כוס הישועות לו

תמצא ובין גניבה כדאמר רא"ש מלוניל ושפיר הוה דרשינן כעין הפרט ודוק כי נ"ל שהיא קושי' אלימתא:

עוד קשה לי לפי המסקנא והאמת לא יאמר אלא תמצא ולא המצא ושפיר הוה שדינן כל הני פרטי בין תמצא וגניבה כרא"ש מלוניל אין לומר ולתרץ דאי לא הוה כתיב המצא לא הוה שדינן כל הפרטי' בין תמצא לגניבה אלא ה"א דחיים הוא כלל והפרטי' באים למעט עופות טמאים אבל עתה דכתיב המצא תמצא ידעינן שפיר דנשדי הפרטי' בין המצא תמצא ולא נדרש כלל ופרט וכלל עם גניבה וחיי' דא"כ המצא ל"ל דא"כ קשה נימא דתנא דבי' חזקי' הכי נמי קאמר יאמר שור וגניבה ולא המצא אלא תמצא לחודא ונשדי שור בין תמצא לגניבה כרא"ש מלוניל והכל בכלל והשי' אלו כך הייתי אומר כו' פי' דלא הוה ידעינן דנשדי בין תמצא לגניבה אלא היינו דורשים בכלל ופרט עם גניבה חיים כדכתיב הדר קאמר מה יש לך להביא כו' וא"כ יאמר שור ושה וא"כ ע"כ הוה ידעינן דנשדי בין תמצא וגניבה דאי כדכתיב בין גניבה וחיי' שני פרטי שור ושה ל"ל אבל אם נשדי אותם בין תמצא וגניבה דרשינן להו ברבוי ומיעט ורבוי ונתרבה הכל בחד פרט ואתי' שה למעט קרקעות כדלבסוף והשי' אילו כך הייתי אומר כו' כלומר אי לא הוה כתיב המצא והוי כתיב שור ושה לא הוו ידעינן דנשדי אותם בין תמצא וגניבה אלא הוו דרשינן להו עם גניבה וחיים והוו ממעטינן כל דאינו קדוש בבכורה והדר קאמר יאמר שור שה וחמור ושפיר הוו ידעינן דנשדי אותם בין תמצא לגניבה דאל"כ אלא כדכתיב עם גניבה וחיים חמור ל"ל והשיב לו אילו כך הייתי אומר מה כו' כלומר דמ"מ הוה דרשינן להו עם גניבה וחיים והוי ממעטינן כל דלאו ב"ח והדר קאמר כשהוא אומר חיים הרי חיים אמור כלומר ע"כ הוה ידעינן דנשדי אותם בין תמצא וגניבה ואתי' פרטי היתירי' למעט כל אחד דבר אחד כדבמסקנא דאל"כ אלא נדרוש אותם כדכתיבי כל הני פרטי ל"ל לא יכתוב אלא חיים וידעינן נמי דדוקא ב"ח אלא ע"כ דנשדי אותם בין תמצא לגניבה וא"כ המצא ל"ל ואתי שפיר הכל על נכון בלי דוחק כלל. ולא תאמר א"כ שפיר קא קשי' לי' ומאי תשובה יש בדבר זה אינו דנמצא גם תשובה לקושיתו דאי לא היי כתיב המצא הוי אמינא דלעולם נדרש הפרטי כדכתיבי דהיינו עם גניבה וחיים בכלל ופרט ואתי' למעוטי עופות טמאים ומתחלה לא אסיק אדעתי' פרכא דטומאה משים שסבר שאין לנו לתלות זה הדבר בצד הטומאה כיון שטומאה חלוקה יותר מדאי כדאי' בתוס' אבל עתה שאין לו טעם אחר מחלק ביניהם ודוק היטב בעיון דק. ואפשר לומר לפי האמת והמסקנא צריכנא להמצ' לילפית' אחר' וכדמסיק הש"ס ואין לי אלא ידו גגו חצירו כו' ודוק. ואי לאו דמסתפינא הוה אמינא דרבא מפרש באמת כך דברי התנא דבי' חזקי' והא דקאמר תנא אחיים קא סמיך וכלל ופרט וכלל קאמר לי' הכי פירושו דבתשובותיו סמיך לי' אחיים וכלל ופרט וכלל קאמר לי' כלומר דבכל תשובותיו קאמר אילו כך כו' דהיינו אי לא הוי כתיב המצא לא הוה שדינן הפרטי בין תמצא וגניבה רק דהוה דרשינן להו בכלל ופרט עם גניבה וחיים ודוק:

בתוס' ד"ה כשהוא אומר שה אע"ג דחמור כתיב כו' משום דהכי מסיק מילתה שפיר פי' לפירושם דאי הוה נקט חמור ברישא ע"כ הכי הוי צריך למימר אילו הוי כתיב שור הייתי אומר מה הפרט קרב לגבי מזבח לכך קאמר חמור להורות דאפי' דבר שאינו קרב לגבי מזבח כמו חמור ואי הוה כתיב שור וחמור ה"א דוקא דבר שמטמא במגע ובמשא לכך נאמר שה וא"כ לא הוה התחלת דבריו באם אינו ענין וסוף דבריו הוי באם אינו ענין אבל עתה כל דבריו המה באם אינו ענין כדקאמר מה יש לך להביא ודוק:

בתוס' ד"ה ואמר שור וגניבה וחיים כו' שאל הר"ר אשר מלוניל כו' והשיב לו ר"י כיון דלא מסיק כו' והואיל וכן הוא אית לן למימר כו' או נפרש כו' ולהכי קאמר והכל בכלל דאם לא בא לרבות כו' צ"ל דתרתי מילי קאמר בראשונ' הוכיח דתיבת חיים משמעותי' אינו חיים ממש משום דא"כ הוה מרבינן מכעין הפרט כדמשמע מכלל עצמו וזה אינו מן הסברא דבכל מקים הכעין הפרט ממעט ממשמעות הכלל ואח"כ הוכיח דמרבינן הכא מכעין הפרט יותר מבשאר מקום וגם ואם הי' כתיב תחת תיבת חיים כלל אחר כמו גניבה משום דאל"כ אלא מרבינן מכעין הפרט ב"ח לא לכתוב כל הני פרטי דאם לא היו נכתבו לא היינו מפקינן תיבת חיים ממשמעותי' אלא הוה משמע חיים ממש אלא ע"כ מדכתיבו כל הני פרטי מרבינן כל דבר אפי' דלאו ב"ח זה נ"ל ודלא כמו דמשמע מר"מ מלובלין ודוק:

ע"ב בגמרא אלא לאתויי דבר מסיים כו' אלא ריבה ומיעט כו' חד למעוטי קרקע וחד עבדים וחד שטרות כו' בכאן לא ממעטינן דבר שאינו מסיים דלית לן מעוט למעוטי וכן משמע מרי"ף שלא הזכירו וכן שארי פוסקים משמע דבגנב עצמו חייב כפל אפי' בדבר שאינו מסיי' דחמיר טפי מטוען טענת גנב דאינו משלם כפל רק בדבר מסוים וא"כ קשה לי א"כ אימא גנב עצמו בשביעה מאי אמרת דא"כ לא לכתוב רחמנא שנים ישלם בגנב וליתי בק"ו מטוען טענת גנב אלא לומר דאפי' שלא בשבועה זה אינו משום דאי לא הוה כתיב בגנב והוה ילפינן מטוען טענת גנב לא הוה משלם כפל, אלא בדבר מסיים כמו בטוען כו' אבל לעולם אימא לך דלא משלם כפל אלא בשבועה ודוק דף ס"ה ע"א בגמ' אמר רב ששת כו' דתני' כחושה והשמינה כו' ק"ק לפי מאי דקס"ד השתא עד דלא ידע משנויי' דאנא פטימנא כו' לקשי לרבה דאמר האי מאן דגזל כו' תברא או שתי' משלם ארבע ובברייתא אמר ד' וה' כעין שגנב דהוה כי תברה או שתיי' אם טבח או מכר וי"ל דלרבה הוי אפשר לומר דהא דקאמרה הברייתא. כעין שגנב היינו כדהשתא בשעת טביחה דבההוא שעתא דקא גניב לי' כדפרש"י לקמן בד"ה תברא או כו' ואל תקשה א"כ לרב נמי נימא הכי אפשר לומר דקשי' לי' לשנא דכעין שגנב ל"ל דהא לפי זה שעת העמדה בדין ושעת גניבה הם שוים אלא ע"כ דבא להראות דבכל מקים משלמים ד' וה' כשעת גניבה ולא, כשעת העמדה בדין. אבל א"כ קשה על תוספות ד"ה דתניא כו' תימה היכא ס"ד דרב ששת כו' ומאי קושי' דלמא דרב ששת סבר דהא דקאמר' הברייתא כעין שגנב. פי' כמו ששוה עתה אלא דלישנא כעין שגנב קשי' לי' ודוק ועוד י"ל דלרבה לא קשה לי' מידי משום דרבה לא איירי אלא בתשלומי קרן וברייתא איירי בתשלומי כפל וד' וה' כדמשני גם רש"י לקמן ע"ב בד"ה כעין שגנב לקמן איתבינהו כו' אבל מ"מ לפי מה דכתבו תוס' לקמן ע"ב בד"ה אלמא קרן כעין שגנב כו' דאין לחלק בין כפל ד' וה' לקרן אם לא מכח הפסוק כו' א"כ ליכא למימר הכי ודוק בתוס ד"ה גופא אמר רב כו' במסקנא דמלתא כו' וא"כ ומאי קמ"ל כו' וי"ל דעיקר רב לא אתא לאשמעינן אלא תשלומי כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין כו' וא"ת בהגוזל קמא כו' אמאי לא מייתי ראי' ממתני' דכל הגזלנים כו' שיעור דבריהם יש לומר דכך הוא דקשה להו על הא דקאמר הש"ס גופא אמר רב כו' תשלומי כפל ד' וה' כשעת העמדה בדין הלא תיבת גופא אינו בא אלא במקום דאמר כבר מלתא והדר בא לפרשו מניין לו או דבא להקשות מעליו ותינח קרן כעין שגנב כבר אמר רב לעיל אבל תשלומי כפל ד' וה' לא אמרו עדיין וא"כ מה זה דאמר גופא על תשלומי ד' וה' לכך קאמרו במסקנא דמלתא אמרי דרב איירי לענין יוקרא וזולא וא"כ קשה קושי' הוא"ת מקמ"ל רב מאי אמרת דאתי לאשמועינן הדיוק דד' וה' כשעת העמדה בדין וא"כ שפיר קאמר נמי גופא על תשלומי ד' וה' דכשאמר קרן כעין שגנב ידעינן ממילא דכפל ד' וה' כשעת העמדה בדין דאל"כ מאי בא לאשמעינן אבל עתה ק' בהגוזל קמא על רבא למה לא הביא מתני' דכל הגזלנים כו' דבלא זה ה"א דניחא לי' לרבא להביא ממתניתין דגזל חמץ ממתניתין דכל הגזלנים משום דלאו כ"ע סביר דאיירי נמי ביוקרא וזולא אלא בשנוי' לחוד והראי' דע"כ רב הכא סבר דלא איירי ביוקרא וזולא דאל"כ מאי אתי רב לאשמועינן אבל עתה הוכחנו דאדרבה מתיבת גופא מוכח דרב סבר דאיירי ביוקר' וזולא ובא לאשמעינן על תשלומי כפל ד' וה' א''כ קשה על