כוס הישועות נד

דגלי גלי אם לא דנאמר דנילף מהדדי מ"מ צריכנא ליתן טעם למה לא נכתב הקרא במלוה והוה לן למילף פקדון משם וע"ז משיב כדרבה כו' וא"כ במלוה לא הוצרך הכתוב למיכתב דאף מסברא ידעינן דנילף מפקדון אבל בפקדון מעיז ומעיז וא"כ אי לא הוה כתיב בהדיא בפקדון לא הוה ילפינן ממלוה ודוק:

בא"ד ואין להקשות יהא נאמן במיגו דאי בעי אמר להד"ם נמי אההיא דנאנסה כו' ר"ל אם נאמר דלרמי בר תמא אינו חייב בכפירה והודאה אם לא בנאנסה עמו ואע"פ שסתרו זה לעיל מכמה משניות מ"מ מקיימין אותו במציעא דף צ"ח דלרב"ח אינו חייב כ"א בג' פרות ע"ע. וכדי שלא תקשה הלא אין כאן מיגו דניחא לי' לטעון נאנסה דלא ידע בי' חברי' מלטעון להד"ם אף אני אומר דקושיא זאת קאי על מאי דאמרו דההיא דכפירה קמן א"כ חזינן דמעיז נגדו ואי בשקרא קאמר אף זה הוה יכול להעיז וקושיא זאת קאי אף על פירוש הריב"א דריב"א מודה לר"ת במלתא דרמי ב"ח דוק. וגם לא כאן דקדק מהרש"א ז"ל כראוי:

ע"ב בגמרא וא"ר חייא ב"י כו' אמר להו רחב"א כו' א"ל ר"ז דוקא בעומד על אבוס' כו' א"ל זו לא שמעתי כו' מ"ט לאו משום כו'. הנה קשה לי מאי ספיקא הוה לי' לרחב"א בר' יוחנן בזה דהלא מוכח דר' יוחנן סובר אפי' בשלח יד עסקינן דאל"כ היאך אמר לעיל בשם רבי יוחנן דטוען טענת גנב וטבח ומכר חייב בד' וה' הלא שלח יד בטביחתו ומכירתו. ואין לומר דמיירי דטבח ומכר אחר השבועה כמו שכתבו התוס' בד"ה ושלח יד כו' הלא זה הדבר אין הדעת סובלתו דהלא אין הטוען טענת גנב חייב בכפל אם לא שנשבע אחר שטען טענת גנב ובכאן לא נשבע לאחר שטבח ומכר וא"ל דמ"מ בטבח חייב הואיל דנשבע מקודם מ"מ קשה לפי הטעם שרצה לומר דפטור מכפל בשלח בו יד משום דקנה בשבועה ראשונה א"כ לא ישלם נמי בטבח ומכר מטעם דקנה מקודם שטבח בשבועתו וא"כ בשלו טבח ומכר וצ"ע ודוק. ובאמת שראיתי ברמב"ם שפסק בפ"ד מהלכה גנב אם טבח אחר שנשבע חייב בד' וה' עכ"ל ואם בדקדוק כתב כן כמו שמפרש הרב המגיד כלומר דאם טבח קודם שנשבע הרי כבר שלח בו יד והוי פטור מכפל והיינו משום דהרמב"ם פוסק כרב ששת דאמר כיון ששלח בו יד פטור. א"כ קשה לי מ"מ על הרמב"ם דהרי א"מ קנה בשבועה שנשבע כבר כמו שכתבתי. והנה בזה יש לומר דהרמב"ם סובר דמעולם לא קנה בשבועה אם לא נודע בנתים ולא כמו שעלה על דעת ר' חייא בר אבא דרצה לפשוט ממה דאמר ר' יוחנן הטוען טענת אבד ונשבע וחזר וטען טענת גנב פטור מטעם דקנה בשבועה ראשונה אלא הטעם הוא כמו שהשיב לו ר"ז הואיל ויצא ידי בעלי' בשבועה ראשונה והא דהוצרך הטביחה לאחר שנשבע דוקא הוא מטעם גזירת הכתוב וכדכתבו התוס' ולא משום דקנהו בשליחת היד כמו שסבר רחב"א ובזה א"ש נמי מה שכתב אח"כ בנשבע על טענת אבד ואח"כ נגנב דפטור מכפל משום דכבר יצא ידי בעלי' אם כו' ולא כתב הטעם משום דקנהו בשבועה הראשונה אלא ודאי דלית לי' הך סברא ובזה נסתלק מעליו קושית הראב"ד ז"ל וכמו שתירוץ ה"ה. אבל מ"מ אינו נוח לי עדיין דלכאורה א"א לומר דזהו דעת הרמב"ם דהרי כתב ונתן טעם לשליחות יד דפטור משום שקנאו שכך כתב כיון ששלח יד נתחייב בו וקנאו משמע דטעמו משום קניי' הוא ולא משום גזירת הכתוב:

עוד קשה לי בדבריו ז"ל דאיך אפשר לומר דדוקא אם טבח אחר שנשבע ולא קודם שנשבע ולמה לא יחייב אפילו קודם שנשבע ואפילו אם לא ישבע לגמרי יחייב דהלא כתב במשנה שומר שגנב מרשותו ובאו עדים חייב בכפל ותירץ הב"י הא טענת גנב דפטור אם לא נשבע היינו היכן שהניח הפקדון במקומו אבל כשלקחו ממקומו חייב אפי' בלי שבועה וא''כ היכן שטבח ומכר ודאי לא הניחו במקומו וא''כ יתחייב אפי' קודם שבועה ואפי' אם לא נשבע כלל סוף דבר לא ידעתי לפרש ולתרץ את דבריו וצ"ע בתוס' ד"ה כגון שטוען טענת גנב כו' ואפכא לא מצי למימר כו' אבל אין לפרש כו' שא"כ לא הוה מצי למפטר כו' דאההיא שעה כו'. הנה תמי' לי טובא על דבריהם דהלא בעי' זאת בעי רמי בר חמא ורב"ח כבר אמר לעיל ד' שומרים צריכים כפירה במקצת והודאה במקצת וא"כ שפיר מצינו למימר שאמר אחר שבועה אבד והיינו אותה פרה שהודה נאבד אחר השבועה שנשבע על פרה אחת שנאנסה ובאו אח"כ עדים על הקמייתא שנשבע שנגנב לו פרה אחת והודה אבתרייתא על אותה פרה שהודה מקודם ואח"כ נשבע עלי שנאבדה וחייב כפל מהפרה ראשונה וחומש מפרה אחרונה. ואין לומר דזהו נקרא תרי גווני ממון ולא חד ממון זה אינו דהלא הכל פקדון אחד וא"א להמצא לרב"ח דישבע שומר כ"א בג' פרות א"כ ודאי דהכל חד ממון. ועוד אי אמרת דנקרא תרי גווני ממון א"כ למה לא בעי רמב"ח בעיתו אפכא וכפשוטו והיינו כשטען המפקיד ג' פרות נתתי לך והודה על אחת וכפר א' ואחת נאנסה ונשבע ובאו עדים על ההיא דנאנס' והודה על ההיא דכפירה וא"כ אי אמרינן שבועה המחייבתו כפל פוטרתו מן החומש א"כ הכא פטור מחומש שהרי שבועה המחייבתו כפל מחייבתו חומש ואי אמרינן ממון המחייבתו כפל פוטרו מן החומש א"כ חייב בכאן חומש דהוי תרי גוונא ממון אלא ודאי דאינו אלא ממון אחת וא"כ אין כאן קושי' כלל. ותו יש להקשות עליהם הלא כבר אמר רב הונא בב"מ דף ל"ד ומשביעים אותו שבועה שאינו ברשותו מ"ט חיישינן שמא עיניו נתן בו וא"כ למה לא נאמר בכאן שהודה ואמר אחר שבועה נאבד מאי אמרת א"כ למה משביעים אותו שהרי כבר נתחייב באונסי' דהלא משביעים אותו שאינו ברשותו אם רוצה לשלם בטוענו אבד לאחר השבועה, ואם הודה אח"כ ודאי דנתחייב חומש על אותה שבועה אם לא דכפל שחייב על אותו ממון פוטרו וא"כ שפיר בעי רמב"ח ודוק. והנה במה שהקשיתי קודם זה יש ליישב נמי קושיתם שהקשו בדף ק"ח ד"ה וחזר וטען כו' תימה כו' דוק ותשכח. גם לפי מה שכתבו אבל אין לפרש שאמר אחר שבועה כו' יש להקשות דא"כ למה השיב ר"ז לרחב"א לא הואיל ויצא ידי הבעלים בשבועה ראשונה לימא לי' אפי' לפי סברתך דהטעם הוא משום דקנה בשבועה ראשונה מ"מ לא מוכח מידי משום דשם איירי דאמר לאחר שבועה נגנב ושפיר קא קנה בשבועה ראשונה להתחייב באונסי' וא"כ אין כאן שבועה כ"א שבועת בטוי בעלמא אבל לעולם כשאמר לא כי אלא נגנב אימא דחייב ולא אמרינן הואיל וקנה בשבועה ראשונה דוק:

עוד קשה לי במה שכתבו אבל אין לפרש שאמר אחר שבועה אבד כו' דא"כ הוה הודאתו על טענת נגנב הודאה ממש ואיך יתחייב כפל אח"כ כשיבואו עדים והלא מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור והכי משמע בכולה שמעתא כדכתבו תוס' בד"ה חד הודה כו' ע"ש ודוק. והנה על מה שכתבו תוס' ואפכא לא מצי למימר כו' כתב בעל ת"ח וז"ל בלאו הכי נמי לא מצי למימר אפכא דאי טען טענת אבד ואח"כ טענת גנב והודה אקמייתא כו' ע"ע ולא ידעתי מה רצה בזה הלא השתא נמי אי טען טענת גנב ברישא נמי אתו עדים אקמייתא תחלה וכמו שכתבו תוס' לקמן התירוץ על תימה שלהם ע"ע וכמו שמתרצין השתא כן יתרצו אי הוה אמר אפכא וק"ל דף ק"ח בתוס' ד"ה ובאו עדים כו' הא קתני לעיל בברייתא דהיכן פקדוני כו'. הנה בכל ספרי דפוס החדשים כתיב הודה מעצמו ברישא נמי אצל טענת אבד במתני' דילן וגם במתניתין דשבועות אבל בקצת ספרים הנדפסים מקדמת דנא לא כתוב בתוכם הודה מעצמו ברישא וא"כ ע"כ הא דהביא ר' אחא בר מניומא לעיל אשר מותיב מינה לר"נ הוא ברייתא ולא מתניתין. והנה ראיתי בשבועות במתני' האחרונה דנקט ג' בבות א' היכן פקדוני כו' אבד כו' הודה מעצמו כו' ב' היכן פקדוני כו' נגנב כו' הודה מעצמו כו' אמר לאחד מן השוק היכן שורי שגנבת כו' ולא קאמר באותה בבא הודה מעצמו כו' ואם הגירסה דלשם שרה א"כ ע"כ הא דהביא כאן ת"ש אמר לאחד מן השוק