כוס הישועות לב

דזהו דמשני לי' באמת אי נמי מבריח ארי מנכסי חבירו לית לי' פסידא האי אית לי' פסידא פירוש דאי לאו דנפל תוך הגינה הוה לי' לבעל הבהמה פסידא וק"ל:

עוד שם א"נ כדמפרש טעמא בירושלמי דכתיבות כו' ולפי זה לא צריכנא לתירוץ ראשון של תוס' דקאמרו וי"ל דהכי פי' כו' כלומר דהני תרי תירוצים שייכי אהדדי אלא אפי' תימא דלא שייכי אהדדי א"ש ההיא דפורע חובו משום טעמא דירושלמי ודוק:

בתוס' ד"ה לא שנו אלא באותה ערוגה כו' אבל מערוגה לערוגה הוי כשדה אחר עיין באשר"י טעמו ובזה א"ש מה דהוה קשה לכאורה על מתני' דהוה לה לאפלוגי מני' ובי' בנפלה בין אותה בין ערוגה אחרת אבל למאי דקאמרו דהוי כשדה אחר א"כ היינו הך דמ"ש שירדה מתחלה לתוך השדה או דאזלה מערוגה אחת לאחרת וק"ל:

ע"ב בג' היכי שיימינן אמר ריב"ח סאה בס' סאין ר"י אמר תרקב בס' תרקבים חזקי' אמר קלח בס' קלחי' חוץ מפירש"י ותוס' אפשר לומר דריב"ח קאמר ואית לי' דלא משערינן מה שאכלה בסאה שיעורין כמותו אלא א"כ אכלה סאה וכ"ש יותר מסאה כיון דקרחת הסאה ניכר הרבה אם היו משערין אותו בפחות מששים הוה מפסיד מזיק הרבה אבל אכלה פחות מסאה דלא ניכר קרחת כולי האי לא בעינן ששים כנגדו אלא משערין לי' בפחות מששים ור"י פליג וסבר דאפי' תרקב משערין בס' דסבירא לי' דקרחת דתרקב נמי שיעור גדול הוא אבל אם אכלה פחות מתרקב מודה דמשערין לי' בפחות מששים וחזקי' פליג וס"ל דאפי' לא אכלה אלא קלח אחד משערין לי' בס' קלחים ועיין בספר תורת חיים שכתב כן וכתב שכן משמע מדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל:

בתוס' ד"ה שמין בית סאה כו' עד ואע"ג דקתני במתניתן בית סאה באותה שדה לר' ינאי לא לשיעורה נקטינן שאין משערין בו כלל אלא בתרקב משערין. ונראה דלכך נקט בית סאה וזהו דרך אכילה של בהמה אחת ובזה הוא מקושר הא דאמרו אח"כ ונראה לר"י דכי משערינן למר בתרקב כו' הוא מקושר למה שקדם וק"ל. ועיין בב"מ דף צ"ט מה שכתבתי שם אשר ישבתי פירש"י על נכון:

בד"ה דדאין דינא דפרסאי יש מפרשי' של דקל פרסאי כו' דקשה להו דאי כפשוטו קשה על הדעת לומר שאדם דבר כך קשות נגד הריש גלותא וק"ל. עוד שם ולפי מה שפי' בערוך דקשבא דקלא פרסאה א"א לומר כן ע"כ משום דא"כ שפיר דאין ומאי קאמר הבע"ד גבי ר"ג דדאין כו' ל"ל וק"ל אבל מ"מ צ"ל דשפיר יש לפרש כיש אומרים ובע"ד ה"ק בהדי ר"ג דדאין דינא דפרסא' ל"ל כלומר דסביר לפלוגי בין דקל דארמאה ודקל דפרסא' וק"ל:

דף נ"ט ע"א בגמ' אמר אביי ר"י הגלילי ור"י אמרו ד"א כו' יראה דאביי בא להראות לנו וללמוד מזה לאפוקי דרב אידי בר אבין כדפי' ולא תימא כרב אידי בר אבין וכו' וק"ל, הא דלא חשיב אביי נמי ר' יהושיע דאמר רואין אותו כאלו ענבים עומדים לבצור אפשר לומר דזה לא הוה כמיטב דלקמי' דהרי פירושו דמיטב דלקמי' הוא דישלם הנאכל כמשויר דלקמי' משא"כ אם משלם הסמדר כאלו ענבים עומדים לבצור אף אם יתקלקל המשויר כמו שכתבו תוס' בד"ה אכלה סמדר זה לא הוי כמיטב דלקמי' ודוק. או נוכל לומר משום דלאביי מספקא אם סבר ר' יהושי' בחזיז כרבנן או כר"י הגלילי לכך לא קא חשיב ר"י וק"ל:

בתוס' ד"ה אכלה סמדר כו' ואפי' אם נתקלקל המשויר כו' משום דאל"ה למה לי' לר"י לשנויי לשנא ולא נקט נמי נידון כמשויר וק"ל:

עוד שם ודוקא סמדר דענבים פעמים כו' אבל תבואה כו' משום דאל"ה אלא פליג אתרווייהו למה לא נקיט חזיז ונקט סמדר וק"ל:

ובדבריהם מתורץ מה שהקשה ר' יונה בגמ' דהקשה הדיוקים אהדדי בד"א שאכלה לולבי גפני' הא סמדר רואין כו' דלמא הכי קאמר הא סמדר נידון במשויר וכן בסיפא ע"ע. אבל לפי דבריהם לא קשה ולא מידי דהרי בענבים אינו שייך לומר נידון כמשויר דענבים פעמים שאלו מתקלקלי ואלו ניצולים וק"ל:

גם מתורץ בדבריהם עוד קושית הרש"א וז"ל אך קשה לי דאי קסבר ר"י בחזיז נידון כמשויר א"כ ה"נ אית לי' בלולבי גפנים כו' א"כ הא איכא בין ר"י ובין רשב"י ומאי קא פריך א"ה היינו רשב"י היינו ר"י ע"כ. אבל גם לפי דבריהם לא קשה מידי דאע"ג דאית לי' בחזיז נידון כמשויר בלולב גפנים ליכא למימר הכי דבענבים אין שייך לידון כמשויר וק''ל עוד כתבו ונראה דאע"ג דאמר ר"י כו' מ"מ שמין אותן אגב קרקע כו' משום דאי לאו הכי הוה אפשר לומר דטובא איכא בין ר"י ובין ר"ש ב"י וק"ל:

בתוס' ד"ה ומאי ניהו כי היאך דסליק כו' והקשה ר''ת כו' וי"ל אע"ג דמשמע כו' מ"מ משמע לי' לאביי דבמשויר נמי פליגי מדאמר ר"ע לא בא הכתוב דמשמע שר"ל לא בא הכתוב להחמיר על המזיק כו' ואי בעידית לחודי' כו' ק"ק לי א"כ דבמשוי' נמי פליגי מאי האי דקמשני הש"ס לעיל דף ז' ע"א על קושי' דדלמא בפלוגתא דר"ש ב"מ ורבנן קמפלגי א"כ מאי לא בא הכתוב (ופירש"י שם וז"ל א"כ מאי לא בא הכתוב דמשמע דבקרא גופי' פליגי דלא בא הכתוב להכי אלמא בהדיוט נמי פליגי) דלמא ודאי דפליגי נמי בהדיוט דהיינו במשויר ודוק:

בתוס' ד"ה רשב"י היינו ר"י תימא כי' עד אבל בהדי' פגין ובוסר שייך לכוללו שפיר דטעמא משום דחשיב כפגין ע"כ עיין ברש''ל. עוד מלבד דבריו אפשר לומר דהרי לולב גפנים הם קודם סמדר וסמדר קידם בוסר וא''כ בסמדר אפשר לומר דהוה כבוסר דאף דאינו גדול כבוסר הוה כבו כבוסר אבל א"א לומר למפרע דסמדר הוה כלולבי וק"ל. בד"ה מאן תנא כו' ולא לאפוקי רבנן דפליגי כו'. ובזה מתורץ מה דהביא אביי אמרו לו איני דומה נבעלת ברצון כו' דלא הוה מיותר או אוי"ז ברענגי"ר וק"ל. ד"ה אונס אינו משלם כו' עיין בתוס' דאלו נערות כי שם מפורשים דבריהם יותר:

ע"ב בתוס' ד"ה כתב לראשון כו' בסיף כו' אבל בלוקח אחד אפי' ר"מ מודה וא"ת דבפ' הנזקין כו' האי וא"ת מקושר עם הקודם משום דאי לאו דמודה ר"מ בלוקח אחד לא הוה קשה, מידי וק"ל:

בתוס' ד"ה המגדיש כו' אצטריך למתניי' או למסתמא דלא כרבי או לאשמעינן דאפי' ר' מודה בהא כדמפרש בגמרא והנה וודאי דש"ס דקאמר לימא תנא דלא כרבי ה''ק וא"כ מוכח דאין הלכה כרבי וקשה לשמואל דפסק לעיל דף מ"ח ע"ב כרבי גם תדע דזה לא קאי אלא לרבא דמוקי לעיל דף מ"ז ע"ב למתני' דהקדר כולה כרבנן וברשות שמירת קדירות קבל עליו לאפוקי לר' זירא דמשני תבר' מי ששנה זו לא שנה זו והוי רישא כרבי וסיפא כרבנן וא"כ גם כאן לא אתי' אלא רישא כרבי וסיפא כרבנן ומאי האי דקאמר לימא תנא דלא כרבי דהלא רישא אתי' כרבי וק"ל. גם לכאורה יש לדקדק לפי הא דקאמר רב פפא הכא בנטר בי' דרי עסקינן כו' הוכחתו ממתני' דהכא שהעמידה הדין על המגדיש ושינה את טעמה מאוקמתות דלעיל אלא וודאי שבאה להראות דדווקא המגדיש דהיינו בנטר בי' דרי ואל תקשה א"כ מזה מוכח דתנא דלא כרבנן מדשינה לאוקמי הדין במגדיש א"כ מוכח דדווקא בנטר בי' דרי וא"כ קשה לרב דפסק כרבנן זה אינו בהוכחה הזאת אינה וודאי וק"ל אבל קשה לי על תוס' דקאמרו אצטריך למתני' פירות דלכל הוה קשה הא כבר נשנה לעיל דף מ"ז לכך קאמרו אצטריך למתני' או למסתמה דלא כרבי או לאשמעינן כו' והנה ודאי. דאצטריך לאשמעינן למסתמה דלא כרבי לא קאי לרבי זירא דלעיל דלפי דבריו הוי רישא כרבי וסיפא כרבנן וא"כ ע"כ צ"ל לאשמעינן דדווקא בנטר בי דרי כתירוץ השני וא"כ מוכח דתנא דלא כרבנן וא"כ אף אנן נותיב לימא תנא דלא כרבנן ודוק ויש ליישב:

בד"ה לבתה הרוח כו' כר"י כו' וא"ת כו' האחרון של הנחת עצים ואור דבכל דוכתא כו' כן הגי' מהרש"ל אף