כוס הישועות ריז

בא"ד ומעיקר' כי הוה ס"ד דלא הוי טעמא כו' עיין במהרש"א דמפרש דבריהם כאלו באים להקשות על פיר' ר"ת ובאמת נוכל לומר ולפרש דאדרבה דבאים ליישב פירוש ר"ת מאי דהקשו תחלה לפי הס"ד מאי עד שימשכנה דקאמרו רבנן ולכך קמפרשים דתחלה לא הוה ידע מאי דמחלק לבסוף וסבר דמסירה לא קני כלל בסמטא או בר"ה וק"ל:

ודע דעוד זאת מצאתי במהרש"א דכתב ארשב"ם בד"ה ואותיות ש"ח כו' לעיל דף ע"ה בסופ' מאי דרצה להגיה ממלת שימסור דצ"ל שימכור ולא ידעתי מאי קשה ליה בזה דהלא נוכל לומר ובודאי כן הוא דסבר הרשב"ם כר"י דמצריך המסירה עם המשיכה וא"כ בדקדוק גדול כתב דבריו אלה וק"ל:

ע"ב בגמ' במאי אוקימתא לבתרייתא כו' הא דכתבו תוס' בד"ה במאי אוקימתא יש ליישב בדרך אחר דאחר שמצאנו בטור סי' קצ"ח דנותן ר"י טעם דספינה נקנית במסירה יותר מכל שארי מטלטלי משום דמסיר' דספינה הוה כמו משיכה דבקל שתופס בו נמשך מעצמו וא"כ עד דלא הוה מוקי לבריית' דלעיל כרבי ודמיירי בסימטא דוקא ודהכא בר"ה לא הוה קשה מידי מרבי אאביי ורבא משום טעם הלז דאף דבכל שארי מטלטלי' וחפצי' לא אמרינן בהו מסירה בסימטא מ"מ בספינה אמרינן דנקנית במסירה אפילו בסמטא הואיל דמסיר' דידה הוה כמו משיכ' אבל השתא דחזינן דמפלגינן ג"כ בספינה בין סמט' לר"ה לרבי א"כ גם לרבנן ע"כ איכא לפלוגי וא"כ קשה מרבנן אאביי ורבא דוק:

הא דמאריך המקשן ומביא כל דברי אביי ורבא ואפי' מאי דאמרו הגבהה קונה בכל מקום אע"ג דלא נפקא מינה מידי הכא נראה דאי לא הוה מביא כ"א מסיר' קונ' בר"ה ה"א דה"ק מסיר' קונ' ומכש"כ משיכ' ואי הוה מביא ג"כ משיכ' קונ' בסמט' מכל מקום הוה אפשר לטעות ולומר דקונה בסמטא נמי קאמר ומ"מ קונה נמי בר"ה ולא אתא אלא למעוטי מסיר' דלא קנה בסמט' לכך הביא נמי הא דאמרו הגבהה קונה בכל מקום ופירש רשב"ם דאפי' ברשות מוכר קונה ואי איתא דבמשיכ' ר"ל דקונה בר"ה נמי ה"ל לומר נמי בהגבהה דקונה ברשות מוכר והוה ידעינן דבשארי רשוית נמי קני אלא ש"מ דבמקום דר"ל דקונה נמי במקום אחר אמר ליה בהדי' וא"כ אף במשיכ' היה להו לומר דקונה אף בסמטא אי איתא דאית ליה דקונה נמי בר"ה וק"ל:

עוד בגמ' מאי עד כו' ומאי עד כו' ה"ק כו' ואם רשות בעלים היא לא קנה עד שישכיר את מקומה. הנה כבר דקדקו תוס' שפיר ארשב"ם בד"ה ה"ק כו' דלא א"ש א"כ לרבי. ומאי דמפרש הרשב"א דמיירי ברשות שאינה של שניהם גם זה לא נראה לי דאי אית' דאפשר לאוקמ' בהכי במאי טעה מאן דמקשה וכי לא ראה דאביי ורבא מדמין רשות שאינה של שניהם לר"ה ואי לא הוה אפשר ליה לאוקמי בר"ה לוקמ' ברשות שאינה של שניהם וגם דחיקא לן טובא הא דאמרה הש"ס ואם רשות בעלים הוא ולמה נתן לה שם אחר מאי דקרו להו אביי ורבא. וגם למה מוקי המשיכה בר"ה והשכירה ברשות שאינה של שניהם ה"ל לאוקמי' תרווייהו בחד רשות והיינו המשיכה והשכירה ברשות שאינה של שניהם, לכך אמינא אחר דמצאנו לקמן בפירקין דעת התוס' והרמב"ן והטור הביאם סי' ר' דברשות שאינה של שניהם אם נתנו לו במתנה ובקנין או אפי' בדבור בעלמא קנהו דהשתא הוה כרשותו וחצרו קונה לו כו' ע"ע וא"כ ע"כ גם הכא לא מיירי ברשות שאינה של שניהם דא"כ למה קאמרו רבנן עד שישכור שכירות למה לן דהלא אפי' בדבור בעלמ' קנהו וזהו אשר שאל תחלה ממאן אוגיר דאי בר"ה מי מצי לשכור ואי ברשות שאינה של שניהם אפי' שכירות לא צריך רק דבור בעלמ' וקמשני ליה מאי עד כו' ומאי עד כו' דקאמר תרי זמנ' מאי עד דבא להורות דמאי דתנו בבריית' או עד שישכור את מקומו לאו סיומ' דמילתא דרבנן ניהו אלא דכ"ע דאף רבי מודה בהא דאם ברשות בעלים הוא לא מהני קני' אחר אם לא שכירות מקומו וזהו דקאמר מאי עד כו' מר"ה לסמט' ע"כ מילת' דרבנן ואם רשות בעלים היא כו' זהו סיומ' דברייתא ואפי' ככ"ע ודוק ותמצא כי נכון הוא:

עוד בגמ' אמר רב פפא כו' נראה נכון דמעולם לא בא ר"פ לפסוק הלכת' כרבנן דא"כ בקיצור ה"ל לפסוק כוותייהו אלא דלא בא אלא ליתן טעם למילתיי' דמ"ט אמרו רבנן דצריך נמי שטר בהדי מסיר' משום דצריך למכתב קני איהו וכל שיעבוד' דאית בי' ולא שייך לשון זה באמירה בעלמא כן אפשר לומר דאית ליה לר"פ אע"ג דלא משמע בפוסקי' עיין עליהם ואדבר זה קא מקש' ר"א והיינו על טעמי וסביר' ליה טעם אחרינ' במלת' דרבנן ובזה אתי' על נכון ממאי דאית ליה לר"א בסמוך לדעת ולפירוש התוס'. ועיין מה שאכתוב שם לדעתי:

בתוס' ד"ה אמר ר"פ כו' אומר רשב"א כו' בדבריהם אל מיושב ג"כ דלא פסק ר"פ בקיצור כרבנן וק"ל:

דף ע"ז ע"א אמר אמימר הילכת' אותיות נקנין במסירה כרבי כן היא הגירס' שלפנינו כי כן גורס הרשב"ם והתוס' גרסי אפכא ובאמת על גירסת ופירוש התוס' יש לדקדק טובא חדא דחיק' לן לומר דטפי נקרא מילי מאי דמוכר השטר בידיו ממש (לפי פירוש ר"י דלעיל בד"ה אי כרבי) מן מאי דנקרא מילי כתיב' השטר עליהם דלא מעבד מידי בגוף הדבר הנקנ' משא"כ מסירת השטר בעצמו. ועוד דחיק' לן טובא פירושם לקמן דמקשה ממימרא דר"ה וכי לא ראה דמיירי מקנין אגב ובודאי כל דבריהם שם נראה דוחק דסבר דהוה קנין גרוע. וזה קשה נמי לפירשב"ם וביותר קשה דבריהם (ולפירוש רשב"ם) מאי האי דמקשה מר"ה ודלמא ר"ה פוסק כרבי ואטו מאן דאית ליה כרבי. נפרוך מני' פרכא למאן דאית ליה כרבנן וכן אפכא לפרשב"ם הלא גם אביי ורבא פליגי לפי דבריהם אי אותיות נקנין במסירה או לא ואפ"ה לא מקשה קושי' מחד מינייהו למאן דאית ליה אפכא. ובאמת הוה אפשר לומר לפי פירושם דבהכי פליגי רב ור"ה דרב לא קחשיב כ"א ב' שטרו' ובג' אית ליה כרבנן דלא מיקנ' במילי ור"ה אית ליה כרבי. לכך נראה דאפשר דגירס' שלפנינו והיא גירס' הרשב"ם היא אמיתי אבל לא נפרש כפירושו ונאמר אחר שנדקדק מאי האי דקמסיים אמימר כרבי אטו עד השתא לא ידענו דרבי סבר אותיות נקנין במסירה כך אפשר לומר דבא לרמז לן דאין מסירת האותיות כשארי מסירות דאינן מיד ליד אלא דוקא מיד ליד והוכח' הזאת בא לן מדברי רבי דאמר ספינה במשיכ' והיינו בסמט' וא"כ אותיות ע"כ צריכי' גם כן משיכה ומאי האי דקאמר במסיר' אלא ע"כ דצריך מסיר' בהדי משיכ' והיינו מיד ליד וכדכתב ר"י לעיל בד"ה אי כרבי כו' ואזה קאי רב אשי דהסבר' נותנ' כן דצריך מסיר' מיד ליד באותיות כרבי ולא די באחיזת הקונה לבד ובאמירת המקנ' דהוה מילי ומילי במילי לא מיקנין ואזה מקשה שפיר משטר דר"ה דהלא גם שם נקנ' באגב ואין כאן מסיר' מיד ליד ואזה קמשני אגב שאני דהוה קנין חשוב יותר ממסיר' ולהכי לא צריכנא יותר זהו מה שנראה לי ואף דהוא נגד כל המפרשים וכן דהוה שלא אליב' דהלכ' וסוגיין דעלמ' דפסקינן כאמימר וכגירס' התוס' דאין אותיות נקנין במסיר' מ"מ לא מנעתי את עצמי לומר דבר המתקבל ומתיישב על הלב והלשון ואם שגיתי אתי תלין משוגתי ובאמת גם זה דחיק' לן לומר דרבא סובר דאינן נקנין ומאי דאמר בגט פשוט היינו אליב' דמ"ד דנקנין כדכתבו תוס' ז"ל ובודאי נוח לן לומר דפוסק כרבי ומאי דקשה מסנהדרין אכתוב בסמוך:

והנה עוד זאת אמרתי לפני תלמידי אחר שדקדקתי מאי האי דהמקשה הביא דברי רב דאמר ב' שטרו' הן לא ה"ל להביא אלא דברי ר"ל בקיצור במאי דסבר דהשטר נקנ' אגב הקרקע וגם מאי דהביא אח"כ מאי דאמר וזהו ששנינו ולכאורה הוה שלא לצורך ואמינא דהנה מצאנו בש"ס דקדושין דבעי לפשוט ממילתא דר"ה דלא בעינן צבורי' בתוכ' מדאמר נקנה השטר בכל מקום שהוא ודחי התם ואמר שאני האי שטר דאפסרא דארע' הוא ואזה השיב הפשטן והא עלה קתני זו היא ששנינו כו' ע"ש. וא"כ גם המקשן דהכא בהאי פחדא יתיב דיבא מאן דהוא ויוכיחו על פניו ויאמר איך לא ראה דחילוק גדול יש משטר הזה לבין שטרו' דעלמ' והראי' דלא נקט ר"ה בדבריו כ"א שטר כזה דכתוב אהאי ארעא ולכך