כוס הישועות סא

וע"א כדמסיק הכא הנה בזה קשה לי קושי' עצומה דא"כ בסוגי' דהתם היאך נמצא ידינו ורגלינו בה על מאי דקאמר ר"מ ק"ו אם הביאו שנים לידי מיתה חמורה כו' הלא איכא למימר אשם יוכיח דאין העדים מחייבים אותו ודוק. ויש ליישב בדוחק דאפשר לומר מה לאשם שכן אם הודה אפילו אחר העדאת עדים אינו מחייב להביא אשם כדאי' בב"ק בהגוזל מה שא"כ בקרבן אם יודה לאחר העדאתו יתחייב להביא קרבן ודוק:

דף ד' ע"א בגמ' הצד השוה שבהן כו' לפי דברי הרמב"ם ושארי פוסקים דאינן מחויבים בהדעת עדים כ"א אם העידו דלוה חמשים אבל אם העידו דעדיין חייב לא דלא זזה ידם מתוך ידו אינן מביאין אותו לידי שביעה דמיד שמעידים דחייב לו עדיין הרי כל נכסיו משועבדים לפרוע ואין נשבעין על כפירת והודאת שעבוד קרקעות א"כ איכא למפרך מה להצד השוה שבהן שכן מחויבים אותו אפי' אם אומרים שעדיין חייב לו משא"כ העדים דאפילו לפי דבריו אינן יכולים לחייבו רק בשמעידים שלוה חמשים אבל אם מעידים שעדיין חייב אינן מביאין לידי שבועה דוק:

בגמרא מה לצד השוה כו' שכן הוחזק כפרן כו' פירוש וא"כ שכננדו נשבע ונוטל ומנ"ל להחמיר כל כך דוק. ובזה נסתלק מעלינו קושית המפורשים ע"ע. עוד יש לדקדק ולהקשות עד אחד שמעיד שחייב לו חמשים יביא הנתבע שישבע על חמשים הנשארים מק"ו ונאמר הכי ומה בכופר הכל שפיו אינו מחייבו ע"א מחייבו מודה מקצת שפיו מחייבו אינו דין שע"א מחייבו וי"ל, והנה רב האי סובר אם אחד מודה מקצת ובאותו מקצת יש עדים אין לו דין מודה מקצת דמאי שהודה הוא מחמת עדים ולא מעצמו וא"כ לכאורה קשה דלא תהא העדאת עדים גדולה מהעדאת פיו דהלא דלא תהא הודאת פיו יותר מהעדאת עדים הוא דאמרינן אבל שתהא נמי העדאת עדים יותר מהודאת פיו זה מנ"ל ודוק:

בתוס' ד"ה הצד השוה כו' וא"ת כופר יוכיח שע"י טענה וכפירה פטור. כדי שלא תקשה דהלא במסכת חולין אמרינן דכל מה הצד מגופי' פרכינן ולא מעלמא. אף אני אומר דקושיתם הוא היאך עושה מה הצד מטענה וכפירה והלא אדרבה טענה וכפירה זה הוא שמביא לכופר הכל דפטור דוק בדבריהם ותמצא כי הוא זה ולכך אמרו כיפר הכל שע"י טענה וכפירה פטור ולא כתבו ופטור כי בדקדוק כתבו כן ובכן מתרצי' שפיר דה"ק דע"י טענה חשובה כו':

ע"ב בתוס' ד"ה לעולם שתים חייב ואע"ג דשתים חייב חשיב לי' ר"ע כו' דלא תימא דר"ע סבר באמת בשתים פטור ופליג על רשב"א וא"כ קשה לכאורה על מאי דאמר הש"ס והאי דקתני שלש לאפוקי מדר"ע לימא שנים לאפוקי מדר"ע וק"ל:

ויש לי תמי' גדולה על הרב בעל תורת חיים דכתב על מה שכתב רש"י בד"ה לאפוקי מדר"ע דאי תנא שתי' לא הוה פליג ר"ע דברי' תמוהי' והרבה להקשות איך לא הבין בעומק עיונו דדברי רש"י כנים אשר בא לתרץ דיאמר שתי' לאפוקי מדר"ע לכך כתב דשם לא פליג ר"ע וא"כ לא הוצרך לאשמעינן מידי דמהיכי תיתי דיטעה אדם לומר דיהי' פטור משא"כ בשלש הוצרך לאשמעינן דלא תטעה וק"ל:

בד"ה אין נשבעין כו' וא"ת למ"ד כו' וי"ל שמחל לו השעבוד כו' יש לי תמי' גדולה על הרב הגדול בעל גדולי תרומה דהרבה להקשות דף נ"ד על תירוצם דמ"מ למ"ד שיעבוד' דאורייתא מתני' דסלעים דינרים היכי מיירי אי בדלית לי' קרקעות א"כ היאך קאמר דשתים הוה שעבוד קרקעות הלא מיירי בדלית לי' ואי מיירי בדאי' לי' ולא מחיל א"כ לרשב"א יפטור דהלא הוה כפירת שעבוד קרקעות ע"ע. והיאך ראה תחלת דבריהם ולא ראה סוף דבריהם מה שכתבו לר' יוחנן בדאית לי' משעבדי ולית לי' בני חרי וא"כ גם כאן איירי בדאי' לי' משעבדי ולית לי' בני חרי וק"ל:

בתוס' ד"ה הא כלים כו' הוה מצי לשנוי בחפר בה בורות כו' ובזה יתיישב יפה מה דלכאורה לא הוה מדוקדק בגמ' דאמר מאי לאו דאמר לי' הילך כו' ובכל מקום אשר אמר מאי לאו סבירא לי' להמקשן דיש מקום לומר נגד סברתו ולכך אמר מאי לאו משום דאינו מוכח כמו שאמר ויש לדחות ובכאן מוכח לכאורה דמאי דאמר התרצן הוא האמת והראי' דהתרצן ג"כ אינו סותר אותו רק מתרץ בענין אחר באמרו דהא קמ"ל הודה במקצת כלי כו' ולפי מאי שכתבו תוס' א"ש דהוה מצי לשנוי כו' וא"כ נאמר דזה ודאי ידע התרצן ולכך קאמר מאי לאו והתרצן הניח אותו בסברתו רק דמתרץ לי' בענין אחר וק"ל:

דף ה' ע"א בגמרא ולמאן דאמר הילך פטור למאי אצטריך למעוטי קרקע משבועה כו' לכאורה יש להקשות דדלמא דבא למעוטי מכפירת שעבוד קרקעות. ודאי על הודאת שעבוד וקרקעות לא צריכנא לקרא דהוה נמי הילך וכדפרש"י לעיל אבל הא דבא למעט כפירת שעבוד קרקעות נוכל לומר לכאורה והיינו בשמחל לי' השעבוד על מה שהודה ולא על מה שכפר וס"ל דשעבודא דאורייתא. הנה לפי מאי שכתבו תוס' דקשי' לי' אמאי אצטריך קרא למילף כו' עד י"ל משום דמתני' דאין נשבעין על הקרקעות מיירי בשבועה דמודה מקצת. ודאי לא קשה מידי דליכא למימר דבא למעט כפירת שעבוד קרקעות דא"כ לא הוה לי' למתני הודה בקרקעות כו' הודה במקצת קרקעות כו' דמשמע דהטענה וכפירה על הקרקעות בעצמן אבל א"כ ה"ל להוכיח מהכא דעל התנא קמקשה ולא על הקרא בעצמו גם אי הוה קאי על הקרא יש להקשות דלמא דבא למעט בשתובעו מנה והעדים מעידים על חמשים שישבע על השאר בשלמ' משבועה דעד אחד ליכא למימר אחר דהקר' במודה מקצת כתיב אבל העדאת עדים אפשר דבא למעוטו דהלא העדאת עדים ילפינן מהודאת מקצת. אבל באמת זה אינו קושיא דאם פטרינן בקרקעות בהודאה מקצת גם בהעדאת עדים א"א מחייבי' ולא צריכנא קרא דדיו לבא מן הדין להיות כנדון. אבל בעיקר דבריהם שכתבו דליכא קרא מיותר דבכלל ופרט ממעטינן קשה לי טובא והלא כבר כתבו בב"ק במרובה דף ס"ב ע"ב בד"ה יצאו קרקעות כו' ומיהו לפי מאי דמסקינן לקמן האי כל רבוי הוא מדלא כתיב הני פרטי גבי כסף וכלים וס"ל דכפל ושבועה הכל א' ניחא דליכא אלא חד קרא לתרוויי' ע"כ וא"כ ודאי איכא קרא מיותר למעט קרקעות דבש"ס שם קאמר השתא דאמרת רבויי כל הני פרטי ל"ל חד למעוטי קרקע כו' ודוק היטב:

עוד בגמ' כתיב הוא וכתיב זה חד למודה מקצת וחד להעדאת עדים דפטור ואידך כו' וחד למודה ממין הטענה. כבר כתבתי לעיל על מה שכתבו תוס' דף ג' ע"א בד"ה מפני מה כו' שמקשי' דמנ"ל דכופר הכל פטור דהלא מוכח הכא מן הקרא בין לר"ח דבעי ממין הטענה וא"כ ע"כ בא לן מכש"כ דכופר הכל פטור ובין לאבוה דר' אפוטריק' דממעט מן הקרא העדאת עדים א"כ אתי' נמי מכש"כ דכופר הכל פטור דלמה יגרע כופר הכל מן העדאת עדים במקצת. ומצאתי כאן קצת יישוב דבאמת מה שאמרו שם וי"ל דמכי הוא זה משמע דגזירת הכתוב הוא כו' דכך כוונתם אף דלכאורה במשמעות לשונם לא משמע הכי דוק:

בתוס' ד"ה הילך פטור כו' תימא גם למ"ד הילך חייב כו' ולא ניחא להו למימר למ"ד הילך חייב דיש לומר דממעט בהודה בקרקעות וכפר בכלים דאם עלה על דעת המקשן דיש לאוקמי הכי בחד גווני גם למ"ד הילך פטור. ה"ל למיסק אדעתי' דיש לאוקמי בגווני אחרינא וכדמתרץ לי' באמת דהודה בכלים וכפר בקרקעות אלא ודאי דסבר המקשן דצריך לאוקמי בכל גווני ולכך מקשה לי' והתרצן תי' לי' דאיירי בחד גווני. ולא תימא דמ"מ נימא דודאי ידע דיש לאוקמי בחד גווני (והיינו למ"ד הילך חייב בהודה בקרקעות וכפר בכלים) רק למ"ד הילך פטור א"א לאוקמי אפי' בחד גווני דאי הודה בקרקעות א"כ הוה הילך ואי כפר בקרקעות א"כ קשה קושית התוס' זה א"א דא"כ מאי משני ליה התרצן א"כ בכפר בכלים והודה בקרקעות דמ"מ קשה קושי' התוס' אלא ודאי צריכנא לתירוץ התוס' דוק:

בא"ד וכן פריך לקמן כו' הייינו לתירוץ ר' האי וק"ל. עוד בא"ד ושמא גם בקרקע שייך קצת אשתמוטי כו' ולא תקשה א"כ גם פירוש ר' האי ליתא לקמן דאפשר לומר