כוס הישועות כד

איירי באתפסי' בידים ור"י מודע באתפסי' בידים ופלוגתא דהכא איירי בתפסו' מאליהם ודוק ע"כ פי' התו' נראה עיקר אבל ק' קושי' דהקשיתי לעיל:

ור"ש לוריא בים של שלמה דלי' חילק בין גזלן ושומר דגזלן יכול למימר הרי שלך לפניך ולא בשומר זה עשה כדי שלא תקשה על הרמב"ם דבגזלן פסק כר"י דמצי למימר הרי ש"ל ובשומר לא פסק כן ובעל ש"כ הקשה עליו הלא הברייתא איירי בגזלן ואעפ"כ חילק בין קודם ג"ד ולאחר ג"ד ובאמת לכאורה קושי' גדולה היא זו אבל כד תעיין תמצא שרש"ל לא שגה ברואה ח"ו שברייתא הרי היא הי' כתובה לפניו ממש ומי לנו גדול ממנו שנהירין ליה שבילי דגמרא אלא האמת שרש"ל סבירא לי כשיטת התוס' דאפי' בתפסו' מאליהם שומר חייב דהי' לו לשמרו שלא יבא לידי כך ובזה חילק הרש"ל בין שומר דשמירתו עליו ובין גזלן דאין שמירתו עליו אבל בתפסו' בידי' אין חילוק בין גזלן לשומ' ובריית' דלקמן איירי בתפסו' בידים ולכך חילק בין קודם ג"ד לאחר ג"ד אף בגזלן ועתה דוק:

בגמ' וכ"ת נגיח' לתם כו' ק"ק וליטעמך דאף תם לא בעי כ"א שמיר' פחות' א"כ לא נכתב שום דבר אחר דסבר סתם שוורי' בחזק' שימור קיימי ודוק כי י"ל:

שור שנגח את הפרה, פרק ה'. דף ט"ו בתו' ד"ה זו דברי סומכוס תימא כו' אבל לר' ישמע' לא תתישב ע"כ ואע"ג דבתו' ב"מ דף ק' משמע דלא מוקי בעומדת באגם לסומכוס אלא בברי וברי ולא בשמא ושמא דבשמא ושמא אפילא עומדת בביתו וא"כ יש לתרץ אף לדברי ר"י דמתני' איירי בשמא ושמא מ"מ לא תתישב זה דאמר שמואל הכא זה כלל גדול כו' וקאמר הש"ס דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא וא"כ א"א לומר דמתני' איירי בשמא ושמא דהיינו מזיק אומר שמא ובהא קאמר סומכוס דווקא חולקין א"כ ל"ל להש"ס למימר ומזיק אומר שמא פשיטא הלא פלוגת' אינו אלא על אם מזיק אומ' שמא בשלמא אי איירי מתני' נמי במזיק אומר ברי שפיר קאמר הש"ס כלל גדול אפילו במזיק אומר שמא דלא תימא דלא פליגי חכמים אלא במזיק אומר ברי לכך קאמר כלל גדול לומר דפליגי אפילו במזיק אומר שמא משא"כ אי אמרינן דסומכוס גופי' לא קאמר אלא במזיק אומר שמא למה לי' למימר כלל גדול אפילו במזיק אומר שמא הכי הוה לי' למימר אפילו בניזק אומר ברי ולשתוק ודוק ועיין במהרש"א כי לא נחת לזה ולא תימ' א"כ לטעמך דבברי וברי מיירי א"כ למ' קאמר דאפי' ניזק אומר ברי הלא בל"ז בהכי מיירי אף אני אומר דודאי בתרוויי' מיירי בין בברי וברי ובין בשמא ושמא וא"כ הוצרך לפרש ולנקוט תרוויי' וק"ל וקשה לי על תו', שבכאן ושם בב"מ מנא להו לדייק מש"ס מדלא קאמר אלא דלא קאמר סומכוס אלא בעומדת באגם, דלמא לעולם אימא לך דאפילו עומדת בביתו והא דלא קאמר אלא משום דה"א אפילו עומדת ברשות הלוקח יחלוקו ובאמת אינו כן משום דבעומד' בבית הלוקח מודה סומכוס דמוכר הוא המוצי' יביא ראיי' בין דאיכ' תרתי חזקו' בהלוקח חזקת מעוברת והשתא היא דילדה וגם הוא מוחזק כמו שכתבו' תו' לשם וגם בכאן ע"ב בתו' ד"ה מידע ידע דשותפת אית ודוק עיין בח"ש בב"מ דף ק' עו' כתבו אך בהמניח קשה דדייק זאת אומרת כו' דמשמע התם כו' מדלא אוקי כו' או כר''י כו' ותיתי אפילו כסומכוס ע"כ וקשה לי' קושי' עצומה דהלא התם מוכח דאיירי מתני' בשמא ושמא ובברי וברי עיין שם א"כ ע"כ לא אתי' מתני' כסומכוס אפינו עומדת בביתו א"כ למה קאמר בשמא המע"ה ודוק בתו' ד"ה דאפילו ניזק אומר ברי כו' וא"ת והא מחויב שבועה כו' קצת יש לדקדק מנ"ל דהא דקאמר הש''ס דאפילו ניזק אומר בריא ומזיק אומר שמה קאי על דינא דמשנתינו דיש בו הודאה במקצת דלמא קאי על דין דעלמא מקום שאין בו הודאה דמקצת כמו ששנינו במשנה דהמניח שור שהי' רודף אחר שור והזיק כו' דהלא גם לפי מאי דאמר אי נמי לכי הא המוכר שור כו' לא קאי על דינא דמתני' וק"ל:

עו' כתבו ובסוף פ"ק דכתובות כו' הי' יכול להקשות התם דשמואל אדשמואל כו' י"ל דהא דקאמר הכא אצטריך דאפילו נתק אומר בריא כו' קאי לפי המסקנ' דהתם והקס"ד דהת' סבר דלהכי קאמר שמואל זה כלל גדול בדין משו' המוכ' שור לחבירו וק"ל:

בתו' ד"ה ליתא לפרה כו' לדברי רבא לא אתיא מתני' כר"ע כו' לפי זה יתורץ הא דהראה לן מתני' תרי פעמי' יחלוקו ברישא בשור שנגח את הפרה ובסיפא בהפרה שנגחה את השור כי לכאורה בפעם אחד די אבל לפי התו' א"ש דסיפא אתי' לאשמועינן דסומכוס סבר כר' ישמעאל. ולאביי דמוקי סיפא דמתני' בפרה, דחד וולד דחד אתי סיפא לאשמועינן דמודה סמכוס היכן דאיכא תרתי שהוא מוחזק וגם איכא חזקת גופה דאמרינן המע"ה כדאי' בתו' ד"ה מיד' ידע דשותפו' כו':

בתו' ד"ה מאי טעמ' גופה כו' מדאמר רבא כו' נראה דבאים לתרץ הא דלא מדקדק הש"ס על המשנה דלכאורה מוכח נמי דגופה היא מדחייב הולד לשלם לכך קאמרו מדאמר רבא בפרק כל האסורי' כו' אין להוכיח דעובר ירך אמו הוא דהתם היינו טעמא שהולד כו' והיא וולדה נגחה כו' ומהאי טעמא אין להוכי' נמי ממתני' וק"ל:

בד"ה מ"ט פרישא בעלמא הוא כו' ואפי' סומכוס כו' מאותה דמתיילדות האידנא אין גובה כו':

נראה דלכך קאמרה הש"ס מ''ט פירשה בעלמא הוא (ופירש"י דבר המפורש ממנו) הכי הוה ל"ל מ"ט דלאו גופה נינהו שהוא דבר והיפוכו מולד של פרה אלא בא להראות דווקא אותן ביעים, המפורשים ממנה אינה גובה אבל מאותן שאינן מפורשי' גובה וק"ל:

דף מ"ז ע"ב בגמרה ת"ש דתני רב יהודה בנזיקין כו' הכניס פירותיו כו' שלא ברשו' כו' ואם הכניס ברשות חייב יש לדקדק למה נקט דבר והיפוכו והלא מטעם זה הקשה המקשן על מתני' טעמא שלא ברשות כו' ולא ניחא לי' דכולי רבנן היא ושלא ברשות דנקט משום שברתה בהמתו כו' דמשום הא לא איצטריך דהא בהדי' קתני סיפא ואם הכניס ברשות כו' כדכתבו תו' לעיל בד"ה אימא סיפא כו' ודוק כי יש ליישב:

לעיל ע"א בתו' ד"ה, הקדר שהכניס כו' הנך תלתא בבי צריכי ולא זה אף זה קתני כו' ואי תנא פירות שכוחות להתקלקל אבל בהמה לא ע"כ והקשה מהרש"א דא"כ מאי קא קשי' לש"ס בבבא דקדירו' דיוק' דרישא אסיפ' דאימ' וכו' ותירץ דאפשר שסמך תלמודא אבבא השלישי' דהכניס שורו כו' דהתם ודאי דזה מקבל השירות, כמו, זה וקשה לי על תירוצו א"כ קושיתו מעיקרא ליתא דבבב' דסיפא לא קשה מידי מדיוק דרישא אסיפ' דלעולם אימא לך דברשות נמי חיי' בעל השור והא דנקט שלא ברשות דשלא ברשות משלם נזק שלם דמתני' אתי' כר' טרפון דאמר משונה קרן כו' אבל ברשות הזה חצר, השותפין ואינו משלם אלא מ"נ כדמשני לקמן ודוק כי יש לייש' בגמר' טעמא שלא ברשות הא ברשות כו' דבסתמא לא קיבל כו', מני רבי כו' כי אימא סיפא אם הכניס ברשות וכו' אתאן לרבנן דאמרי בסתמא קיבל כו' וקשה לי מאי קושי' דלמא לעולם אימא לך דרישא אתי' נמי כרבנן וסבירא להו ברישא דכיון דמאלי' הוזקה בהמתו של ב''ה דין הוא שיפטור בעל הפירות או הקדירו' משא''כ בסיפא דשור של ב"ה עשה ההיזק בידים סבירא ליה מסתמא קיבל ב"ה שמירת שורו ועיין בתו' ד"ה אימא סיפא כו' ואין לומר מ"מ בבא השלישי' דהכניס