כוס הישועות ס

מתיבת אלא משמע דהדר, לגמרי וא"כ נסתר הפירוש הזה שכתבנו והדר' התמי' לדוכתא ודקארי מאי קארי לה ודוק היטב:

עוד כתבו שם וכן בסמוך דפריך בין לרבנן בין לר"י יהא מונח אע"ג דהתם לית לי' פסידה לרמאי ע"כ. לכאורה יש לדקדק מאי אכפת לן שם בהפסד הלא שם אין הטעם משום קנס רק דהמנה דחד מנייהו הוא ולא דתרוויי' כמנה שלישי לרבנן וא"כ אפי' ליכא הפסד יהא מונח אם לא דנימא לר"י לית לי' הטעם דרבנן רק סובר דבכל מקום לא אמרינן יהא מונח כ"א בדאיכ' ודאי רמאי ולס"ד דתוס' בדאיכא הפסד נמי. ואפשר לומר דהוכחת' הוא מדקאמר הש"ס התם גבי חנווני כו' דהא בודאי איכא רמאי כו' ואי סבר הש"ס דטעם דר"י הוא משום דודאי חד מנייהו הוא כטעם דרבנן א"כ ל"ל לש"ס למימר דהא בודאי איכא רמאי ודוק:

בתוס' ד"ה מפני מה כו' פי' יהא נאמן במגו כו' הנה כבר כתבו בגיטין דבאים לסתור דלא תפרש דרבה בא לתרץ מ"ט כופר הכל פטור וזה אינו מתורץ באמת במאי דאמר חזקה אין אדם כו' דהלא בבנו מעיז וא"ה פטור בכופר הכל לכך כתבו דבא ליתן טעם מ"ט חייבה התורה מודה מקצת יהא נאמן במגו וע"ז שפיר קמשני ולכך כתבו ומשני כו' כלומר אבל לפי הקס"ד הנ"ל אינו משני שפיר וק"ל. בא"ד וא"ת כופר הכל מנלן דפטור כו' וי"ל דמכי הוא משמע דגזירת הכתוב הוא כו' הנה התוס' ניידי מפירש"י ז"ל דאמר על הא דאמר רבה מפני מה כו' ולא חשבו כמשיב אבידה כו'. משום דהלא דמשיב אבידה פטור אינה מן התורה רק חכמי' פטרוהו. ועוד לפירש"י אינו מתורץ קושי' התוס' דהקשו מנ"ל דכופר הכל פטור דבשלמא לפי' התוס' מתורץ שפיר דודאי גזירת הכתוב הוא דאל"כ לשתוק מכי הוא זה ולימא סתם דישבע על תביעתו והוה ידעינן דחייב לשבע בין בכופר הכל בין במודה מקצת דמאן מפיס וא"כ השתא דכתבה התורה דמודה מקצת חייב מוכח דכופר הכל פטור אבל לרש"י דבא ליתן טעם דיהא מודה מקצת פטור מטעם דמשיב אבידה וא"כ הדרא הקושי' לדוכתא מנ"ל דכופר הכל פטור וא"ת דא"כ ה"ל לכתוב סתם דישבע הנתבע על תביעת חבירו זה אינו דאי הוה כתוב סתם ה"א מודה מקצת יהי' פטור מטעם דמשיב אבידה דוק. אבל בעיקר דבריהם קשה לי דלכאורה קושיתם מעיקרא ליתא דהלא מוכח דכופר הכל פטור דהלא מכי הוא זה דרשינן נמי דצריך להודות ממין הטענה ואם לא יודה ממין הטענה אינו חייב לישבע ואי איתא דכופר הכל חייב למה יגרע א"כ אם לא יודה ממין הטענה ולא יהא אלא כופר הכל. וכ"ת דמ"מ קשה לר"ג דמחייב נמי אפי' אם אינו מודה ממין הטענה. מ"מ גם ר"ג ע"כ סובר כאבוה דר' אפטוריקי דפוטר בעדים מעידים על חמשים דאין צריך לישבע על חמשים הנשארים ויליף לי' כן מכי הוא זה וא"כ הדר הוא דמוכח דכופר הכל פטור דאל"כ למה מיעטו התורה בעדי' כו' לא יהא אלא כופר הכל ועי' בדף שאחר זה ומה שאכתוב עליה' שם ודוק:

ע"ב בגמרא ומה פיו שאין מחייבו ממון כו' והא הודאת בע"ד כמאה עדים דמי הנה רש"י כתב על זה ברייתא היא. נראה דהוה קשה לי' למאי הוצרך לומר הודאת בע"ד דמאן לא ידע דפיו יחייבו ממון ומי לא יודה בזה לכך כתב בריתא היא כו' ונקט בפומי' לישנא דברייתא אע"פ שדבר, פשוט הוא. הנה מכל זה אינו נוח לי ולכך אומר אני דאפשר דהוצרך לזה להביא ראי' מברייתא דקס"ד דהמקשן הא דאמר פיו אינו מחייבו ממון היינו אם הודה דחייב לחבירו ממון ואח''כ אמר נזכרתי דפרעתיו הרי הוא נאמן וא"כ הודאת פיו אינו מחייבו ממון דהרי יכול לחזור בו ובעדים כה"ג אם העידו שחייב לחבירו אינן יכולין לחזור בהן מדבורם אח"כ דכיון שהגיד כו' וע"ז הוצרך להביא ראי' מברייתא דפיו מצינו נמי דאינו יכול לחזור מדבורו דאם חברו טוענו מנה לי בידך שהלויתיך והשיב לו לא לויתי מעולם ועדים מעידים שלוה מנה ופרע חמשים מחויב הוא לפרוע גם החמשים השני' דכיון שאמר לא לויתי כאלו אמר לא פרעתי ואע''פ שעדים מעידים דפרע חמשים מ"מ אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים וק"ל:

עוד בגמ' אלא מה לפיו שכן אינה בהכחשה כו' קשה לי למה אינו עושה ק"ו הכי ומה קנס החמור שפיו אינו יכול לחייבו עדים מחייבי' אותו שבועה הקלה שפיו יכול לחייב אותו אינו דין שעדי' יכולי' לחיייבו וא"כ ליכא למפרך מה לפיו כו' שהרי מפיו לא ידעינן מידי דוק:

בתוס' ד"ה אבל העדאת עדים כו' קמ"ל ק"ו דלא הוה גזלן בהכי כו' הא דלא קאמר קמ"ל ק"ו דלא אמרינן מגו דחשיד אממונא כו' משום דמ"מ הוה סברא לומר אע"פ דלא אמרינן מגו דחשיד אממונא כו' היכא דלא ידעינן בודאי דרצה לגזול ממון חבירו כמו במודה במקצת או בכופר הכל בע"א אבל הכא דודאי ידעינן דרצה לגזול דהלא הוא הי' כופר הכל ועדים מעידים דחייב מיהא חמשים אימא דמגו דחשיד כו' ולא ישבע על השאר לכך כתבו דלא הוה גזלן בהכי כו':

עוד כתבו ואע"ג דאמרינן לקמן כו' מ"מ גם התנא אשמעינן דלא אמרינן מק"ו מפי' ומעד א' והא דהקשו לעיל על רבה לפי פירש"י היינו משום דרבה אמר מפני מה אמרה תורה מודה מקצת ישבע ולא אמרינן מגו דחשיד כו' ומתרץ והאי בכולה כו' משמע אבל במקום דליכא למימר הכי אמרינן מגו דחשיד כו' וז"א לכך מתמיהי' על דברי רש"י ודוק:

בתוס' ד"ה ר' חייא כר"מ ס"ל וא"ת כו' וי"ל דאיכא למפרך כו'. קשה לי על דבריהם דע"כ לא עלה לו על דעתו עדיין האי פרכא דא"כ גם עתה איכא האי פרכא על סוף הדין דמאי קאמר עדים שמחייבי' אותו קנס א"ד כו' מה לעדים שמחייבים קנס אותו שהעידו עליו תאמר בשבועה כו' אבל זה לא קשה דאי ידע האי פרכא מאי קאמר לקמן דאתי' מעד אחד הלא גם שם איתא להאי פרכא די"ל דסמך על הא דאמר ר"פ גלגול שבועה דעד אחד רק המקשן לא הבין את שמועתו דוק:

בתוס' ד"ה מה אם ירצה לומר כו' וא"ת כו' וי"ל דאין נאמן כו' ודאי תירוץ הזה אינו אלא לפי מה דמפרשי השתא הא דאמרו ומה אם ירצה לומר מדד הייתי אבל לפי מה דקס"ד דיהא נאמן במגו דאי בעי הוה אימר מזיד הייתי תירוץ הלזה איננו מספיק דהלא לא רצה לומר מדד הייתי דא"כ הי' עושה עצמו רשע ואפשר דלא רצה לעשות עצמו רשע ומגו גרועה כזה לא אמרינן ודאי וק"ל:

עוד שם בתחלת דבריהם ללישנא דאדם נאמן על עצמו יותר מן עדים האי אם ירצה לומר לדבריו דר"מ קאמר כדתנן פרק אמרו לו כו' אע"פ דשם לא מצינו שום דבר מה דלדבריו דר"מ קאמר. נ"ל דהפירוש כך הוא דהנה במתני' דפרק אמרו לו כתוב לפנינו תשובת רבנן לר"מ שהיתה אם ירצה לומר מזיד הייתי אבל בברייתא לא כתוב כך רק אדם נאמן על עצמו כו' וא"כ ללישנא קמא דאדם נאמן כו' וסיעתו מן הברייתא ודאי דמפרש דמה שכתוב במתני' ומה אם ירצה לומר כו' דלדבריו דר"מ קאמר וא"כ שיעור דבריהם כך הוא ללישנא דאדם נאמן כו' האי אם ירצה כו' לדבריו דר"מ כדתנן במתניתין והוה כאלו כתבו האי אם ירצה לומר כדתנן במתני' בפרק אמרו לו לדבריו דר"מ קאמר ודוק ולהגה' דהמרש"א לא צריכנא א"כ ובצמוד הישיבה העליתי ישוב, הגון מה שמתרצים תוס' בהכי היפוך ממה שכתב מהרש"א ולאהבת הקיצור לא כתבתיו דוק ותמצא:

בד"ה אשם היינו קרבן דלר"מ עדים מחייבי' אותו אשם רוצים בזה דלא תימא דאשם היינו קרבן ומי שמחייבו קרבן בעדים מחייבו אשם אף לרבנן ללישנא דמפרש טעמי' דרבנן דמתרץ דבורים אבל להכחיש העדים כו' כדלעיל וזה א''א דא"כ מתני' דד' שומרים דלא כמאן להאי לישנא וק"ל. לכך כתבו דר''מ עדי' כו' כלומר לר"מ דאייתי קרבן מק"ו גם האשם ילפינן מק''י ומשא"כ רבנן דלית להו הק"ו לית להו נמי דמחייב אשם ע"פ העדי' וק"ל עוד בא''ד תימא דבתני' כו' וי"ל דסוגי' דהכא כו' וההיא סוגי דהתם דסבר דלר"מ עדים לא מחייבי אשם משום דגבי אשם כתיב והתודה לא סבר כו' ויליף במה הצד מפיו