כוס הישועות נג

דף ק"ו ע"א בתוס' ד"ה איתבי' כו' וא"ת א"כ אמאי לא פריך כו'. ונראה דהא ודאי פשיטא כו' דא"כ לא משכחת כפל כו'. הנה כבר תמהו רבים על דבריהם דמ"מ קשה לקשי מסיפא דסיפא דהודה מעצמו משלם קרן כו' ובהודאה ס"ד דרב פוטר נמי בי' לפי דבריהם וראיתי בדברי מהרש"א שרצה לתרץ דהא דאמרו תוס' שס"ד דרב פוטר בהודאה לא איירי אלא בהודאה דטענת אבד אבל בהודאה דטענת גנב הא נמי פשיטא לי' דלא אמר רב בי' ע"ע ובסוף דבריו כתב מיהו לפי זה ק"ק אמאי לא אמרו דרב מוקי נמי לקרא בהודה בלא קפץ ובב"ד ובטענת גנב עכ"ל ותמי' לי טובא על דבריו אלו אשר בנה בנין שאין שאין בו ממש וסתר אח"כ הוא בעצמו את בנינו בסתירה שאין בה ממש שהרי אם יונח שבניינו ופירושו אמת וקיים דזה הוה פשיטא לי' דלא אמר רב בטוען טענת גנב והודה מאי קשי' לי' א"כ דאמאי לא אמרי דרב מוקי לקרא בהודה כו' דהרי מקרא מלא דיבר הכתוב וכיחש בעמיתו בפקדון ובתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו וא"כ היאך הוה אפשר לומר דקרא לא איירי כ"א בפקדון ובטוען טענת גנב גם לבניינו אין יסוד דהיאך אפשר לומר דפשיט' לי' דלא אמר רב בהוד' בטענת גנב כו' דא"כ הדרן קושי' לדוכתא דא"כ מאי מקשה רבא לקמן מהודה דטענת גנב ודוק ולי נראה דדבריהם מכוונים וכנים דודאי לאחר שתירץ לו כאן בקפץ כאן בשלא קפץ לא הוה קשה לי' תו מסיפא דסיפא בהודה מעצמו דודאי יש לאוקמי' נמי בקפץ אע"ג דרישא דסיפא לא אפשר לאוקמי בקפץ (ואפשר לומר דמש"ה אמר הודה מעצמו לומר שהודה אם נשבע מעצמו) ומ"ש במאי דמחלקינן בין רישא דרישא מרישא דסיפא לבמאי דמחלקינן נמי סיפא דסיפא מרישא דילה והלא כילו חדא מתני' היא וכדי שלא תקשה דא"כ מאי מקשה רבא לקמן מהברייתא דלשם נמי נימא דרישא בהודה מיירי בקפץ אע"ג דסיפא א"א לאוקמ' בקפץ אף אני אומר דזה אינו דא"א לאוקמא רישא דברייתא בקפץ דא"כ מאי ארי' דתנא אם עד שלא באי עדים הודה משלם קרן וחומש אפי' אם הודה לאחר שבאו עדים נמי משלם קרן וחומש אחר שקפץ ונשבע ואינו משלם כפל והוא ממון המשתלם בראש אלא ע"כ דבלא קפץ איירי ושפיר קמותיב רבא ובזה א"ש נמי מאי דהוה קשה לכאורה אמאי קשביק רבא מתני' דפרקין שהביא רב אחא בר מניומי לעיל וקמותיב מברייתא דשבועות אבל במאי שכתבתי אין כאן קושי' כלל ודוק ותמצא נכון:

והנה כדי שלא יאמר האומר שרש"י ז"ל לא הרגיש במאי דקשה על דבריו וכמו שהקשו בתוס' אומר אני דלעולם ודאי ידע דלא אמר רב בהודה והא דמקשה רבא מהודה זהו משום דקאי על דברי רב המנונא שראה שמותיב מהודה ומשני בעצמו דלצדדים קתני ולכך קאמר רבא הלא לדבריך קשה עדיין מן הברייתא אלא דע"כ דבהודה לא אמר רב א"כ אף אתה לא תצטרך לשנוי מתני' דהתם דלצדדים קתני ודברים האלי מדוקדקים בדברי רש"י ז"ל בעצמו בד"ה אלא אמר רבא כו' ועוד נדבר מזה בסמוך:

בגמ' אזל רב גמדא כו' א"ל השתא כו' א"ל רב אחא כו' עד השתא מיהא לא הודה. הנה קשה לי מ"מ על רב המנונא דאם הוה תיובתי' כאשר מפרש רב אחא אכתי קשה מאי קמותיב דלמא מתני' דהתם מיירי בטוען טענת גנב והודה ולכך נתחייב קרבן שבועה על כל שבועה דהלא אי אתו עדים מתחייב דהלא רב מודה, בטוען טענת גנב ואתו עדים דמתחייב אבל לעולם אימא לך בטוען טענת אבד ואתו עדים הרי הוא פטור. ולפי פירש"י ז"ל הוה אפשר לתרץ ולפרש דודאי רב המנונא טעה עצמו בדברי רב וסבר דרב פוטר אפי' בטענת גנב ובאו עדים והוצרך לתרץ המשנה דלצדדין קתני ולכך הקשה רבא עליו דהלא לפי דבריך אכתי קשה מברייתא דלשם מהודה אלא ע"כ דבהודה לא אמר רב דהא כתיב והתודה דבעי שלומי קרן וחומש וא"כ למאי הוצרכת לשנוי המתני' דלצדדין קתני דע"כ מזה הטעם לא אמר רב נמי בטענת גנב ובאו עדים דהא כתיב תשלומי כפל וא"כ דלמא מתני' דהתם איירי בטוען טענת גנב והנה רב אשי ס"ד דרבא מקשה כפשוטו על רב המנונא לומר דבהודה ל קאמר רב ועל זה הוה קשה לי' מאי ס"ד דרבא בזה ד דהלא רב המנונא תלמידי' דרב הוי ושמע מרב דאמר מנה בידך כו' ונשבע ובאו עדים פטור כו' ומהיכא תיתי שיטעה רב המנונא בדבריו לומר דאף בהודה קאמר רב אלא ודאי דשמע מפיו דבהודה נמי קאמר וא"כ רבא לאו שפיר קאמר והשיב לי' רב אחא דרב המנונא מהודה לא פריך אלא מבאו עדים כדבסמוך וטעה רב המנונא בדברי רב לומר דפוטר אפי' בטען טענת גנב אם באו עדים דסתמא קאמר רב ואח"כ באו עדים וקמותיב לי' רבא שפיר והוכיח דלא אמר רב בטענת גנב ובאו עדים דוק בכל זה ותמצא מרגניתא:

עוד קשה לי בגמרא דמפרש קרא דולקח בעליו ולא ישלם כיון שקבלו כו' ובהודה לא אפשר לאוקמי משום דמשלם חומש גם בטענת גנב ובאו עדים א"א לאוקמי משום דמשלם כפל א"כ לעיל דף ס"ג ע"ב דמצריך לן תרי קראי בטענת גנב חד למעוטי טענת אבד מכפל ל"ל למעוטי הלא זולת מיעוט הוה ידעינן דאינו משלם כפל בטענת אבד דאל"כ ולקח בעליו ולא ישלם במאי מוקמת לי' ובוודאי אי לא הוה כתוב אלא חד קרא נמי הוה ידעינן דאינו קאי כ"א על טענת גנב דמסתבר טפי ויש ליישב עוד קשה לי טובא על דברי תוס' בד"ה איתבי' כו' עד לבסוף דכתבו רב הוה מוקי לקרא בקפץ ונשבע כו' וכי היאך אפשר לומר כן דבקפץ איירי והלא בת''כ איתא בברייתא והשיב אותו אותו משלם ואינו משלם את הכפל שיכול והלא א דין הוא ומה אם באו עדים דאינו משלם חומש משלם כפל הודה דמשלם חומש א"ד דמשלם כפל ת"ל אותו כו' וא"כ היאך אפשר לומר דבקפץ מיירי הקרא דא"כ אותו ל"ל למעוטי דאינו משלם כפל והלא בקפץ מיירי ובקפץ אפי' בעדים אינו משלם חומש ויש ליישב קצת אבל ע"פ אותו תירוץ יסתר מה שיש לתרץ על קושי' הקדומה דוק ותשכח גם אתה. עוד קשה לי מאחר שאמר רבא דבהודה לא אמר רב מנ"ל עוד לומר דגם בטוען טענת גנב ובאו עדים לא אמר מדכתיב כפל דלמא קרא דכפל מיירי דהודה ונתחייב בקרן ואח"כ באו עדים ונתחייב בכפל ולא נעלם ממני דיש לכאורה סתירה בדברי דהיאך אפשר לומר כן דהלא אם הודה ואח"כ באו עדים הוא פטור מכפל דהלא רב סבר מודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור. אף אני אומר דמיירי בהודה שלא בב"ד ואח"כ באו עדים דמודה רב דחייב בקנס דוק ע"ב בתוס' ד"ה ולשני כו' ואע"ג דהשתא צריך להוסיף על הברייתא ולפרש בדוחק ניחא כו' שזה נראה לו דוחק, יותר פירוש משום דאי באכלו נבילה מיירי ל"ל דנקט ואכלו בשלמא כל הני אשר אמר נמי ולשני לי' כו' יצא לן קצת דין וק"ל והנה ע"י דבריהם יש ליישב קצת בגמרא דקאמר וליטעמך ולשני לי' בשותף כו' מאי ולטעמך שייך בכה"ג והלא מתחלה נמי מקשה לי' ולשני כגון שאכל טריפה למה לא מקשה לי' האי ולטעמך אלא ודאי דא"א למנקט כל הדברים בפעם אחת וצריך להקשות מאי דקשה לי' בזה אחר זה וא"כ למה קאמר השתא ולטעמך דלמא אם יתרץ לי' מאי דהקשה כבר אזי יקשה נמי משותף אלא ודאי דה"ק אמאי נקטת הא דאמר רקבא שזהו דוחק קצת להוסיף על הברייתא הוה לך למנקט שותף אלא חד מתרי תלת נקטת בקושיא שלך א"כ הכא נמי חד מתרי כו' וק"ל:

דף ק"ז ע"א בתוס' ד"ה עירוב פרשיות כו' וכן בפ"ק דב"מ בשמעתא דהילך גבי סלעין דינרין פירוש דר"ע סבר דהוה כמשיב אבידה ופטור אי אמר הלוה ג' דאי בעי אמר ב' והוה כופר הכל אלמא כופר הכל פטור ואע"ג דיכול להעיז משום דמסייע לי' שטרא דהא פוטר במקצת במגו דאי בעי כופר הכל ועיין בתוס' גיטין דף נ"א ע"ב בד"ה מפני מה כו' ומהרש"א לא עיין כמדומה לי בא"ד ומפרש ר"ת דה"ק כו' והא דקאמר מ"ש מלוה כו' ומה שכתוב בספרים כו' לא גרים לי' ר"ת כו' הנה נ"ל לקיים הגירסא ויפורש נמי לישנא דמאי שנא כפשוטו דה"ק מ"ש מלוה כלומר למה כתבו התורה לקרא דמודה מקצת בפקדון ואנן ניקום ונאמר דאף במלוה נאמר כן דלמא היכי