כוס הישועות נ

חדושי ב''ק פרק ט' ובזה י"ל דאין סברא לומר דר"נ לקולא נקט דבריו דמן משמעות לשונו נראה דאת' לאשמעינן חומרא ולא קולא. והנה זאת ראינו שם בב"מ דף ס"ה בתוס' ד"ה ניחא לי' דלא כו' וא"ת בלאו האי טעמא נמי פטור דהא תנן גזל עבדים והזקינו משלם כשעת הגזילה אבל שכר פעולתם לא משלם כו'. וקשה לי מאי קושי' היא זאת דהלא מי אמר טעם זה הלא הוא רב ורב עבדא כמקרקעי ס"ל והא דתנן במתני' משלם כשעת הגזילה אתי' כמ"ד עבדא כמטלטלי דמי. ויש ליישב דהא דאמרו דהא תנן גזל עבדים כו' אבל שכר פעולתם לא משלם הוכחתם באמת היא מדלא קתני נמי דמשלם שכר פעולתם וא"כ מסיפא דקתני בדברי ר"מ או לפי מאי דאפיך רב בדברי רבנן בעבדים אומר הרי שלך לפניך נמי יש להוכיח כן מדקתני אומר לי הרי שלך לפניך ולא קתני דמשלם שכר פעולתם נמי משמע דלא משלם שכר פעולתם אפי' אי עבדא כמקרקעי דמי וא"כ שפיר קמקשי' דהא תנן גזל עבדים והזקינו כו' ובין לר"מ יבין לרבנן מוכח דלא משלם שכר פעולתם ונקטו הרישא וה"ה לסיפא. וא"ת מ"מ מאי מקשי לרב דלמא רב קאתי לאשמעינן טעם של הדבר דלא משלם שכר פעולתם מ"מ קשה להו למה נקט רב התוקף כו' ולא קאמר בקצור הגוזל כי מתני' וע"ז קאי שפיר תירוצם ודוק ואל תתמה עלי דהוה לי לומר דקשה להו על רב יוסף בר חמא או על רבא ברי' ולא על רב לזה אימר דמ"מ הוה קשה על קושיתם דדלמא רב יוסף בר חמא ורבא ברי' כרב סבירא להו דעבדא כמקרקעי דמי וק"ל:

ע"ב בתוס' ד"ה א"ה של בבל כו' קצת משמע דלא פריך אלא לר"נ כו' וקשה לר"י דבלאו ר"נ צריך ע"כ כו' והכא קתני כו' ואע"ג דאית לי' אורחא לירושלים כו' פי' לדבריהם דע"כ צריך לאוקמ' הברייתא כשמלכיות מקפידות ובחשי ואי משכחי קפדי דאי לא בחשי, רק מקפידות מ"מ קשה למה לא מחללין על מעות של כאן והן בבבל דהלא מצי ממטי להו לירושלים ולהוציאם שם אלא ע"כ מיירי דבחשי ואי משכחי קפדי ומש"ה אין מחללים דאינו יכול להביאם לירושלים וא"כ שפיר קאמרו דבלאו ר"נ צריך לאוקמי' ודוק. ובזה מתורץ מה דהקשה מהרש"ל עליהם ע"ע. ותמי' לי על מהרש"ל ז"ל מה ראה על ככה דדקדק כן עליהם אבל מה שיש לתמוה באמת עליהם הוא זה דמנ"ל דמה דאמר הש"ס א"ה קאי על ר"נ דלמא באמת הא דקאמר הש"ס ת"ש אין מחללין כו' קאי על שמואל גופי' ומשני הב"ע כשהמלכיות מקפידות כו' וקאמר א"ה כו' ועל שמואל גופי' קמקש' ונראה ליישב דאם על שמואל גופי' קמקש' למה מקשה מרישא על שמואל ה"ל להקשות מסיפא על רב וכ"ת דלמא באמת על תרוייהו קמקש' לשמואל מרישא ולרב מסיפא זה אינו חדא דא"כ לישנא דא"ה לא א"ש. ועוד א"כ זולת פלוגתא דרב ושמואל ה"ל להקשות מרישא לסיפא אלא ע"כ על רב ושמואל לא הוה קשה לי' מידי דדלמא במעשר שני שאני רק על ר"נ דחילק בין יש לו אורחא ושאין לי אורחא הוה קשה לי' א"כ מדחזינן דמחללים על מעות של בבל והן בבבל מכש"כ דהל"ל דמחללים על מעות של כאן והן בבבל דהלא לר"נ אליבא דשמואל סבר בדאית לי' אורחא הוה לי' כאלו הי' שם ודוק בכ"ז:

דף צ"ח ע"א בתוס' ד"ה השף מטבע של חבירו כו' נראה דרבה סבר פסלתו מלכות לא הוה כנסדק כו' והרי חסריה טובא כו' הנה נראה דהטעם בב' הוא דהיינו בפסלה מלכות ובשף דפטור משים דלא חיסר הכסף ולא פיחתו מאשר הי' בראשונה משא"כ בנסדק דפיחת הכסף בעצמו. אבל אינו מוכח קצת דלעולם אימא לך דסביר רבה דפסלה מלכות הוה כנסדק מאי תאמר דא"כ למה פטור הכא ובמתני' חייב בגזלן נאמר דגזלן שאני דבעי למעבד השבה מעלי'. ועוד ק"ק לי לדבריהם דמשוו שף ונפסל להדדי א''כ למה נקט במתני' נפסל נישוף הול"ל ודוק:

גם בגמרא דקמקשה לרבה מפרת חטאת כו'. ק"ק דלמא שם איירי בגזלן ובעי למעבד השבה מעלי' וק"ל בתוס' ד"ה הא קמ"ל כו' וי"ל דכיון דנקט מלאכה לרבותא כו' דאי שמי' היזק אין כאן שום רבותא כו' כיון דבכל מקום היזק שאינו ניכר כניכר דבריהם תמוהים דהלא לפי מאי דסבירא לי' דהיזק שאינו ניכר כניכר לא ק' קושי' דהכא ודיוקא דהכא ליתא לגמרי דמאי אמרת מלאכה הוא דלא מינכר היזיקא הא צורם דמינכר היזיקא ה"נ דמחייב דאל"כ לנקוט רבותא טפי במינכר והלא לפי מאי דסבר דשאינו ניכר כניכר אין כאן שום רבותא במינכר מבשאינו מינכר אם לא דנימא דמ"מ הל"ל למינקט במינכר דהוה ידעינן הטעם דפטור משום דכל השוורים לאו לגבי מזבח קיימי משא"כ עתה דנקט היזק שאינו ניכר ואיכא למטעי ולומר הטעם דפטור משום דהיזק שאינו ניכר הוא ודוק:

בא"ד ועי"ל דרבה סבר דהיזק שאינו ניכר לא שמי' היזק אבל למ"ד שמי' היזק כש"כ דמחייב בצורם דמינכר טפי כו' פי' דסביר הא דכולהו שוורים לאו לגבי מזבח קיימא נקרא היזק שאינו מינכר. אבל ק"ק לי א"כ מאי פריך התם למ"ד היזק שאינו ניכר שמי' היזק מפרת חטאת דלמא מש"ה פטר בפרת חטאת משום דבשני דברים הוה לי' היזק שאינו ניכר חדא דלאו כולהו שוורים כו' וחדא דעשה מלאכה אבל משום פעם אחת דהוה שאינו ניכר לא חשש לי' וק"ל. בא"ד וא"ת כו' והא בעינן עובד דומי' דעבד כו' וי"ל ה"מ בנעשי' מלאכה מאלי' אבל בעושה בידים כו' ק"ק דה"מ לתרץ הכא דמש"ה נקט מלאכה להראות לנו דין זה דמצי לפסול פרתו של חבירו וק"ל:

ע"ב בגמ' אשכחי' ר"ח לרבה בר שמואל כו' מאן שמעת לי' דאמר עד שלא נגמר דינו אין כו' רבנן וקתני חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך כו' היש"ש חילק בכאן בין שומר לגזלן ע"ע והש"ך השיג עליו כאלו לא ראה סוגי' דש"ס דהכא ולע"ד נראה דהש"ך לא דקדק כהוגן בדבריו ובוודאי נמוקו עמו דהיש"ש ועיין מה שכתבתי לעיל בפרק ד' וה' ודוק:

דף צ"ט ע"א בגמ' לאו שהקדיחו לאחר נפילה דאיכא שבח' וש"מ אומן קונה בשבח כלי נראה דמש"ה סבר דמיירי בלאחר נפילה דאי בשעת נפילה א"כ מקמ"ל דנותן לי דמי צמרו הלא כבר נאמר זה נתן לאומני' לתקן וקלקלו חייבים לשלם והא דמהדר שמואל כגון שהקדיחו בשעת נפילה ולא קשה לי' מה שכתבנו דא"כ מאי קמ"ל י"ל דהכי קאמר אדרבא ההיפוך נדייק מיני' דבא להורות לנו שאין אומן קונה בשבח כלי וה"ק הנותן צמר לצבע והקדיחו יורה נותן לו דמי צמרו דמי צמרו אין דמי צמרו ושבחו לא משום דלא נשבח עדיין ובמלאכה כזה מצינו דמשלם לו מה שנתן לו ולא השבח בדלא השביח, עדיין משא"כ בנתן לו עצים לתקן לו שידה תיבה כו' א"א לומר ולמצוא דמשלם לו דמי עצים ולא יותר ממה שנתן לו דבאם לא השביח עדיין דהיינו שלא עשה עדיין שידה כו' אין שייך לומר אצלו תשלומי' דמה שייך ישלם והלא עצים נתן לו ועצים יחזור לו ואם בשעשה כבר שידה כו' ודאי מוכרח לשלם לו שבחו עם העצים וא"כ שפיר קאמר בשנתן לו צמר לצבוע מצינו שנותן לו דמי צמרו ולא שבחו משא"כ בשנתן לו עצים לתקן ומני' נשמע דאין אומן קונה בשבח כלי ודוק:

עוד בגמ' אמר לך שמואל הב"ע כגון דצמר וסמני' דב"ה כו' נראה דבא לומר דלכך מהדר שמואל לאוקמי מתני' בהכי משום דבמתני' סתמא קתני ומשמע דמיירי בין שהבעל הבית נתן את הסמנים ובין שנתן הוא הסמנים וא"כ ע"כ דאיירי בשעת נפילה דאי בלאחר נפילה לא מתוקמא מתני' כשנתן ב''ה, הסמני' וזהו ודאי דוחק מאחר דסתמא קתני ולפי זה לא הוה מצי למפרך מאי דוחקי' לאוקמי דצמר וסמנים דב"ה ודוקא בשעת נפילה נוקמא בסמני' דפועל ואפי' לאחר נפילה כדכתבו תוס' דזה איני ודוק:

בתוס' ד"ה בשליחא דאגרת' ההיא דלעיל לא מצי לאוקמי בשליחא דאגרתא כו' אבל בענין דר"ש ה"מ לאוקמא דאגר' לביטחא נ"ל דמשום הכי אמר לימא דרב ששת פליגא דרב אסי אע"פ שלא ידע עדיין דמצי לאוקמא בשליחא דאגרת' כמו שתירץ לו התרצן משום דידע לאוקמא בדאגרי' לבטשי כמו שתירץ לו מקודם לכך קאמר לימא כמסופק וק"ל. אבל צריך שתדע דזהו דקאמרי בתוס' דהוה מצי לאוקמ' בדאגרי' לבטשא קאי לי''מ שבתוס' הקודם לזה ולא גריס בש"ס דהיינו