כוס הישועות מח

לקרוע מ''מ אי הוה קרע לי' לא הוה מפטר אזי אמרינן בדאמר לי' אח"כ לאו בדוקא קאמר ולא בלשון תמי' דוק צריך לומר לרבא דאמר שאין אדם מוחל על ראשי אברים ולר' אושעי' דאמר משום פגם משפחה הא דלא אשמעינן בסיפא דמתני' רבותא בהכני פצעני כו' משום דמתני לאשמעינן בקרע את כסותי ולא אמר ע"מ לפטור דחייב בדאתא לידי' בתורת שמירה וק"ל:

ברש"י ד"ה הכני פצעני כו' וברייתא דלעיל כו' בדאמר נחבל כולה מילתא כו' הא דלא אוקי רש"י דאמר הן בניחותא משום דזה לא הוה אורחי' דמילתא נמי דהלא מתחלה אמר סתם ואי הוה כוונתי' דיהי' פטור מתחלה ה"ל למימר ע"ד לפטור אבל בממונא הוה הסברא איפכא מדאמר מתחלה קרע ובממונא אורחא דמילתא למחול וק"ל עוד בגמרא הא דאתא לידי' בתורת שמירה כו' ק"ק לרבא ולרב אושעי' הוה מצי לאפלוגי במתני' בין דאתא לידי בתורת שמירה או בתורת קריעה ולא הוה צריך לאפלוגי בין דאמר לי' ע"מ או לא אמר ע"מ בשלמא לר"י לא קשה דבא לאשמעינן לדידי' דיש הן שהוא כלאו ויש לאו שהוא כהן והחילוק שבין נזקי גופו או נזקי ממונו אבל לרבא ולר' אושעי' קשה ודוק:

הגוזל עצים, פרק ט'. דף צ"ג ע"ב בגמרא השתא י"ל צבע לר"ש נח הוה שנוי ליבון הוה שינוי כו' נראה דדוקא השתא כאשר תירץ רבא ור"ח הברייתא דלא הספיק לתנו לו עד שצבעו כו' אליבא דר"ש קשיא לי' דלאביי דאוקי הברייתא כרבנן לא הוה קשיא לי' מדר"ש דסבר דליבון הוה שינוי דידע שפיר לחלק בין צבע דהוה שינוי דהדר ע"י צפון ובין ליבון דהוה שינוי דלא הדר משא"כ השתא דמשני רבא ור"ח הברייתא דלא הספיק אליבא דר"ש א"כ קשה לי' השתא י"ל כו' מאי אמרת דלמא ליבון עדיף מצבע מ"מ הוה קשה מברייתא דלא הספיק כו' ולא ידע המקשן לחלק החילוק דבין קלא אילן ושאר צבעים לכך משני לי' רבא דהתם מיירי בקלא אילן וק"ל:

בתוס' ד"ה עצים ועשאן כלים בוכני דוקא שיפוי כהאי כו' משום דקשה להו למה נקטה מתני' לישנא דעשאן כלים שיפה הל"ל כברייתא לכך קאמרו דבא לאשמעינן דדוקא שיפוי כי האי וכו'. ומה שכתבו עוד וכן עבדי' נסרים נמי מהני, כו'. באים לתרץ א"כ למה לא נקטה הברייתא נמי לישנא דעשאן כלים לכך אמרו וכן עבדי' נסרים כו' לומר דלכך נקטה הבריתא שיפן לומר דאפי' לא עשה כלי ממש רק נסרים נמי מהני וק"ל:

ברש"י ד"ה משלם כשעת הגזילה כו' וכן צמר מלבנו תחלה ואח"כ טווהו כו'. אין להקשות דלמא דלא הי' מלבנו כ"א בנפוצי ובנפוצי מודה כ"ע דלא קני די"ל דאין דרך לטוואו כ"א בדסריק מקודם או בדכוורי. אבל א"כ קשה על מה, דאיתא בברייתא גזז ראשון כו' ראשון ראשון וטוואו כו' אין מצטרף טוואו תיפוק לי' משום ליבון דהלא אין דרך לטוואו אא"כ ליבנו תחלה אם לא דנימא דאתיא כרבנן דר"ש. אבל א"כ קשה למה לא פליג רשב"י משום משום ר"ש ברישא דוק:

בתוס' ד"ה הא דחוורי כו' ורבא לא רצה נתרץ כן דקסבר כוורי לא מקרי ליבון אלא צביעה כו' פירוש והל"ל צביעה בפירוש וק"ל. אבל אין זה מוכרח קצת דאפשר לומר הכי לא נקט צביעה דלא תטעה לומר דאפי' צביעה דהדר קני לכך נקט ליבון לומר דלא קני אלא בליבון דלא הדר וק"ל עוד בא''ד וי''ס שכתוב בהן הא והא רבנן כו' ק"ק לפי גירסא ההיא דפליגי רבנן על סרוקי נמי הל"ל הא דסריק סרוקי והא דכוורי דהוה רבותא טפי במלתא דרבנן דפליגי אפי' בסרוקי ודוק דף צ"ד ע"ב בגמרא ומפני כבוד אביהם כו' אקרי כאן ונשיא בעמך כו' י''ל דהשתא קשה לי' טפי קושיא זאת מדתני אין מקבלין מהן בשלמא בל''ז לא הוה קשה לי' דידע דיש לאוקמי בשעשה תשובה מאי אמרת א"כ מתי בעי גבי' דהוה לי' להחזיר י"ל דמיירי באדם שכל עסקו ומחייתו הוה בכך וא''א לו להחזיר הכל שא"כ אפי' אבנטו לא יהי' שלו ומשום כך לא יהי' מקרי רשע כולי האי דלא יכבדוהו בניו אבל השתא דתנא דאין מקבלים מהן א"כ ודאי רשע גדול מקרי במאי דלא רצה להחזיר דמאי הוה אכפת לי' אם ירצה להחזיר דהרי לא מקבלין ממנו וא"כ שפיר מקשה אקרי כאן כו' מאי אמרת בשעשה תשובה א"כ מאי בעי גבי' ודוק:

בתוס' ד"ה ותנן לא הספיק כו' תימא דלא מייתי מתני' כו' דליכא למימר לדבריהם קאמר להו כו' והנה לפי מה דאיתא לקמן דרב אפיך ותני גזל פרה והזקינה כו' משלם כשעת הגזילה דברי ר"מ כו' לא קשה מידי דמש"ה לא הביא מתני' דלקמן משום דחכמים פליגי עליו מאי אמרת דע"כ לא פליגי אלא בעבדים כו' י"ל לדבריו קאמרו דלא מצינו ברבנן דסברי שינוי קונה ודוק:

בא"ד וי"ל דכל הני כו' ואע"ג דטעם דר"י לא משום דסבר שינוי אינו קונה כו' מ"מ היינו יכולים לדחות כן וק"ל, אבל קשה לי הלא מר' יוחנן גופי' מוכח דסבר דלא הוה מחלוקת דאל"כ מאי קאמר וא"ת משנתינו כו' מאי הוה קשה ממתני' דהלא הוה סתם ואח"כ מחלוקת וא"כ קשה על המקשן דלא הקשה ממתני' דלקמן על ר' כיון שראה דר"י גופי' לא חישבו למחלוקת וק"ל וי"ל:

בד"ה בימי רבי כו' ולא לדורות הבאים דהא מעשים בכל יום כו' כי ההוא דגזל פדנא דתורא כו' אין להקשות הלא לפי המסקנא דמסיק בגזילה קיימת חייב להחזיר א"כ מאי מייתי ראי' מכל הני דאיירי בגזילה קיימת די"ל דהכי קאמרו תוס' אל תקשה על התרצן דמשני לי' כאן קודם תקנה כאן לאחר כו' וגם על המקשן למה לא קשה לי' ממעשים שבכל יום דהלא אכתי לא ידע לחלק בין גזילה קיימת וק"ל:

בא"ד אבל אין לפרש כו' מיירי בעבד תשובה כו' עיין מה שכתבתי בסמוך לעיל דהמקשן ידע דמיירי בעבד תשובה ולא הוה קשה לי' מאי בעי גבי' כ"א השתא דתנן אין מקבלים מהם, כו' ולא תצטרך לומר א"כ מאן דהקשה הא לא הקשה הא כדאיתא בחידושי מהרש"א ות"ח וק"ל דף צ"ה ע"א בתוס' ד"ה משלם דמי פרה כו' וכל שבח כו' עיין באשר"י דמאריך בזה וכתב לבסוף והא דקאמר דמי פרה העומדת לילד כו' ולא קאמר דמי פרה מעוברת כו' משום דלפעמים אדם קונה מעוברת לשחיטה בשביל השליל כו' ואין דמי' מרובים כדמי פרה שאדם קונה מעוברת לגדל הוולד כו' וזה הגזלן שהשה' אצלו עד שילד צריך לשלם לו דמים מרובים ע"כ. והנה בעל תי"ט העתיק דבריו וכתב עליו וזה לפי שיטתו דס"ל דפרה עצמה קנה בשנוי זה. ואני איני מבין דבריו דמאי לפי שיטתו איכא למימר בזה דהלא אפי' אי הוה סבר הרא"ש דלא קנה גוף הפרה בשנוי זה מ"מ יש לפרש כמו שמפרש הרא"ש דהיינו דלכך קאמר דמי פרה העומדת לילד לומר כשגנב פרה מעוברת, משלם הוולד כאלו אדם קנאו בשביל לגדל ולא לשוחטה וליקח השליל כמו שהי' עתה ודוק. גם אחר דבור הלזה כתב מה דקשה והניחו בצ"ע ועיונו צריך עיון לע"ד ודוק:

בד"ה ה' גובין מן המחוררים אע"ג דתנא מנינא תנא ושייר כו' והתם נמי שייך כו'. הנה י"ל דכאן בא לאשמעינן בחמשה דברים אלו דגובה מ"מ מן המחוררים ושם בא לאשמעינן דאינו גובה ממשועבדים ולכך שינה דבכאן גובה מן המחוררים ושם נקט אינו גובה ממשועבדים וק''ל בד"ה מאן שמעת לי' כו' וא"ת כו' ה"מ למפרך מאן שמעת לי' דקני ר"מ וש"מ דבשוגג קניס כו' הנה לפי מאי דכתבו תוס' בדבור שאחר זה דה"מ לשנוי דבשבח היתר על היציאה מיירי דההוא לא הוה קנס אלא דבלאו הכי משני שפיר כו' ומיהו המקשה ודאי ס"ד דטריף כל השבח אף שכנגד היציאה, הנה קשה, לי על דבריהם דהכא דאימא דלהכי לא מקשה בקיצור מאן שמעת לי' דקניס כו' משום דודאי דידע המקשן די"ל דאיירי בשבח היתר על היציאה ולא היה קנס וא"כ