כוס הישועות מג

ומדסיפא למעט כו' כדאמר הש"ס ודוק ועיי' בתוס' ד"ה עד שיהא כו':

עוד בא"ד וי"ל דאי לא הוה כתיב אלא חד כו' הוה דרשינן לרבות כלאי' כו' גם בכאן קשה קצת על דבריהם דאמרו הוה דרשינן לרבות כלאי' זה אינו דלא הוה מרבינן אלא נדמה שאינו דומה כלל דלא נילף בג"ש מבכור דמסתבר טפי לרבות מכלאי' ודוק:

עוד בא"ד וי"ל דאי לא הוה כתיב אלא חד או כו' בכאן הקשה בעל תורת חיים א"כ מנ"ל לש"ס לומר במקום אחר דכלאים שרי להדיוט מדהוצרך למיסר לגבוה דלמא לעולם אימא דאסור להדיוט והא דהוצרך הקרא למיסר לגבוה משום דבעי למעט נדמה לכך כתיב או ואי לא הוה כתיב אלא חד או הוה מרבינן מני' כלאי' לכך כתיב תרי או למעט אף נדמה ולעולם משום כלאים לא הוצרך לכתוב שום או דממילא אסור דאם אסור להדיוט מכש"כ לגבוה ע"כ. ולי נראה דאין כאן קושי' כלל דא"כ דלהדיוט אסור כלאים לא לכתוב אלא חד או מאי אמרת דהוה מרבינן מני' כלאי' זה אינו דשפיר הוה ידעינן דנמעט נדמה דכלאים אסור להדיוט מלא תאכל כל תועבה מכש"כ לגבוה אלא ודאי מדכתיב תרי או ש"מ דלהדיוט שרי ודוק:

בד"ה עד שיהא הוא שור כו' עד לבסוף דא"כ לשתוק קרא ממיעוט דקדשים פירוש לא לכתוב שום או בקדשים והוה ידעינן שפיר למעט כלאים מדכתיב שור או כשב דאין אתה יכול להוציא כלאים מביניהם ולחומרא מקשינן כדכתבו לעיל ונדמה הוה ילפינן בג"ש מבכור וק"ל:

ע"ב בתוס' ד"ה מי פטר נפשי' כו' אבל הנודר עצמו פשיטא דמצי פטר נפשי' כו' פי' אם נגנב ממנו וק"ל:

דף ע"ט ע"א ברש"י ד"ה תקנו משיכה בשומרי' שלא יתחייב כו' עד שימשוך. פי' ולא תימא אפי' קודם משיכה אם קבל עליו השמירה וק"ל:

שם בד"ה מאי לאו הי' מושכו שומר ומת חייב גנב במשיכת שומר. הא דהביא רש"י סיפא דמתניתין ובגמרא הביא הרישא משום דאי מרישא לחוד ה"א הא דפטור משום דאינו חייב באמירתו לשומר דאין שליח לדבר עבירה אבל השתא דראינו דחייב הגנב בסיפא על אמירתו מוכח דהטעם דאינו חייב ברישא משום דלא משך וק"ל:

בתוס' ד"ה או שהוציאו מרשות בעלים כו' פליגי רב אחא ורבינא חד אמר שהוציאו לסמטא אבל לר"ה לא קני כו' ואידך אמר אפי' הוציאו לר"ה קנה כו' ובזה מתורץ הא דנקטה מתניתין הוציאו והגביה אלא דנקט תרוויי' למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' למר נקט תרווייהו לומר הוציאו דומי' דהגבי' ולמר לומר אפי' הוציאו לר"ה וק"ל:

בד"ה תיקנו משיכה בשומרי' כו' ועוד קאמר התם ופליגא אדר' אמי כו' משמע דסבר דקנה מדאורייתא כו' ק"ק לפי זה על הפשטן דרצה לפשוט בעי' דאמימר דלמא אמימר ודאי ידע דשומר קונה במשיכה דלא יוכל המשאיל לחזור רק מבעי' לי' אי הוה מדאורייתא או מדרבנן לכך בעי תקנו משיכה כו' או לא תקנו משיכה אלא דהוה מדאורייתא ויש ליישב דא"כ ה"ל לפרש ולא לסתום:

ע"ב בתוס' ד"ה ור"י הא דמטמרי כו' למ"ד בהכונס דלר"י כו' כיון דמטמרי מאינש גנב הוא אצטריך להאי טעמא כו'. ובזה א"ש נמי הכא לר' אבהו דסבר דאנשי שכם לאו גזלני ננהו אלא גנבי א"כ לכאורה הי' קשה למה קראינהו הכתוב גזלני דהא כתיב ויגזלו אבל מהא דאמרו תוס' דאתי' למ"ד דסבר לסטים מזוין גנב הוא ואפ"ה קראו הש"ס שם גזלן וא"כ אין לתמוה נמי על הכתוב דאע"פ דדיני' כגנב מ"מ נקרא גזלן וק"ל:

בד"ה אין מגדלין בהמה דקה אפי' בבית קאמר דלרעות אפי' בהמה גסה אסור כו' פי' וה"ל לאשמעינן רבותא טפי בגסה. אבל ק"ק לכאורה דלמא לעולם לרעות קאמר והא דלא נקט גסה משום דבא לאשמעינן דמגדלין בסורי' וא"כ הוה רבותא טפי בדקה מבגסה ודוק:

דף פ' ע"א בתוס' ד"ה והטבח לוקח ושוהה כו' וקשה דבתוספת' גרס יותר מל' יום וא"כ לפי התוס' יכול להשהו' אחר יום השוק. כבר כתב מהרש"א מאי תנא סבר לא נתחלקה לשבטים דתני' אין דכתב. ועוד נראה דאי בהשלמה איירי למה נקט התוספת' העגונה דלא ישהנה יותר מל' יום משמע אבל קודם יום השוק יכול להשהות כמו שירצה וזהו מן הנמנע דא"כ אין זה שהיי':

בד"ה מהו להשהו' קבעי מיני' אין נ"ל דפליגי רבנן עלי' דר"ג כדפי' בקונ' כו' נ"ל לפרש דבריהם דבאים להורות דלא תימא דפליגי רבנן על ר"ג מחד מתלת טעמי חדא דלא נזכר בדברי ר"ג קודם הרגל לכך קאמרו דגם כאן קודם הרגל איירי שנית הא דקאמר ר"ג אלא קושרה בכרעי המטה וזה לא נזכר בדברי רבנן לכך קאמרו דלאו דוקא נקט ר"ג קושר' כו' שלישי' דהי' אפשר לומר דבשהיי' לא אכפת לרבנן אם תצא ותרעה בעדר משא"כ לר"ג לכך קאמרו ובתוס' נמי משמע דאף קודם הרגל לא שרי להשהות אלא בבית פי' דאף לרבנן לא שרי אלא בבית מדנקט בתוספת' אחר זה שאלו לר"ג משמע דעד כאן אמרו רבנן ואפ"ה קאמר ולא שתהא יוצא' ורועה בשוק ודוק:

והנה באמת קשה לכאורה לפי פירש"י דפליגי א"כ מאי מקשה והתנן אין מגדלין מאי קושי' דלמא דפליגי רבנן על ר"ג כדהשתא נמי אם לא דנאמר הא דמקשה והתנן פריך על התלמידים כלומר מאי שאלתם הלא כבר תנן במשנה דאין מגדלין ומאי ראו על ככה לשאול דמהיכא תיתי דיפלוג ר"ג על המשנה לכך משני אלא כו' מהו להשהו' ואין זה במתניתין אלא בברייתא וברייתא יש לומר דלא שמיע להו וק"ל. אבל א"כ קשה למה נטר עד שהשיב ר"ג דמותר תכף לאחר שאלתם ה"ל להקשות ודוק:

ע"ב בתוס' ד"ה מותר להרגו כו' היינו דוקא כשהמיתו כו' והכא בחתול שאין קשורה כו'. ק"ק לפי זה מאי מקשה הש"ס וכיון דאמר' מותר להרגו מאי ניהו תו אסור לקיימו דלמא דאתי לאשמעינן דאפי' לא המית נמי אסור לקיימו ואי הוה תנ' מותר להרגו ה"א דוקא כשהמית ויש ליישב:

עוד בא"ד אבל מחתול אין נזהרים שאין יודעי' אם היא בר אוכמ' או בר חיור' שאין מכירין באבותיהון. לפי זה ק"ק דהמקשן ידע התירוץ ודוק:

בד"ה אמר רבינא לעורו שאם מצאן מת אין חייב בהשבת העור ונ"ל הטעם משום דאין להם בעלים אפי' יש להם בעלים אינו מן הראוי להם לגדל או להחזיק אותן בביתו ואיננו שלו ולמי ישיב וק"ל:

מתריעים על החכוך בשבת ע"כ לאו היינו התרעה בשופר דשופר בשבת מי איכא כו' ולא תקשה מאי בד"ה מקשה הש"ס מהא דאמר אין מתריעים אלא צועקים דלמא דאיירי בשבת ולכך קאמר אין מתריעים והיינו בשופר. משום דע"כ לאו בשבת איירי משום דא"כ מאי בא לאשמעינן דאין מתריעים בשופר בשבת פשיטא שופר בשבת מי איכא וק"ל:

דף פ"א ע"א ברש"י ומנא ידעינן אם זרעה לאדם דשרי לי' למלקט מן העשבי' בתנאי יהושע. הנה נשמר רש"י מלפרש מנא ידעינן דזרעה לבהמה ומשום הכי אין מלקטים בשדה תלתין כדאיתא בברייתא משום דאין טעם לשאלה זאת דמשום דלא ידעינן אם זרעה לבהמה או לאדם נמי אסור הוא מספיקא אלא ודאי דהשאלה היא מנא ידעינן דמותר ללקט. גם א"א לפרש דקאי על מה שאמרו תלתן שעלת' עם כו' אין מחייבין לעקור וקא שאיל מנא ידעינן אם זרעה לאדם דאין מחייבי' דהלא הוא גופי' ידע למאי קזרע' אם לאדם אם לבהמה וליכא באמת כאן רק איסור ולדידי' קמזהירין וק"ל:

דף פ"ב ע"ב בתוס' ד"ה ואין מטמא בנגעי' כו' אין לפרש כו' דבפ"ק דיומא משמע דלמ"ד כו' לא נתחלקה ממש פירוש דאמר שם ובפלוגתא דהני תנאי דתני' מה הי' בחלקו של יהודא הר הבית הלשכות כו' והאי משכירים כו'. פירוש תנא דמה הי' בחלקו כו' אתי' כר"י ותנא דאין משכירי' כו' אתי' כת"ק וא"כ מוכח דת"ק דסבר לא נתחלקה לשבטים ע"כ סבר דלא נתחלקה ממש משום דאי נתחלקה מתחלה רק דאח"כ נתנו דושנו של יריחו תחתיו א"כ אמאי