כוס הישועות ל

משום דא"א להרביע וא"כ לא הוה דומי' דחי' ועוף ולכך לא נקט לי' ואפי' למאי דקאמר דא"צ להגי' א"ש דלא נקט דגים משום דהוה בכלל חי' דהלא בחיו' הים דוקא איירי וק"ל. בד"ה למינהו מיבשה וא"ת כו' דבאלו טריפות משמע דאי הוה כתיב למינהו בצווי של דשאי' אסור להרכיב שני דשאין זה בזה כו' ואין להקשות דלמא התם נמי אי הוה כתיב למינהו הוה ילפינן מכח ג"ש ולא דתיבת למינהו משמע איסור כלאים זה אינו דא"כ השתא נמי דלא כתיב למינהו בצווי מ"מ כתיב למינהו בעשיי' ונילף נמי ג"ש. עוד שם וי"ל דלמינהו לחודי' כו' דדריש שמואל חוקה שחקקתי לך כבר כו' במעשה בראשית כו' אבל מלמינהו דים לחודי' ליכא למילף מני' דגים ע"כ פי' אבל בג"ש נילף ים מיבשה מה התם תיבת למינהו הוה צווי על כלאים דילפינן מחוקותי דהוה צווי אף למינהו דים הוה צווי על הכלאים משא"כ למינהו דכתיב בדשאי' בעשיי' א"א למילף דהוי צווי דהלא לא כתיב בצווי רק בעשיי' וליכא למילף יותר רק דתיבת למינהו הוה משמעותי' כלאים והאמת כן הוא רק לא היו מצווים על ככה ובזה מקושר שפיר וא"ת דבתר הכי עיין וק"ל:

עוד שם וא"ת ל"ל למילף כלאים גם זה מקושר שפיר בתירוץ דלפניו דאי לאו התירוץ לא הוה קש' מידי דדלמא סוגי' דלעיל אזלא לרבנן וסוגי' דהכא אליבא דר"א וק"ל:

בתוס' ד"ה הנהיג בעיזא כו' ועי"ל כי היכי דילפינן כו' ובזה מתורץ נמי מה דהקשו לעיל וא"ת ל"ל למילף כלאים דהרבעת בהמתך וק"ל אלא דאפשר לומר דמ"מ ל"ל לש"ס למילף משם אבל בתורה אינו מיותר באמת וק"ל:

הכונס, פרק ו' ע"ב בגמ' אמר רבה מתני' נמי דיקא כו' מכדי בשור כו' לא משום דהתורה מיעט בשמירתה כו' קשה לי דלמא הא דנקט צאן ולא שור משום דאפי' תימא דהוי לי' לכתוב שור המועד כדי שלא נטעה דאף בתם איירי מ"מ לא הוה א"ש הא דקאמר ונעל בפני' כראוי פטור משמע דפטור לגמרי ולרבי יהודה אף דסבירא לי' דמועד סגי לי' בשמיר' פחותה מ"מ צד תמות במקומה עומדת וחייב אצד תמות לרב אדא בר אהבא לעיל בפ' שור שנגח ד' וה' דף מ"ה ע"ב ודוחק לומר דרבה דמדייק ממתני' הכא סבירא ליה כרב דפליג על רב אדא דמ"מ מלת דיקא לא א"ש דדלמא רבי מני לא סביר כרב:

ואפשר לומר דלכאורה יש לדייק גם במלת לאו השני שהגי' מהרש"ל בש"ס ובספרים ישינים אינו וגם מה שאמר עוד משום דכאן קרן כו' וקמ"ל דשן ורגל דמועדין הוא כו' כ"ז מיותר לכאורה אלא נראה דמן לאו השני עד דמועדין הוא הוא תשובת סתמא דתלמודא לרבה וקאמר דדיוקא דידי' לאו כלום הוא דלהכי קאמר צאן משום דקרן לא כתיב בי' ושן ורגל כתיב בי' דמועדין מתחלתן הן ולכך פטור לגמרי ועי' בספר תורת חיים דמשמע לי' נמי דש"ס השיב על דברי רבה מן לאו השני עד לבסוף אבל מ"מ דבריו רחוקי' מדברי ואינן נראה בעיני:

בתוס' ד"ה הכונס כו' אלא אגב דתנא כו' עי' בלחם אבירים מה שהקשה על דבריהם ומה שהשיב כי דבריו נכוחי' עוד הקשה בתירוצם השני דבור ראוי לשנות קודם שישנה דיני שמירה א"כ מתני' דסוף ש"ש ד"ה קשרו בעליו במוסירה לא הי' ראוי לשנות שם. ואפשר ליישב דההי' מתני' שייכא למתני' דלפני' מסרו לשומר חנם ולשואל כו' דאיירי גם קצת בדיני שמירה ואיירי נמי בחיוב וק"ל:

בד"ה נפרצה בלילה אע"פ כו' הא ביום חייב כו' נראה דמתורץ בזה מה דלכאורה קשה על מתני' דילן דתנא בסירוגין מתחלה תנא פטור ואח"כ חייב ואח"כ חזר ותנא בבא דפטור כסדר הוה לי' למתני דהיינו בבא דנפרצה בלילה הוה לי' לשנות לפני בבא דלא נעל בפני' כראוי דהוי פטור גבי פטור וחייב בחייב אבל לפי דבריהם לא קשה מידי דבבא דנפרצה בלילה לא אתי אלא משום דיוקא דידה הא ביום חייב וא''כ שפיר תנא לה בהדיא בבא דחיוב וקאמרו עוד א"כ בלילה אפי' נודע לו כו' רוצים בזה דלא תקשה מ"מ הוה לי' לשנויי בבא דנפרצה כו' לפני בבא דלא נעל כו' והוה נמי חיוב אצל חיוב ודיוקא דידה ידעינן דאל"ה ל''ל לכך קאמרו דזה אינו די"ל עוד דקמ"ל דאפי נודע לי' כו' וא"כ אי תנא בבא דנפרצה לפני בבא דלא נטל כו דיוקא דידה לא הוה ידעינן ודוק כי כך יש לומר בדרך שקלי' וטרי' וצחות לתלמידי':

בתוס' ד"ה מאן תנא כו' לא בעי למימר כו' מדנקט צאן כו' ואין להקשות א"כ מנא לי' לרבה לדייק דמתני' לא אתי' כר"י אלא כר"מ משום דלא נקט שור דלמא הא דלא נקט שור לאפוקי מדראב"י. מ"מ שור המועד הוה לי' למנקט וק"ל וכבר כתבתי לעיל:

בד"ה הא כסהו פטור וא"ת כו' א"כ השוה הכתוב הכורה לפותח כו' קשה לי לפי זה א"כ אמאי קאמר לעיל דף נ' ע"א ור"ע הנהו מצרך צריכי כו' ואי כתב רחמנא כי יכרה ה"א כריי' הוא דבעי כסוי כו' הכי הול"ל אי כ' כי יכרה ה"א דבעי שמירה מעולה לכך כתב פותח להשוות כורה לפותח ודוק:

דף נ"ו ע"א בגמ' אמר רבה ואפי' חתרה לא מבעי' כו' מ"ד הוי לה תחלתו בפשיעה כו'. נראה דמצי קאי אפי' למ"ד תחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב הכא מודה דפטור אי לאו דהוי כולו בפשיעה משום דאי הוה אונס אונס כזה לא בא מחמת הפשיעה וק"ל. אבל יש לומר דגם הכא האונס בא מחמת הפשיעה קצת משום דאבעי לי' לנטור הואיל דהכותל רעוע כדאמר הש"ס לקמן דף נ"ח:

בתוס' ד"ה ממונא בעי לשלומי וכי תימא כו' עד אין שייך למתני פטור מדיני אדם. נראה דבדבריהם מתורץ כפל לשון דש"ס על דאמר אילימא לנפשיי' ממונא בעי לשלומי ובדיני אדם נמי נחייב בחדא הוי די או דהוה לי' למימר ממונא בעי לשלומי או דהוה לי' למימר בדיני אדם נמי נחייב כמו באחרים אבל במאי דקאמרו וכי תימא כו' א"ש כלו' מתחלה הקשה ממונא בעי לשלומי וכי תימא משום דלא ידעינן כו' מ"מ בדיני אדם נמי נחייב כיון שאם היינו יודעים כו' ודוק:

בתוס' ד"ה אלא לחברי' כו' ודווקא שוכר כו' עיין בל"א היאך מקושר האי ודוקא בתחלת דבריהם. ואין להקשו' על דבריהם דאמרו אבל אמר פטור מד"ש הלא היא גמרא ערוכה בקדושין דף מ"ג האומר לשלוחו צא והרוג את הנפש שמאי הזקן מחייב שולחי' ות"ק סביר' לי' דפטור ומסיק הש"ס דשמאי מחייב בדיני שמים ות"ק דפטר היינו מדיני רבה אבל עכ"פ חייב בדיני זוטא א"כ משמע דאפי' באומר חייב בדיני שמים. אבל כד תעיין תראה שאין זה קושיא כי תוס' שבכאן מודים נמי בכך אם אומר לשלוחו הרוג או שום דבר עבירה ששולחי' חייב בד"ש והיינו בשכבר שכרו להיות שלוחו או ששכרו עתה אבל באמירה בעלמא לא נעשה שלוחו והכי דייק לשנא דהתם קתני האומר לשלוחו ולא קתני האומר לחבירו וקצת יש לתמוה על תוס' דהכא שלא דקדקו דבריהם מלשנא דהתם וק"ל:

בד"ה פשיטא אם לא יגיד כו' עיין בב"י סי' כ"ח ובסמ"ע דשם מפורש יותר:

ד''ה העושה מלאכה במי חטאת עד שלא נתן האפר כו' ובזה מתורץ דלא שינה ש"ס הסדר ונקט העושה מלאכה במי חטאת לפני פרת חטאת ואי איירי בשנתן כבר האפר פרת חטאת הוה לי' לאקדומי וק"ל:

בד"ה פטור מדיני אדם בפ' הנזקין פריך מינה למ"ד הש"נ שמי' היזק משום דאי לאו הכי מאי מקשה לר"י דלמא ר"י סבר דהיזק שאינו ניכר שמי' היזק א"כ חייב בדיני אדם נמי ולכך לא קחשיב וק"ל:

בד"ה מ''ד הוה לה תחילתו כו' ק"ק דהו"ל מ"ד כולה אונס הוא וכגון שנעל כ"כ יפה כו' אפשר לומר דלהכי לא קאמר הכי משום דסיפא איירי בוודאי דומי' דרישא ורישא איירי בנעל כראוי דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצוי' לכך לא מוקי סיפא בנעל כ"כ יפה וק"ל:

ע''ב בתוס' ד"ה פשיטא כיון דאפקוה כו' בהוציאה לגוזלה איירי כו' דאי לאו הכי למה נקט מתני' לסטים וק''ל לפי זה אתי נמי שפיר מה דאמר רב מתנה אמר רב