כוס הישועות מ

בעידי קדושין אינו כן וק"ל. אבל השתא דאמר אביי מי לא מודה ר"ע בעידי קידושין כו' מכש''כ שחכמים סברי דהוה דבר שלם א''כ קשה האי דבר למעוטי מאי. ובזה מתורץ מה דהקשה המאור על פי' רב אלפס ע"ע ודוק:

בתוס' ד''ה דאע''ג דעידי ביאה כו' פי' כל זמן שלא הוחזקה בא''א ע''כ בזה מתורץ מה דהוה קשה לכאורה ל"ל לאביי למימר מי לא מודה ר"ע בעידי קידושין כו' הול''ל בקיצור שאני הכא כיון דעידי גניבה לא צריכי לעידי טביחה כו' אבל השתא מדהביא ראי' מעידי קידושי' משמע דפשיטא לי' טפי דמודה ר"מ בעידי קידושי' וקשה למה אבל השתא שכתבו פי' כל זמן שלא הוחזקה בא"א לא צריכנן לעידי קידושי' דסבירא לן סוקלין על החזקות ולא מצינן מאן לפליג עליו וא"כ מכש"כ אי אית לן עדים דהוה א"א דלא תהא חזקה גדולה מעדים וא"כ שפיר קאמר אביי מי לא מודה ר"ע בעידי קידושי' דשם מוכח דסבר דהוה דבר שלם כדכתבנו אף הכי נמי וק"ל:

בתוס' ד"ה באומר לו עקוץ תאנה מתאנתי כו' מאי פריך עלה כו' ואלא דליתא בחצירו של לוקח דל חיוב שבת מהכא כו' ק"ק על דבריהם דמאי קאמרי ואלא דליתא בחצירו של לוקח דל חיוב כו' הלא זולת זה קשה מ"מ על המקשן דפריך והלא כיון דכי קתבע לי' כו' מאי קושי' דלמא דאיירי דקיימא בחצירו של לוקח ודוק אם לא שנאמר דהוה אפשר לומר דסבר המקשן דמיירי סתם בכל ענין בין דקיימא בחצירו או דלא קיימא בחצירו מדלא פירש רמי בר חמא דבריו אבל א"כ אף אנו נאמר אמאי לא הקשה כן על רב פפא דמוקי באומר לו זרוק גניבתך כו' ומיירי באומר לא תקני לי גניבתך עד שתנוח לרבנן קשה נמי למה לא פי' רב פפא דבריו ודוק:

עוד בח"ד וכך לן עקוץ תאנה מתאנתי כמו עקוץ תחנה מתאנת' עי' במהרש"א שהקשה לוקי באומר לו עקוץ תאנ' מתאלת' ונותן לו דמי גניבתו ונראה דאין כאן קושיא כלל דאי מיירי בהכ' הוה חייב באמת בד' וה' דהא לא תלה המכירה בחילול שבת אלא הוה החילול לחוד והמכירה לחוד וק"ל:

בתוס' ד"א כמאן כר"ע כו' וא"ת לר"ע נמי כיון דמטא לאויר חצירו חייב כו' ולענין קנין לא קני כו' ודאי דהתורה איירי לפי המסקנא דהתם וכך כתבו כל המפורשים דאל''כ הוה דבריהם דהכא סותרים את דבריהם דבסמוך ולכאורה קשה מנ"ל להקשות דלמא המקשן דהכא קאי נמי לפי הס"ד דהתם ודוק אבל זה אינו דא"כ מאי מקשה אדרבנן כיון דמטא לחצר הנה כו' הלא לפי הס"ד דהתם קנין ושבת שוים ודוק:

בד"ה אתנן חסרה תורה ואפי' בא על אמו תימא דמנ"ל הא וי"מ משום כו' ואין נראה פי' זה דאטו מי כתיב ולא ד' ונאמר שניהם ולא שלשה ולא אתא למעוטי אלא מחיר זונה ע"כ עיין שם ביבמות ותמצא דהקשו דל"ל למעוטי מחיר זונה ואתנן כלב דמהיכא תיתי לרבות ותירצו דה"א לרבות מדאיתקשי להדדי והנה קשה לכאורה על דבריהם דהתם א"כ לא ליתקשי להדדי ולא הוה צריך לכתוב מעוטו דגם שניהם אלא ודאי דאתי לאוריי לן דאתנן אמו אסורה ולכך נכתב ההיקש ואח"כ המיעוט לומר דלא ממעטינן אלא אתנן כלב ולא אתנן אמו ודוק. וכה"ג כתבו תוס' בסמוך בד"ה מה קודש ע"ש ובזה כינים דברי הי"מ:

דף ע"א ע"א בתוס' ד"ה והא קיימא לן כו' ה"נ פריך אמתני' דאלו נערות נראה דבאי' לתרץ על פשיטת המקשן דאמר והא קיימא לן דאינו לוקה ומשלם למה לא אמרינן אפכא דאינו משלם ולוקה דהרבה סוברים כן כדאיתא שם לכך כתבו ה"נ, פריך אמתני' דאלו נערות ושם כתב ר"י דלכך לא הקשה אמתני' דאלו הן הלוקין דהא פשיטא דמשכחת לה למלקות בלא קנס כגון בוגרת כו' ע"ע הכא כמו התם וק"ל:

עוד באותו דבור ותימא דהא בקנס כו' ודוחק לומר דרבנן פליגי אדר''מ וסברי עדים זוממים קנסא הוא וכדי רשעתו בעדים זוממים כתיב למימר' דאפי' בקנס משום כו' פירוש לפירושם דמשום הכי הוה דוחק דשם קאמר דר"מ יליף ממוציא שם רע ופריך מה למוציא ש''ר שכן קנס ומשני קסבר ר"מ עדים זוממים נמי קנס משמע אבל רבנן סברי דהוה ממון וק"ל :

עוד שם וי"ל דודאי כו' אבל השתא כו' ילפינן בכל דוכתא מהתם דאין לוקה ומשלם כו' והנה מ"מ קשה מאי פריך הכא והא קיימא לן דאין לוקה ומשלם דלמא אה"נ דאין לוקה ומשלם אלא משלם ואינו, לוקה כהתם בעדים זוממין דמשלמים ואין לוקי' ודוק. בתוס' ד"ה אלא למ"ד דרבנן כו' הומ"ל דלא דרשי או ותחת כו' אלא דלא ניחא לי' למימר דפליגי בשליח פירוש דא"כ אדמפלגי בטבח בשבת דאיכא למטעי דפליגי במת ומשלם או בשחיטה שאינה ראוי' לפלוגי בעלמא בטובח ע''י שליח וק"ל:

ע"ב בתוס' ד"ה כיון ששחט בה פורתא אסרה ואפי' למ"ד אין לשחיטה אלא לבסוף כו' משום דאי כדפירש"י דס"ד ישנה לשחיטה מתחלה ועד סוף מאי קשי' אמאי חייב ר"מ דלמא דסבר דאינה לשחיטה אלא לבסוף וק"ל:

בד"ה איסורי הנאה כו' עד וי"ל דהכא איכא למימר דנין שחיטה דעבירה משחיטה דעבירה כו' שהי' שחיטת היתר. ק"ק לי א"כ מאי מקשה הכא למ"ד דרבנן אמאי פטרי רבנן דלמא משום הכי פטרי רבנן דילפינן שחיטה ד וה' מטבוח טבח והכן דלא הוה שחיטת איסור עמו (דע"כ רבנן סברי דילפינן טפי טבח מטבח ממאי דילפינן שחיטה מטבח ודוק.) משא"כ בשוחט בשבת דהוי שחיטת איסור עמו ודוק:

בד"ה מכלל דבכולה מתני' מודה ק"ק דמה דיוק הוא זה. פי' משום דשמא ה"נ קאמר ר"ש פוטר בשני אלו דהיינו בשחיטה שאינה ראוי ובמקום דיש מלקות וממון דהוה שני דברים ושני טעמים משא"כ אם לא פליג אלא בטריפה ובחולין בעזרה דהוה טעם אחד גם י"ל דאפשר דלא פליג בטובח ביו"כ משום דמצינו אפי' לר"ש דחייב בטובח ע"י אחר וק"ל:

בגמ' בעי מני' כו' גנב שור של שני שותפים כו' הא דלא בעי מני' שותף שגנב מחבירו וטבח דהוה ה' חצאי בקר וגם לא הוה טבח כולו באיסור (והוה שפיר טפי למבעי דהלא השתא לא בעי אלא למ"ד מודה בקנס ואח"כ בתו עדים פטור וק"ל) אפשר לומר משום דסבר איבעי מני' חד דאשמע מני' תרתי משים דאי בעי מני' שותף שגנב התינח אי פשיט לי דחייב אזי נילף דחייב מכש"כ בגנב משותפים והודה כו' דמה התם דהוה תרתי לריעותא דהוה ה' חצאי בקר וגם לא הוה טבחו כולו באיסור וחייב מכש"כ הכא דלא הוה אלא חדא. ואל תקשה א"כ השתא נמי נימא התינח אי פשיט לי' לפטור נילף מכ"ש דפטור בשותף שגנב כו' אבל אי פשיט לי' לחיוב אכתי נבעי בגנב משותפים כו' אף אנו נאמר דא"כ יאמר לו בריתחא ומה התם בשותף שגנב חייב מכ"ש בגנב משותפים אבל אפכא אי בעי מני' שותף שגנב לא לימא לי' ברתחא ויאמר ומה בגנב משותפים פטור מכ"ש בשותף כו' דלמה ירתח עלי' דבעי מני' אם חייב אם לאו הלא שפיר קבעי דלפי פשוטה דמתני' ודאי משמע דחייב אבל על הס"ד דפטור שפיר עבד אם ירתח עליו ודוק וכן הוא הסיגי' בזבחים דף ע"ב ע"ע. הא דקא מבעי' לי' אם חייב אם לאו ואח"כ קא מותיב תיובתא דהוה רעגנשבורג"ר אפשר לומר דממ"נ קשה לי' אי יפשוט לי' לפטור יקשה מרישא ואי, לחיוב יקשה מסיפא ואל תקשה דא"כ לרמי ל' רישא לסיפא וזהו נירנבורג"ר אפשר לומר דודאי ידע דיש לאוקמי רישא דמתני' בשעמד בדין ואי קשה א"כ לפלוג ולתני' בדידי' כדמקשי לבסוף אפשר לומר דלכך תנא מת אביו ואח"ש טבח ומכר אפי' בשעמד בדין ולא הוה קנס מ"מ פטור משום דבעינן וטבחו כולה באיסור דידע שפיר האי טעמא אבל עתה דאמר לי' ר"נ ה' בקר אמר רחמנא ואל ה' חצאי בקר והוה קשה לי' לרבא למה לך למימר טעם דפטור הלא, כבר אמרתי נמי הטעם רק קמבעי לי אי מועיל הטעם אם לאו והכי הוה לך למימר סתם פטור