כוס הישועות לה

בי' מבעי לי לכדר"ח ב"א אמר ר"י כו' ודוק ואפשר לומר דמ"מ לא הוה סייעת' דאפשר לומר כתירוץ הראשון דכל הוה ריבוי בכל הוה כלל ותירוץ שני אתי' אליבא דמ"ד תרווייהו בטוען טענת גנב וק"ל:

בתוס' ד"ה דהא כל חד כו' וא"ת והא לקמן כו' וי"ל כיון דכתוב על אכל פרטא כו' ש"מ למדרש כל חדא פרטא באפי נפשי' וקשה לי דע"כ זה אינו דא"כ אף אני אומר ומותיב על אורייתא לפי המסקנא והאמת לשתוק קרא מעל כל דבר פשע ולכתוב לכל הני פרטי גבי היאך כלל ופרט מאי אמרת דהוה דרשינן להו לכל פרט באפי' נפשי' לא לכתוב על אכל פרט וא"כ דרשינן להו באחת אלא ע"כ דזה אינו דאף דלא נכתוב על אכל פרט דדרשינן להו לכל פרט באפי' נפשי' והדר קושין לדוכתא גבי מעש' נמי ודוק. ומאי דכתבו עוד א"נ ע"כ אית לן למדרש כל חד כו' דאל"ה לכתוב שלמה לחודי' ותו לא דמשלמה אתי כל מילי כו' גם זה אינו לפי פירש"י דפי' דדבר שאיני מסוים הוה דבר שאין בו סימן וא"כ אכתי נימא מנא לך למדרש כל חד פרט כו' משום דא"כ לכתוב שלמה לחוד דלמא התירה באה לרבות אפילו דבר שאין בו סימן ואי הוה כתיב שלמה לחוד ה"א דוקא דבר שיש בו סימן כשלמה שיש בו סימנין כדפירש"י למטה לכך כתיב נמי שור דהוה דבר שאין בו סימן כדכתב רש"י לקמן דף ס"ד ע"ב ד"ה אלא לאתוי' כו' דכמה בהמות אין בהם סי' בשלמא לפי' התוס' דפירשו דבר שאינו מסיי' הו' חצי רימון ואגוז לפי פי' הב' ולפי פי' הראשון הוי דבר מסוים דבר דבמדה ובמשקל א"כ שור וחמור וכסף וכלים הוה נמי דבר מסיים (ודלא כמו שהבין מהרש"א בד"ה דלמה לי' למהדר ע"ע) לא קשה מידי דמוכח דדרשי כל חד פרט כו' דאל"כ לכתוב שלמה לחוד מאי אמרת דה"א דבר מסיים דווקא לכך כתב שור כו' הלא שור הוי נמי דבר מסוים וא"כ לא מצי לרבות מאי דלית לי' בנפשי' (ואל תקשה הלא הש"ס נמי קאמר הכי אי כתב רחמנא חמור ה"א קדוש בבכורה כו' לכך כתב שור ובאם איני ענין לו תנהו לשאינו כו אף אני אומר שאני התם דכבר אמר דדרשינן לכל חד פרט באפי נפשי' משא"כ כאן דעדיין לאו מוליף הוא דדרשינן כל פרט כו' ודרשינן לי' ככל כלל ופרט וכלל כעין הפרט כדלעיל דאמר יצא קרקעות כו' ולא אמרינן דנרבה קרקעות מדכתיב כל הני פרטי) משא"כ לרש"י קשה ואפשר לומר לרש"י דהמקשן כבר ידע דיש עוד כלל ופרט וכלל דכסף וכלים וח"כ ק' נ"ל עוד כלל ופרט אלא ע"כ דבא להראות למדרש לכל פרט באפי נפשי' ולמעט עופות ודוק. (ודע דלקמן דף ס"ד ע"ב משמע דלא ממעטינן דבר שאינו מסוים אלא מפרטי יתירי דקאמר ותו שדי חמור בין המצא תמצא לאתויי דבר מסוים וגירסת תו' למעוטי דבר שאינו מסוים ועתה דוק):

גם לפי' התוס' דדבר מסוי' הוי דבר שבמדה כו' או דבר שלם לאפוקי חצי רימון א"כ ק' על הש"ס דלעיל דקאמר אף כל דבר המטלטל כו' ולא קאמר יצא דבר שאינו מסיים בשלמא לרש"י לא קשה דאף דשלמה הוה דבר שיש בו סי' מ"מ שור כו' הוה דבר שאין בו סי' ודרשינן כעין הפרט וכולהו פרטי כאחת לפי הקס"ד השתא ודוק:

עוד קשה לי לפי האמת לא לכתוב רחמנא על כל דבר פשע וגם כל פרטי דשור כו' רק שלמה לחוד לכתוב בקרא קמא אצל כסף וכלים מאי אמרת דלא הוה ידעינן דרשה דמה כסף שני' זה אינו דא"כ לא לכתוב אלא שלמה לחוד דע"כ צריך לומר הכי בש"ס נמי דאמר ואס"ד האי על כל כו' נכתוב רחמנא להני פרטי גבי היאך כלל ופרט כו' ודוק:

בתוס' בד"ה דבר שאין מסיי' פ"ה דבר שאין לבעלים סימן בו וקשה מה לי יש בו סימן מה לי אין בו סימן לדבריהם אזלי דאם תמעטם מכפל תמעטם נמי משבועה וזה לא מצינו מעולם דלא משביעינן אלא על דבר שיש בו סימן אבל רש"י סבירא לי' דלא נמעט אלא מכפל ודוק:

בד"ה אלא כל ריבויא כו' ולפי שדרשה זו שגורה בתלמוד נקט בענין זה לכאורה יש לדקדק דא"כ מאי ראה דגבי מעשר דרשינן בכלל ופרט דלמא נקט לשנא דכלל ופרט לפי ששגורה בתלמוד ואפשר לומר דא"כ מאי קאמר מה הפרט מפורש פרי מפרי וגדולי קרקע אף כל פרי מפרי וגדולי קרקע וקים ליה להתלמוד דיש יותר מן ד' דברים שאינם פרי מפרי וגדולי קרקע דלא אפשר למימר דנמעטם מארבע פרטי דכתיבי גבי מעשר ודוק:

ע"ב בגמרא או אינו אלא לדין ופירש"י או אינו אלא לדין לפרעון דשומר חנם כו' עיין מה שכתב מהרש"ל בזה ופי' דפרוש' דרש"י הי' כמו שכתב בב"מ דף מ"א ובחומש ומהרש"א הקשה על זה וכן הוא בתוס' שנ"ץ דא"כ דשומר חנם ישלם כפל אם טען טענת גנב ונמצא שקרן דהוא גנבו אפי' אם לא נשבע לשקר א"כ לא יכתוב כפל בגנב עצמו וליתי בק"ו מטוען טענת גנב ע"ע ולי לא קשה מידי דהשתא דכתיב כפל בגנב עצמו בלא שבועה פריך שפיר או אינו אלא לדין פי' אפי בלא שבועה ישלם כפל כגנב עצמו אבל אי לא הוה כתיב גנב עצמו הוי אמינא דטוען טענת גנב לא ישלם כפל אלא בשבועה דהא דכתיב ונקרב ב"ה אל האלקים הוו מפרשינן בשבועה והוו ילפינן גנב מני' שלא ישלם כפל אלא בשבועה ודוק:

בתוס' ד"ה ואידך גנב לכדרבי כו' אע"ג דהאי דריש לריבוי' כו' ולי נראה לפרש דהכל מודים דגנב הגנב אתי' למעוטי טענת אבד ממשמועתי' דהגנב משמע המיוחד והא דקאמר הש"ס לכדרבי חיי' בר אבא הכי פירושו דחד קרא דטענת גנב אתי לכדרבי חיי' בר אבא וחוזר ממה דאמר לעיל דאתי למעוטי טענת אבד רק אתי' לרבוי' דמשלם ד' וה' יגנב הגנב אתי' למעוטי טענת אבד ודוק:

בגמ' מה יש לך להביא שה כו' מה יש לך להביא חמור כו' מה יש לך להביא חיים כו' כל הני מה יש לך להביא נראה דהם שאילות ולא תשובות על השאילות ודלא כמשמע מפירש"י ובזה כל אפי' שווים אבל אם נאמר כדמשמע מפירש"י שהם שייכים לתשובות א"כ אינם שווים עם מה יש לך להביא שאר ב"ח כי' הכתיב בסוף שמעתין ודוק. וכן מצאתי ג"כ בספר תורת חיים ע"ע:

עוד בגמרא וכ"ת אלו נאמר קאמר כי' ומי מצית אמרת מה הפרט ואיתרבו כל מילי כו' עד תנא אחיים קא סמיך לי' כו' לכאורה יש לדקדק דלמא לעולם אלו נאמר קאמר אלו נאמר שור וגניבה כו' מאי אמרת א"כ נעשה הכלל מוסיף על הפרט דלמא תנא אחמור או אשה או אחיי' קא סמיך דכתיב בתרי' והוי פרט וכלל ופרט דנידון ג"כ כעין הפרט כדאיתא בנזיר דף ל"ה ע"א והכי קא מקשה יאמר שור קודם גניבה ויכתוב עוד פרט אחד בתרי' או חמור או שה אי חיי' והכל בכלל דהיינו כעין הפרט וי"ל דמ"מ בדבריו האחרונים לא אתי' על נכון ודוק:

עוד קשה לי נימא דתנא דבי' חזקי' הכי קאמר יאמר שור וגניבה דהיינו כמסקנא דש"ס שדי שור לחוד בין המצא תמצא ולא יכתוב כל שארי פרטי והכל בכלל והשיב התנא לנפשי' אילו כן כו' והדר קאמר יאמר שור ושה לחוד ונשדי בין המצא תמצא והכל בכלל והשיב אילו כך והדר קאמר יאמר כו' והדר קאמר אילו כך כו' לכך נאמר חיים נמי דלא נטעה ותנא דבי' חזקי' לפרושי קאתי למה לן כל הני פרטי כשאלה שלישי' של רא"ש מלוניל והכל יבא א"כ על נכון ואל תשיבני דהא ע"כ סבר שני כללות הסמוכים ברבוי ומעוטי דרשינן להו דאי בכללא ופרט' א"כ שה ל"ל וא"כ למה נקט התנא לישני' דכלל ופרט ואמר מה הפרט אי מהא לא איירי דלמא ה"ק אי לא הוה כתיב רק חד פרט דהיינו שור או שור ושה וחמור הוה דרשינן להו בכלל ופרט כבני מערבא אבל עתה דכתיב חיים נמי ע"כ צ"ל דכל ב' כללות הסמוכים נדרוש בריבוי ומעוטי דאל"כ שה ל"ל ומהכא שמעינן בכל דוכתא ודוק ויש ליישב דא"כ למה אמר התנא יאמר שור וגניבה תיבת וגניבה למה הוצרך למימר ודוק:

עוד קשה לי דלמא לעולם אימא לך אלו נאמר שור וגניבה ומאי אמרת א"כ היה פרט וכלל ונעשה הכלל מוסיף על הפרט דלמא אאם המצא תמצא סמך ואי הוה כתיב שור קודם גניבה הוה כתיב בין שני כללים באמת דהיינו בין