כוס הישועות לא

המעמיד בהמת חבירו דלכאורה הוה קשה מקמ"ל הלא מתני' היא ודוק. ובזה מקושר נמי וא"ת דבתרי' וק"ל:

עוד באותו דבור וא"ל דמתחייבי לפי שאינן יכולים כו' דמשתלם מגופו דבשן ורגל איירי מתני' ויש כאן השבה מעלי' כו' ק"ק לפי זה מנא לי' לרבה לדייק ממתני' דלא נקט שור ונקט צאן דהתורה מיעט בשמירתן דלמא משום הכי נקט צאן דאיירי בשן ורגל לרבותא בליסטים דבשור הוה פשוט דהלא אינן יכולים לקיים בה מצות השבה אבל בצאן ה"א דיכולים לקיים השבה אינן חייבים קמ"ל מתני' דאף אשן ורגל חייבים ודוק:

בתוס' ד"ה בההי' הנאה כו' עד דע"כ לרבה אפי' לר"ע ש"ח הוי כו' א"ל לפי"ז הא כתבו לעיל מחוורא דלא כר"א אזיל אליבא דרבה וא"כ כר"ע נמי לא אתי' דמתני' תנן ש"ש ע"ש בתוס' דמישבי לזה שדינו כש"ש וטעמא דר"ע דאבד מעותיו משום דשמואל אבד המשכון וכו' דהוי כאלו פרשו לו אם תאבד המשכון תאבד מעותיך. רק ק"ק לי למה מוקי לר"י פלוגתיי' בצריך למשכון אם מצוה קעביד או לא יאמר ודאי לאו מצוה קעביד לכ"ע ורבה נמי אפשר דס"ל הכי ופליגי כמי שפליגי לרבה אליבא דשמואל. ויש ליישב עי' ברש"א בב"מ. ועי' מה שכתבתי שם:

בתוס' ד"ה לעולם הוא חייב כו' סיפא דברייתא לעיל כו' ולהכי דייק מינה כו' ובזה א"ש דדייק מתיבת לעולם לאו אפי' לביתו כו' דאי לאו הכי הוה אפשר לומר דתיבת לעולם אתי להראות דחייבו א"כ אף בגניבה ואבידה אבל השתא דהוה סיפא דברייתא לא צריכנא לזה וא"כ ע"כ אתי להראות אפי' לביתו וק"ל:

בד"ה אמר לי' מודינא לך בב"ח כו' וכגון שנגנבה באותו ענין שנגרי ברייתא גרמו לה להגנב כו' א"כ הך סיפא אאבידה דווקא קאי כו' אבל לענין גניבה פטור שאין גורמי' לה להגנב כו'. ובזה א"ש מה דהוה קשה לכאו' בגמ' מה דהקשה רבה לר"י השב אין לי כו' חלא פשיטא לגניבה שאינה משתמרת כו' הלא ע"כ הקרא איירי נמי בב"ח ובב"ח מודה רבה דצריך שמירה מעולה אחר שנקטו לה ניגרא ברייתא ודוק:

בתוס' ד"ה כגון שטענו טענת ליסטים מזוין ותימה כו' אך בההוא ק"ו דאין עלי' תשובה קשה דבפ' השואל כו' קשה לי הלא בשמעתין נמי יש להוכיח דש"ש חייב אפי' בגניבת אונס מהא דקאמר לימא מסייע ליה השוכר פרה כו' היכי דמי כגון דקא טעין טענת לסטים מזוין כו' ואי אמרת דש"ש פטור בגניבת אונס לשני דאי בעי פטר נפשי' בטענת גניבת אונס ואל תשיבני שבאם ש"ש פטור בגניבת אונס שואל נמי פטור בגניבת אונס כי מהיכא תיתא דהלא כל עצמו לא נלמד דחייב בגניבה אלא מק"ו מש"ש או מויו דוכי ישאל מוסיף כו' וא"כ דיו כו' וא"כ ע"כ דלא איירי בגניבת אונס דא"כ למה נקט שוכר הוה לי' לנקוט אפי' שואל דהוה רבותא טפי אבל אי איירי בלסטים מזוין א"ש דנקט שוכר דשואל חייב בלסטים מזוין מלימוד דתיבת או לרבות השבוי' ולא כהרש"א בב"מ ע"ש בתוס' ד"ה אמר שמואל כספים כו' אבל כל זה אינו דאף אם תאמר דש"ש פטור בגניבת אונס שואל חייב בי' ועי' בב"מ בתוס' ד"ה אמר שמואל כספי' כו' דף מ"ב וא"כ קשה דע"כ מוכח דש"ש חייב אפי' בגניבת אונס דאל"ה למה משני מי סברת כר"י דלמא כר"מ דהוה שלא אליבא דהלכתא לשני דאיירי בטוען גניבת אונס ודוק. ואפשר לומר דלכך קאמר לימא דמסיי' ידע נמי דאפשר למיקם בגניבת אונס וקאמר סברוה כר' יהודא כלומר דסברוה דודאי אתי' כר"י אליבא דהלכתא ולהכי משני לי' מי סברת כר"י דלמא כר"מ דאפי' מה דהוי ודאי לך אינו מוכח דאפשר לומר דאתי' כר"מ וא"כ לא קשה לשני לי' בטענת גנב באונס דזה לא הוה חידוש דגם המסיי' ידע זה ולכך קאמר לימא וק"ל:

ע"ב בתוס' ד"ה ואיבעית אימא כו' עד והתם יתיישב טפי כו' ושמא אגב כו' וטפי ניחא לי לומר אגב דהוצרך לומר לעיל כן דף מ"ה ע"ש אמר נמי הכא כן וק"ל:

בתוס' ד"ה לא אם אמרת בש"ח כו' נראה דקאי אהא כו' קסבר האי תנא כפילא בשבועה עדיפא מקרנא בלא שבועה ותימא להאי תנא מנלן דפרק ראשון כו' האי ותימא מקושר עם הקודם דאל"ה ה"א דש"ס רצה ללמוד איזה קולא בש"ש מש"ח וקאמר לא אם אמרת בש"ח שכן משלם תשלומי כפל כלומר וא"כ פטור מקרן תאמר בש"ש כו' וא"כ חייב בקרן וא"כ קושיתם לא הוה קשה כאן משא"כ השתא דקאמרו דרצה ללמוד שליחות יד מש"ח דהוה חומרא וק"ל והכחת' דע"כ א"א לומר דרצה לילף קולא מש"ח דא"כ למה נקט החיוב דהיינו שכן משלם הפטור הוה לי' למנקט והכי הול"ל מה לש"ח שכן אינו משלם קרן בגניבה וק"ל ובעיקר קושיתם אפשר לומר דודאי אי לא הוה כתיב שליחות יד בפ' שניי' ה"א דפ' ראשונה ודאי איירי בש"ש דהרי חייב בשליחות יד וא"כ ע"כ כפילא עדיף מקרנא בלא שבועה משא"כ השתא דכתיב בפ' שניי' נמי שליחות יד סבירא לי' לר' יוחנן נמי דקרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה כסברת כ"ע ודוק:

בד"ה נמצא ש"ש משלם תשלומי כפל כו' וא"ת אכתי נמצא ש"ש כו' בטוען ט"ג בבעלי' ושמא אין שייך כפל בטט"ג בענין זה כו' גם בזה קשה למה משני הש"ס מי סברת כר"י דלמא כר"מ הוה לי' לשנויי דאיירי בטוען טענת גנב בבעלי' דאף דלא שייך כפל בטוען טענת גנב בענין זה דהיינו דלשלם הוא כפל אם נמצא דהוא עצמו גנבו מ"מ אם נמצא הגנב הגנב עצמו מחויב לשלם כפל לשוכר ודוק ועיין מה שכתבתי בקושיתי למעלה בתוס' ד"ה כגון שטענו ובאותו ישוב מיושב אף זה קצת וגם דנוכל לומר בזה דאינו קושי' כלל דא"כ למה נקט שוכר אפי' בשואל הוה לי' למנקט וק"ל:

דף נ"ח ע"א בגמ' ומאן דאמר שהחליקה במימי רגלי' אבל דחפתה חברתה פשעה ומשלמת מה שהזיקה כו' א"ל דא"כ למה נקט מתני' ירדה כדרכה אפי' בנפלה מצינו דחייב לשלם מה שהזיקה בדחפתה חברתה דהוה רבותא טפי דאפשר לומר דאורחא דמלתא נקט כמו שכתבו תוספ' לעיל דף נ"ז בד"ה נפלה לגינה וק"ל. עוד בגמרא אמר רב פפא לא תימא כו' מ"ט דא"ל כיון דילפא כל אימת דמשמט' להתם רהטא אין להקשות הלא כבר כתבו תוס' לעיל בד"ה נפלה לגינה כו' והוא שאינה יכולה לירד כו' א"כ מאי האי דקאמר כל אימת דמשתמטא להתם רהטא הלא א"א לה לירד לשם דאפשר לומר דהא דקאמר ר' יוחנן עד שתצא ותחזור לדעת איירי בירדה ולא בנפלה ולכך קאמר רב פפא לא תימא כו' אלא כו' אע"פ שחזרה שלא לדעת דקשה לי' דע"כ ר"י איירי ביכולה לירד ובירדה וא"כ מאי האי דקאמר ותחזור לדעת הלא בתחלה נמי חייב בירדה ולמה לי חזרתה ולכך קאמר אפי' חזרה שלא לדעת דנעל בפני' כראוי חייב והא דקאמר ר"י שחזרה לדעת משום דאיירי בירדה בפעם שניי' לאחר נפילתה ולכן קראו' לדעת דירידתה אקרי לדעת ודוק:

בתוס' ד"ה אי נמי מבריח ארי הו' וא"ת דבסוף כו' ודאי האי וא"ת מקושר בדבריהם הקדומים וק"ל:

עוד שם ואין לומר דבכל הנהו כו' אבל פורע חובו אין לנו לעשות תקנה כו' היינו משום דהלא באמת הוא חייב לשלם ולא נקרא הפסד דנימא חבירו הצילו ונעשה תקנה לשלם לו וגם אם נעשה תקנה לשלם לחבירו א"כ מה ירוויח מה לי לשלם לב"ח ראשון או לב"ח שני וק"ל ואין להקשות דאם בכל הנהו ישתלמו מן התקנה אבל פורע חובו אין לנו לעשות תקנה וא"כ היכי אמרינן בפורע חובו דהוי כמבריח ארי הלא אף במבריח ארי עצמו משתלם מן התקנה אף אנו נאמר דה"ק דהוי כמבריח ארי קודם תקנה או תאמר דהוה כמבריח ארי בדליכא פסידא ומדעתו וק"ל:

עוד שם והך דשמעתין מיירי שהצילו ירקות מצער בעלמא כו' לכאורה יש לדקדק בגמרא דקאמר ואימא ה"נ ותירץ לו האי לאו מדעתו מאי קושי' דלמא מתני' לא איירי באמת שלא הצילו אלא מצער בעלמא אלא מיירי שהי' דמי' נפחתין ואפשר לומר דא"כ למה קאמר אבל נחבטה אימא מבריח ארי בעלמא דהלא זה אינו נקרא מבריח ארי או אפשר לומר