כוס הישועות נז

חייבין כו' נראה דאפשר לומר דודאי הא דסבר רב יאוש כדי קני היינו דאין צריך ליתן הגזילה בעצמו רק נותן הדמים ואפי' הגזלן בעצמו והנה נוכל לומר דרב סבר רשות יורש לאו כרשות לוקח וברא כרעא דאבוה והוה כמו אביה' בעצמו וא"כ כשעדיין לא אכלו אפי' לאחר יאוש מחייבין להחזיר הדמים כמו אביהם אבל כשאכלו פטורין מקרא דאשר גזל כעין שגזל כו' כדלקמן ודוק. ומה שכתבו עוד דרב מוקי בדבר המסוים כו' הנה אם שבדבר המסוים מחויבים להחזיר הגזילה בעצמה ולא הדמים יש לתמוה א"כ דמצינו דמגרעי גרעי היתומים יותר מאביהם הגזלן בעצמו דאם הי' חי עדיין לא הוה צריך להחזיר הגזילה בעצמה רק הדמים כיון דלאחר יאוש קמיירי ולרב קני יאוש לענין זה כדלעיל והם יצטרכו להחזיר הגזילה בעינ' דוק:

גם אפשר לדקדק בדבריהם דמנ"ל דרב סבר כר"ח אפי' באכלו דלמא באכלו פליג עליו רב והא דלקמן דף קט"ו דאמרינן דסבר כר"ח היינו בשעדיין לא אכלו וק"ל וי"ל:

עוד כתבו בא"ד ופליגי הני ברייתות אליבא דרב כו' הוצרכו לזה ולא קאמרו דפליגי אליבא דרב לענין זה אם מקבלים עדות שלא בפני בעל דין משום דאי בהא לחוד קמפלגי א"כ הוה קשה למה להו למפלגי בלאחר יאוש ודבר מסוים דוקא ה"ל למנקט פלוגתיי' בלפני יאוש ושאינו דבר מסוים וק"ל. גם אפשר לומר דמש"ה הוצרכו לכך דהואיל דהבנים קנאו הגזילה א"כ לא יסברו החכמים דמקבלים עדים שלא בפניהם הואיל דמן הדין אינן צריכים להחזיר וק"ל:

עוד ברש"י ד"ה תהוי תיובתא דרמב"ח כיון דלאחר יאוש אוקימנא נ"ל דכתב כך לתרץ הא דהקשה הש"ס מתחלה מסיפא דברייתא על ר"ח ואח"כ מרישא לכך כתב כיון כו' כלומר מתחלה לא רצה להקשות מרישא דאפשר לאוקמי לפני יאוש ודוק:

דף קי"ב ברש"י ד"ה לפני יאוש כו' דלית לי' דר"ח. אין להקשות דלמא אית לי' דר"ח ומיירי סיפא נמי דבא לידיהם לפני יאוש רק אח"כ אכלו לאחר יאוש וא"כ הוה רישא דומיא דסיפא דמיירי תרווייהו דבא לידם לפני יאוש די"ל דמ"מ לא הוה דומיא דרישא הגוזל ומאכיל דאיירי בשבא לידם אחר יאוש לר"ח ודוק:

בתוס' ד"ה ולא פש לך כו' ופטורים מגו כו' המ"ל דפטורים מגו שהיו יכולים לומר אכלנוהו וק"ל:

ד"ה קטנים כו' וליכא לאוקמי כגון שהניח להם אביהם אחריות נכסים כו' ודאי דזהו דוחק גדול לאוקמי בדהניח להם אחריות נכסים דא"כ לא הוה דומיא דרישא דאמר הגוזל ומאכיל את בניו פטורים ושם מיירי בדלא הניח להם אחריות נכסים דאם הניח להם למה יהיו פטורים רק התוס' רוצים לומר דהמקשן לא רצה להקשות על בנים גדולים דהוי אפשר לאוקמי בדוחק לכך ניחא לי' טפי להקשות על קטנים דאפי' בדוחק א"א לתרץ. ובזה מתורץ דלא תקשה למה באמת לא משני הש"ס אפי' לפי גירסא דילן דסיפא מיירי דהניח להם אחריות נכסים ולכך קטנים חייבים כמו הגדולים דנראה לו דוחק דהסיפא לא יהי' דומה לרישא ודוק:

ע"ב בגמרא אמר רבינא כגון דנקט דיסקא מב"ד הגדול. נ"ל ודאי אם שלחו לי' ולא בא וגם פתחו לי' בדיני' אי לא טען לב"ד הגדול אזילנא מקבלים עדים שלא בפניו ואי לא פתחו לי' בדינא אע"ג דשלחו לי' ולא בא אין מקבלין דדילמא מש"ה לא בא משום דרוצה לילך לב"ד הגדול והוא לא פשע מידי דלא בא אבל אי פתחו לי' בדיני' אי שלחו אליו אח"כ אי איתא דרוצה לילך לב"ד ה"ל למימר בהדיא ומדלא קאמר ודאי דאינו רוצה לילך ואפ"ה לא בא לכך מקבלים אבל באמת אי אמר בפירוש לב"ד הגדול אזילנא אע"ג דשלחו אליו ולא בא וגם פתחו לי' בדיני' אין מקבלין עד דנקט דיסקא מב"ד הגדול וא"כ אין כאן פלוגתא בין מר עוקבא דשמע בהדיא משמואל ובין רבינא רק רבינא בא לפרש על מה שהקשה הש"ס א"ה כי פתחו לי' נמי כלומר אם טוען כן מאי תקנה יש לזה ולכך קאמר דיש תקנה בדנקט דיסקא כו' ובזה א"ש דהרא"ש ובנו בעל הטורים לא הביאו הא דרבינא דהם אינן מדברים מזה אם טוען הבע"ד לב"ד הגדול אזילנא רק דמדברים באיזה אופן מקבלים עדות שלא בפני בע"ד ודוק ועיין בב"ח שלא כתב כן והיודע יבחר:

ברש"י ד"ה מר אחא זה שמו כו' משום דאל"כ היאך נקרא מר הלא הי' אינש אלמא וק"ל. ואף שיש לדקדק בזה מ"מ כן הוא דעת רש"י:

בתוס' ד"ה אבל היכא כו' משמע דהיינו אפי' הי' ר"י בתוך הבי' כו' משמע דלא תלי בהכי מידי כו' ודאי אם הי' ר"י עדיין מוחזק בבואם לפני ב"ד אפי' הי' להיתום חזקת אביו לא היינו מוציאים אותו מן הבית דא"כ לא שבקת חי' לכל ברי' אלא דמיירי תוס' במה שלא הי' עדיין מוחזק קודם שטרק גלי' באפי' או דהוה מוחזק באותו פעם משמע א"כ דלא אכפת לן בהא מידי רק אם יש לקטן חזקת אבו' וגם בשיהי' מוחזק השתא בבואן לפני ב"ד ואזי אין מקבלין עדים וכן משמע בתוס' בפ' שום היתומים וכן דעת ר"ת ועיין באשר"י ודלא כב"ח ע"ע דרוצה לעשות פלוגתא בין תוס' שבכאן ודעת ר"ת וכן הוא בב"י ולפי ע"ד כתבתי:

בד"ה ושלחו לו וכו' עיין מה שכתבתי לעיל ויתפרש היטב מה שהקשה מהרש"א ודוק:

בד"ה מקיימי' כו' ואין נראה לר"י דא"כ אמאי נקט קיום השטר כו' פי' דהא אפילו לדעת ר"י לעיל לא מצריך אלא שלחו בהדי' עדי' חולי' ואם רבא נמי בהכי קמיירי דרוצים לילך כו' וגם ע"כ שלחו דהלא קאמר ואפילו עומד וצוח א"כ יודע מזה שרוצים לקבל א"כ שפיר קאמר ר"י מאי אריא שטר כו' ודלא כמהרש"א וק"ל:

דף קי"ג ע"א בתוס' ד"ה ומר סבר כו' ושרי אפי' ללבוש כו' ומוקי בב"מ כר"ש דשרי דבר שאין מתכוין כו' וזהו דקאמר בגמרא בשלמא לענין כלאים בהא קמפלגי כו' ולכאורה ה"א דאין כאן פלוגתא דע"כ לא קאמר ר"ש משום ר"ע אלא דמותר להבריח המכס אבל לא דמותר ללבוש כלאים אלא ודאי דר"ש דסבר דבר שאין מתכוין מותר חולק עליו וק"ל:

בתוס' ד"ה נודרי' להרגים כו' בנדרים מפרש דאמר כו' ובזה מדוקדק היטב מאי דקאמר נודרי' כו' ומהיכא תיתי דלא יהי' מותר לנדור נדר באותו פעם ואי משום דאין צריך לקיים הנדר א"כ הכי הל"ל אם נדר אין צריך לקיים הנדר אבל לפי שפירשו בנדרים דאמר בשפתיו סתם כו' ודבר זה לא הורשה לאדם אחר לעשות כן אלא דוקא לחרמים כו' דמשום אונם שריא להו וע"כ שפיר קאמר נודרי' להרגים כו' כלומר דמותר לנדור נדר כזה לחרמים וק"ל:

דף קי"ז ע"א בתוס' ד"ה השתא יווני כו' קשה לר"י דבפ' ב' דגיטין כו' עיין שם ותמצא מוכח דהי' להם גירסא אחרת ודוק:

ע"ב בתוס' ד"ה דלכון אמרי כו' ואומר ר"ת כפר"ח שלתלמידיו מבבל שהי' בפניו הי' מדבר כו' וא"כ אין הפי' כפרש"י שאמר התורה היא של בבל רק כר"ח דקאי על ערבה והא דקאמר הש"ס בכאן היינו דאמר ר"י דילכון אמרי כו' ר"ל הא דאמר ר"י לתלמידיו כן היינו לרב כהנא קאמר וק"ל:

דף קי"ח ע"א בתוס' ד"ה והלא אמר איני יודע פיר' אם הפקיד אצלי אבל איני יודע אם החזרתי לך חייב לכ"ע כמו רישא דמתני' כו' אע"ג דדבר זה הוא פשוט ומוכח ממתני' לפי הקס"ד דש"ס מ"מ הוצרכו לכך לומר דלא תימא דפליגי אפי' באיני יודע אם החזרתי לך ואפ"ה פוטר ר"נ ור"י והא דמשמע ממתני' דחייב באיני יודע אם החזרתי לך היינו בלצאת ידי שמי' לכך כתבו דזה אינו וראי' דמוכח מהא דקמדמ' הש"ס לסיפא דמתני' וא"כ ודאי דא"א להעלות על הדעת למפטר כה"ג ודוק:

בד"ה ר"נ ור"י אמרי פטור וקיימא לן כר"נ בדיני כו' ובזה מדוקדק הא דהקדימה הש"ס ר"נ קודם ר"י:

ע"ב בגמרא מאי לאו אע"ג דמני כו' פיר' דאל"כ מאי קמ"ל רבא הלא בדעת מודה כ"ע דצריך מנין ומשני לי' לא דלא מני וא"ת א"כ מאי קמ"ל רבא וקאמר דאפ"ה טובא קמ"ל דאפי' ברקועת' אינו כלום ודלא כרב דבסמוך