כוס הישועות לד

אבל שלולית אפי' פחות מח' אמית ואי הוי נקט שלולית לחודי' ה"א שלולית הוא דסגי בח' אמות אבל נהר בעי טפי וק"ל:

בד"ה שמחלקת שלל לאגפי' כשגדלה האמה מתמלאה מים בורות כו' דעל פירש רש"י שפירש ושמשקים אותן ממנה קשה להו הלא היא אינה מחלקת דאנן הוא דמשקי לכך פירשו כשגדלה כו' דהיא מחלקת וק"ל:

ע"ב בתוס' ד"ה ולית לי' לר' שמעין שעור' קס"ד הכל לפי היזק הדליקה כו' משום דקשה להו מאי קס"ד דהמקשה הלא בכל מקום תיבת לפי בא ליתן שיעורא וק"ל:

דף ס"ב ע"א ברש"י ד"ה פשעה בו כו' השומרים ואבד הס"ד ואח"כ מתחיל ד"ה בדרבא מתניתו לה כו' כצ"ל ואיזה מפרשים לא שמו על לבם הג"ה זאת לכך כתבו מה שכתבו:

בגמ' הכא במאי עסקינן דקא טעין מרגניתא כו' רש"ל מוחק ב' תיבות והכי מוכח בתוס' ד"ה מי מנחי כו' ודוק:

בתוס' ד"ה מה בין גזלן כו' לא יהיב דמי ובמציאות חש"ו כו' כצ"ל:

בתוס' ד"ה חמסן יהי' דמי כו' רוצה אני כדמפרש אבל כצ"ל:

עוד בא"ד וי"ל דמ"מ בגזלן דאורייתא אין להוכיח כו' כצ"ל:

מרובה, פרק ז'. בתוס' ד"ה מי קתני אין בין כו' משמע הכא היכא דתני אין בין לא שייך למימר תנא ושייר והקשה כו' הא דקאמרו משמע משים דאינו מוכח לפי מאי דכתבו אחר דבור זה ועוד יש מפרשים דאין לחוש הכא אם אינו משייר כ"א דבר א' כיון דלא נחת למניינא כו' א"כ אפשר לומר דלעולם היכא דתני אין בין שייך למימר תנא ושייר והא דקאמר מי קתני אין בין כו' אין פירושו שאי הוה תני אין כו' ליכא למימר תנא ושייר אלא דהענין כך הוא דהא דקאמר לימא מסייע הוה ס"ד שפיר דאיכא למימר תנא ישייר רק דהוה קשה לי' מאי שייר דהאי שייר לכך בא המתרץ לומר מי קתני אין בין דאי הוה קתנ' אין בין הוה נחת למניינא א"כ היה ודאי סייעתא לר"י דאל"כ מאי שייר דהאי שייר מרובה קתני וא"כ לא נחת למניי' א"כ לעולם אימא לך דשייר הא דר"י ואין לחוש אם אינו משייר אלא חדא וק"ל לכך קאמרו משמע כו' דהיינו למאן דלית לי' סברת עוד יש מפרשים:

עוד שם והקשה הר"י מאורלינש כו' אין בין נדרים לנדבות כו' וי"ל דהתם לא בא כו' וכן אין בין שבת ליוה"כ כו' וכן אין בין יו"ט לשבת כו' הא דהקשו ממתני' דאין בין נדרים לנדבות שהיא אחרונה ומביאין ראי' משתי משניות הקדומים ולא הקשו מאותן משניות עצמן משום דשם הוא פשוט תירוצם דודאי באין בין שבת ליוה"כ לא איירי אלא בחיוב שבשניהם וכן במתני' דאין בין שבת ליו"ט לא איירי אלא באיסור שבשניהם אבל במתני' דנדרים ונדבות לא הוה פשוט כ"כ משום דאיכא למימר ולהקשות דהא לא בא מן המעשר הוה נמי חיוב הבאה משום דאם הביא מן מעשר לא יצא ודי חובתו וחייב להביא עוד קרבן נדרו לכך הקשו מאותה מתני' ותירצו דמ"מ לא איירי מחיוב הבאה כ"כ כמו באחריות ועי' בדבריהם שם מגילה כי שם מפורש יותר תירוצם ובזה א"ש מאי דקאמרו ועוד י"ל דהך משנה דמגילה כו' דלכאו' קשה הלא מכל מקום לא יתורץ בזה הני תרי משניות הקדומים אבל לפי מאי שכתבתי א"ש דודאי שם ניחא בתירוצם דלעיל משא"כ במתני' דנדרים ונדבות לא ניחא להו בכך לכך קאמרו ועוד י"ל כו' ודוק:

בתוס' ד"ה מרובה קתני תנא ושייר לשון ראשון כו' וא"ת מאי שייר דהאי שייר כי' שיעור דבריהם כך הוא ולשין ראשון דמייתי כו' דסבר ההיא לשנא כו' אין לומר שייר כו' וא"ת דלמא לעולם אימא לך דלא הוה ס"ד דאין לומר שייר במרובה כמו באין בין והא דרצה להביא סייעתא לר"י משום דהוה קשה לי' א"כ מאי שייר דהאי שייר וי"ל דזה אינו דשייר נמי טענת גנב באבידה כו' וק"ל:

עוד בא"ד ועוד שמשייר שותף שגנב מחבירו ושותפין שגנבו כו' הא דהביאו תרי מילי דשייר ובחד הוה די לכאורה משים דאל"ה הוה סברא למימר לא די דלא הוה סייעתא לר"י אלא דהוה נמי תיובתא משום דע"כ שייר טענת גנב בפקדון דמשלם כפל ולא ד' וה' דאל"כ הלא שייר שותף שגנב וא"כ קשה מאי שייר דהאי שייר לכך כתבו דשייר תרי מילי שותף שגנב ושותפין שגנבו ממילא אפשר לומר דלא שייר הא דר"י וק"ל:

בתוס' ד"ה יצא קרקעות וא"ת כו' וי"ל דאצטריך להיכא דנשבע ע"י גלגול כו' ומיהו לפי מאי דמסקינן כו' וס"ל דכפל ושביעה הכל א' ניחא כו' הא דהוצרכו לשני תירוצים משום דעל תירוץ הראשין קשה לפי המסקנא דמיותר מקרא בתורה למעט קרקעות ושטרות ועבדים וא"כ קשה דבקדושין מצרכינן קרא לגלגול שבועה מן התורה ל"ל קרא תיפוק לי' דמוכח דמגלגלן דאי לאו הכי ל"ל קרא למעט קרקעות ושטרות מכפל תיפוק לי' דאין בהם שבועה לכך קאמרו ומיהו לפי המסקנא כו' א"ש גם, תירוץ השני אפשר לדקדק עליו דע"כ המקשן לא ידע בכל אלה דהאי כל ריבוי הוא מדלא כתיב הני פרטי גבי כסף וכלים וס"ל דכפל ושבועה הכל א' כו' דא"כ מאי מקשה אי מה הפרט כו' וק"ל. ובזה א"ש על מאי דכתבו בדף ס"ג בתוס' ד"ה רעהו אמר רחמנא כו' תימא לר"י ומאי אצטריך רעהו כו' ולמסקנא דנפיק כו' דלכאורה קשה הלא כבר כתבו גם לעיל תירוץ הלז בקרקעות ומאי האי דתמי' לי' עתה ולעיל כתבו בלשון וא"ת דבכל מקום לא הוה קושי' אלימתא כלישנא דתימא אבל לפי מאי דכתבתי א"ש דשיעור דבריהם הוא כך תימא לר"י ומאי אצטריך רעהו כו' ולמסקנא כו' א"ש אבל א"כ קשה על המקשן ועל מאי דקס"ד השתא ודוק:

דף ס"ג ע"א בגמרא א"כ נכתוב רחמנא חד פרטא לשון א"כ לכאורה קשה הלא גם לפי מאי דקס"ד דידי' נמי קשה לכתוב חד פרטא דהיינו שלמה ואפשר לומר דקס"ד דאי הוה כתיב שלמה לחוד ה"א שאין ב"ח דווקא ולא כדכתבו תוס' דמשום דהוו ב"ח לא גריע ואל תקשה א"כ מנ"ל למימר דדרשינן כל חדא פרטא באפי נפשא ע' מה שאכתוב בזה ודוק. אבל באמת יש להוכיח דבריהם דמשים דהוו ב"ח לא גריע דהרי בב"מ דרשינן כלל ופרט מכסף וכלים ואמרינן מה הפרט מפירש דבר המטלטל וגופו ממון ומרבינ' כל דבר המטלטל וגופו ממון אף ב"ח והלא שם לא כתיב אלא כסף וכלים דלא הוי ב"ח אלא ודאי משים דהוי ב"ח כו' ומשם הוכיח המקשן דבריו ואמר דהא כל חד וחד כי' דאל"ה לא לכתוב אלא שלמה לחודי' ודוק. עוד שם והא גבי מעשר דכתיב כו' דתני' ונתת הכסף כו' בבקר ובצאן וביין ובשכר כו' יש להקשות לימא נמי התם דלא נרבי אלא דבר הקרב על גבי מזבח כעין הפרט וכך הקשו התוס' לעיל דף נ"ד ד"ה קרב כו' על הענקה עי' שם ואפשר לומר דא"כ כל הני פרטי ל"ל אבל קשה דהלא בעירובין פרק בכל מערבין דף כ"ז דריש להו בן בג בג לכל חד וחד בבקר מלמד שלוקחין בקר ע"ג עורו כו' ואל תאמר דמ"מ תיבת בבקר הוא מיותר כדאמר ר' יוחנן שם ובא לרבות אפי' דבר שאינו קרב ע"ג המזבח א"כ ק' על ר' יוחנן דהתם דאמר מאן דמתרגם לי בבקר אליבא דבן בג בג מובילנא לי' מנא לבי מסותי' הלא לפי דברינו צריך וצריך ובאמת קושי' זאת אלימתא היא בעיני ודוק:

עוד בגמרא דא"כ לכתוב רחמנא להני פרטי גבי היאך כו' על כל דבר פשע ל"ל כו' (ופירש"י לכתבנהו להני כו' דהא בקרא קמא נמי כפילא כתיב כו') רצה בזה לתרץ דהלא אי היה כתיב לעיל לא הוה דרשינן לי' לענין כפל אלא לשבועה לכך כתב והא בקרא קמא נמי כפילא כתיב כו' ולא סביר לי' כדפירשו תוס' דכפל ושבועה הכל אחד מדקאמר לכתבנהו להנהו פרטי התם כו' ודוק אבל קשה א"כ דהלא בקרא קמא איירי בגנב עצמו ולא הוו ידעינן בטוען טענת גנב דלא ילפינן מהדדי בשלמא לתוס' ניחא דאם ידעינן גבי שבועה ידעינן נמי גבי כפל. ואפשר לומר דאתי' אליבא דמ''ד דסביר דקרא קמא איירי נמי בטוען טענת גנב. אבל קשה א"כ מזה הוה סייעתא לר' יוחנן לעיל דלקמן קאמר הש''ס למ"ד תרוייהו בטוען טענת גנב כו' גנב הגנב מאי דריש