כוס הישועות נה

כו' ברייתא היא ולא מתני' ולא נרשם א"כ יפה המראה מקום שבספרים שלנו בחוץ על הגליון שבועות מ"ט כי לא נמצא שם כן במתני' אבל אם גרסינן שם בסיפא נמי אם הודה מעצמו כו' והמראה מקום דלכאן ישר הוא א"כ התירוץ של התוס' אשר תירצו דנקט הודה מעצמו ברישא איידי סיפא אינו עולה יפה דא"כ מאי רצה לפשוט לרמי ב"ח מדאמר הודה מעצמו בסיפא דלמא דנקט בסיפא דסיפא איידי רישא דילה אבל אם לא גרסי' ברישא דרישא הודה מעצמו כו' אזי פיר יש לפשוט מסיפא דסיפא מדנקט הודה מעצמו כו' דאין לומר דנקטו איידי רישא דילה דא"כ ברישא דרישא נמי ה"ל לנקוט הודה מעצמו איידי סיפא דילה. ובאמת יש לומר דלהכי מדייקי תוס' בדבריהם ז"ל הא קתני לעיל בברייתא כזו וי"ל כו' כלומר דאם ברייתא היא יש לתרץ כמו שמתרצים אבל אם מתני' היא אין לתרץ כן. וי"ל נמי אפכא דוק היטב:

בד"ה חד הודה כו' נראה דוקא נקט מתחלה הודה כו' הוי עדים קודמים להודאה ומחייבי תרווייהו כו' לכאורה אין דבריהם מוכרחים דהלא אפשר דאותו שהודה קפץ ונשבע ולא מתחייב א"כ כפל על שבועתו דוק. ובזה מיושב נמי נמי מה שכתב בעל בית חדש תירוץ על הרמב"ם ע"ע דלכאורה יעלה על הדעת שלא ראה הב"ח דברי התוס' הל ותירוצו שעל הרמב"ם אינו עולה יפה אבל במה שכתבתי א"ש תירוצו ודוק:

טען כו' נראה דל"ג והודה דאם הודה מיד הוה ברשותו כו' הנה כבר כתבתי לעיל בתוס' ד"ה כגון שטוען כו' שני דרכי' שיש לפרש בבעי' דרמב"ח שאמר שנאבד אחר השביעה ובאותן שני דרכים יש לפרש גם כאן ולא קשה מידי ודוק:

מהרש"א כתב בתוס' ד"ה וחזר וטען כו' וז"ל יש לדקדק כו' ואי לא הוה גרסי כו' דמה תקנו בזה דאכתי למה השבעוהו כמו, שחוזר וטוען כיון שהוא נאמן בלא שבועה במגו כמ"ש התוס' לעיל כו' ואיני יודע לפרש דבריו דמאי קשי' לי' דהוה כמו שחזר וטוען דזה איני באמת דלא אמרו לעיל תוס' דהוה כמו שחוזר וטוען אלא בשאמר דהאמת היה אתו בראשונה שלא הוה בידו רק שהי' לו לומר שנגנב ומה לי טענה זו שנאבד ומה לי שנגנב אבל הכא שאני שאמר שמתחלה שקר ענה בו והי' בידו ורצה לגנבו ונשבע בשקר ואז ודאי כשיאמר אח"כ שנאבד או שנגנב אחר השבועה אין זה כמי שחזר וטוען ודוק:

ע"ב בגמרא רב טביומי מתני הכי בעי רבא נשבע לשקר מהו. אפשר לומר דלרב טביומי אם נשבע באמת לא נפטר הגנב בהודאתו דלדידי' לא מוכח מידי מה שמוכיח רש"י דגירסא שלנו היא אמת וק"ל. גם י"ל דלדידי' נמי אם נשבע באמת נפטר הגנב וכמי שכתב היש"ש:

עוד בגמרא רבה זוטי בעי לה הכי. פירוש דלרבא שאמר אחד זה ואחד זה עושה עמו דין ואינו נשבע טעמי' ודאי משום דעדיין לא כלתה שמירתו אבל רבה זוטי בעי לה על פלוגתתם ולא כמו שכתב הת"ח ע"ע ודוק:

בתוס' ד"ה תבעו שומר כו' ותימא אמאי לא בעי לענין קרן גופי' בשלא באו עדים כו' פירוש דהוה לי' למבעי בקיצור תבע שומר והודה אם הוה הודאתו הודאה או לא הוה הודאה וממילא הוה נשמע אם הוה הודאתו הודאה לענין קרן וחייב א"כ הוה פטור לענין כפל כשיבואו עדים ואם לא הוה הודאתו הודאה ואינו חייב בקרן א"כ כשיבואו עדים חייב בכפל וע"ז תירצו דאי הוה בעי לה הכי' א"כ ע"כ הוכרח לומר הן בנשבע באמת הן בשקר דהוה הודאתו הודאה דהלא אם בשקר נשבע הוה השומר הבעל דבר בעצמו דהרי חייב לשלם וא"כ בשהודה לפניו ודאי חייב בקרן וא"כ כשיאמר כן דהוה הודאתו הודאה לענין קרן בין באמת נשבע בין בשקר נשבע ה"א דגם לענין כפל כן דיהי' הודאתו הודאה, דיהי' פטור מכפל וזה אינו באמת דלא נפטר הגנב בהודאתו לענין כפל אם נשבע לשקר ודלא כמהרש"א ודוק:

ברש"י ד"ה ואח"כ מת אביו ואחר מיתת האב הודה ע"כ לאו בדקדוק כתב כן רק דאם הודה קודם מיתת אב אינו שכיח שעדיין יהי' הגזילה בידו אחר מיתת האב ולמה לא החזיר לו בחייו או דמחל לו האב או זקפה עליו במלוה וק"ל:

באין ונפרעין מן השבה את חלקו כו' מה מה שכתוב בגליון בספרים החדשים ס"א הירושה ס"א מן שליש הירושה. נ"ל דאין כאן מקומו רק צריך להיות אצל בבא שניי' אצל האומר לבנו קונם כו' ואם אין לו לוה כו' וק"ל דף ק"ט ברש"י ד"ה ונמחלי' לנפשי' היכא דאין יורש אלא הוא וכולה שלו ע"כ. הנה אם בדקדוק כתב כן הי' נ"ל דמש"ה הוצרך לכך משום דמדייק במאי דהמקשה לא הקשה הא דונמחלי' לנפשי' כו' על מתני' כ"א אחר שאמר רב יוסף אפי' לארנקי של צדקה א"כ יש לומר הטעם דעל מתני' א"א להקשות ונמחלי' לנפשיה דדלמא באמת יכול למחול לנפש' והא דלא קאמר במתני' דמצי לימחול לנפשי' הוא משום דבמתני' בא לומר דטפי עדין שיעשה השב' מעלי' ולהכי ה"ז משלם קרן וחומש לבניו וזה ודאי הוה המצוה מן המובחר ואם אינו רוצה היינו לעשות מצוה מן המובחר או שאין לו לוה כו' והשבה זאת ודאי אינה טובה כראשונה וא"ה אין להקשות נמחלי' לנפשי' דדלמא באמת כן רק זאת לא הוה השבה טובה ואחר דלא הוה השבה מעלי' א"כ ל"ל למתני' למתני דהלא אם אינו רוצה למעבד השבה מעלי' יש לי תיקון אחר שלוה וב"ח באין ונפרעין ממני. אבל על רב יוסף קשה לי' דאמר אפי' לארנקי של צדקה ומדקאמר אפילו ודאי קאי על שאין לו יורש אלא הוא וא"כ א"א למעבד התקנה דולוה וב"ח באין ונפרעין מהיורשים שהרי אין כאן יורשים וא"כ ע"כ מוכרח להוציא הגזילה מתחת ידו ומפסיד הכל כי אין לו תקנה אחרת כהיום ולכך כתב רש"י יתן לארנקי של צדקה ולא יעכבנו בידו וע"ז מקשה ונמחלי' לנפשי' ולמה יפסיד הכל אם אין לו יורש אלא הוא ודוק. אבל זה יש לדקדק במאי שכתב היכא דאין יורש אלא הוא דאינו כ"א בגר וכמו שכתב היש"ש ע"ע וא"כ לפי מה שפירשנו דקושי' המקשן אינו כ"א על זה שאין לו יורש דהיינו בגר א"כ קשה למה לא מוקי רבא לקמן נמי כר"י הגלילי ואי משום הא דרב יוסף נאמר דרב יוסף מיירי שהודה לאחר מיתת אב דהגר ולאחר מיתה מודה ר"י הגלילי דאינו יכול למחול כדלקמן. ואל תאמר א"כ אמאי קאמר דנותן לארנקי של צדקה ולא קאמר דניתן לכהן זהו משום דר"י מיירי בזמן הזה ועי' ביש"ש. עוד כתב היש"ש הא דאמר ר"ע אין לו תקנה עד שיוציא הגזילה מתחת ידו ולא קאמר דצריך ליתנו לכהן משום דזקפו עליו במלוה. לפי זה קשה לי טובא א''כ אמאי הוצרך ר' יוחנן למימר והאי דקתני זקפו עליו במלוה להודיעך כחו דר"ע ולמה לא אמר דמש"ה נקט זקפו עליו במלוה משום דבא ללמוד אם זקפו במלוה אינו צריך ליתנו לכהן רק יוציא מתחת ידו. והנה לפי דעת הרמב"ם דאמר אפי' לר"ע אם הודה בחיי הגר אין צריך ליתנו לכהן רק מוציא מתחת ידו אפי' לא זקפו עליו במלוה לפי זה לא קשה מידי ודאי והראב''ד השיג עליו וגם רבים תמהו עליו דא"כ אמאי קאמר לקמן מכלל דר"י הגלילי סבר כו' אלא גזל הגר כו' היכי משכחת לה הלא לפי מה שסבר הרמב"ם אליבא דר"ע ה"ל להקשות לר"ע נמי ונראה לי לומר דבאמת המקשן דלקמן קאי על ר"ע נמי והא דקאמר מכלל דר"י כו' זהו משום דמן ר"י נשמע לר"ע דסבר אם הודה בחיי הגר אינו צריך ליתן לכהן אבל אי לאו דר"י ה"א דר"ע אינו מחלק בין הודה בחיי הגר ובין הודה לאחר מיתה והכי פירושו מכלל דר"י סבר כו' מדקאמר רבא הא והא ר"ע מוכח דר"י אית לי' לנפשי' אפי' מצי מחיל וא"כ ע"כ דר"ע סביר בהודה בחיי הגר לא הוה לכהן רק צריך להוציא מתחת ידו דאי לאו הכי אלא סביר דצריך ליתן לכהן א"כ הוה פלוגתא רחוקה בינו ובין ר"י וזה אין סברא בכל מקום ולכך קאמר שפיר מכלל דר"י כו' וא"כ לר"ע נמי אין צריך ליתן כהן ואהכי קא קשי' לי' גזל הגר היכי משכחת לה בין לר''י בין לר"ע דוק. והנה הרמב"ם פירש דמתני' מיירי בשהגזלה בעין וא"כ יש לדקדק קצת מאי מקשה ממתני'