כוס הישועות כו

הגר וא"כ הכי הוה לי' להתרצן למימר דאיירי דווקא בחיי הגר ולא לאחר מיתה כדקס"ד דהמקשן ודוק:

ע"ב. בתוס' ד"ה ותני זכת ואין מגי' הברייתא אלא כו'. נראה דבאים לתרץ הלא לפי תירוצו דא"א לא איירי בכל ענין ואין דומה לנזק וצער דהא איירי דווקא לאחר המיתה ולא בחיי הגר לכך קאמרו ואין מגי' הבריי' אלא כלומר זכה מי שיש לו זכות וא"כ איירי בין בחיי הגר ואזי קאי תיבת זכה על החובל ובין לאחר מיתת הגר ואזי קאי תיבת זכה על האשה וק"ל. ובזה מתורץ קצת מה שהקשיתי לעיל על הרמב"ם קושי' השניי' ודוק:

בתוס' ד"ה החופר בור ברה"י ופתחו לר"ה כללא דמלתא כו' בור בתר פתחה אזלינן כו' אפשר דבאי' לחלוק על רש"י דכתב אם חפר בור בר"ה ופתחו לרה"י אם נפל השור דרך פיו למ"ד דסבר בור ברשותו פטור הרי הוא פטור מ"מ אם נפל דרך הקמירה דנפתחה הקמירה בר"ה חייב אבל תוס' חולקים על זה וסוברים אפי' נפל דרך קמירה פטור מאחר שהפתח ברה"י דבתר פתחה אזלינן וכן להיפוך והוכרחו לזה משום דלפי פירש"י קשה הלא משנתינו באה להראות לנו על חיוב הבור דבין בור בר"ה ובין בור ברה"י חייב ואי כדפרש"י בחד בבא הי' די דהיינו החופ' בור ברה"י ופתחו לר"ה ואם נפל השור דרך פיו הוה בור ברה"י ואם דרך הקמירה הוה בור בר"ה אלא ע"כ זה אינו דאפי' נפל דרך הקמירה הוה בור ברה"י וק"ל:

בתוס' ד"ה החופר בור בר"ה כו' פי' בקונטרס כו' אלא דמשמע לי' דפתחו לרה"י באמצע רה"י כדמוכח כו' והנה לכאורה גם במתני' מוכח דבכל מקום דקאמר ופתחו הוא באמצע דמתני' קאמרה החופר בור ברה"י ופתחו לר"ה ואי אמרת דבסמוך איירי ע"כ הוה בור ברה"י ואנן אחר בור בר"ה קא מהדרינן וק"ל:

בתוס' ד"ה ברה"י ופתחו לרה"י אחר. פ"ה כו' ולפי פירש ר"י קשה למה הוא חייב כו' עיין ביש"ש כי דבריו נכונים גם בכאן:

בגמרא ת"ר החופר בור ברה"י כו' בר"ה ופתחו לרה"י חייב וזהו כו' בקצת ספרים בבא האחרונה אינו וגם בח"ש הגיהו ומחקו ולכאורה האמת אתם דהלא לאוקימתא דרבה פליג ר' ישמעאל על בור ברשותו אבל נראה לי לקיים הגירסא דלרש"י דסבר אם סמך הבור מתחלה לר"ה חייב לכ"ע אף לרבה א"כ הא בר"ה ופתחו לרה"י איירי בסמך מתחלה לר"ה ואף לתוס' דחולקי' על רש"י בזה כדכתבו בתוס' ד"ה בבור ברשותו פי' הקונטרס כו' מ"מ אפשר לומר דאיירי דפתחו לרה"י אחר וחייב על נזקי דבעל החצר אם נפל שורו לתוכו ולא תקשה הלא תוס' כתבו והקשו על ר"י בזה בתוס' ד"ה ברה"י ופתחו לרה"י אחר כו' קושיתם אינו אלא לרבא דלעיל דקאמר דעל בעל החצר למלויי וא"כ הוה מתני' דלא כרבא אבל רבה אפשר דפליג עליו בזה ולא סבירא לי' דעל בעל החצר למלויי ומכ"ש לפי מה שכתב יש"ש דלא קשה מידי לר"י כמו שהבאתי לעיל פשיטא דא"ש ודוק:

דף נ' ע"א גמ' דאי כ' רחמנא כי יפתח ה"א פותח הוא דסגי לי' בכיסיי כירה לא סגי' לי' בכסוי עד דטאים לי' והק' מהרש"א נימא דיו מן הדין כו' ולא קשה מידי דהכי קאמר דה"א כפותח מה פותח צריך לכסות שצריך לתקן מה שקילקל דהיינו הפתיחה אף הכורה צריך לטאום שצריך לתקן מה שקילקל וק"ל:

. בתוס' ד"ה בבור ברשותו פי' הקו' כו' ואין משמע כן ולכאו' מוכח נמי מדקאמר הש"ס ור' ישמעאל סבר בעל התקלה ואי כדרש"י דאם סמך מתחלה לר"ה לכ"ע חייב הי' לו לתרץ דלר' ישמעאל אתי' נמי שפיר בבור דאית לי' בעלים והיינו אם סמך מתחלה לר"ה ודוק:

בתוס' ד"ה כגון דארוח ארוחי לר"ה והשתא כולה ד"ה נראה דהוצרכו לזה דקשה להו על מאי דקאמר רב אשי השתא דאוקימת לרב יוסף לד"ה לרבה נמי לא תוקמה בתנאי כו' למה לי' לתלות דבריו ותירוצו בתירוצו דרב יוסף כי איזה שייכות יש בתירוצו לתירוץ ר' יוסף וע"כ קאמרו דרישא איירי בשלא הפקיר לא רשותו ולא בורו ואתי' כולו כד"ה וא"כ שפיר קאמר השתא דאוקמית לרב יוסף כד"ה ובלא הפקיר לא רשותו ולא בורו ברישא אף לרבה תאמר כן וק"ל:

עוד אמרו ומיהו ר' יוסי בר יהודה דבעי הרחקה לא מתוקמא כר"י ע"כ באי' ליישב בזה א"כ דרב אשי אתי נמי כד"ה למה אמר מדרישא ר"י סיפא נמי ר"י הכי הל"ל כולה ד"ה היא כדאמר ר' יוסף לכך קאמרו ומיהו ר"י ב"י לא מתוקמה כר"י לכך לא קאמר דאתי' כולה כד"ה וק"ל:

בד"ה דבר שנצטער בו וא"ת אכתי כו' בירושלמי מלאך בדמות ר' חנינא נזדמן לה. נראה דבאים לתרץ בזה קושייתם דהקשו הא מת בנו בצמא אלא דהי' אפשר לתרץ דהאמת כן הוא דהי' יודע כל הדבר בנביאות והא דקאמר לא נביא אנכי משום ענוותנותי' הוא דקאמר אבל לגירסא דגריס אמר לה מי העלוך כו' מוכח דלא הי' נביא דאי נביא הי' ל"ל לשאול מי העלוך ע"כ אמרו בירושלמי מלאך בדמות ר' חנינא נזדמן לה א"כ משם מוכח דהגירסא דאמר לה אינו דא"כ למה השיבה זכר של רחלים וזקן אחד כו' הי' לה להשיב אתה הצלתני אלא ע"כ דר' חנינא לא שאלה אלא אנשים אחרים ואמרו לה גרסינן וא"כ ודאי כן הוא דנביא הי' ולא קשה מידי ודו"ק:

ע"ב בגמ' והני כולהו דקתני ל"ל והנה על שמואל לא ק' מידי דלכך נקט כל הני להורות דבור שחייבה עליו התורה להבלו וכ"ש לחבטה ובדעבד גובה נמי מחיי' דאף כל אתי לאתויי גובה וא"כ אי לא תני כל הני ה"א אף כל אתי לאתויי חד מכל הני דלא הוה מפורש בהדי' אבל השתא דכולם מפורשים בהדיא ע"כ אף כל אתי' לאתויי גובה אבל לרב קשה ומשום הכי נטר הש"ס עד הכא ודו"ק:

גם יש לתרץ לשמואל דאי הוה תני בור ה"א טעמא דבור משום הבל אבל שיח דאריך ולית בי' הבל לא ולא הוי ידעינן טעמא דחבטה ואי הוה תני שיח ה"א שיח עשרה אית בה הבל אבל מערה לא ואכתי טעמא דחבטא לא ידעינן עד לבסוף וק"ל:

ואל תקשה על צריכות דש"ס לכתוב נעיצין ולא צריך לכתוב הראשונות דאי הוה קאמר נעיצין ה"א נעיצין צריכין להיות דוקא עשרה טפחים אבל חריצין אפילו פחות מעשרה חייב וק"ל:

בתוס ד"ה איכא בינייהו דעבד גובה ה"נ הוי מצי למימר וחדא נקט ובזה מתורץ דלכאורה הוה קשה למה להש''ס דאוקי פלוגתא דרב ושמואל על טעמי' דחיובי' דבור והוצרך אח"כ לעשות א"ב מאי דנפקא לן לדינא הוה ליה לאוקי פלוגתיי' בדינא דגובה גופי' והכי הוה לי' למימר אם עשה גובה בר"ה רב פוטר ושמואל מחייב לכך קאמרו דנ"מ עוד שני דינים ואי הוה מוקי לפלוגתיי' על הדיני' ולא על טעם דבור הוה צריך לפלוגי תלתא זימני משא"כ עתה דאוקי פלוגתיי' על הטעם וממילא נלמוד מני' כל תלתא דיני' וזה דרך צחות לתלמידים:

בתוס ד"ה לשמואל אגובה נמי מחיי' ע"כ בנתקל כו' דאי בנחבט בגובה מודה רב דחייב כמו באבנו סכינו ומשאו כו':

ואני בעניי לא אבין דבריהם דמנ"ל דשם איירי במיתה דלמא לא איירי אלא בניזקי' אבל במיתה פוטר רב ומוכח נמי דהכי הוא דאי לאו הכי מאי מקשה הש"ס הכא לרב, אף כל לאתויי מאי דלמא אף כל אתי לאתוי בנחבט בגובה או באבנו סכינו ומשאו ודוק:

בתוס' ד"ה תני והדר מפרש פי' תני והדר מפרש מהיכא נפקא לן נראה דבאי' להוסיף על פירש"י דכתב והדר מפרש מהיכא נפקין דמשמע דקאי על שיח ומערה וחריצין ולכך כתב לשון רבים מהיכא נפקו ועל זה הוה קשה להו דהלא כל הני לא מבור נפקי אלא מוהמת יהי' לו כדכתבו תו' לעיל בפ' ראשון דף ג' ע"א בתוס' ד"ה לא עשר כתיב כו' עיין שם לכך כתבו כאן והדר מפרש מהיכא נפקא בלשון יחיד פירוש מהיכא נפקא דחייב בעמוק עשרה וזה נלמד מבור דכתיב' באורייתא עיין שם ודוק ולא כח"ש