כוס הישועות כב

לגופה פטור עלי' וכו' כדלעיל וק"ל ועיין במהרש"א כי דבריו אין להם שחר וצחר:

בא"ד וא"ת צריך לכלבו ולאפרו היכי חשיב צריכה לגופ' כו' וי"ל דהכא כו' כי הדם הוא הנפש לתת לכלבו כו' ולא דמי לחופר גומא דממילא ואין נהנה כלל ממנ':

פירש דנטילת דם גופו דחייב עליו מטעם נטילת נשמה כי הדם הוא הנפש צריכה לו לאפוקי התם דחפירת גומא שהי' חייב עליו אם היה צריך לה לא צריכה ליה בשאין צריך אלא לעפרה וק"ל רק כתבתי זאת לאפוקי מיש משתבשים:

ע"ב בתו' ד"ה רישא במזיק שמא וא"ת והא לא כי קתני וי"ל דבברי וברי נמי איירי עכ"ל והנה גם בכאן הגאון מהרש"א לא כיוון יפה וגם בדבור שאחר זה ד"ה ראוי ליטול כו' כתב על הגאון מהרש"ל שדבריו אינם מסודרים ולא כי קאמינא אלא דבריו של מהרש"א אינם ברורים ולא צהורים ודברי מהרש"ל חזקים וקיימים ויהיו כראי מוצק. והנה בתחלת העיון פירשתי דברי התו' שבכאן בדרך אחד שאמרתי כי כן הוא אבל כאשר ראיתי דברי מהרש"ל בדבור שאחר זה חזרתי וגמרתי לפרש כאשר אבאר:

והנה הדרך הראשון כך הוא דתו' סבירא להו דבברי וברי נמי איירי מ"מ רב פפא שפיר קא מותיב והיינו על ר' אבא בר ממל דאמר לר' חייא בר אבא אמר סומכוס אפילו ברי וברי פי' דאי לאו דאמר אפילו בברי וברי מנא לך דחלוקין חביריו עליו דלמא מתני' איירי בברי וברי ודברי הכל כדפי' התו' לעיל ואהא הקשה רב פפא דלמא לעולם סומכוס לא אמר אלא בברי ושמא מאי אמרת א"כ מנ"ל דחלוקין חביריו דלמא מתני' איירי בברי וברי ודברי הכל זה אינו דהלא מכח סיפא דמתני' מוכח דרישא איירי נמי בברי ושמא ואפילו הכי קאמרי רבנן דהמע"ה וא"כ ע"כ מוכח דפליגו רבנן על סומכוס בברי ושמא זהו מה שהבנתי בתחלת העיון אבל אכתי קשה לי מ"מ לפי' זה צריכנא לומר דאף שמתניתין איירי נמי בברי וברי סומכוס לא פליג אלא על חדא דהיינו ברי ושמא א"כ בכדי נקט מתני' לא כי דאיירי בברי וברי הלא בברי ושמא דסומכוס חלוק עליו וסבי' לי' חולקי' סברי רבנן המע"ה מכ"ש בברי וברי דבשלמא אם סומכוס חלוק אפילו בברי וברי א"ש דנקט מתני' ברי ושמא לומר דאפילו הכי רבנן סבי' להו המע"ה ונקט ברי וברי לומר דאפילו הכי סומכוס סביר' לי' דחולקי' משא"כ לפי מה שפירשתי דקשה לא כי ל"ל. ועוד קשה אפילו את"ל דלאו על כל מה שקאמ' המתני' חלוק עלי' סומכוס א"כ מאי האי דכתבו בדבור שאחר זה ראוי ליטול כו' וההוא דקטן וגדול משמיענו אפילו ניזק שמא ומזיק ברי פליג סומכוס דהיינו בהודאה במקצת והל"א ג"ם ז"ה מוכ"ח דסומכו"ס פלי"ג בז"ה דהלא לפי מה שכתבנו לא פליג סומכוס על כל דאמור במתני' אלא ודאי מה שפירשנו ליתא וסומכוס פליג על כל מה דאמו' במתני' ומשום הכי תני במתני' לא כי לומר דאפילו בברי וברי פליג סומכוס ואל תשיבני א"כ מאי אתקפתי' דרב פפא אף אני אומר לך דמעולם לא הקשה רב פפא ורצה לדחות דרישא דמתני' לא איירי בברי וברי או דסומכוס לא פליג על ברי וברי רק הקשה דא"כ דמוכח דרישא איירי בברי וברי דאל"כ לא כי לא אתי שפיר א"כ גס סיפא איירי בברי וברי א"כ לימא תהוי תיובתא דרבה בר נתן עד שלבסוף תירץ לו הש"ס דסיפא איירי בשמא וברי ורישא איירי נמי בברי ושמא ולא הוה תיובת' דרבה בר נתן ודוק נ"ל:

כדבור שאחר זה לבסוף וסיפא דתם ומועד איידי דאיירי בבא דלעיל בגדול וקטן ותם ומועד איירי נמי הכא עכ"ל וקשה לי למה להו למימר איידי דלמא בבא יתיר' אתי לאשמוענין דאפילו בברי וברי ובברי ושמא בהודא' מקצת פליגי רבנן ואמרי המע"ה דעד כאן לא אשמוענין לעיל דפליגי בהודאה במקצת אלא בשמא וברי אבל בברי וברי וברי ושמא לא אשמוענין ודוק:

עוד קשה לי למה להו למימ' איידי וגם בגמר' קשה דמשני ראוי ליטול ואין לו הוה להו לתרץ כדלעיל דאיירי בשמא וברי מאי אמרת א"כ היינו הך דלעיל כדפירש"י ובתו' דלמא אי מהא דלעיל לא הוה שמעונין דסומכוס פליג בשמא וברי בהוד' במקצת מאי אמרת א"כ ל"ל למימ' אי לאו דסומכוס פליג עליו דלמא משום הכי תני לי' ללמוד ולגלות על רישא דאיירי בברי ושמא ולא בברי וברי לחודא ודוק:

שור שנגח ד' וה', פרק ד' בתו' ד"ה אי' כר"ע דאמר שותפי' כו' ולא מצי לשנויי כגון שאין בידו וכו' פי' על מה דהקשה הש"ס יחזור לכולן מבעי' לי' הוה לי' לשנוי דאיירי דרביעי ל הוה בידו ראיותיו ומשום הכי לא הוה מוטל עלי' לשמור חלקו לאפוקי האחרי' דאיירי דהוה להו בידיה' ראיותיה' ומשום הכי הוה להו לשמור את חלקם ומשום הכי דינא הוא דיפסידו וק"ל וע"ז תירצו דא"כ תקשה לי' לר"ע ראשו נשכר מבעי לי' ע"כ פי' מאי שנא דנקט יחזור לשלפניו ואיירי דאין בידו ראשון נשכר מבעי' לי' למנקוט ולוקי נמי דלא הוה לי' בידו וק"ל וה"ה דהוה מצי למנקט אחד מחמשה מי שהוא אלא חדא מנייהו נקטי וגם משום דהש"ס כך הקשה לכך נקטו לישנא דהש"ס:

ע"ב בתו' ד"ה אם יש מותר בנזקין כו' ואפי חמשי כמי פעמי' שאין לו כל נזקו אם נזקיו יתרי' על של רביעי שאין נוטל אלא חלקו של רביעי ע"כ בכאן הרעישו והרגישו והשיגו על בעלי התו' רבוותא טובא אשר קטנם עבה ממתני ומכללם הוא שלטי גבורי' וגם מהרש"א ותורת חיי' וכל שארי מפרשי תו' ואני בעניו' דעתי ראיתי לפרש דבריהם על נכון כי כני' דבריהם לאחר עיון היטב ופירושו כך הוא דהלא קושיתם על תו' אינו כי אם היאך יאמרו אם נזק של חמישי הוא יותר על חלק של רביעי אינו נוטל כ"א חלקו של רביעי הלא כיון דנעש' שומר שכר על חלק הבעלי' יחזור לבעלים חלקם ומה שהזיק ישלם מכיסו ע"כ ואני אומר אי מהא לא קשה מידי דרביעי לא נעש' שומ' שכר אלא על חלק השלישי ולא על חלק הבעלי' הראשוני' דהל' תביע' נזקו אינו כ"א על השלישי ולא על הבעלי' דאינם חייבי' כלו' על נזקו דשמיר' השו, אינו עליהם וזיל בתר טעמא דמה טעם נעשה הרביעי שומר שכר על כל חלק השלישי בההי' הנאה דמשתלמי נזקי' מהשור דלא אעריקי לי' לאגמא וזה אינו כ"א ע השלישי דתביעת נזקו עליו אבל בעלי' הראשוני' למה להו לאעריקו לאגמא הלא תביעת נזקו אינו עליה' ואין להם להפסיד כלום דמעולם יטלו חלקם בהשור וא"כ כשהנזק של חמישי יתירי' על של רביעי יפסיד ואין לו כל נזקו דרך משל אם שור הנגחן שוה ד' מאות זוז ולשלישי הי' בהשור החצי דהיינו שני מאו' זוז ונגח אח"כ שור של רביעי שהי' שוה שני מאו' זוז א"כ תביעת חצי נזקו הוא מאה זוז ותפס השור בשביל חצי נזקו דהיינו מאה זוז ונעשה עוד שומר שכר על מאה זוז חלק של שלישי שיש לו עוד בהשור אבל בשני מאו' זוז של בעלי' הראשונים אינו נעשה שומר שכר כי אין תביעתו עליהם כדלעי' וא"כ בשנגח אח"כ שור של חמישי ששוה ח' מאו' זוז אין לו להשתלם מן השור נגחן דהי' שוה ד' מאות רק ב' מאו' זוז חלק נזקו של רביעי דהיינו מאה זוז שהי' לו בהשור דמי חצי נזקו ועוד מאה זוז שנעשה שומר שכר עליו בשביל ניזק השלישי והרביעי ישלם אותן מאה זוז מכיסו אבל ב' מאו' זוז של בעלי' הראשוני' יפסיד דוק:

בדף ל"ז בתו' ד"ה רב זביד אמר ואין מועד תנן כו' עד לבסוף ומיהו שמא חזר בו רב זביד מההי' כדלקמן כדפריך עלה התם שאם לא תאמר כן קש' לי' ההוא דמכילתין ע"כ פי' לעיל דף א' ע"ב קאמר הש"ס דלכך כתיב באדם כי יגח ובבהמה כי יגוף דמלתא אגב אורחי' קמ"ל דמועד לאדם הוה מועד לבהמ' ומועד לבהמה לא הוה מועד לאדם וק"ל ולא כמהרש"א ע"ע כי בוודאי תקפה עליו משנתו:

בדף ל"ח ע"ב בתו' ד"ה מאבי' עצמ' כו' עד וי"ל דאצטריך כו' קשה לי א"כ מנ"ל לתו' לעיל בד"ה נשא