כוס הישועות לג

דאפשר לומר דלא צריכנא להגי' כי כן מצינו סיגי' זאת בדוכתא אחרינא דתוס' מפרשים קושית ר"י וק"ל:

בתוס' ד"ה ליבה ולבתה הרוח אם יש בלבוי כו' ודיקא נמי משום דאי לאו הכי אלא דמיירי כשיש ברוח בפני עצמו כדי ללבות מאי מקשה הש"ס אמאי ליהוי כזורה ורוח מסייעתו דלמא שאני התם דמיירי שאין ברוח בפני עצמו לזרות משא"כ הכא לכך קאמרי דאף כאן מיירי שאין ברוח כו' ודוק. עוד שם ומשני אביי הב"ע כגון שליבה מצד אחד שבענין זה אין דרך הרוח לסייעו ולכך כי מתרמי כצ"ל משום דלא תימא הרי כאן מוכח דמיירי שיש ברוח כדי ללבות דהרי ליבה מצד אחד לכך קאמרו שבענין זה אין דרך הרוח לסייעו ולכך כי מתרמי שנסתייע בליבוי הרוח כו' לומר דגם כאן מיירי שאין ברוח כדי ללבות אלא לסייע רק מאחר שהסיוע בא מצד האחרת לא הוה לי' לאסוקי אדעתי' או מיירי שיש בלבוי הרוח ללבות מצד א' כמו שאמרו לבסוף וק"ל:

בד"ה רבא אמר כגון שליבה כו' והכי פירש אם בלבוי כדי ללבות עם רוח מצוי' כו' ואם לאו שאין בליבוי בהדי רוח מצוי' אלא ע"י הרוח שאינה מצוי' כו' באים לומר בזה דהא דקאמר רבא הוא החילוק בעצמו שמחלקים הש"ס כדי שלא תקשה לפלוג בדידי' ודוק:

בד"ה רב אשי אמר כי אמרי' כו' דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכשגורם לזרות הרוח מסייעתו הוי מלאכת מחשבת כו' באים לומר שלא תימא כפי' רש"י דפי' מלאכת מחשבת נתקיימה מחשבתו דניחא לי' ברוח מסייעתו משום דקשה להו א"כ כל אדם יתחייב אפי' לא עשה מלאכה גמורה אם ניחא לי' דהמלאכה יגמר ע"י אחר ואנן מצינן אפכא דשנים שעשאו מלאכה פטורים ואפי' ניחא לי' לכל אחד דיתקיים מחשבתו א"כ ע"כ דאין הפי' כרש"י אלא הכי פירושו ה"מ לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואם זורה ע"י הרוח זה הוה מלאכה ממש דאסרה תורה לזרות ע"י הרוח דא"א לזרות כראוי אם לא ע"י הרוח המסייעתו משא"כ גבי הבערה דהתורה לא חייבה אלא מבער ממש ולא הגורם ודוק:

ע"ב בתוס' ד"ה מהו להציל עצמו כו' איבעי לי' אם חייב לשלם כשהציל עצמו כו' ולא תאמר דאיבעי לי' אם מותר להציל אע"פ שרוצה לשלם דמהיכא תיתי לומר דאינו רשאי דאין כל דבר עומד בפני פקוח נפש וגם דא"כ הכי הוו להו לשלוחי לי' חבול ישיב גזילה ישלם כמו שאמרו אח"כ בשאבעי' לי' אם מותר להחליף וק"ל:

בד"ה דלא שביק להו לאחלופי כו' ושל עדשים שלא לקחוה ממי שזכה בה ע"כ ואל תקשה א"כ למה שלחו חבול ישיב כו' הלא אף משום גזילה עצמה אסור אפשר לומר דדוד שלח אנשיו ליטול עדשים של פלשתים כדי להחליפם בשעורין של ישראל דהוו צריכים להו ליתן לפני בהמתן אבל לעדשים עצמם לא הוו צריכים ואח"כ בששלחו חבול ישיב כו' דאסור לאחלופי וא"כ מה יעשו בעדשים וממילא זכה בהו אותו איש דהוה להו בידי' וא"כ שפיר קאמר ויצילה שהניח לי' לזכות בהו וק"ל. ובזה מתורץ מה דהוה קשה לכאורה בש"ס דקאמר אלא למ"ד לאחלופי מאי ויצילה דלא שבק להו לאחלופי דקשה לכאורה מה עלה על דעת המקשן דדחיקא לי' מלת ויצילה באחלופי ואח"כ נתרצה בתירוצו מתחלה מאי קא סבר ובסוף מאי קא סבר אבל לפי דבריהם ניחא דודאי דגם המקשן ידע דבשעורין ניחא מלת ויצילה דלא החליפוה אבל על ויצילה דעדשין קשה. לי' ומשני לי' דלא שבק להו לאחלופי וע"י כך זכה בו מי שזכה וא"כ שפיר קאמר ויצילה אף בעדשים וק"ל:

דף ס"א ע"א ברש"י ה"ג קראי ל"ל ולא גרסינן תרי ע"כ משום דרש"י סבר דמלת ויצילה א"א לפרש על האבעי' דטמון באש לכך מפרש דתרי קראי ל"ל אבל בתוס' ד"ה ה"ג אלא למ"ד טמון באש תרתי קראי ליל כו' מפרשי' שפיר דמלת ויצילה שייך גם בטמון דהא דכתיב ויצילה לר"י הצילה כו':

עוד שם דלמאן דאמר לאחלופי אע"פ שאם לא היו עדשים צריכים לישאל אם מותר ליטול שעורים ע"מ לשלם דמי' מ"מ הזכיר עדשים כו' בזה מתורץ דלפי דבריהם דחד קרא אצטריך לטמון א"כ לפי תירוץ הש"ס טמון וחדא מהנך קמבעי לי' הלא להאבעי' אחלופי צריכנא תרי קראי אבל מאי דקאמרו אע"פ שאם לא היו עדשים היו צריכים לישאל אם מותר ליטול שעורים ע"מ לשלם דמי' א"ש דלמ"ד דסבר טמון באש קמבעי' לי' סביר באמת דהאבעי' כך הי' וק"ל:

בד"ה מאי ולא אבה דוד לשתותם כו' ומכאן ק' לפי' הקונט' כו' דלפי' הוה לי' למימר כו' היינו שלא רצה להפטר מחמת שהוא מלך רבים תמהו כאן הרי אף לפי' התוס' ק' מנא לי' למקשה להקשות דדלמא המעשה הי' כפירוש רש"י דהיינו שמעשה בא לפניו ששרפו כבר ולי לא קשה מידי דהרי לפי פירוש התוס' דמלת ויצילה קאי גם על טמון ודלא כרש"י א"כ ע"כ ליכא למימר דכבר נעשה המעשה דא"כ מאי ויצילה הלא כבר נעשה המעשה לאפוקי רש"י סובר דמלת ויצילה לא קאי על מעשה דטמון וא"כ אפשר לומר דכבר נעשה מעשה ודוק:

בגמ' תני' כותי' דרב בד"א כו' עברה נהר או שלולית אוי"ז ברענג"ר יש לתרץ דאי לאו דהוה מייתי להא דעבר' נהר כו' ה"א אי מהא לא תסייעי' לרב דהרי איירי ברוחב ולא בגובה מדאמר מאה מיל כדכתבו התוס' וגם מוכח לכאורה מדשבק גובה ונקט רוחב והרי במתני' תנא גדר קודם דרך הרבים אלא ודאי דבא להראות דברוחב אמרינן דוקא האי בד"א לכך הביא עברה נהר או שלולית כו' פטור אחר האי בד"א לומר דאינם בכלל זה אלא אף בנכפפת פטור מטעם דאית בהו מיא או טעם אחר וא"כ אימא לך דבגובה נמי אמרינן האי בד"א והא דנקט מילתי' ברוחב למעט נהר או שלולי' אבל אי הוה נקט בגובה ה"א לעולם נהר או שלולית המים נמי בכלל זה והא דלא קאמר האי בד"א אחר נהר כו' משום דבגובה איירי ולא ברוחב ודוק:

עוד בגמרא או נהר רב אמר נהר ממש ושמואל אמר אריתא דדלאי מ"ד נהר ממש כו' ומ"ד אריתא כו' נראה לומר דרב ושמואל לא קמפלגי בדין דאף רב סבר אריתא דדלאי כיון דאית בהו מיא אע"ג שאינו רחב כנהר פטור ושמואל סבר דאף נהר אע"ג דלית בה מיא כיון דרחב ח' אמות פטור ולא קמפלגי אלא על לשנא דמתני' אי איירי בנהר ממש או באריתא כו' ולכך לא קאמר' הש"ס כמו שאמרה בסמוך מ"ד מקום כו' כ"ש אמת המים ומ"ד אמת המים אבל מקום כו' לא מפסקי כו':

ברש"י ד"ה ואפי' בשדה קוצים כו' שקופצת לשם האור מעל לגדר כו' כצ"ל נ"ל וכן הוא בתוס' ד"ה עברה גדר שהוא גבוה ד' אמות כו' דמוכח דהקוצים המה בשדה שמעבר לגדר שקופצת לשם האור ודוק:

בתוס' ד"ה לא שנו אלא בקולחת כו' אע"ג דבברייתא כו' דברוחב איירי ולא בגובה כדקתני ועצים מצוים לה מ"מ שפיר קאמר ת"כ דברייתא מוקי למתני' בקולחת. מזה מתורץ נמי דלכאורה הוה קשה על ת"כ דלמא שאני התם דעצים מצויים לה וק"ל:

בד"ה דרך הרבים מאן תנא ר"א הוא אמתני' קאי והוה סתם ואח"כ מחלוקת באים לומר דלא תימא דהוה ר"א דברייתא כדגרסי קצת דתני' אבל ר"א דמתני' וגרסינן דתנן סביר דבט"ז אמות חייב והכי פי' דמתני' עד כמה תעבור הדליקה ויהא חייב עדיין וקאמר ר"א דבט"ז אמות חייב עד שתעבור יותר מט"ז אמות אבל אי אמרי' הכי הוה קשה להו מאי האי דרבי סתם במתני' דבט"ז אמות פטור ואח"כ הביא פלוגתא ואין זה סתם ואח"כ מחלוקת דהלא אין גם אחד דסבר שיעורא דסתם ואין זה אורחא דסתם ואח"כ מחלוקת לכך קאמרו דהוא ר"א דמתני' וסביר דבט"ז אמות פטור והוה שפיר סתם ואח"כ מחלוקת וק"ל:

בתוס' ד"ה אלו מפסיקין לפיאה כו' ומפרש בירושלמי דמשום סיפא אצטריך כו'. כסגנון זה נצטרך לתרץ גם בכאן דקתני נהר או שלולית שהם רחבים ח' אמות פטור ולרב דאמר נהר ממש אע"ג דלית בה מיא א"כ הוה לכאורה ק' לימא נהר דפטור ומכ"ש שלולית אלא ע"כ דאף כאן נאמר אי הוה קאמר נהר בלחודי' ה"א נהר צריך ח' אמות