כוס הישועות כג

משה כו' דקודם נאמר אל תצר כו' מדאמר בלק עתה ילחכו כו' ודלמ' גם בלק ידע זה מה שמתמ' הגמ' וכי מה עלה על דעת משה כו' וידע נמי מה שכתבו תו' הכא דאנגרי' הי' עושה שלא ברשות ולכך לא הי' מתייר' כ"א מאנגרי' דהוא לחכוך ודוק:

דף מ"ד בגמ' ואמאי והא תם הוא כו' (ופירש"י והאי תם הוא בחיכוך זה) ויש לדקדק מנא לי' להקשות דלמא איירי במועד וא"ל משום דא"כ קשה בר קטלא הוא כדמקשה באמת לבסוף אכתי קשה למה לא הקש' על שור שהי' מתכוין להרוג את הבהמה וכו' וגם התרצ' לא תירץ כלום באחרים. ונ"ל דוודאי המקשן ידע דיש לומר בהאחרי' שכבר נגח שלשה או ארבע פעמי' בכוונ' על אדם וערק לאגמא ובאחרונה נתכוון להרוג את הבהמה כו' ובהא פליגי רב ושמואל כדמפרש רש"י בעצמו דף מ"ח ע"ב אבל בשור שהי' מתחכך ליכא למימר הכי דאם נגח ג' פעמי' וערק לאגמא ואח"כ נתחכך בכותל א"כ תם הוא בחיכוך זה כדפירש"י ואם גם בפעם הראשון הי' מתחכך ונפל על האדם א"כ מאי שלא במתכוין איכא וא"כ בר קטלא הוא כדהקש' לבסוף א"כ בר קטלא הוא דבמאי חזינן דלא נתכוין להפיל על האדם בשלמא בפעם הראשון איכא למימר דלמא לא נתכוין וא"א לדונו לקטלא אבל כשעשאו שלש' פעמי' ודאי נתכוין ומשני במתחכך להנאתו והקש' מנא ידעינן פי' משום שעשאו כבר ג' פעמי' ודאי דאמרינן דנתכוין להפיל על האדם ותי' דבתר דנפל כו'. ובזה יתורץ נמי דלעיל כבר אמרו מתחכ' בכותל להנאתו הוה שן למה לא הקש' נמי מנא ידעינן אבל לפי דברינו א"ש דלעיל איירי בפעם הראשון משא"כ כאן וק"ל:

בתו' ד"ה הכא נמי במתחכך כו' ותירץ ר"ת דלקמן הוי רגל בכוונה כו' ולפיכך משלם כופר אע"ג שאין השור בסקיל' הואיל ואינו מתכוין להזיק כו' ע"כ ויש לדקדק בזה רגל בכוונה ושלא בכוונ' להזיק מה שמו אשר יקרא אם מועד בכוונה או מועד שלא בכוונה אם מועד בכוונה משום שיודע שמתמעך האדם א"כ קשה בברייתא דלקמן דקתני יש חייב במיתה ובכופר מועד בכוונה הלא מצינו לפי זה מועד בכוונה ואינו חיי' מיתה וחייב כופר והאיך כייל כללא. וא"ת שנקרא מועד שלא בכוונה א"כ לא הוה תיובתא דרב דהא דקתני הברייתא מועד שלא בכוונה חייב כופר ופטור מן המיתה איירי ברגל בכוונה כי האי ובהא מודה רב. ואי לא הקשו על פי' ר"ת דפטר רגל בכוונה ממיתה א"כ ר''ש דיליף בשמעתין כו' הו' אפשר לומר דהא דקאמר הש"ס תני' כוותי' דשמואל ותיובת' דרב הו' משום סיפא מדיליף ר"ש נזקין מקטלא כקושי' התו' וק"ל אבל א"כ קשה מה הקשו בזה הלא זה הוא תיובתא דש"ס ודוק:

ואפשר לומר דלעולם רגל בכוונה נקרא מועד בכוונה לרב אבל הבריית' חולקת עליו בזה וא"כ מאן דסבר כבריית' חולק על רב נמי בזה וסובר רגל בכוונה חייב מיתה אע"פ שלא נתכוון להזיק. אבל אכתי קשה א"כ למה להו למימר לעיל והא דלא מוקי שמואל מתניתין דלקמן במועד ליפול על ב"א בבורות כו' משום דההוא לא שכיחא מאי אריי' דלא שכיח הכי הוה להו למימר דשמואל סביר' לי' דחייב מיתה ברגל בכוונה ולקמן במתני' משמע דפטור מהמיתה מדלא קתני חייב מיתה ומשלם הכופר כדכתבו לקמן עוד קשה הלא קושיתם דהקשו דרב אדרב מעיקרא ליתא הלא כבר כתבו לעיל דף מ"ג בתו' ד"ה אמר רבה שור כו' דרב ושמואל דפליגי הכא אליבא דר"ע פליגי אבל ויבא דר"א כ"ע מודו דחייב עיין שם וא"כ לא קשה ולא מידי דהא דקאמר רב הכא אליבא דר"ע אמר ולישנא דפטור דחקו דמשמע דפטור מזה ומזה כדכתבו לעיל אבל לקמן איירי אליבא דר"א ודוק:

עוד קשה לי מאי דאמרו דילפינן רגל בכוונה מקרן בכוונה א"כ אפשר למילף נמי קרן מרגל וא"כ קשה למה לי' לר"י דיליף לקמן בבריית' נזקין שלא בכוונ' מכופר דלא הוה חיוב' דשור נזקין דקרן שלא בכוונ' מנזקין דרגל שלא בכוונה הוה לי' למילף:

גם קשה לפי תירוצו דרש"י דחילק לרב שאם עשה ג' וד' פעמי' שלא בכוונה מודה רב דחייב כופר אבל אם עשה ג' פעמי' בכוונה ובפעם ד' עשאו שלא בכוונה ע"ז פליג רב. א"כ מאי האי דקאמ' תלמודא תיובתא דרב מועד שלא בכוונה חייב כופר דלמא איירי דעשאו ג' וד' פעמי' שלא בכוונ' ובהא מודה רב ואין לתרץ משום דמשמע לי' דכל מועד שלא בכוונה חייב כופר ודלא כרב שחילק א"כ לשמואל קשה הלא מצינו מועד דאינו חייב כופר והיינו בצרורות ודוק:

ע"ב בתו' ד"ה כל קבוע כמחצה על מחצה דמי כו' ותימא לר"ש קבוע' מנלי' פי' בעלמא קבוע מנלי' דא"ל מוארב לו דלמא הא דפטר הוא מטעם דנתכוון לזה והרג את זה. וא"ל הכא כדמסיק בהנשרפי' דר"ש יליף נתינה נתינה כו' פירש ומשם יליף דנתכוון לזה והרג כו' הוא פטור ממיתה וחייב בממון ואתי' לי' וארב לו לזרק אבן בגו דפטור אפילו מממון מטעם קבוע (דאכתי לתנא דבי חזקי' קשה) פיר' דהלא תנא דבי' חזקי' סבר דנתכוון לזה והרג את זה פטור מממון נמי ואתי' לי' מוארב לו וא"כ קבוע מנלי' דלמא בזרק אבן לגו הוא פטור מטעם דנתכוון לזה כו') ועוד כיון כו' לא שייך למדרשי' כלל וי"ל דלר"ש בכולן ישראל וגוי אחד ואמר לאותן שעומד שם כו' דפטור מטעם קבוע מוארב לו דכהאי גוונא כולן ישראל חייבין (ויליף לר"ש ולתנ' ד"ח מוארב נתכוון לזה והרג לזה וגם קבוע דהיינו באומר לאותו שעומד שם אני מתכוון דוארב לו ממעט לי' הן נתכוון לזה והרג את זה הן קבוע באומר לאותו שעומד שם כו' דהי מנייהו מפקת ודוק ובזה יתורץ קושי' הראשונה נמי ולא כדפירשו קצת מפרשי דבריהם:

בד"ה שור שור שבעה חד לגופ' ושית לאתיי'. ובזה יתורץ נמי לר"י דאמר שור המדבר כו' פטורין א"כ ל"ל שור שבעה וליכא למימ' דלית לי' הדרשא א"כ שור האשה ושור היתומי' ושור האפטרו' מנ"ל. אבל בזה אפשר לומר דשיתא שוורי' הוו מיותר ואית לי' דשור הראשון הוה רבוי והשני הוה רבוי אחר רבוי ואינ' אלא למעט כדאי' בסנהדרין דף ט"ו הקרקעו' תשעה וכהן עיין שם וק"ל:

בדף מ"ה ע"א בתו' ד"ה דא"כ ליפלוג בחמץ בפסח פ"ה וכו' עד ואר"י דדייק מדלא פליגי בחמץ בפסח שלא הייתי יכול לטעות ולהעמיד מחלוקתם במילת' אחרית' ע"כ:

ק"ק לעול' אימא לך דרבנן פליגי נמי בחמץ בפסח מאי קאמר' א"כ הי' לי' לבעל תלמוד למיקם פלוגתיי' בחמץ בפסח שלא הייתי יכול לטעו' כו' הלא אף אם אוקי פלוגתיי' בחמץ בפסח באנו לידי טעות במילתא דר' יעקב וה"א דבשור שהמית לאחר שנגמר דינו מודה ר"י משום דאתפשתאי לתוראי כו' ודוק:

בתו' ד"ה השתא אתפשתי' לתוראי פ"ה כו' ולכך אין יכול לומר לו הרי שלך לפניך לפי שהתפיס בידים והשתא לפי זה נוכל להעמיד כו' ושור היוצא לסקול דקתני במתני' דהתם דא"ל הרי שלך לפניך כגון שתפסו' ב"ד מאליהם ומיהו רש"י כו' וזהו פי' משום שרוצה כו' דומי' דברייתא דהיינו בהתפיסו בידים כו' ע"כ ויש לדקדק על ברייתא גופי' דקא מפליג בין קודם ג"ד לאחר ג"ד והלא אף לרבנן מצינו לאחר ג"ד דיכול לומר הרי שלך לפניך והיינו בתפסו' מאליהם לפי פירש"י אלא ע"כ דברייתא מלתא דפסיקא נקט דהיינו קודם ג"ד אבל לאחר ג"ד לא נחית לפלוגי ולהאריך בין אתפסי' או שתפסו' מאליהם וא"כ קשה קושי' עצומה על פירש"י מנא לי' לרבה להוכיח דברייתא כרבנן ולדחו' רב חסדא דהתם דסבר דפליגי באיסורי הנאה דלמא לעולם אימא דאמת כן הוא דפליגי באסורי הנאה מאי אמרת ברייתא יוכיח דאתי' ע"כ כרבנן דלמא ר' יעקב הוא והא דקא מפליג בין אחר ג"ד ובין קודם ג"ד ור"י פליג אפילו בלאחר ג"ד דלמא הברייתא