כוס הישועות סג

דהמע"ה לא משמע דהקדישה. ואפשר לומר הא דכתב רש"י הקדישה בלא תקפה לאו למימר דאם הקדישה נמי דפשיטא לי' דהוה קדוש אלא לומר לפי האת"ל דהשתא י"ל דמבע' לי' נמי אם הקדישה לאחר שתקפה ודוק:

בתוס' ד"ה הקדישה בלא תקפה מהו ומיירי נמי כגון ששתק כו' משום דאי כפשוטו דמבעי' לי' אם יכול להקדישו בעודו ביד חבירו א"כ קשה מהיכא קפשיט לי' אם ממסותא וכדפשיט לי' מתחלה דהוה הקדש וכדעת רש"י הלא איכא למימר שאני התם דמסותא אע"פ שלא הי' בידו לא היתה נמי ביד חבירו וא"ת דפשיט לי' מתקפה כהן דאע"פ שלא תקפה הרי הוא קדוש ביד חבירו ישראל א"כ למה לי' לאתויי הכא מעשה דמסותא ה"ל לאתויי תיכף מתני' דספק בכור ולפשוט לי' מהתם כדקס"ד ואי פשיט לי' מדרב נחמן דלבסוף דאמר כל ממון כו' קשה זה הקושי' בעצמו ל"ל לאתויי הכא מעשה דמסותא תכף ה"ל לאתויי הא דר"נ או דר"י לכך כתבו תוס' דמספקא לי' אי אמרינן דשתיקה הוה כהודאה ולכך מביא מעשה דמסותא ושם לא הוה הספיקא אי הוה שתיקה כהודאה וכדבעינן למימר לקמן אלא הוה פשיט לי' דלא אמרינן שתיקה כהודאה בהקדיש ומסיק מדר"נ דלא הוה הקדש ואי איתא דאמרינן שתיקה הוה כהודאה בהקדישה גם התם להוי הקדש דהוה כפקדון ביד אחר. והנה בדבור שאחר זה כתבו ז"ל נראה דהכי קמבעי לי' כו' משום דהתם ודאי א"א לומר דמבעי' לי' אי שתיקה הוה כהודאה דא"כ מאי קפשיט לי' מדר"נ דממון שאינו יכול להוציאו בדייני' כו' הלא זהו גופי' אשר מבעי' לי' אי יכול להוציאו בדייני' דאם השתיקה הוה כהודאה ודאי דיכול להוציאו בדייני' אלא ע"כ דזהו דפשיט לי' דלא הוה כהודאה רק מבעי' לי' כיון דמקרקעי הוא והוה דינא כל דאלים גבר כו' דוק:

ונדקדק עוד בתוס' דכתבו א"ד כיון דאפי' גבר האחד אם יכול הב' לחזור ולתקפה ממנו זוכה כו' וזהו באמת נגד כל הפוסקי' דסוברים בדין כל דאלים גבר עם גבר האחד חבירו אינו יכול להוציאו ממנו אפי' אם גבר הוא ממנו ותקפה ממנו וא"כ לכאורה דבר זה הוא תימה על דבריהם דמנ"ל לומר כן ונראה דדחיק' להו עד שיאמרו כן משום דאל"כ הוה קשה אפי' לדעת רב המנונא דסבר אם תקפה כהן אין מוציאין מידו מ"מ הוה מוכח דקדושה הבאה. מאילי' שאני דהלא שם הוה קדוש אפי' ביד ישראל משא"כ במסותא אי תקף האחד לא הוה אפשר לאחר להקדישו דהלא מיד זכה התוקף ולכך סוברי' תוס' דבאמת אם תקף האחד חבירו יכול לחזור ולתקוף ממנו וה"ה שיכול להקדישו בעודה בידו וא"כ הוה דומיא דכהן דלשם. וא"ת א"כ דאם תקף הוא חבירו נמי יכול להוציאו מידו א"כ ה"ה הקדיש בלא תקפו דלא אלים הקדש מתוקפו לזה נאמר דזהו באמת ספיקא דדי' וכדכתבו בעצמם דוק בדבריהם ותמצא כי כנים דברי ודלא כמהרש"א דכתב דמש"ה לא ניחא להו למימר דספיקא דדי' הוה אי אמרינן שתיקה כהודאה וכמו שכתבו בדבור הקודם דא"כ מאי פשיט לי' מתקפו כהן דשם לא שייך שתיקה כהודאה. ועיין בחדושי הריטב"א ותראה דשם באמת הוה כמו שתיקה ע"ע. ומה שכתבו עוד בא"ד ודחי רבה דהתם אם תקפו כהן מוציאים כו' הרגישו דלכאורה הוא קצת דוחק דמאי לי' לרבה לומר דאם תקפו כהן מוציאי' בקיצור הל"ל שאני התם דקדושה הבא' מאילי' שאני אלא ודאי דרבה רצה להוכיח את זה מטעם דסבר מוציאים וא"כ ע"כ מוכח דקדושה הבאה מאילי' שאני דאל"כ מנ"ל לרבה לחלק כן ולכך קאמר דמילתא דא מוכחת כן מדסברינן דמוציאי' ואפ"ה כו' וא"כ ע"כ משום דקדושה הבאה מאילי' שאני וק"ל. אבל ק"ק לי הלא בדבור שאחר זה כתבו ומחלקי' בין מרחץ ותקפו כהן משום דהתם נכנס בהיתר משא"כ הכא דבאיסור תפס לאחר שנולד הספק וא"כ אם נתן ישראל לכהן קודם שנודע לו דהוה ספק בכור והיינו דלא ידע עדיין שהפילה אמו ואח"כ נודע לו שהפילה בספק א"כ אין מוציאי' מיד הכהן והוה הישראל המע"ה וא"כ אכתי מנ"ל לרבה להוכיח דקדושה הבאה מאיליה שאני מדמוציאי' מידו דלמא מתניתין דאמרה המע"ה מיירי בין בכהן בין בישראל וכדקס"ד דרב לחזור ולתקוף ממנו וא"כ מאי פשיט לי' הש"ס ממסותא המנונא ולכך קדוש ואסור בגיזה ועבודה משום דאי נתנו לכהן קודם שנולד הספק הוה הדין נותן דאין מוציאי' מידו ולכך קדוש נמי אם לא נתנו לכהן ודוק:

ע"ב בתוס' בד"ה קפץ כו' עד ואין לומר שלא נשאר בעדר כ"א אחד כו' ק"ק א"כ דלא נשאר בעדר רק אחד וע"כ דלא הוה בעדר מתחלה רק עשרה שיים וא"כ כשיצאו תשעה ונשאר האחד אותו אחד הוא ממילא קדוש והוה מעשר כדאי' בבכורות שם וא"כ מאי ספק איכא הכא יאכל השנים בתורת מעשר ויש ליישב דבאמת מתחלה כשיצאו הכבשי' היו הרבה כבשי' בדיר רק אח"כ כשיצאו הכבשי' כל הנשארים יצאו בפתח אחר' ולא נשאר רק אחד ובאות' פעם קפץ מהמנוי' לתוכו וא"כ אותו הנשאר א"א למימר בי' דהוה ממילא קדוש דמעולם לא הי' יחיד בדיר רק בשעת קפיצה ודוק:

דף ז' ע''א בגמר' הא יכול להוציא' בדייני' כו' והאמר ר"י כו' לכאורה יש להקשות הלא כבר כתבו תוס' לעיל בד"ה הקדישה בלא תקפ' כו' דכיון דאודי' לי' הוה כפקדון שיש לו ביד אחרי' דיכול להקדיש כו' וא"כ מאי קשי' לי' הכא על ר"נ הלא ודאי דיש דברים דאם יכול להוציאו בדיינים דהוה הקדש אפי' אינו בידו. ונראה לתרץ דהלא כבר כתבנו לעיל דהכא במסות' לא מספק' לי' אי אמרינן דשתיקה כהודאה דמי' דפשיטא לי' דלא הוה כהודאה וא"כ הכא דמקשה הכי לא קשה לי' על מלתא דר"נ דודאי ר"נ שפיר קאמר דיש דברי' דאפי' אינו בידו דיכול להקדישו והיינו בפקדון רק קושיתו הי' על הפשטן למה לי' להביא מלתא דר"נ הלא מר"י נמי הוה יכול למפשט דאפי' בשהי' הדין נותן במסותא דמוציאי' מידו והיינו אי איירי במסותא מטלטלי' לא הוה הקדש דשתיקתו לא הוה כהודאה ולא הוה א"כ כפקדון ביד אחר ולכך שפיר קמשני לי' מי סברת כו' ודוק:

והנה ראיתי בספר ת"ח דקשה לי' על הש"ס דמשמע דמתחלה סברא דאיירי במסותא מטלטלי דא"כ הוה קדוש דחלקו הי' יכול להקדיש וא"כ כי קאמר לעיל והוה פרשי מני' רב אושעי' כו' וא"ל ר"א לרבה כו' ומאי אכפת לי' אי חלק האחר נמי קדוש מ"מ שפיר עבדי דפרשי מני' מחמת חלק המקדיש זהו תמצית דבריו. ותמי' לי על אדם גדול שכמוהו יאמר דבר כזה דהנה אף דאיירי במסותא דמטלטלי מ"מ שייך לומר בי' כל דאלים גבר אם לא בשתפסו תרוויי' וכדמשמע בתוס' לעיל דף ב' ע"א בד"ה ויחלוקו כו' וא"כ דלמא המסותא לא הי' בחזקת שניהם רק מונחת בסמט' והוה הדין נמי כל דאלי' כו' ודוק:

אבל אי קשה הא קשה דלעיל אמרו תוס' בד"ה והא הכא כו' דבדין כל דאלי' גבר אפי' תקף האחד חבירו יכול לטלית דלמא מש"ה לא הוה הקדש במסותא דלא אלים הקדש יותר מתקפה דאם תקפו הי' חבירו יוכל לחזור ולתקוף ממנו א"כ מש"ה גם בהקדישו לא הוה הקדש משא"כ בטלית לפי האת"ל דהוה הודאה אם שתק בתקפו ממנו מש"ה נמי נימא דאם הקדיש ושתק דלהוי הודאה אם לא דנימא דגם במסותא לא אמרינן דחבירו יכול לחזור ולתקוף ממנו אם לא בצווח על תקיפתו אבל אם שתק בשעה שתקף חבירו ממנו גם שם לא יכול לחזור ולתקוף ממנו דוק:

בתוס' ד"ה מפריש עליהן כו' תימה דבפרק כו' עיין שם בתוס':

בא"ד ותו מאי קמ"ל מתני' היא כו' אי משום הא לא ארי' דה"א הטעם דמתני' הוא כדקס"ד דאביי דלעשר ממ"נ לכך בא ר"נ וקאמר ישראל שיש לו יו"ד ספק פטרי חמור מפריש עליהן יו"ד שיין ומעשרן והן שלו ואז ליכא למטעי דהתם נמי לעשר' מספק דהלא ר"נ איירי דרך כלל אף בשיש לישראל גם שארי צאן וא"כ א"א למימר דלעשרן ממ"נ דהלא יכול לבוא מזה תקלה דדלמא ט' מנייהו הוה חולין והעשירי דנתן מעשר עליהם הוה בכור וא"כ יפטור ממונו בממון של כהן אלא ודאי דאין לכהן חלק בו ושפיר קמעשר אבל מתני' דלא דיבר' דרך כלל רק אמר הספיקות נכנסי'