כוס הישועות מט

לא מוכח מידי דאתיא כר"מ דקניס דאין הטעם משום קנס דדינא הוה הכי דכיון דקרקע אינה נגזלת א"כ ברשותא דמרי' אשבחי' אבל השתא דמוכח דברייתא אתיא כר"מ מכח אחריות וס"ד דהמקשן דהברייתא איירי בכל אדם הן בת"ח הן בע"ה כדקאמר מאי לאו בע"ה פירוש בע"ה נמי דלא ניחא לי' למימר דלא מיירי אלא בת"ח דהברייתא סתמא קתני וא"כ שפיר קמקשה א"כ דלא אפשר לומר השתא דלא איירי הברייתא אלא בשבח היתר על הוצאה דהלא הברייתא איירי נמי בת"ח ואתיא כר"מ דקניס במזיד וא"כ קניס נמי בת"ח וקאתי בעל הקרקע ונוטל אפי' שבח שכנגד הוצאה א"כ מוכח דאיירי אפי' בשבח שכנגד הוצאה ואפ"ה קניס אפי' בע"ה אחר דהברייתא סתמא קתני ואיירי א"כ בין בת"ח בין בע"ה ודוק ע"ב בתוס' ד"ה דלמא בלוקח ת"ח כו' וא"ת ואמאי גובה שבח מנכסי' ב"ח כו' אבל לכ"ע אין לו שבח ק"ק לפי מה דכתב בו לעיל דמיירי בשבח שכנגד הוצאה ומשום קנס גובה בעל הקרקע ממנו והוא יחזור ויגבה מב"ח לא קשה מידי דשם מיירי בשבח היתר על הוצאה דהשבח שכנגד הוצאה למה לא יקח כמו שיש לו מעות שנתן בעד הקרקע לרב ודוק:

בשבח שעל גבי גזילה כי' ואם גזל עצים ועשאן כלים כו' שמא מודה ר"י דמשלם כשעת הגזילה כו' משום דקשה להו לכאורה הלא אפי' לרב זביד מתני' לא אתיא כר"י דלר"י שבח שע"ג גזילה הוה דנגזל ובמתני' דגזל עצים כו' הוה דגזלן לכך כתבו דהתם מודה ר"י וק"ל:

בד"ה מני לא ר"י ולא ר"ש וא"ת כו' וי"ל דלר"ש אפי' ילדה קאמר כו' מהרש"ל הקשה בכאן א"כ מנ"ל לרב פפא דפליגי בשבח שע"ג גזילה דלמא כ"ע סברי דהוה דנגזל ובילדה הוא דפליגי עכ"ל. והנה ודאי נרויח נמי בזה דאתיא מתני' כפשוטו כר"י ולא צריכנא לומר איידי וק"ל אבל באמת נ"ל ליישב שפיר דהנה ר"פ דנייד ממה דאמר ר' זביד אשר אמר דפליגי בשבח שע"ג גזילה ודאי טעמו הוא משום דלישנא דגזילה הדרא בעיניה לא ניחא לי' לפרש דר"ל כמו שהיא בשעת התביעה וניחא לי' לפרש טפי דר"ל כדמעיקרא וא"כ ליכא למימר דלוקי כקושית מהרש"ל דכ"ע סברי שבח שע"ג גזילה דנגזל הוה דהלא סתמא קאמר ר"י גזילה חוזרת בעיניה והיינו כדמעיקרא ודוק. ועיין מה שכתב מהרש"א בזה כי דבריו אינן מסופקים ליישב בהם קושית מהרש"ל הנ"ל ודוק:

והנה ק"ק לי בגמרא ולמה לא נאמר דפליגי ר"ש ור"י בכל הגזילה דר"י סבר שנוי אינו קונה וזהו שאמר גזילה חוזרת בעיניה ופליג על ר"מ דקניס ומן הדין סבר שנוי קונה בהכחשה ור"י סובר דאינו קונה כלל ור"ש סבר שמין דסבר שנוי קונה ולא קניס נמי אפי' בהשביחה ודוק:

בתוס' ד"ה לר"ש כי מסלק כו' לא בעי לר"י כו' משום דלא תימא דלכך לא בעי לר"י משום דהלכה כר"ש ולא כר"י וזה אינו דאנן פסקינן בכל מקום כר"י נגד ר"ש לכך כתבו לא בעי לר"י כו' וק"ל:

בד"ה שלשה שמין כו' אע"ג דקתני ג' תנא ושייר כו' ולא תימא דרצה לפשוט אפכא מדקתניא הני ג' ולא קתני נמי גזלן ש"מ מבשרא שקיל וזה לא ניחא להו למימר משום דא"כ ודאי איכא למדחי דלית כאן הוכחה דלעולם נימא לר"ש בדמים מסלקינן והא דלא חשיב שמואל גזלן נמי משום דסבר כר"י דאית לי' תקנת השבי' ומוקם כולה ביד הגזלן ומגופי' שקיל לכך כתבו דתנא ושייר גזלן לומר דפשיט לי' מיני' דכמו שמצינו בהני ג' דבדמים מסלקינן כך לר"ש נמי בדמים מסלקינן וק"ל:

דף צ"ו ע"א בתוס' ד"ה הא דמסיק בי' כו' פירוש הא דאמר שמואל ב"ח גובה את השבח כו' רוצים בזה דלא תימא הא דאמר הא דמסיק כו' קאי על הא דבכל יום מגבי שמואל אפי' בשבח המגיע לכתפי' והא דלא מסיק כו' קאי על הא דקאמר הא בשבח המגיע לכתפי' והא כשאינו מגיע לכתפי' ואותו תירוץ קאי נמי על עמדו לפי פירוש הזה דא"כ הא דקאמר שמואל ב"ח גובה בד"ה את השבח איתא אפי' בדלא אסיק בי' שיעור ארעא ושבחי' כשאינו מגיע לכתפי' מיה' וזה אינו באמת דמאיזה טעם יגבה שבח יתר ממעותיו וק"ל:

בא"ד ופריך בגמרא והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח כו' הא דלא משני גמרא שם דאיירי דהכתובה אינה אלא נגד הקרקע ולכך לא תגבה השבח דא"כ הוה מילתא דפשיטא דאפי' ב"ח נמי כן ומאי ארי' כתובה ומזונות בנות ולא תימא דלא תגבה, השבח, ותתן דמי' ליתומים כמו דאמרינן בב"ח דגובה אפי' דלא אסיק ליתן דמי' גם זה א"א לומר דא"כ דכוותי' תימא בבכור ובבכור כבר אמר שמואל דגובה השבח ליתן דמים. ולא תקשה דלוקי דאיירי דעשה אפותקי לאשתו וייחד לה שדה אחת לכתובתה ובאפותקי מגרע גרע כדכתבו תוס' לקמן ביתומים) דמ"מ הוה קשה על מזונות הבנות אשר לא נראה לאוקמי בשעשאו אפותקי דוק ודלא כמהרש"א ע"ע. וא"ת דבמזונות נמי נימא דאיירי בייחד להם שדה אחת דאפשר דהוה מילתא דלא שכיחה באמת ועיין מה שכתבתי בהאי סוגיא בב"מ:

ע"ב בתוס' ד"ה ועבדיה זוזי לא קני דווקא עבדיה זוזי אבל עשה מן הנסכא כלי כגון כוס של כסף קני כו' דבריהם, מוכרחים קצת בדברי ר"פ דאל"כ ל"ל למימר עוד האי מאן דגזל נסכא כו' ומאי חידש בזה יותר ממה דאמר כבר האי מאן דגזל עפרא כו' אלא ע"כ לומר דבא להורות דווקא עבדיה זוזי אבל עבד כלי קני וק"ל:

בתוס' ד"ה והלה שותק כו' למ"ד כו' ולמ"ד לאו ברי עדיף אור"י שהי' מפרש כו' אין להקשות דמ"מ מוכח מברייתא דלא כוותי' מדתנא במיצעתא זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע הל"ל זה אומר ברי לי וזה אומר איני יודע יחלוקו דהוה רבותא טפי די"ל דרבותא קמ"ל דאפי' אם זה שאינו מוחזק אומר איני יודע נמי אמרינן יחלוקו ואי הוה תנא זה אומר ברי כו' ה"א דוקא אם זה שאינו מוחזק טוען ברי והמוחזק איני יודע הוא דאמרינן יחלוקו וק"ל:

דף צ"ז ע"א בתוס' ד"ה ומי אמר רב עבדא כמקרקעי דמי כו' ואם הי' כמקרקעי כו' ומשלם אגרא היכי דקאי לאגרא כו' כמו ספינה כו' הוצרכו לכך משום דהלא לסברת המקשן דלא ידע עדיין, דאיירי שלא בשעת מלאכה א"כ מאי ארי' דאמר רב עבדא כמקרקעי דמי הוא דקשה לי' אפי' אי הוה כמטלטלי נמי ה"ל להקשות על מה דאמר התוקף עבדו של חבירו כו' לפי הס"ד דהשתא דאיירי בשעת מלאכה לפי לשון א' דלקמן בספינה הא דעביד' לאגרא כו' לכך כתבו ואם הי' כו' אפי' נחת לי' בתורת גזלנות כו' לומר אבל אם הי' כמטלטלי ונחת לי' בתורת גזלנות לא הוה קשה מידי דבספינה נמי אמרינן אם נחת לי' בתורת גזלנות אפי' עבידא לאגרא פטור לפי לשון בתרא ובכן לא פליגי לישני אהדדי והכי הלכתא ודוק:

בד"ה הלוהו ודר בחצירו כו' צ"ע כו' ודייקא נמי וקשה לי לפי מאי דפירשו דאיירי דוקא בחצירו ומטעם דאוושא מילתא טובא ומדייקי מדקתני חצר ולא קתני כליו ובאמת א"א לומר כן כ"א בדלא קיימא לאגרא דבדקיימא לאגרא ודאי זה וזה שוין דבין כלים ובין חצר אסור מטעם רבית וא"כ מאי משני התם על מילתא דרב נחמן אי ממתני' ה"א ה"מ בחצר דקיימא לאגרא כו' דהלא א"א לומר דה"א דמיירי בדקיימא לאגרא דא"כ למה נקט חצר דוקא הלא אפי' כלים וסוס נמי אסור ודוק:

עוד בזה ק"ק לי על מה שמדייקי' מדקתני חצר ולא כלים דלמא משום הכי נקט חצר דהוה רבותא טפי מכלים דבחצר דלא עבידא לאגרא ניחא לי' לבעל הבית דמיתדר משום דבית' יתיב כו' ואשמעינן דאפ"ה אסור ואתי' כלים במכש"כ ואי הוה נקט כלים לא הוה ידעינן חצר. עוד קשה לי על אותה סוגי' דהתם דמקשה מקמ"ל מתני' היא ולמה לא משני לי' דאי ממתני' ה"א דוקא בהלויני ודר כו' אבל בהלוהו לא לכך אשמעינן ר"נ דבריו וא"ת דלא משני לי' כן משום דעדיין הוה קשה על לשון ב' דר"נ דאמר דוקא בהלויני. גם בזה איכא למימר אפכא דאי ממתני' ה"א אפי' בהלוהו לכך נקט ר"נ הלויני לומר דאינו אסור כ"א בהלויני