כוס הישועות סב

דודאי לקמן מיירי דידעינן בודאי דלא משכנה ואפ"ה משתבע היסת אבל הכא דקאי על מה דמיעטה התורה קרקעות שפיר יש לומר דבא למעט בשאם לא ידעינן דלא משכנה וק"ל ועיין מהרש"א:

בתוס' ד"ה אמאי איצטריך קרא תימא הא ליכא קרא מיותר כו' ק"ק דלמא דקושי' המקשן הוא דאי לא ממעטינן קרקעות מכלל ופרט א"כ מנ"ל למעוטי עבדים דעבדים הוקשו לקרקעות ובאם הקרקעות פטורים מטעם הילך גם העבדים אם אומר הילך כמו בקרקעות אזי יהיה פטור אבל בלא הילך לא יהי' פטור אבל אם נתמעטו קרקעות ג"כ ע"י כלל ופרט דוקא ולא מטעם הילך אזי ודאי גם בעבדים כן דוק:

בד"ה אי נמי דטענו כלים וקרקעות מהכא משמע כו' ודאי דעל מתניתין בעצמה א"א למידק כן דדלמא לעולם אימא דטענו חטים ושעורים והודה באחד מהם נמי פטור והא דאמר הודה בכלים וכפר הא קמ"ל הודה במקצת קרקעות כו' דומיא דמשני לעיל אבל השתא דמוכח דעיקר דבריו הוא למעט בשהודה בכלים וכפר בקרקעות א"כ מוכח שפיר הא בטוענו חטים ושעורים כו' וק"ל:

בד"ה ש"ח פטור מכלל כו' וא"ת אמאי לא מקשה כו' הנה רש"י נשמר מזה במאי דכתב בד"ה ד' שומרים כו' ולאפוקי ממ"ד בהגוזל עירוב פרשיות כתיב כאן וכי כתיב כי הוא זה במלוה כו' וא"כ מעתה אין להקשות מן המשניות דלשם דשם איירי בפקדון ובפקדון לא צריך להודות במקצת למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן ולכך מקשה מדרמב"ח דס"ל דבפקדון נמי כתיב אבל לתוס' דס"ל דאף למ"ד דעירוב פרשיות כ"כ אפ"ה סבר דבפקדון צריך הודאה מקצת עיין שם בתוס' דף ק"ז וא"כ קשה להו שפיר דה"ל לאתויי מכמה משניות וק"ל:

בד"ה ר' חיי' תנא הוא כו' דלכאורה ה"א אף דגרסי' תני ר"ח אפ"ה מקשה הש"ס הברייתות אהדדי וא"כ לא הוה א"ש התירוץ דהש"ס לכך כתבו מאי דכתבו וק"ל:

בד"ה והודה בשעורים פטור אף מן השעורים כדמוכח בשלהי המניח דלכאורה הוה אפשר לומר ולמידק מהכא דחכמי' לא פטרוהו כ"א משבועה דעל החטים דאל"כ מנ"ל לאבוה דר' אפטוריקי דר"ג פליג על החכמים וס"ל דחייב לישבע על, החטים ולית ליה ממין הטענה דלמא לעולם אית ליה והאי דמחייב היינו בשעורים אלא ע"כ דרבנן לא פטרי אלא מן השבועה ואם כן ר"ג דפליג ומחייב עכ"ל שבועה הוא דמחייב לכך כתבו דזה אינו דרבנן פטרי אף מן השעורים והא דר' אפטיריקי קאמר דר"ג מחייבו שבועה היינו משום דבשעורים אף ר"ג מודה דפטור דזה הוא מילתא דתליא בסברא שהוא פטור כיון שהודה לו שאין חייב לו שעורים ומחל לו עליהם וא"כ בשבועה דוקא דפליגי אי בעינן ממין הטענה או לא וכן כתבו תוס' בשלהי המניח ע"ע. ואפשר לומר דזהו שכתבו הכא כדמוכח בשלהי המניח דוק:

בתוס' ד"ה מסרי לי' בסהדי ומיירי דאמרי ליה אל תחזיר כו' ולפי דבריהם יש לומר דהא דאמרה הש"ס מסרי לי' בסהדי היינו דאמרי לי' אל תחזיר לי אלא בעדים והא דקאמר נמי יומא חדא מסרי לי' בלא סהדי היינו דלא א"ל אל תחזיר לי אלא בסהדי אבל מ"מ לפני סהדי מסרי ליה נמי באותו יום. ובזה יתיישב היטב מאי דהוה קשה לכאורה למאי דיפורש כפשוטו דמסרו לי' בלא סהדי כלל א"כ בדאתו עדים דאכל תרתי מנייהו דמשוינן לי' לגזלן והלא לא היה יכול לומר משלי אכלתי אבל לפי מאי שכתבתי א"ש ודוק דאפשר לפרש כן:

בד"ה אי איתא לדר"ח כו' דמה להצד השוה שכן לא הוחזק כפרן כו' כבר כתבתי לעיל דפרושי הוא דמה להצד השוה כו' תאמר כאן שהוחזק כפרן וא"כ דשכנגדו נוטל בשבועה ומנ''ל להחמיר כולי האי בהעדאת עדים יותר מהודאת פיו וע''א דשם נשבע הוא וכאן יהי' השכנגדו נשבע ונוטל וא''כ התוס' דלכאן מקשי' קושיתם על התרצן אפילו למאי דמשני דשכנגדי קאמינא ולא כדקס"ד דהרבה מפרשים אשר מקשים דדלמא באמת קושית המקשן הוה כן ע"ע ולפירושי א"ש. וע"ז מתרצים תוס' שפי' ושמא י"ל אחרי שלמד שיש שבועה בהעדאת עדים במלוה מעתה אין לחלק כו' והיינו דנלמד ע"י הק"ו שיש לו לישבע ואם הוא כפרן ואינו יכול לישבע מאי איכפת לן בהכי דמ"מ אח"כ הדרינן לתקנה דידן דשכנגדו נשבע ונוטל ודוק:

בתוס' ד"ה אין לך בידי פטור ואמר ר"נ כו' מהכא משמע דהלכה כלישנא קמא כו' מדלא מייתי הכא סיפא דנתתיו לך פטור. יש לדקדק בדבריהם דלמא משום הכי לא מייתי סיפא דנתתיו לך משום דהכא נמי לא הוה דררא דממונא. וא"ת מ"מ מוכח דהלכה כלישנא קמא דאל"כ מאי קאמר דנחייבו מדר"נ דזה אינו דדלמא הכא ה"ק דנחייבו מדר"נ אלא מדלא נחייבו מדר"נ מוכח דלישנא בתרא עיקר ונפשוט מהכא דלישנא בתרא עיקר ומשני דלעולם לישנא קמא עיקר והא דלא מחייבו מדר"נ דר"נ תקנת' כו' וי"ל דהכא נמי איתא לדרר' דממונא במאי דאתו סהדי דאכל תרתי מנייהו גם י"ל דאזלי לשיטתם במאי דכתבתי לעיל בתו' ד"ה דמסרי לי' בסהדי כו' דר"ל דמסרי לי' בסהדי גם בפעם האחרון רק דלא אמרי' לי' אל תחזיר אלא בעדים וא''כ גם כאן איכא שפיר דרר' דממונא ולכך מדייקי' תוס' שפיר דמוכח דלישנא קמא עיקר מדלא מייתי לישנא בתרא וק"ל:

וכתבו עוד ואי טעין איני יודע בכל ישבע שאינו יודע. כדי שלא תקשה הלא ר"נ גופי' אית לי' לעיל בב"ק דף קי"ח באומר מנה לי בידך והלא אומר איני יודע דפטור ולא תאמר דפטור אפי' משבועה וא"כ למה יגרע בטוען ודאי אץ לך בידי לכך כתבו דמ"מ ישבע וק"ל:

ע"ב בגמרא ותיפוק לי' דה"ל רועה כו' הנה קודם שתירץ ליה דתקנתא לא עבדינן לא רצה להקשות כן על אביי משום דאימא באמת הכי קמקשה לי' אביי אבל השתא דאמר דתקנתא כו' א"כ מוכח דאביי לא מטעם רועה קמקשה דא"כ מאי קמשני לי דכשכנגדו קאמינא דהלא הא דרועה פסול הוא ג"כ מתקנת חכמים וא"כ הדר הוה תקנתא לתקנתא ולכך ודאי אביי דלא ידע עדיין דשכנגדו קאמר אמאי לא מקשה והא רועה הוא וק"ל בתוס' ד"ה דחשוד אממונא כו' וי"ל דגזלן לא פסול לשבועה אלא מדרבנן ולעדות הוא פסול מדאורייתא כו' רוצים בזה משום דהוה אפשר לדקדק בדבריהם דמאיזה טעם יפסלו גזלן בשבועה יותר משאר עוברי עבירה ולכך כתבו דבעדות הוא פסול מדאורייתא לכך פסלו אותו לשבועה גם מדרבנן וק"ל:

בד"ה בלא דמי משמע להו וא"ת כו' לא תקשה דאפי' תימא בדמי משמע מ"מ קשה א"כ למה לי' למימר לא תגזול דהלא אפי' בדמי עובר דזה אינו דאי הוה כתיב לא תחמוד לחודיה ה"א בלא דמי דוקא אבל השתא דכתיב נמי לא תגזול א"כ ע"כ לא תחמוד אפי' בדמי משמע. אבל במאי דקאמר דבאמת דבלא דמי משמע קשה להו א"כ ל"ל לא תגזול וק"ל:

בא"ד וי"ל דחמסן לא פסול לעדות אלא מדרבנן כו' הוצרכו לכך דאי הוה פסול לעדות מדאורייתא א"כ הוה פסול גם לשבועה וליכא למימר ולחלק כדמחלקי אח"כ בין מעלים גזלנותו וחמסנותו או לא וק"ל:

דף ו' ע"א בתוס' ד"ה שבועה שלא שלחתי בה יד כו' עד מפרש ר"ת שלא אכלה דאינו בכלל שבועה שלא פשע בה כו' ולפי זה יש לומר דאפי' בלי גלגול משביעין לי' שלא שלח בה יד, דהיינו שלא אכלה דוק וגם יש לומר לפירושו דמשבועה שלא שלח בה יד דייק הש"ס דלא אמרינן מגו דחשוד אממונא כו' דוק ועיין באשר"י. ברש"י ד"ה הקדישה בלא תקפ' הס"ד. לכאורה משמע אבל תקפה והקדישה נמי בעודה בידו מקודש ודאי אפי' לפי מאי דסברי השתא דתקפה לחוד לא מהני דשתיקה לא הוה כהודאה בתקפה לחוד אבל אם הקדישה נמי הוה כהודאה ולפי זה ק"ק א"כ לעיל דרצה להביא ראי' מברייתא דאמרה בד"א ששניהם כו' הלא איכא למימר דראייתו אינו הקדיש ולכך אינו יכול להוציא מידו ודוחק לומר דלישנא