כוס הישועות לז

רבא התם וק"ל. וזה דרך צחות. אבל ק"ק לי על תוס' מאי מקשי' דלמא רב גופי' אתי לאשמועינן דמתני' איירי לענין יוקרא וזולא אבל אי רב לא קאמר קרן כעין שגנב ה"א דמתני' לא איירי אלא משנוי ויש ליישב ועיין בתוס' דסוף המפקיד:

גם קשה לי מאי קשי' להו מאי בא רב לאשמועינן הלא מתניתין הוא דלמא אי ממתני' ה"א דוקא גזלן דלא משלם אלא קרן אבל גנב דמשלם נמי כפל ד' וה' ה"א דאין לחלק בין התשלומים כדכתבו ע"ב בתוס' ד"ה אלמא קרן כעין שגנב כו' ודוק ויש ליישב נמי דזה הוא שתירץ וק"ל:

בתוס' ד"ה מה לי קטלא כולה כו' אלא הכי פירוש כו' דאין הולכים בתר דמי' דהשתא דקנאה בשנוי כו' לפי' זה קשה על ר' חנינא דבא לסייע לרב הלא הוא פליג על ר' אילעא לקמן וסבר דשנוי אינו קונה וא"ל דודאי ר' חנינא סבר דשנוי הנעשה בידים קינה והא דפליג על ר' אילעא איירי בשנוי דממילא כדמשמע מתוס' לקמן ד"ה ואי אמרת כו' א"כ קשה על תוס' בכאן דכתבו ולפי זה ה"ה בהוכחשה ממילא כו' מאי ה"ה הוא זה ומנא להו זה דלמא בשנוי הנעשה בידים דווקא ולא בשנוי דממיל' כסבר' ר' חנינא:

ואפשר לומר דודאי אין לחלק בין שנוי הנעשה בידים ובין שנוי דממילא והא דרוצים לחלק לקמן בין שנוי שנוי היינו משום דסבר שם דשיר בן יומו קרוי שור ואיל בן יומו קרוי איל כדקאמר רבא שם על אתקפתי' דר' זירא וחפשר לומר נמי דר' זירא שם לא הקשה רק לר"ח דפליג עם רבי אילעא ומשני רבא לר"ח אבל ר' אילעא לית לי' החי סברא לכך קאמר דנעשה שנוי בידו דהוה שנוי השם מעלי'. ובזה מתורץ נמי מאי דהקשה היש"ש על הרא"ש דפסק דעגל ונעשה שור הוה שנוי השם מעלי' ע"ע. ולפי מה שכתבתי א"ש דודאי ר' אילעא פליג על סברה זו ופסק הרא"ש כר' אליעא ודוק:

ע"ב בתוס' ד"ה כפילא ד' וחומש זוזא לפי מה שפי' הקונ' כו' וריב"א מפרש דאלשו' ברייתא קפריך דמשמע דחומשא עולה בכל כפילות ע"כ פירש ולעולם דאפי' הכפל יותר מחומש נפטר מן החומש וק"ל ולא תימא א"כ מאי איכא בין ר' יעקב ורבנן אומר אני דא"ב דר' יעקב סבר דוקא כשכפל יותר מחומש או שוה לו אבל בשחומש יותר מכפל לא נפטר מחומש ורבנן סברי אפי' בשחומש יותר נפטר מחומש וק"ל:

אבל קשה ח"כ אפי' תימא דמעיקרא שוי' ד' והשתא שוי' ד' מוכח נמי כרב דע"כ אי ר' יעקב סבר דווקא כשמעיקרא שוי' ד' והשתא ד' דכפל יותר מחומש אזי נפטר מחומש ח"כ לרבנן אפי' בחומש יותר מכפל נפטר מחומש כדפירשנו ולא תמצא אלא במעיקרא שוה ח' והשתא זוז דקרן וחומש כעין שגנב והוה החומש שני זוזים וכפל כי השתא זוז א"כ מוכח כרב. והוה אפשר לומר דרבנן לא סברי בחומש יותר מכפל דנפטר מחומש רק דאיכא בינייהו אי הודה עד שלא באו עדים ואח"כ באו עדים דר"י סבר מדחייב בחומש עד שלא בא עליו חיוב של כפל חייב נמי בחומש ורבנן סברי דפטור דכתיב בראשו וחמישתו כו' וכ"ע סברי הודה ואח"כ באו עדים חייב בכפל דלא כרב לעיל דסבר פטור. אבל א"כ ק' היאך ס"ד דר"ח לסייע' לרב מהא מתני' ודוק:

בתוס' ד"ה אלמא כו' תימא אמאי לא דחי כגון דמעיקרא שוי' זוזא ולבסוף שוי' ארבע וכפילה זוזא כעין שגנב דלא כרב כו' קושי' זאת ליתא לפר"ת דפי' לקמן דבכל מקום אמרינן בקרן למעליותא ובכפל ד' וה' לגריע'. והוי פירש דאחיי' לשון יפוי כח וא"כ אי אמרינן במעיקרא שוי' זוזא ולבסוף שוי' ארבע דמשלם כפל כדמעיקרא לגרעות' או קרן כמעכשיו למעליותא הוי שפיר כרב וכדפי' ר"ת לקמן ודוק וזהו דלא כמהרש"א ע"כ:

בד"ה הא מני ב"ש הוא האי שינוי ליתא לרבא כו' בזה מתורץ דלא תקשה לר' אילעא הלא ע"כ טלה ונעשה איל דהוי שינוי דממילא לא הוי שנוי כר"ח דאל"כ למה להו לבית הלל לאשמעינן דשנוי קונה באותו שנוי דאמרי שם בחטים ועשאן סולת דהוי שנוי מעלי' ולמה לא קאמרו רבותא טפי דאפי' בטלה ונעשה איל הוי שנוי לכך קאמרו דלרבא הוי טעם דב"ש משים דאמאיס וא"כ גם לב"ה צריך להיות שנוי מעלי' וק"ל:

בגמרא ואי סלקא דעתיך קניי' בשנוי אמאי משלם כו' הא דלא קאמר וקמותי' ר"ח בקיצור אמאי דקאמר ר"א שלו הוא טבח כו' ובברייתא קאמר דמשלם ד' וה' משום דאף ר"ח סבר אם נעשה שנוי מעלי' בידי' אמרינן דפטור מד' וה' דשלו הוא טובח כו' רק בטלה ונעשה איל סבר דלא הוי שנוי לכך קאמר ואס"ד דקניי' בשנוי כו' וק"ל:

עוד בגמרא א"ל ואלא מאי שנוי לא קני כו' הנה בכל מקים דאמר הש"ס ואלא מאי' כו' אתי אבתרי' אלא מאי אית לך למימר והכא ליכא למימר הכי א"כ מאי קאמר ואלא מאי הנה מ"מ קשי' כדהקשה לבסוף מ"מ קשי' גם למאי דמשני ר"ש הא מני ב"ש הוא קשה עדיין לכאורה מאחר שסבר דשנוי לא קנה א"כ לשלם כדהשתא דהא ר' אילעא לית לי' הסברא דתורא גנבי מינך כו'. ונראה דהכי פירוש דגם ר' אילע' ה"ק ואלא מאי שנוי לא קנה לשלם כדהשתא אלא מאי אית לך למימר דהברייתא אתי' כתנא דלא סבר כרב דאמר ד' וה' כשעת העמדה בדין לדידי נמי הא מני ב"ש דסבר שנוי לא קנה וגם לית לי' כרב וק"ל:

דף ס"ו ע"א ברש"י ד"ה לימא תהוי תיובתא דרב כו' וכ"ש כשהוקרה דהתם אפי' קרן מחייב לי' רב כי השתא כו' אין זה מתנגד ממה שכתב רש"י לעיל ד"ה כעין שגנב כו' דיכול לשנוי דהך מתני' כפל ד' וה' דווקא נקט אבל קרן כי השתא משלם ע"כ משום דשם דיבר אליבא דרבה דאפשר לומר דלית לי' דר"ש דאחיי' לקרן כעין שגנב אבל הכא דיבר אליבא דרב דדריש לי' וא"כ אי משלם קרן כי השתא מכ"ש ד' וה' וק"ל:

בתוס' ד"ה הם ולא ולדותיהם כו' ואין לומר דהא דשרינן ולד אתנן היינו בנותן לה ואח"כ עיברה כו'. ק"ק א"כ משמע דבעיברה ואח"כ נתן לה אסור וא"כ למה קאמר גם לב"ה קשי' הלא אפשר לומר דאתי' לרבות עיברה ואח"כ נתן לה ודוק:

בד"ה טלאים כדמעיקרא נראה לר"י דה"פ כו' משום דקשה להו לפרש"י לשני לעיל נמי כדהכא אבל לפי' התוס' אתי שפיר דבאמת לעיל כדמשני כי קאמר רב ביוקרא וזולא הוא דקאמר הוי התירוץ עצמו מאי דמשני הכא ודוק:

בד"ה מוצא אבידה כו' אומר ר"י דנפקא לן יאוש קנה כו' הא דניידי מפסוק שהביא רש"י דנלמד מתאבד ממנו כו' משום דאי מהתם אפי' אי מייאשו הבעלים לאחר שבאה לידו קנאה דהא הנהר שטפה ואפי' בעלים מרדפים אחריה' והכא קאמר מוצא אבידה לאו כיון דמייאש מרה מינה מקמי דתיתי לידי' קנה לי' משמע אבל אי מייאשו לאחר שבאה לידו לא קני כדפירשו תוס' בסמוך לכך קאמרו דנלמד משמלה כו' והאי אשר תאבד בא לומר אפי' הבעלים מרדפים אחריהם כו' ודוק ועיין בתוס' שם בב"מ:

ע"ב בגמ' ואי ס"ד יאוש קני כ' אין להקשות מ"מ מנ"ל דאפי' מדרבנן אינו קונה דלמא קונה מדרבנן מפני תקנת השבים רק כאן א"א לומר דנקני מפני תקנת השבים דאין זה תקנתו אלא קלקלתו אפשר לומר דזהו מה שתירץ האי זה מתייאש כו' וק"ל. גם אפשר לומר מ"מ פריך שפיר לרבה דמסופק אי הוה דאורייתא או דרבנן הלא מ"מ נפשוט מכאן דלא הוי דאורייתא וק"ל:

עוד בגמרא ה"ד אילימא כו' ל"ל קרא פשיטא כו' ק"ק דלמא דבא למעט בגנב טלה ונעשה אל דלא קני ודלא כר' אילעא לעיל ויש ליישב ודוק. גם ק"ק דלמא לאחר יאוש ובגזלן אפי' ידעינן דאייאש לא קני כדאמר רבה בהגוזל בתרא דף קי"ד ואתי' כרבנן דר"ש ולכך קאמר קרבנו ולא הגזול ולא קאמר הגנוב ודוק. הא דלא הקשה אביי המתני' דעורות על הברייתא דקרבנו אהדדי אפשר לומר דהוי ניחא לי' לומר דברייתא דקרבנו ולא הגוזל איירי מדאורייתא לא קני יאוש ומתני' דעורות דמשמע דקני יאוש הוי מדרבנן אבל מקרבנו כו' פריך שפיר על רבה דאיבעי' לי' אי קני מדאורייתא הלא משם מוכח דאינו מדאורי' וממתני' דעורות פריך שפיר