כוס הישועות ריח

הקדים דברי רב דקחשיב ב' שטרות ור"ה בא להוסיף עוד שטר א' והיינו דבאו הני תרי אמוראי ליחשב החילוק שיש בין השטרו' הנכתבי' על קרקע אחת דלפעמי' נמכר' הקרקע ולא השטר ופעמים לא מצי לחזור בתרוויי' ור"ה הוסיף דלפעמי' לא מצי לחזור בתרווייהו וא"כ לא מוכח מידי מדברי ר"ה דאין כן הדין בשארי שטרות והא דלא קאמר דבריו אשארי שטרות זהו משום דלא הוה דומ' למילתי' דרב. ואח"כ בא להוכיח דאין לחלק בין שטר כזה לשארי שטרות מדקאמר זהו ששנינו כו' דכללא כייל וכדדייק הש"ס שם בקידושין ודוק:

בתוס' ד"ה אמר אמימר כו' עד ועוד דקאמ' התם א"ד כו' והשתא אי הלכת' כו' תמי' לי טובא לפי מה שכתב הרשב"א בסוף הדבור דלא חיישינן דמסר לו לצור ע"פ צלוחתו דלגבות החוב הם יודעים דאין המסיר' מועלת כו' וע"כ לפי זה נאמר דאין צריך להביא ראי' אפי' למ"ד אין אותיות נקנין במסיר' וא"כ אף שנאמר דרבא ור"נ סוברי' אין אותיות נקנין כו' ה"ל להקשות רבא לר"נ והא אין צריך להביא ראיה ולמה לא תהא נאמנת. אלא ע"כ דאין זה קושי' דאף דרבא הכי סביר' ליה דאין צריך להביא ראי' מ"מ אין לו להקשות כלום מסברתו לר"נ דאטו אם הוא סובר כן צריך ר"נ לקיים את סברתו משא"כ במילת' דתנאי אמרו דבר וסוגי' דעלמא אזלי כחד מנייהו שפיר מקשה למאן דלא סבר כן וא"כ אף הוכחתם אינו כלום דמאי ה"ל לרבא להקשות לר"נ כמאן דלא כרבי דהיאך יקשה כן דדילמ' אית ליה דרבי והא דאינה נאמנת משום דסבר ר"נ כאביי דצריך להביא ראי' וכן הוכחתם מר"נ גופי' לית' מהאי טעמא דדלמא ר"נ פוסק כרבי והא דסבר דאינה נאמנת משום דסבר כאביי דאמר צריך להביא ראי' גם מאי דהוכיחו לפי לשון הראשון דלא אמר ר"נ דודאי נאמני' משום דאותיות נקנין במסיר' לית' ג"כ מהאי טעמא דדלמא ר"נ סבר כאביי ומרבא שם אין הוכח' כולי האי דדלמא לאו בלשון קושי' קא שאיל אלא רצה לידע מה סברת ר"נ בזה ודוק היטב:

וזולת זה נמי קשה לי לפי פירוש הרשב"א אמאי קא פליג רבא אליבא דמ"ד אותיות נקנין במסיר' ה"ל לפלוגי אפי' אליבא דמ"ד אין אותיות כו' ואפ"ה אין צריך להביא ראי'. וזה אפשר ליישב דרבות' קמ"ל אליבא דאביי דאפי' אליבא דמ"ד אותיות נקנין במסיר' צריך להביא ראי'. אבל מ"מ דחיק' לן האי מילת' מאוד אחר דלפי דבריהם סבר רבא אין אותיות כו' והלכת' כוותי' א"כ טפי ה"ל לאשמעינן הרבותא אליבא דהלכת' וגם הוכחתם מגמ' דיבמות לא א"ש לפי דברי הרשב"א הלז דאפי' אי סבר אין נקני' מ"מ יש להקשות מאי ראי' מייתי משם אחר דסבר דאין צריך להביא ראי' ודוק בכל אלה. ועיין מה שכתבתי לקמן על דף קע"ג ע"א:

בתוס' ד"ה חוזר בשטר כו' וא"ת כו' נכתוב לו ממ"נ כו' לא ידעתי למה לא נאמר דאכפת ליה אם יטרף השדה ממנו ואית ליה שטר ללוקח על האחריות אינו נאמן אח"כ לומר פרעתי דיאמר ליה שטרך בידי מאי בעי משא"כ בעדים דהמלוה את חבירו בעדים אינו צריך לפרוע בעדי':

בא"ד ור"ת מפרש דבשטר מתנה דוק' מיירי כו' יש לדקדק קצת אי אית' כדבריו דבשטר מכר אינו יכול לחזור א"כ רב למה לא קחשיב ג' שטרות והיינו בשטר מכר דאינו חוזר בשדה ובשטר ויש ליישב ועיין בחדושי שעל הטור וגם שם הקשיתי לשאול לדעת הרא"ש דסבר בדהתנ' ע"מ שיכתבו לו השטר דכן הדין בכל התנאי' שהתנ' המוכר והטעם דהוה פטומי מילי הואיל והלוקח ה"ל להתנו' ולא המוכר וא"כ למה אמר רב שני שטרות הן הלא דבר זה אינו תלוי במאי דהתנ' על השטר דהלא בכל התנאי' הוה הדין כן טפי ה"ל לומר ב' שדות הן וק"ל:

ע"ב בגמ' כי הא דר"פ כו' כי אתא נפק לאפי' עד תווך. כבר כתב הרשב"ם מאי דכתב אהא דהוצרך לאשמעינן דנפק לאפי'. ואימא מילת' חדת' אחר דראינו דמחלק ר"ת בין הרשאה במלוה או קני' גוף הלואה דבהרשאה הוה תקנ' חז"ל כן דנקנ' וא"כ דומי' דהכי הוה אפשר לומר ג"כ לענין מטבע דאף דאינה נקנ' בחליפין מ"מ בהרשא' נקנ' בחליפין ומנ"ל לחלק בין קנין חליפין או קנין אגב. וכן מצאתי בשארי פוסקי' דמחלקי' בין נתינ' הרשאה לחוד או קניית גוף העסק ועיין בבעל התרומות דהביא דעות הרבה בזה הענין בשער נ"א אבל עוד זאת מצאתי שם בשם הרי"ן מיגא"ש דכתב דלכך נפק ר"פ לאפי' עד תווך משום דלאו בהרשאה לחוד הוה קא מקני' ליה ר"פ אלא דהי' מקנ' לו גוף העסק ווצריכנ' לומר דהרי"ן גורס הוה ליה או סבר דעסקא היה כדכתבו תוס' בב"ק) והוה מתיירא ר"פ דלמ' ר"ש ב"א יחזיק הממון לעצמו דאלו לא נתן ליה אלא בהרשאה לחוד לא היה יכול רשב"א להחזיקו לעצמו דשליח שוי' כדאי' במרוב' דף ע'. ובזה א"ש הכא דאלו לא הוה קמסיי' כאן הא דנפק לאפיה היה לבע"ד לחלוק על ראיתו ולומר דלא נתן ליה כ"א בהרשא' והרשא' שאני כדלעיל לכך קמסיי' דנפק לאפי' כו' ובודאי דהטעם הוה משום דהיה מתיירא שמא יחזיק לעצמו הממון וא"כ ע"כ גוף העסק הוא דהקנ' ליה ולא בהרשאה לחוד ודוק:

בגמ' תני רב תחליפ' כו' מכר הקרון מכר הפרדות ומסקנא דמילת' דמיירי באדוקין בו וכבר כתבו הפוסקי' ומכללם הטור סי' ר"ך דבמכר הפרדו' לא מכר הקרון אפי' באדוקים בו וכתב הב"י דהטעם הוא דאין הפרדו' נגררי' אחר הקרון כלל והב"ח נתן טעם אחר והוא דפרדו' הואיל דראוין לעשות בהן מלאכ' בלא קרון כגון לרכוב עליו לפיכך אמרינן אפי' בקשורין מכר הפרדות לא מכר הקרון כו' ע"ע (דרצה לומר לפי זה דאף בבקר וצמד אמרינן כן בקשורי' וזה אינו מוסכם וכמו שכתב רשב"ם הכא וכן נראה) מ"מ מדבריו נשמע דיש טפי סבר' לומר במכר הפרדות דלא מכר הקרון מאשר נאמר במכר הקרון לא מכר הפרדות וא"כ לכאורה הוה אפשר לדקדק אמתני' דילן דקתני תחלה מכר הקרון לא מכר הפרדות א"כ למאי הוצרך לומר אח"כ ג"כ מכר הפרדות לא מכר הקרון דהוה מילת' דפשיט' ממאי דקודם אבל במאי דתני רב תחליפ' א"ש דהוצרך לאשמעינן בסיפא דאפילו בקשורין אם מכר הפרדות לא מכר הקרון ולכך הוצרך למתני גם הסיפא דאלו מרישא לא הוה שמעינן אלא דומי' דידה והיינו באינן קשורין אבל לא בקשורין וק"ל:

עוד בגמ' ה"ד אילימ' כו' עד לא צריכא כו' עיין ריש המוכר הבית מה שדקדקתי שם אמאי דמדקדק גם שם הש"ס במילת' דרב נחמן בענין בירה ובית כה"ג ודקדקתי שם וכי לא ידע החלק הג' אם א"א בשנים אשר אמר הוא וכן יש לדקדק ג"כ הכא וגם מילת' ולישנ' דל"צ דאמרה הש"ס ולא קאמרה בקיצור הב"ע כמו שאמרה בכל מקום לכך אמינה דודאי ידע המקשן החלק הג' רק דיש עוד חלק ד' מה דלא ידע הוא ולכך בא לדקדק אמתני' ועיקר דקדוקו הוא במאי דתני מתני' ג"כ הכא מכר הבקר לא מכר הצמד ולכאורה מכש"כ אתי' מדקודם דמה צמד דאינו ראוי למלאכה בפני עצמו אמרינן דלא מכר הבקר מכש"כ בקר דראוי למלאכה אחר' מכש"כ דנאמר דלא מכר הצמד אבל באשר אפשר לומר דמרב' לן עוד מילת' חדא, מה דלא הוה ידעינן מריש' דמילת' ולכך אתי' הסיפ' לטפוי א"ש. והנה שם כתבתי דפירוש דריב"ם שם בתוס' נראה לי עיין בחדושי שם וכן נראה לפרש ג"כ כאן דהא דקאמר ואלא דקרו לי' נמי לבקר צימדא היינו כמו שקוראי' לצימדא צימדא כן קוראי' לצימדא בקר ומאן דבעי לומר בקר לחוד צריך לפרש דבלחודי קאמר א"כ כולי ודאי זבין ליה אלא ע"כ דמיירי במקום שקוראים לבקר בקר וכן קוראי' לבקר צמד ובהא הוא דפליגי רבנן ור"י אי אמרינן בדא הדמי' מודיעי' או לא הואיל שגם לצמד קוראי' בקר כמו שקוראי' לבקר בקר וא"כ אכתי קשה צ"ל הסיפא נמי דאמר מכר הבקר לא מכר הצמד. וע"ז משני צ"ל כו' כלומר דאתי' נמי לרבוי החלק הד' והיינו דאיכא נמי כו' ואי לא היה תני הסיפ' מריש' לא הוה ידעינן כ"א החלק הג' אשר כבר עלה ג"כ, אדעת המקשן וק"ל כן העליתי לפני תלמידי:

בתוס' ד"ה נקנ' כו' וא"ת כו' וי"ל דמשמע ליה בכל ענין בין החזיק בעדים בין בלא עדים כו' קצת הוכח' יש לומר בזה דאל"כ אלא דוקא בעדים א"כ ה"ל עוד שטר א לא מיקני בהדי קרקע וה"ל למחשב ד' שטרות וק"ל