרבה מים בבור ע"כ והנה צ"ל דמ"מ ר"ש סובר דהוה חב לאחרים. אבל ק"ק לי למה נקטו פלוגתתם במילא ונתן לחבירו אפי' במילא לחבירו ולא נתנו לו עדיין ה"ל למפלגי דלה"נ דסבר דלא הוה חב לאחרים א"כ זכה חבירו והוה כרגלי מי שנתמלא לו ולר"ש דהוה חב לאחרים לא זכה חבירו א"כ הוה כרגלי הממלא ודוק ויש ליישב:

בתוס' ד"ה תופס לב"ח כו' מה שפרש"י כו' אין נראה דבפרק הכותב משמע כו' כבר רצו הפוסקי' ובתוכם הבעל תרומה ליישב קושיתם באמרם דהתם שאני דתפיסה דהתם לא הוה תפיסה מעולה ע"ע ואפשר לומר דלכך כתבו תוס' הכא דבפרק הכותב משמע כו' דלישנא דמשמע מורה דלא הוה הוכחה גמורה והא דלא מקשי' תוס' על רש"י ממתני' דילן דעשאו שליח ואפ"ה לא קני משום דאמר תנה משמע דלא עשאו שליח בהגבהה עד שעת נתינה וכדאמר רב יהודה לקמן., והא דלא מקשי' מהא דפועל בסמוך משום דבפועל לא עשאו שליח כראוי על אותו דבר בעצמו רק כללא כייל עשה עמי מלאכה היום וק"ל. והנה ראיתי בש"ך שרצה לפרש דברי רש"י דמיירי בשליח בשכר דוקא ע"ע ואין זה במשמעות דברי רש"י דהלא בד"ה לא קנה כתב, דלאו כל כמיני' להיות קופץ מאליו וחב לאל משמע ודאי דאם לא בא מאליו אפי' בחנם אם עשאו שליח קנה. ובאמת הי' נ"ל דמעולם לא עלה על דעת רש"י ז"ל לומר אם עשאו הבעל חוב שליח דמצי לתפוס לי' דזה מוכח ודאי מהא דכתובה דלא מהני רק מאי דכתב רש"י ז"ל שלא עשאו הנושה שליח רצה בזה היינו הלוה דגם הלוה מקרי נושה ועיין, בשרשי' שורש נשה ובזה ודאי מודה כ"ע דאם הלוה גופא עשאו שליח דמצי לתפוס לב"ח ודוק. או ר"ל אפי' דהמלוה עשאו שליח והלוה האמינו והעמידו בשליחותי' וק"ל:

בתוס' ד"ה אר"י אע"ג דאית לי' כו' היינו דוקא כו' ובזה יפורש היטב הא דקאמר אמר ר"י ולא קאמר ר"י אמר דהלא הוא פליג על ר"נ ור"ח רק מדלא פליג עליהם אלא במציאה ולא בתופס לב"ח לכך קאמר אמר ר"י וק"ל. בד"ה מעבירין אותו הימנו אפי' רשע לא מקרי כו' דבריהם מדויקים מדקאמר הש"ס מעבירין אותו הימנו משמע כתחלה. ולהרמב"ם נקט לישנא דמעבירין משום דדבר קנס הוא דקנסו חכמים אבל ק"ק א"כ מאי מקשה רחב"י לר"ל מפיאה, דלמא התם משום קנס הוא ודוק:

ע''ב ברש"י ד"ה ת"ל ונתן כו' דרוש ונתן אוכתב לה כנ"ל דתיבה אחת היא. עוד בא"ד אתרבה דאי משום כצ"ל:

בתוס' ד''ה ר"י אומר כו' וי"ל דבד' אמות שלה כו' וחוץ לד' צריך שתוכל היא לשמרו. ק"ק א"כ במציאה נמי נימא הכי דבחוץ לד' אמות אם הוא יכול לשמור לבד ואין כאן אחר דיוכל לשמרו דלקני לי' ובזה לא מצינו באמת דלקני במציאה חוץ לד' אמות ואי תימא דאין לדמות מציאה לגט בהכי מאיזה טעם שיהי' א"כ אף אני אומר היאך