כוס הישועות כח

קשה מידי בדברי ר"י דר"י אמר בכדי שישכור פועלים אף דעדיין לא השכיר מחייב ואף לדברי שמואל אפשר לומר דמשום הכי קאמר בכדי לאפוקי מדר"י דאמר עד שישכור פועלים והוא סבר דבכדי שיודיעוהו סגי ואותו זמן יכול להושב שומרים שלא יפול שום דבר בבור. גם אפשר לומר דקשה להו לפירש"י דפלוגתא דרב ושמואל ור"י לא הוה כסדר דהרי רב מקיל ברא' יותר מדשמואל ור"י מיקל טפי מכולהו בראשון אבל לפי' התוס' הוה כסדר ובמדרגה כראוי דהרי שמואל מיקל טפי מרב ור"י מיקל טפי מדשמואל וק"ל:

ע"ב בגמרא לעולם כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים כו' איידי דנסיב רישא כו' הא דלא קאמר לעולם לא כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים ואיידי כו' משום דמלתא דפשיטות דלא צריך למימר לגמרי לא אמרינן ביה איידי רק מלתא דלא הוה פשוט כולי האי רק דנשמע מרישא אמרינן בי' איידי והכא נשמע מרישא מדאמר בכסוי כראוי לשוורים וכראוי לגמלים דפטור משמע ממילא בלא ראוי לגמלים דחייב וק"ל :

עוד בגמרא והתליע מתוכו פשיטא דפטור מאי הוה לי' למעבד כו' ק"ק דלמא מתני' קמ"ל דלא נימא עד דטאים לי' כדלעיל דף נ' או דלא נימא ולא יכסנו משמע שוב אין לו כסוי לזה כדקס"ד לעיל דף מ"ו ואפשר לומר דבאמת התרצן דקאמר מה דתימא איבעי לי' למיזל ומנקש עלי' קמ"ל הכי קאמר מ"ד איבעי לי' כו' מדכתיב ולא יכסנו שוב אין לו כסוי קמ"ל וק"ל:

בתוס' ד"ה ושכיחי גמלים כו' כלומ' אם מתחלה עברו גמלי' כו' נראה דדחיקא להו לישנא דגמ' לפי פי' זה דקאמר הש"ס מי אמרינן מגו דהוי פושע אצל גמלים והלא פשיעותו אינו על נפילת הגמלים רק פשיעתו הוה כשארעוהו לכך קאמרו כלומר אם מתחלה עברו גמלי' כו' וה"ק מגו דהוי פושע אצל גמלים דהיינו כשעברו כו' ובהכי מתורץ נמי מאי דקאמר ושכיחי גמלים ולא קאמר אתיי' לפרקים דאתיי' לפרקי' ושכיחי גמלים הלא המה שווים לפי סברתו השתא לכך קאמר תוס' פשיטא דחייב דפושע הוא כיון דשכיחי גמלים או אפי' אתי' לפרקים כו' פי' דאתי' לפרקים הוה פשיטא דחייב כמו בשכיחי גמלים ולא תקשה למה נקט ושכיחי סתמא הו"ל למימר הא לא קשה משום דבלשון שכיח ליכא למימר דנחייב דהלא אפי' אם עברו גמלים וארעוהו נמי לא מחייב בלא שכיח כדלעיל וק"ל משא"כ לפי' ר"י דלקמן דקאמר דנימא מגו דהוי פושע לגמלי' היינו אם נפלו בו גמלים קשה אפי' בלא שכיח יכול לשאול כדלקמן ולכך הוצרכו לתרץ לקמן בע"א ודוק:

באותו דבור אבל קשה לר"י דהיכי פשיט כו' לפי פשוטו תיבת אבל מדויק משום דלפי' ר"י לא קשה מידי לאפוקי לפי פי' דאמרו בתחלה אבל אפשר עוד לומר דמדויק שפיר משום דכבר הקשו דנחייב משום תחלת פשיעה כו' ותירצו משום דהאונס לא בא מכח הפשיעה והנה לכאורה עדיין קשה על מאי דפטרינן בשור פקח נימא דחייב מכח תחלת פשיעה באם נפל לתוכו חרש וסופו באונס בנפל לתוכו פקח אלא ע"כ דלא אמרינן תחלתו בפשיעה משום דהוי שוורים מוחלקים א"כ השתא נמי ע"י מגו נמי הכי וק"ל:

עוד באותו דבור ונראה לר"י דכסהו שלא כו' דהשתא כו' וחזו שוורים פקחי' ומזהרי כו' ק"ק לפי זה ל"ל לבעל האבעי' דנקט והתליע' אפי' בלא התלעה הוה לי' למבעי בכסוי כראוי לשוורי' ולא כראוי לגמלים ואתו גמלים ונפחת הכסוי ונעשה הבור מגולה ואח"כ נפל לתוכו שור פקח דאף דהוי אונס לענין שור פקח להוי חייב משום מגו דנפל לתוכו גמל ודוק:

עוד שם וא"ת כיון שיודע דשור פקח פטור כו' ודאי אי לא הוה ידע דשור פקח פטור כדפירשת תוס' קודם זה לא הוה קשה הלא מתני' היא שור חרש חייב משמע אבל פקח פטור דאפשר דסבר אפי' פקח חייב והא דנקט חרש לרבותא כדלקמן ואל תקשה א"כ למה להו לתוס' למימר בתירוצם והא דנקט חרש לרבותא הלא בל"ז נמי צריך למימר הכי י"ל דה"א בשלמא בל"ז אפשר לומר דחרש דנקט לרבותא משום דאיירי ביום אפשר למימר חרשותא גרם לי' אבל בתירוצם דס"ד דביום בין פקח בין חרש פטור ובלילה כולם חייבים א"כ לכאורה ליכא למימר דחרש דנקט לרבותא משום דה"א חרשותא גרם הלא בלילה הכל שוה בין פקח בין חרש אי אפשר לי' לעיוני' לכך קאמרו אעפי"כ קס"ד דחרש לרבותא דה"א דחרשותא גרם אבל אי הוה פקח אפי' בלילה לא הוה נפל וק"ל:

עוד שם ועוד אר"י כו' דחשיב לפקח כמזיק עצמו כו' ולא תקשה א"כ למה לא פשט לי' ממתני' ופשט לי' מבריי' אפשר לומר דהפשטן לא ידע אי ס"ד דבעל האבעי' הוה כתירוץ ראשון של תוס' או כתירוץ אחרון לכך לא פשט לי' ממתני' ולפי זה צריכנא לשני תירוצים של ר"י וק"ל:

עוד בא"ד קשה לי על פר"י מה דייק הש"ס, ממתני' כסהו שלא כראוי וכו' ול"ל דמשני איידי דלמא מתני' איירי כראוי לשוורים ולא כראוי לגמלים ואם הגמלים עוברים לא נפחת מיד הכסוי תחתיהם דהוי פשיעה לעני' שוורים גופם אע"ג דנפל ע"י התלעה אמרינן מגו לפי פירוש ר"י. הטור פסק בהדיא דאמרינן מגו אם פשע לגבי שוורים ע"י ואפשר לומר שזה הוי נמי פשוט בעיניו ולא הוצרך מתני' למימר סיפא אם לא איידי רישא. ולולי דברי טור ושארי פוסקי' דפוסקים דאמרינן מגו בכה"ג ה"א אף לפי' התוס' האבעי' קאי על שניהם ובמסקנא פשט לי' מיהא חדא. גם מתורץ בזה קושיא האחרון של תוס' דנקט שכיחי ולא נקט לא שכיחי דכולל בלשונו שני אבעיות ודוק:

דף נ"ג ע"א בגמ' אמר מר נפל כו' ואמאי נימא כורה גרם לי' כו' פירש"י לפי גרסא האמויתל וכשאין הכורה בעל הבור עסקינן כו' טעמי' משום דאי הוא בעצמו הוה הכורה פשיטא דחייב בעל הבור דהלא הוא הגורם ובעל התקלה אבל לכאורה יש לדקדק מנ"ל להמקשן דלא איירי מתני' דבעל הבור הוא עצמו הכורה ואין לומר משום דא"כ מאי קמ"ל דטובא קמ"ל דחייב אפי' בשור פקח שקול הכריי' גרם ביעתתו כדפירש"י במתני' בלשון ראשון ואפשר לומר דלשמואל פריך דאמר לעיל כגון דנתקל בבור ונפל לאחורי הבור ומשום הכי פטור בעל הבור אעפ"י שנתקל בבורו בתקלה שלו אע"ג דשמואל אמר לעיל דף נ' ע"ב בנתקל בגובה ונחבט בקרקע דחייב משום דהתם נעשה כל התקלה ע"י מעשיו משא"כ הכא דגם הכורה גרם לי' כדאי' שם בתוס' ד"ה לשמואל אגובה כו' וא"כ פריך שפיר הכא ואמאי נימא כורה כו' ודוק:

תוס' בד"ה בעל השור חייב פי' מחצה כו' מאי דקשה להו על פירש"י כבר כתבו לעיל דף י"ג ע"א בד"ה אי אליבא דרבנן כו' ועיקר קושיתם שם משום דא"כ היכא מוכח מרבנן דלא סבירא להו דאי ליכא לאשתלומי כו' דלמא אית להו וסבירא להו וטעמא דבעל השור משלם כולה משום דעביד כל ההיזק וא"ל מ"מ מוכח מתם דלמא לא פליג בתם אלא במועד ע"ש לכך כתבו פי' מחצה ובעל הבור פטור דרחמנא פטריה וא"כ הוה לבעל הבור לשלם כולו מטעם דאי ליכא לאשתלומ' אלא ודאי לית להו וק"ל ואין להקשות דלמא לעולם אית להו במקום דאפשר לומר אנא תוראי. בבורך אשכחתי' כו' לאפוקי בבעל השור כדחילקו תוספות בעצמם לקמן ע"ב בד"ה הא ברבנן כו' הא ליתא דע"כ לא קאמרו הכי אלא להאי לישנא דהאי פלגא נזקא קא עביד כו' אבל להאי לישנא דכל אחד כולה נזקא עביד ליכא לאפלוגי ודוק ומאי דיש לדקדק שם אכתוב שם:

בתוס' ד"ה ובעל הבור משלם מחצה בשוטה או כו' וכ"ת כו' א"כ כו' ליחייב דתחלתו בפשיעה כו' כבר כתב היש"ש על דברי התוס' והקשה עליהם וגם לי קשה דא"כ דנחייבו כה"ג משום תחילת פשיעה א"כ מאי האי דהקשה ואמאי נימא כורה גרם לי' כו' מ"מ נחייבו משום דהוי תחלת פשיעה פן יפול בלי קול הכרייה וסופו באונס דנפל מקול הכריי' אלא ודאי דלא אמרינן כה"ג תחלת פשיעה כו' ועי' ביש"ש. גם לפי דבריהם קשה הא דאמר רבא לקמן לעני' שור פסולי המוקדשין אדם ושור חייבים ובור פטור שור פקח הו"ל למימר וק"ל: