כוס הישועות נט

חידושי בבא מציעא פרק א' דף ב' ע"א ברש"י ד"ה במקח וממכר כו' אבל זה אומר אני ארגתי' כו' ותהא מונחת עד שיב אלי'. יש לדקדק הלא לקמן דף ז' בשנים אדוקים בשטר מלוה כו' נמי אמרינן יחלוקו והלא התם נמי חד מנייהו רמאי ודאי לפי טענתם ואעפ"כ אמרינן יחלוקו אלא ודאי דאמרינן הואיל דהחלוקה יכולה להיות אמת לא יהא מונח וכדכתבו תוס' וא"כ מאי האי דכתב רש"י דבאומר אני ארגתי' דחד מינייהו ודאי רמאי אמרינן יהא מונח הלא גם כאן החלוקה יכולה להיות אמת. ואפשר דרש"י ז"ל סובר דר"פ דנקט מקח וממכר בדוקא חולק על רבא דלקמן וסובר דגם שם באמת סובר רבי יתקיים השטר וגבי לי מלוה כולה כדס"ד דש"ס דהתם. וא"ת מי דחק לרש"י לדבר זה אומר אני דרש"י ראה שעשה רב פפא צריכות' מן מציאה למו"מ וממו"מ למציאה ואמר ואי תני מקח וממכר ה"א הוא דרמו שביעה משום דמורה כו' אבל מציאה דליכא למימר הכי כו' ולדעתו הפירש כך הוא הואיל דליכא למימר הכי דמורה היתר וא"כ ודאי דהאמת אתו דהגביה גם הוא הטלית ובמקח וממכר אמרינן בצריכותא ה"א ודאי הואיל דאינו מורה היתר דהמוכר נתרצה גם לו וא"כ לא ישבע. והנה אם הפירוש כך הוא א"כ שפיר קאמר רש"י דרב פפא סובר דבאומר אני ארגתי' יהא מונח ולא הוה בכלל כולה שלי דאי אמרינן שם נמי יחלוקו והוה בכלל כולה שלי א"כ לעולם אימא ליתני כולה שלי בלחוד מאי אמרת דה"א התם מורה היתר הלא באני ארגתי' א"א לומר דמורה לו היתר ואפ"ה אמרינן יחלוקו אלא ודאי דר"פ סובר אני ארגתי' אמרינן בי' יהא מונח ולא הוה בכלל כולה שלי רק מו"מ וא"כ שפיר קאמר ר"פ. והנה התוס' בד"ה אי תנא מציאה ניידי מפירוש זה אשר כתבנו לפירוש רש"י רק סברי דלכך ה"א במציאה לא ישבע ולא הוה שמעינן ממו"מ משום דה"א דהתם רמו רבנן שבועה עלי' כדי שיפרוש אבל במציאה מדתפיס בה ודאי סביר לומר האמת ומשום שבועה לא יפרוש כו' וא"כ אפי' אמרינן דבאומר כולה שלי דגם אני ארגתי' הוה בכלל מי"מ לא הוה שמעינן מיני' מציאה דגם באני ארגתי' יפרוש עצמו ולא ישבע שהרי יודע המשקר שהוא משקר משא"כ במציאה ולכך שפיר כתבו תוס' אבל היכא שודאי כו' וחולקין על רש"י בזה וסוברי' דרב פפא אינו חולק על רבא דלקמן דוק היטב כי נכון הוא:

בתוס' ד"ה שנים אוחזי' איידי דאיירי כו' ובזה מתורץ נמי מה דהי' אפשר לדקדק לכאורה במתני' דה"ל לאשמעינן תחלה דין זה מוציא מחבירו עליו הראי' ואח"כ דיני דחלוקה. ובזה עולה יפה נמי מאי דכתבו אח"כ ואע"ג דבתרי מסכת' כו' וק"ל:

בד"ה בראי' בעלמא קנה אע"ג כו' מצי למדחי כו' ובזה מדוקדק נמי הא דאמר הש"ס בראי' בעלמא קנה ולא קאמר בראי' לחוד וק"ל:

בדבור שאחר זה דקאמר בראי' בעלמא לא קנה מתוקן הלשון נמי במאי דאמרו והא דאמרינן כו' וק"ל:

בד"ה והא זה וזה כו' איכא דוכתא כו' בזה מיושב קצת נמי הא דלא אמר רב פפא אלא להורות דחוזר מתירוץ הראשון וק"ל:

ע"ב בגמרא ואי תנא מו"מ כו' הנה ודאי דרוצה בזה לומר אי תנא כולה שלי וא"כ ק"ק בצריכות הראשון הוה די דהל' אי הוה תני כולה שלי ה"א דאיירי דוקא במציאה דמורה היתר אבל מו"מ דליכא למימר הכי וא"כ ל"ל למימר עוד צריכות האחרון. גם יש לדקדק במה דאינו עושה הצריכות' דאי הוה תנא מציאה ה"א בהא אמרינן יחלוקו דמשום דא"א למקנסי' לרמאי דיהא מונח דמאי הפסיד הרמאי אבל במו"מ דאית לי' פסידא אימא דיהא מונח וכדקס"ד דלקמן דוק:

בגמ' ואלא מאי רבנן כו' ודאי בכאן מצאה הקפידה מקים לנוח דמ"מ מאי הרויח בזה דקשה ג"כ לרבנן ולמה לא הקדים נפשי' להקשות דמתני' לא אתי' כחד לא כרבנן לא כר"י. ואפשר לומר דמצינו מ"ד לקמן בהשואל דלא פליגי רבנן וסומכוס כ"א בעומדה באגם ולא בדתפי' חד מנייהו וא"כ אי לאו דהקשה לו תחלה מתני' דלא כסומכוס לא הוה קשה לי' מידי דהוה אפשר דמתני' אתי' כסומכוס ושאני התם דלא תפיס חד מנייהו ולכך פלגי בלא שבועה משא"כ הכא דתפסי תרוויי' והוה מחוסר גוביינ' במה שחבירו תופס דהאי תופס בכולי' כו' כדאי' ברש"י ולכך פלגי בשבועה אבל בדתפיס חד מנייהו אימא דבאמת סובר סומכו' דפלגי בשבועה ואתי' מתני' א"כ שפיר כסומכוס אבל השתא דהקשה לי' המקשן מתני' דלא כסומכוס א"כ ודאי סובר דפליגי אפי' בדתפיס חד מנייהו א"כ שפיר קאמר וליטעמך ואלא מאי רבנן הא אמרי המע"ה דוק:

בתוס' ד"ה ולחזי זוזי ממאן נקט כו' והשתא שפיר גריס ולא ידע כו'. אבל קשה לי דא"כ מאי ארי' דאמר' מתני' שנים אוחזין בטלית אפי' אין אוחזי' רק דעדיין ביד המוכר אפ"ה יחלוקו הואיל דלא ידע המוכר. וא"ל דבאמת כן הוא והא דאמר שנים אוחזי' לא קאי אסיפא דמו"מ רק ארישא אמציאה או אפי' דקאי אסיפא אפ"ה אפשר לומר דהואיל והוא תופס בחזקת שניהם הוא כאלו שניהם מוחזקים בו כדכתבו תוס' לעיל בד"ה ויחלוקו ע"ש. א"כ ל"ל לר"ת לדחוקי נפשי' ולומר דהוה כעד אחד ואותו שהמוכר מסייעו יפטר משבועה כו' הלא בדיש מקחו בידו הרי הוא נאמן בכל דבריו ומנ"ל הא דקאמר ולחזי זוזי כו' אינו סובר כהתרצן דבמו"מ איירי דהמוכר מוחזק בטלית ועיין באלפסי דסובר שהאמת כן הוא ודוק:

בתוס' ד"ה לימא מתני' דלא כב"נ מצינו למימר כו' משום דאל"כ היאך קאמר לעיל אי תני מו"מ ה"א משום דמורו כו' אבל מציאה כו' דליכא למימר הכי כו' פירוש אלא ודאי כל אחד סובר דהוא הגבי' תחלה ובהדדי אגביה' וא"כ אף דרמו שבועה עלי' לא יפרוש וכדפירשו גבי מו"מ וא"כ ודאי שפיר ידע זה דבהדדי אגבי' אבל באמת יש לומר ג"כ הא דקאמר לימא דלא כב"נ לא נשנה בב"ה לבתר דעשה ר"פ הצריכו' רק באפי נפשי' נשנה והש"ס סידרה אחרי' לכך קאמרו מצינו למימר אבל אינו מוכח כ"כ וק"ל:

בד"ה היכא דאיכא דררא דממונא פי' כו' ניידו מן פירש"י משום דא"כ מאי קס"ד דתרצן לתרץ בסברא הפוכא וק"ל:

בד"ה ומה התם כו' לא פריך אלא איסומכו' כו' ובזה מיושב נמי הא דלא אמר הק"ו זה לעיל בתחלת קושיתו וק"ל:

דף ג' ע"א בגמרא אלא מאי רבנן כו' גם הכא איכא למימר דאי לאו דהקשה לו מתני' לא כר"י לא הוה קשה לי' מידי דשפיר הוה ידע תירוצו דלבסוף אימור תרוויי' בהדדי אגבי' וכדפירשו התוס' וכל חד סביר שהוא הגבי' תחלה אבל כשראה שהקשה לו מתני' דלא כר"י א"כ ודאי סובר דמתני' איירי בכל מילי ואפי' אחד אומר אני מצאתי היום וזה אומר אני מצאתי אתמול דודאי איכא רמאי וא"כ לטעמך מתני' דלא כרבנן נמי וקאמר לי' המקשן דמעולם לא עלה על דעתי' דמתני' איירי בהכי כ"א כל א' אומר אני מצאתי היום רק דלרבנן דלא קנסו לרמאי אפשר לומר דתרוויי' שהוא ואעפ"כ שכל אחד אומר כולה שלי ואיכא ודאי רמאי מ"מ לרבנן א"ש אחרי דסברי דלא קנסינן לרמאי אבל לר"י דקניס לרמאי א"כ קשה דהלא הכא ודאי איכא רמאי דכל א' אימר כולה שלי ומתרץ לי' התרצן אמרת ולא תבין דהלא גם כאן אפשר לומר דלית כאן רמאי דאימר תרווי' בהדדי כו' וכל אחד סובר שהוא הגבי' תחלה דוק:

בתוס' ד"ה א"נ כו' רוצים בזה דלא תימא הא דמשני אומר א"נ דבא לומר דאפי' תימא היכא דאיכא רמאי מספק נמי קניס ר"י והא דלא קניס הכא משום דמאי הפסיד הרמאי וא"כ הוה קשה לכאורה מאי עלה על דעת התרצן וכי לא ידע דקשה מ"מ מאי איכא למימר לכך כתבו דפירושו הוא דלעולם אפי' איכא ודאי רמאי לא קניס אלא היכא דאיכא פסידא אבל בספק רמאי לא קניס ר"י אפי' בדאיכא פסידא כתירוץ הראשון וא"כ לא קשה מידי ממו"מ רק המקשן לא הבין כך כ"א כדקס"ד וכדכתבנו מתחלה לכך הקשה לו ממו"מ ותירץ לו מחוורתא כדשנינן מעיקרא וכדכתבו תוס' בדבור שאחר זה שלא הדר בי' ע"ש ולכך כתבו שם אבל