כוס הישועות רטו

עוד בגמרא אמר ר"ה חרוב המורכב תורת אילן עליו כו' דהיכא דאקדיש כו' יש לו קרקע דלא תימא דאחר דיש לו דין קרקע לא להוי להו קרקע דלא יהא אלא דאקדיש ב' אילנות ומקצת קרקע מי אית ליה עוד קרקע הצריך לאילנות הלא ודאי לית ליה א"כ ה"א דגם הכא לית ליה לכך הוצרך לאשמעינן דאית ליה וכה"ג נאמר בסמוך במאי דאמר עומר שיש בו סאתים תור' עומר עליו כו' דלא תימא דלא יהא אלא דשכח ב' עומרים וגם גדיש אחד ודאי נאמר דהב' עומרים הוה שכחה ולא הגדיש דאין חיבור לגדיש עם העומרים ואף הכא נאמר כן דהב' עומרים יהיו שכחה ולא העומר שיש בו סאתים קמ"ל וק"ל:

עוד בגמרא אמר רב"ח כו' חרוב כו' באנו למחלוקת כו' ולימא מחלוקת ר"ש ורבנן הא קמ"ל כו' ודאי יש לדקדק אלישנא דאמרה הש"ס הא קמ"ל מאי הא קמ"ל דאמרה וגם לכאורה יש לדקדק אדברי רב"ח דלא אמר דבריו בקיצור ר' מנחם בר' יוסי סבר דלא הקדיש חרוב המורכב ומאי רצה בזה במאי דאמר מחלוקת ר"מ ורבנן. לכך אמינא דודאי הש"ס קמקשה אדבריו דה"ל לומר רבותא טפי דר"ש פליג ארבנן ודקאמר דבריו במתניתין לדבריהם דלפי פשוטו לא הוה ידעינן כן ומן מאי דאמר מחלוקת ר"מ ורבנן לא ידעינן אכתי דבר זה דאף דר"מ פליג ארבנן מהיכן נדע דגם ר"ש פליג ארבנן. וקמהדר ליה לא דקדקת היטב בדברי הלא דבר זה תשמע באמת מדברי דר"ש כר"מ סבירא לי' דאחר שאמרתי מחלוקת ר"מ ורבנן ולמה לא אמרתי דפליג נמי אר"ש אלא ע"כ דסבר כוותיה וא"כ מדברי תדע שפיר דבר זה וק"ל:

המוכר הספינה, פרק חמישי. דף ע"ה ע"ב בגמרא לימא כתנאי כו' עד לימא רב דאמר כת"ק כו' הא דאמר ב' פעמים לימא וגם לכאורה לא היה לו לומר דבר זה דרב דאמר כת"ק כו' דפשיטא באשר נאמר דאתיא כתנאי ודאי דרב אתיא כת"ק ולא כרב אחא ושמואל אתיא כר"א ולא כת"ק דאיפכא ודאי ליכא למימר. גם באשר נדקדק בגירסא אשר כתובה לפנינו דאמר בדחייתו אמר לך רב אנא דאמר אפילו לרב אחא ובמילתיה דשמואל קאמר אמר לך שמואל אנא דאמר אפילו כת"ק ולמה משני במילתיה דשמואל ולא קאמר נמי אנא דאמר אפילו לת"ק כמו שאמר במילתיה דרב. לכך אמינא דהמקשן הקשה ליה שני דברים והוצרך לדחות שניהם ולכך שינה הלשון. והנה בכל מקום דרך הש"ס לדקדק בפלוגתא באשר אפשר לומר דפליגי במילתא דתנאי וקושיות הש"ס היא דה"ל כל אחד לפסוק כחד מהתנאי ולא היה להו להעמיד דבריהם במילתא באנפי נפשיה כאלו הם הולידו המחלוקת באשר מצינו ג"כ במקומות הרבה גנובי גנבי ל"ל אי סבירא לך כו' וכן ודאי נפרש ג"כ הכא במאי דאמר תחלה לימא כתנאי. רק דהכא יש עוד לדקדק דקדוק אחר באשר מתוך דבריהם יצא לן דבר נגד סוגיא דעלמא דפסקינן בכל מקום כשמואל בדיני נגד רב והכא באשר יבא כר"א ולא כת"ק יש לן לפסוק כרב הואיל דאתיא כת"ק ושפיר ידע המקשן דאפשר לדחות כדחיי' א' והיינו דב"ח שאני דאע"ג דעקרה יד ורגל כו' דהסברא זאת היא פשוטה אבל לא ידע דחייה הב' ולכך אמר עוד לימא כו' כאלו אמר אע"ג דאפשר לומר דלא אתיא כתנאי מ"מ רב אמר כת"ק ולא שמואל דוק (וכן מצינו בפוסקים דרצו להכריע דין הלזה כרב הואיל דלדרך הפשוט אתיא רב כת"ק עיין בב"י סי' קצ"ח) וזהו אשר שאל במאי דאמר עוד לימא רב דאמר כת"ק כו' כלומר וא"כ ע"כ נפסוק כוותיה ובא המדחה ודחי הלימא הראשון ואמר א"ל רב אנא דאמר אפילו לרב אחא כו' כלומר דמאי קשה לך דה"ל לפסוק כת"ק זה אינו דמצי אמר אנא דאמרי אפילו לרב אחא וא"כ אמאי אפסוק כת"ק כאלו לית ליה דרב אחא. ומאי דקשיא לך עוד ורצית לדקדק דהלכתא כרב דאתיא כת"ק אבל שמואל לא אתיא כת"ק גם זה אינו דשמואל אמר לך אנא דאתיא אפילו כת"ק ודוק כי מדוקדק היטב בלישניה:

עוד בגמרא הא דהביא רישא דברייתא דאמרה כיצד במסירה כו' נראה דאפשר לומר דהיה אפשר לדקדק על המקשן במאי דבעי לאוקמא כתנאי והאיך לא ראה דברייתא זאת קא נקט משיכה אשר איננו אוחז בה ולא נקט המשיכה בזמן שאוחז בה הקונה וא"כ אפשר לומר דע"כ לא אמר ר"א אלא בזמן שאינו אוחז בה דלא הוה משיכה גמורה אבל בזמן שאוחז בה דהוה משיכה גמורה אף הוא מודה דסגי במשיכה מקצת. רק דבאמת אפשר לומר (לר"ת דסבר לקמן בסמוך דמסירה קונה ג"כ בסימט') אחר דבסימטא מיירי רצה לאשכוחי משיכה דלית ביה מסירה דאם לא כן מה לנו למשיכתו כלל אחר שאחז בה והוה מסירה וקנה כבר (ועיין ברמב"ן מה שמתרץ אדבר זה) וסברת המקשן היה בזה דמסירה קונה אפילו בלי מסירה מיד ליד ואפילו שלא בפניו ולכך סבר דבזה יתפרש שפיר מאי דהוה קשה לכאורה היאך מצינו לאשכוחי משיכה בלי מסירה רק דסבר שמא יש לבעל דין לחלוק ולומר מאן יימר דלא בעינן מסירה מיד ליד דבודאי בעינן וא"כ שפיר מצינו לאשכוחי משיכה בלי מסירה לכך הביא הרישא דממנה מוכח לפי שיטת התוס' דמסירה קונה אפילו בשאינה מיד ליד וא"כ אין לתפוס עליו באשר חזינן דמפרשת הברייתא המשיכה בלי אחיזה דהוצרך לכך כדי לאשכוחי אפילו בסימט' המשיכה בלי מסירה וסבר דבהמה גסה מיקנה נמי במשיכה כמ"ד התם בקדושין כן. עוד נוכל לפרש בדרך אחר בקיצור דהביא הרישא שדי שלא יתפס אדם עליו לומר מאי קשיא לך הלא חזינן בהדי' דיש חילוק בין ב"ח ושארי מטלטלים הואיל דמפרש משיכה דב"ח ולא משיכה דשארי מטלטלים לכך הביא הרישא לומר דלכך נקט למילתיה בב"ח משום דבב"ח שפיר יש לאשכוחי מסירות הרבה בשליף בשערה משא"כ בשארי מטלטלים וק"ל:

דף ע"ו ע"א בגמרא אותיות מאן דכר שמיי' חסורי מחסרי וה"ק כו' אלא לאו ה"ק כו' הנה לפי הנראה לפי פשוטו דמאן דאמר לימא כתנאי הוא דמדקדק ואמר אותיות מאן דכר שמיי' וכן קאמר חסורי מחסרי וא"כ יש לדקדק מאי רצה בזה דמקשה תחלה אאותיות ואחר כך קמפרש התנאי דפליגי בפלוגתא דרב ושמואל ולכאורה הוה מצי לפרש תכף דיוקא דידיה וגם מאי דאמר תחלה חסורי מחסרי שאינו לפי האמת ה"ל לפרש תכף כמו שמפרש בסמוך דקאי שפיר לכך אמינא דהמקשן אשר רצה לאוקמי בפלוגתא דתנאי לא קאמר החסורי מחסרי הראשון רק התרצן בעי לאוקמי כן כדי שבזה ידחה סברתו דבעי לאוקמי בפלוגתא דתנאי ואזה קא מקשה המקשן הראשון ודחי אותה אוקימתא וא"א לאוקמי א"כ כ"א באוקימתא דידיה וא"כ שפיר מוכח וא"כ שפיר מוכח פלוגתא דתנאי לפי דעתו עד שדחה אותה התרצן בדחייה אחרת ואמרתי דידע שפיר המקשן דנוכל לומר דלא פליגי בספינה כ"א באותיות והא דנקט ר"נ גם ספינה במשנתו היינו משום דהוה אפשר למטעי בספינה אי לא הוה נקיט ליה ודעת המקשן היה דהא דקאמר ר"נ במשיכה ובשטר הוה כאלו אמר או בשטר והיינו דקאי אאותיות דנקני' ג"כ בשטר כמו שנקני' במשיכה דאלו משיכ' ושטר לא עלה על דעתו דהואיל דשטר ע"כ לא קאי אספינה כדקאמר בסמוך וא"כ ע"כ משיכה קאי אספינה דקני בה בלחוד וא"כ ע"כ דאותיות נקנות ג"כ במשיכה בלחוד בלי שטר הואיל דבכלל א' נקט אותיות וספינה ש"מ דבזה הדבר הם שוים ודנקט אח"כ שטר או שטר קאמר דיתרי' אותיות אספינ' דנקני' ג"כ בשטר זהו דעת המקשן בתחלה ולכך לא הוה אפשר ליה להקשות כפשוטו ספינה במשיכה היינו ת"ק דהוה אפשר לתרץ דלא פליג אספינה כ"א אאותיות והא דנקט ג"כ ספינה זהו משום דלא תימא אי הוה נקט אותיות לחוד ודנקני' במשיכה הוה אפשר לדייק ולומר אותיות במשיכ' קאמר ולא ספינ' לכך הוצרך למנקט ג"כ ספינ' בדבריו אבל לעולם אימא דלא פליג אספינה ולכך הוצרך לומר תחלה אותיות מאן דכר שמיי' וא"כ א"א לומר דפליג אאותיות כ"א אספינ' (והשתא קאסתם דבריו עד לבסוף) ובא המדחה לדחותו ואמר חסורי מחסרא וה"ק כו' כלומר דבאמת בספינה פליג ודצריך נמי שטר או דר"ל דנקנה ג"כ בשטר וא"כ אין כאן פלוגתא דתנאי בפלוגתא