כוס הישועות מו

כר"מ דסבר דיכולה למחול אפי' במעמד שלשתן והש''ס שם כשראב זה דמוכח מכאן דר''מ סבר דאפי' במעמד שלשתן יכולה למחול א''כ אי אמרינן דרבנן דהתם דפליגי על ר"מ נמי סברי דיכולה למחול במעמד שלשתן למה להו לפליגי בתרתי על ר''מ בשטר ובע''פ אלא ודאי דהם סברי דבמעמד ג' אינה יכולה למחול ואפ"ה פליגי על ר"מ משום דלית להו דר''ה וא"כ רבנן אשמעינן שני דברים בשטר ובע"פ בשטר כיון דלא סמכה דעתה אינה מקודשת ובע''פ דלית להו דר"ה ור"מ משמיע אותנו ג''כ תרי מילי בשטר ובע"פ בשטר דאשה סמכה דעתה ובע"פ דאית לי' דר''ה ועתה דוק כי נ"ל נכון:

עוד בא"ד גבי היא שחבלה בבעלה קשה דחובין לאחר והבעל יכתוב כו' ותירץ ר"י דכיון כו' הנה קשה לי מ"מ תזבין לאחר בשחבלה בבעלה ובעל יעשה נדר או שבועה או יעשה קיום דערבות ומשכונות שלא יעשה קנוניא עמה ויגרשנה ותמחול לו ואח"כ יחזירנה וא"כ כל אדם יזבן הכתובה ממנה ודוק:

ע"ב עוד שם וא"ת כיון דכל לגבי בעלה ודאי מחלה מאי קאמר לעיל כו' שום אדם לא יקנה אותם כו ויכולין עדים לומר מה אפסדונך כו' ק"ק דהלא שם איירי דיש לה נכסי צאן ברזל וא"כ מאי קאמרי דיכולין עדים לומר מאי אפסדינך הלא הפסידוה הרבה דהי' יכולה למכור את נכסי צאן ברזל לבעלה. ויש ליישב ולומר דלישנא דקאמר אומדים כמה אדם רוצה ליתן כו' דייקא להו דאיירי באחר ולא בבעלה. אבל מ"מ עיקר קושיתם ליתא לר"מ דדאין דינא דגרמי וא"כ אינן יכולין לומר מאי אפסדונך דאפשר דשום אדם יקנה בשיאמר אם תמחול לבעלה אינני מפסיד מידי בשלמא אם חבלה באחר אין אנו מכריחים אותה למכור כתובתה לאחר כדי שתשלם לנחבל דכל לגבי בעלה ודאי מחלה מאי אמרת דהלקח אינו מפסיד מידי שמחוייבת לשלם לו בדינא דגרמי מ"מ הוה אטרוחי בי' דינא בכדי כדכתבתי לעיל ודוק. אבל אפשר לומר דלא ניחא להו לאוקמי ברייתא ומתני' דלשם דוקא כר"מ ולא כרבנן לכך מתרצים בתירוץ אחר כדי דאתיא הברייתא נמי כרבנן והנה לפי מה שפרש"י דהיא הדרה ומחלה לכתובתה לבעל הואיל דעל כרחה היא מוכרחה אין כאן מקום לקשייתם וק"ל בתוס' ד"ה כשם שלא תמכור והיא תחתיו פירש"י ואין נראה לר"י כו' נראה דרש"י הולך גם בשיטת התו' והכי פירושו כשם שאין יכולה למכור בעודה תחתיו והיינו כשחבלה באדם אחר אזי אינה יכולה למכור משום דאז ודאי מחלה הואיל דע"כ היא מוכרת כדלעיל ודוק דף צ' ע"ב בגמ' אמר לו ר"ע וכי בפני, ב"ד כו' קתני מיהת וכי בפני כו' הא הכהו בפניהם עד נעשה דיין כו' ק"ק דלמא ה"נ קאמר ר"ע וכי בפני ב''ד הכהו דהא א"א להיות דהכהו בפני ב"ד דא"כ לא יוכלו לדון אותו משום שאין עד נעשה דיין וא"כ יבטל ד"נ מישראל, ובזה יבוא ג"כ על נכון מה דקשה לכאורה על דברי ר"ע דאמר וכי בפני ב"ד הכהו מאי קושי' דלמא הקרא איירי דהכהו בפני ב"ד אבל לפי דברי א"ש וא"כ מאי מקשה הש"ס מר"ע על ר"ע ודוק:

עוד בזה אמר לו ר"ע וכי בפני ב"ד הכהו כו' יש לדקדק מ''מ נקיש אבן לאגרוף במה שאפשר למצוא באגרוף גופי' דהיינו שמסו' לעדים אם ראוי אגרוף זה לעשות החבלה ומה שלא נמצא באגרוף גופה דהיינו כמה הכהו ועל מה הכהו לא יהי' גם באבן ויש ליישב:

עוד בש''ס למימר' דעד נעשה דיין כו' ע"כ לא קאמר ר"ט אלא דמקצתן כו' אבל עד נעשה, דיין לא קאמר פי' דא''כ הל''ל דכולן נעשים דיינים וק"ל אבל ק''ק דלמא אה''נ דס''ל לר''ט דכולן נעשו דיינים והא דלא קאמר הש"ס לר"ט דכולן נעשו דיינים משום דא''כ ה''א דאהא פליג ר''ע וסביר דאין עד נעשה דיין אבל מקצת' נעשין עדי' ומקצתן דיינים מודה ר''ע לכך קאמר לר''ט מקצתן נעשו כו' לאשמעינן דאפ''ה פליג ר"ע וסבר דעד הרואה אין נעשה דיין וק"ל בתוס' ד"ה כגון שראהו בלילה כו' וא"ת והא בפר' ראוהו מפרש טעמא כו' אפשר לומר דאלו לרשב"ם לא הוה קשה דסבר דאפי' רבנן סברי אם נתכוונו להעיד אינן נעשו דיינים וא"כ אפשר דנפקא להו מהקרא דעד עמדו לפני העדה למשפט עד שיעמוד בב"ד אחר וסברי דהפסוק איירי דוקא בנתכוונו להעיד וא"כ ר"ע דסבר אפי' עד הרואה אין נעשה דיין הוצרך להביא קרא דושפטו העדה כו' לומר דמשם נלמד הטעם של הכתוב דעד עמדו לפני כו' דהוא משום דכיון דחזו לי' דקטלי' לא חזו לי' זכותא וא"כ מוכח דאפי' עד הרואה אין נעשה דיין ולא כמו שסברו רבנן דהטעם הוא משום דאין עד נעשה דיין כשנתכיון להעיד אבל לפי מה שכתבו תוס' דלרבנן אפי' כשנתכוונו להעיד נעשו דיינים דאין חילוק אם נתכוונו או כשלא נתכוונו קשה להו והא בפר' ראוהו כו' ודוק:

מה שכתבו כאן ולר"ע אפי' עד הרואה אין נעשה דיין בד"נ משום דלא ניחא להו למימר דר' יהודא נשיאה יסבור כר"ט ולא כר"ע דהלא אמרינן הלכה כר"ע מחבירו ועיין בספר לחם משנה לכך קאמרו דלר"ע אין עד נעשה דיין בד"נ דוקא והוראת ר"י הוה בחבלה ולא תקשה א"כ מאי האי דקמקשה למימר דאין עד נעשה דיין והתני' כו' הלא שם איירי בד"נ כי אין זה כלום דדוקא לר"ע מחלקינן בין ד"נ וד"מ משום דטעמא דידי' דעד הרואה אין נעשה דיין הוא משום דכיון דחזו לי' דקטלי' לא חזו לי' זכות וכתיב ושפטו כו' וזה אינו כ"א בד"נ משא"כ דאין עד נעשה דיין אין חילוק בין ד"מ וד"נ וק"ל. אבל מ"מ שם בר"ה בפר' ראוהו ב"ד לא משמ' להו כן לחלק בין ד"נ וחבלה וכתבו ומיהו ה"ה לענין מכה חבירו כדמוכח בפר' החובל והוכחת' דלשם ע"כ הוא משום דאל"כ מאי מקשה הכא וסבר ר"ע דאין עד נעשה דיין והתניא והכה כו' וקרא דוהכה איירי בנזקים דבנזקים כתיב כדפירש"י הכא וא"א לחלק בין ד"נ ומכה חבירו מאי מקשה כאן ר"ע אדר"ע וצ"ל דתוס' שבכאן ס"ל דקרא דוהכ' איירי נמי בד"נ ודוק:

עוד בתוס' ורשב"ם מפרש משום דכתיב כו' ולא שיהיו עדים בעצמן יושבין ודנין כו' הרא"ש בב"ב הקשה על הרשב"ם דסבר כשנתכוון להעיד אין נעשה דיין זיל בתר טעמא דאין עד נעשה דיין משום דצריך העד לעמוד לפני הדיינים ולא כשהם בעצמן עדים ודיינים הלא אפי' נתכוונו להעיד ודנין ע"פ עדים אחרים המעידים לפניהם למה לא ידונו הלא יש לן עדים ודיינים ואם נכשיר כשיש עדים אחרים המעידים לפניהם נכשיר, נמי כשהם עדים ודיינים דלא תהא שמיעה גדולה מראיי' ע"ע, ולי אפשר לומר ולתרץ דאפשר לרשב"ם כשיש עדים אחרים מעידים לפניהם שפיר דמי ולא קפסיל להו אלא להיות עדים ודיינים הם בעצמם משום גזירת הכתוב ועמדו שני האנשים כו' מאי אמרת לא תהא שמיעה גדולה מראיי' אפשר דסבר כר"ן דכתב דאין אומרים לא תהא שמיעה גדולה מראיי' כ"א בעדות החדש דלא בעינן שם הגדה משא"כ בשארי דברים דבעינן הגדה לא אמרינן לא תהא שמיעה גדולה מראיי' ע"ע ודוק. אבל א"כ קשה, מאי מקשה הכא למימרא דעד נעשה דיין והתניא כו' דלמא שם איירי בנתכוונו להעיד ולא תימה אי בנתכוונו להעיד א"כ למה מקצתם נעשו עדים ומקצתן נעשו דיינים הלא אם נתכוונו להעיד כולם פסולים לדון זה אינו דהלא אמרנו, לרשב"ם דס"ל אם כוונו להעיד יכולי' הם לדון כשעדים אחרים מעידים לפניהם ואינן יכולים לחן כשאין עדים אחרים מעידין לפניהם דלא אמרינן בשאר דברים לא תהא שמיעה כו' ואפשר לומר ולתרץ דאה"נ דהכי קמשני כשראוהו בלילה ובודאי נתכוונו להעיד דא"א דנתכוונו לדון בלילה ומשום הכי הם בעצמן לא יוכלו לדון ע"פ ראייתם אבל כל זה הוא דוחק וגם ברשב"ם בב"ב לא משמע הכי ע"ש ודוק עוד בתוס' ועוד פי' ר''י טעם אחר כו' משום דנפקא לן מביום הנחילו את בניו כו' וכיון שאין יכולים לדון ע"פ ראיי' לילה עד שיעידו עליהם ביום כו' אלמא מהכא הוא דשמעינן דאין עד נעשה דיין כו' וקשה לי א"כ מאי משני תוס' לעיל וז"ל וי"ל דההיא דמכות עיקר אבל