כוס הישועות כא

מגופו דה"ק כמשפט שור בשור דמועד משלם מן העליי' כך שור באדם מועד משלם מן העליי' לכך מסיים ר"ע יכול ישלם כו' כדי לרמז דלא תקשה על ייתור דכמשפט וק"ל:

ויש לדקדק לר' עקיבא נאמר דתם ישלם כופר שלם בחצר הניז' מק"ו דשן ורגל דאין משלמי' בר"ה נזק שלם משלמי' כופר שלם בחצר הניזק קרן דשור באדם דמשלם נזק שלם לר"ע בר"ה אינו דין דמשלם כופר שלם בחצר הניזק ובהכי ליכא למימר דיו כדלעיל ועיין בתו' לעיל דף כ"ו ד"ה לאו משום דסבר כר"י הגלילי כי לפי דבריהם שם יש ליישב קצת:

עוד יש לדקדק לר' עקיבא מנ"ל דשור המועד באדם אינו משלם ד' דברים דמאיש בעמיתו ליכא למעט דנאמר דאינו בא למעט אלא תם דמסתב' טפי למעט כי היכא דאמרי הש"ס אי מההי' ה"א צער לחודי' דמסתבר טפי בשל' מלרבנן ליכא לאקשויי דלתם לא צריך קרא למעט דמהיכ' תיתי דמקל וחומר מאדם ליכא למיל' דמה לאדם דמשלם נזק שלם משא"כ תם אבל לר"ע דמשלם נזק שלם איכא לאקשויי וק"ל ויש ליישב:

בתו' ד"ה שני שוורים תמים שחבלו זה כו' וי"ל דלר' עקיבא אצטרך שלא תאמר כו' ואם הקדישו קדוש קמ"ל דלא כו' (ובגליון הכתוב בצדו ס"א ואם הקדישו כל אחד שורו של חברו כנגד כל חצי נזקו קמ"ל דלא אמרינן הכי אלא כנגד חצי המותר) ואפי' לר' ישמעאל נמי נ"מ אם נאבד האחר כו' הנה בכאן יש לדקדק קצת בגמרא דקאמר מתני' מני ר"ע הוא דתניא משם כו' ר"ע אומר הוחלט כו' מנא לי' לש"ס דפלוגת' היא אפילו כשהשו' של ראובן הזיק את של שמעון והקדישו שמעון ואפילו הכי סבר ר' ישמעאל דלא הות קדוש דלמא בהני אפי ר"י סבר דהוה קדוש ולא פליג אר"ע אלא כשהשור של ראובן הזיק את של שמעון ושל שמעון הזיק את של ראובן וחד מנייהו הקדי' את של חבירו כנגד חצי נזקו ור"ע סבר אפילו בהא דהוה קדוש ומתני' איירי בשאחד הזיק את של חבירו והקדישו ומתני' דלעיל אשמוענין לר"י כדכתבו תו' הנ"מ לר"ע ולר"ע אשמוענין כדכתבו התו' הנ"מ לר"י ודוק:

בתו' ד''ה הוה אמינא צער לחודי' כו' וא"ת מהיכא תיתי כו' מה לאדם שמשלם צער כו' והנה בכאן הקשה מהרש"א ובוודאי שתלמוד טועה כתבו כי זה לשונו יש לדקדק אדבריה' דהא האי ק"ו כו' איכא לעיל בס"פ כיצד וכתבו התו' דליכא למפר' מה לאדם שכן מועד מתחלתו משו' דנזקי אדם מאדם יליף ומה"ט נמי ליכא למפרך הך פרכא מה לאדם שמשלם צער ודוק עכ"ל דהנה אין כאן קושי' כלל כי אפילו אם תרצה למילף הנזקין מהדדי כדלעיל איכא למיפרך ולמימר צער יוכיח ודוק:

ע"ב בתו' ד"ה משום דר' אבהו אבל בלא ר' אבהו לא קדיש משום דקדוש' דמים אין מפקיע כו' וכתב ע"ז מהרש"א בקמיית' דר' אבהו וודאי דאיכא למימר דלר"ע הוצרך למימר דקדוש משום דר' אבהו כו' ע"ע משמע מלשונו וטעמו דתו' כתבו זה דווקא על דהקדישו מוקדש השני הנאמר בברייתא דת"ר וכדאמר מר ולא על הראשון דגם שם אמר הש"ס הקדישו מוקדש משום דר' אבהו והנה יש לדקדק מנא לי' להש"ס דהקדישו מוקדש משום דר' אבהו דלמא דמיירי דהקדישו קדושת הגוף וקדושת הגוף מוציא מידי שעבוד אליבא דכ"ע אלא ע"כ דהש"ס רוצה לאוקמי הבריית' אליבא דכ"ע אפילו אליבא דר' עקיבא ובדר"ע א"א למימר משום דהקדישו קדושת הגוף דמוציא מידי שעבו' כי לר"ע לא אתי' הניזק משום דשעבודי' עלי' אלא השור בעצמו הוא שלו דהוחלט השור קאמר וא"כ ליכא למימר אלא משום דר"ע משום דלית לי' קלא מטעם דלא עמד בבית דין והש"ס לא רצה להעמיד הברייתא בשני טעמים דלר"י משום דהקדישו קדושת הגוף דמוציא מידי שעבוד ולר"ע משום דר"א אלא מוקי בין לר"י בין לר"ע בטעם אחד משום דר"א וא"כ מטעם זה נוכל למימר. דברי התו' גם לעיל בברייתא דר' תחליפא כו' שמפרש גם הש"ס משום דר' אבהו משום דרצה להעמיד הברייתא בחד טעם אליבא דכ"ע ודוק:

ואל תקשה האיך אפשר דבריית' השניי' אתי' אליבא דר"ע נמי הא אמר מכרו מכור ואפילו תפרש לרדיא לא אתי' אליבא דר"ע דסבר דאפילו לרדי' אינו מכור כדכתבו התו' לעיל ע"א ד"ה הקדישו ניזק איכא בינייהו ה"מ למימר כו' וכן מכרו מזיק דלר' ישמעאל מכור לרדי' כו' ולר"ע אין מכור אף אנו נאמר הלא הרבה פוסקי' סביר' להו דאפילו לר"ע מכור לרדיא ועיין בספר תורת חיים שגם הוא סובר כן וכדי לתרץ מה שכתבו תו' לעיל אפשר למימר דלאו לפסק הלכה ולפי האמת שוודאי כן הוא כתבו כן אלא באו למימר דה"מ למימר כן דאפשר דלר"ע אפילו לרדי' אינו מכור אבל הש"ס דמפרש הברייתא דת"ר ע"כ נייד מזה מדאמרו הקדישו מוקדש משום דר"א ולא מטעם דהקדישו קדושת הגוף אלא וודאי משום דרצה לפרש הברייתא אפילו אליבא דר"ע וא"כ לר"ע מכור לרדיא כדכתבתי לעיל וא"כ שפיר פסקו הפוסקים דמכור לרדי' כר"ע ובודאי הוכחתם מהכא ומהתימא שבעל ספר תורת חיים לא דקדק כך והתחיל ולא גמרו ודוק:

דף לד ע"ב בגמרא א"כ מצינו תם חמור ממועד ופירש"י בהא גבי מועד אמרינן בפ"ק בעלים מטפלים בנבילה דכתיב והמת יהי' לו לניזק עד לבסוף אלא שבח נבילה א"כ יש לדקדק מנא לן דקרא והמת יהיה בא להראות דפחת נבילה לניזק במועד וקרא וגם את המת יחצון בא להראות דשבח נבילה למזיק בתם דלמא קרא דוהמת יהי' לו בא ללמד דשבח נבילה לניזק ולא הפחת אלא אדרב' דהוה דמזיק ונלמוד מתם דכתיב בי' וגם את המת יחצון ללמד על פחת נבילה ומכ"ש מועד ומנ"ל למילף לקולא לגבי מזיק דלמא לחומרא ודוק:

גם ברש"י יש לדקדק דכתב ואומר שלם ישלם במועד כתיב אלא שני תשלומי כתב לך אחד לתם כו' בלאו הכי לא קשה מידי דהא כל זה בדר' יהודא איירי ור"י סבי' לי' צד תמו' במקומה עומדת ואי הוה אמרינן דבעלי' נוטלי' בתם גם במועד הוצרכו למימר הכי וא"כ שפיר קאמר מקרא דכתיב במוע' שלה ישלם ודוק:

גם בש"ס יש לדקדק דקאמר אית לי' לר"י פחת שפחת מיתה מחצין כו' א"כ מה לי' לר"י למימר לעיל אמרת וכי מועד למה יוצא כו' גם מה דקאמר למטה היכן מצינו דמזיק נשכר וכו' מקרא זה דגם את כו' פחת שפחתה כו' הוה לי' למילף ודוק:

בתו' ד"ה והתורה אמרה ומכרו לאו כו' וע"כ ר"י לא מפרש כו' דהא שמעינן לי' לר"י דאית לי' ח"נ לקמן ב"פ שור ד"ה כו':

גם כאן יש לדקדק מה לי' לתו' להביאו מפרק דלקמן הא גם בכאן מוכח דע"כ אית לי' חצי נזק דאי לאו הכי הוה לי' לש"ס למימר לעיל כדבעי מה בנייהו טובא איכא בניי' ודוק כי יש לומר דרב אחא בר תחליפא הקשה כך לרבא א"כ מצינו תם משלם יותר מח"נ וא"כ כך הוה לי' למעבד הא"ב וק"ל:

בתו' ד"ה חובל וצריך לכלבו כו' וההיא דספק אכל ופרק כל כתבי דהוי ברייתא איכא למימר דההוא תנא סבר כר' יהודא בחדא וכר"ש בחדא עכ"ל פי' דתנא שלישי סבר במקלקל בחבורה כר' יהודא דפטור מה תאמר הא התם בפרק כל כתבי דחמשה נהרגי' לא הוה קלקול אלא תיקון שלא יזיקו אף אנו נאמר דזה לא הוה תיקון דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופיה ולא הוה מלאכה ותיקון מה תאמר הלא לר"י הוה מלאכה ותקון דהלא לר"י מחייב על מלאכ' שאינה צריכה לגופה וע"ז קאמרו התו' דסבר כר' שמעון בחדא דסבירא לי' בכל מקום דמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עלי' וגם בכאן לא מחייב אלא מטעם דסביר' לי' מקלקל בחבורה חייב ובהא סביר' לי' ההוא תנא כר"י דפוטר ודוק וכן סוף פרק אכל ושם נאמר החותה בגחלי' והובערו פטור למ"ד מלאכ' שאינה צריכה