כוס הישועות ריג

בעין יפה או עין רעה דאי הוה תלוי בעין יפה לא הוה א"ש לישנא דאע"ג לפי דעת המקשן דמשמע ליה דלדברי ר"ע הוה כש"כ דהוה משייר ליה קרקע משום דאית ליה לר"ע דהקרקע שייך לב' אילנות כמו לג' ולא מצי א"כ עין יפה או עין רעה לגרוע או לסייע מה בדבר זה וא"כ שפיר קא מקשה א"כ אי איתא דאין הטעם דר"ע במוכר ב' אילנות דיש לו ללוקח קרקע משום עין יפה אלא הטעם הוא משום דהקרקע שייך לאילנות וכן במשייר לא מצי לגרוע דלא יהיה קרקע למשייר א"כ גם לר"ש ע"כ צריכנא לומר כן וא"כ קשה מר"ש אלא ע"כ הטעם הוא בדר"ע משום עין יפה במוכר ב' אילנות וכן במשייר לית ליה מטעם עין יפה וכן לר"ש ולכך קאמר באמת נמי דכן הוא הדבר כמו שאמר רק דא"כ קשה ליה פשיטא ולמה אמר ר"ה לישנא דאע"ג וקמשני נפקא מינה כו' וכדלעיל דוק ותמצא ובזה יתורץ נמי מאי דמקשה הרשב"ם בד"ה ר"ה כרבנן וק"ל. ועתה נבא לדקדק קצת קושיות ודקדוקים אתוס' ורשב"ם לפי שיטתם:

בתוס' ד"ה ואי ס"ד כו' תימא כו' א"נ כשהוא מוכר כו' ק"ק לפי זה מאי מקשה הש"ס פשיטא דלמא הא מילתא קמ"ל רב הונא וק"ל וי"ל:

בד"ה מדנפשייהו כו' תימא כו' והיה ר"י מתרץ כו' וכן הרשב"ם מתרץ כן ויש לדקדק מנ"ל דלא מדמי ר"ש הקדש ומתנה להדדי וכמו שסובר בהקדש סובר ג"כ במתנה אי משום דנקיט במתני' הקדש ולא מתנה זהו משום דמאי דקאמר דהקדיש חרוב המורכב ומהטעם משום דינקי משדה הקדש וזהו ודאי אינו שייך כ"א בהקדש אבל במתנה נימא דאית ליה דאפילו חרוב וסדן לא נתן ואפשר לומר דמ"מ הואיל דמאי דקאמר מה טעם כו' אינו מפורש במתני' גופא כ"א בברייתא ואי איתא דאית ליה כן במתנה ה"ל לפרש בהדיא הרבותא הלז. גם אפשר לומר דה"ק תוס' ורשב"ם דאין סברא שלא לדמות הקדש למכר אליבא דרבנן ור"ע כלומר לדין המכר אשר סובר כל אחד מהם וגם לא לדין מתנה אשר סוברים הם ואע"פ דנאמר דגם ר"ש משוה דין מתנה לדין הקדש מ"מ אינו דומה לדין מתנה לפי סברתם וזהו דוחק לומר דיעשה ר''ש סברא אמצעי בינהם ודוק. וגם דא''כ לא הוה אתיא ר''ש לא כרבנן ולא כר''ע דאין לומר דלמא פליג עם רבנן דאמרו האי בד"א במתני' וסובר דרבנן ור"ע משוים דין מתנה לדין מכר דהלא ע"כ מוכח מתנה לדין מכר מדפליגי בכל המקומות במכר ולא במתנה אבל בענין הקדש איכא למימר דסבר דלעולם דמשוים הקדש למכר ואי משום דנקטי מכר בפלוגתתם זהו כדי להוציא דין מתנה משא"כ אי הוה אמרי' דסבר דמשוים ג"כ מתנה למכר ודאי ה"ל לנקוט ג"כ מתנה בפלוגתתם וע"ז יש לדקדק וק"ל:

בא"ד וכה"ג פריך לקמן לר"ש כו' דכן צריך לפרש כדפרישית בח"ה והיינו דהוכחתם הוא מדמוקי לקמן בהספינה סיפא דמתניתין בג' אילנות כר"ע דמשמע דוקא ג' אילנות הוא דאית ליה קרקע ללוקח אבל לא בשנים ע"ש ואני כבר כתבתי שם דאין זה הוכחה כלל אחר דחזינן הכא דאף דיש לו רשות לזרוע תחתיהון אינו ודאי דיש לו רשות ליטע אחרים תחתיהם מדהצריך לתרץ על קושי' הפשיטא נפקא מינה כו' ש"מ דאי לא אמר לא הוה ידעינן וכדמפרשים תוס' וכן משמע ודאי במתני' דלקמן בהספינה דתרי מילי קאמר ברישא ובסיפא דברישא אמר אין לו קרקע ואח"כ אמר ואם מתו אין לו קרקע וכן בסיפא אמר יש לו כו' ואח"כ קאמר ואם מתו יש לו קרקע ש"מ דתרי מילי נינהו ואף דהוה אמר בסיפא דיש לו קרקע ה"א דוקא בעודנן באיבן משא"כ לכשיתייבשו אין לו רשות ליטע אחרים במקומן לכך הוצרך לומר ואם כו' וברישא ע"כ צריכנא לומר אי לא הוה אמר ואם מתו אין לו קרקע ה"א הא דאמר אין לו קרקע היינו אם מתו אבל בחייהון אית ליה לכך הוצרך לומר בפירוש אם מתו ש"מ דמאי דאמר אין לו קרקע היינו אפילו בעודנן באיבן וממשנה יתירה קאתי' לן וק"ל וא"כ אין הוכחתם ג"כ כלום דלעולם אימא לך דגם בב' אילנות לוקח אית ליה קרקע והיינו לזרוע תחתיהם אבל לא ליטע אחרים ואי משום דקתני שלשה משמע שלשה דוקא אבל לא ב' היינו משום דבג' אפילו אם מתו יש לו קרקע אבל לא בב' לכך נקט מילתיה בג' אפילו לר"ע ולא בשנים ודוק:

גם הרבה יש לדקדק אכתיבתם זאת מי הוא אשר דחק אותם לפרש הא דקאמרה הש"ס בסמוך אי אליבא דר"ע כו' דמקדיש טפי בעין יפה כו' ולמה לא נאמר כפשוטא דש"ס דהכא קודם דאסיק בסוף דאמר ר"ה דבריו אפילו לר"ע אלא דלר"ע לא משייר א"כ נאמר ג"כ דלוקח ב' אילנות יש לו קרקע מטעם עין יפה ובפרט לפי מאי דכתב ר"י בסמוך דיותר י"ל עין יפה במוכר אילן מבמשייר אילן וא"כ לפי מאי דקיימינן השתא במשייר אמרינן עין יפה מכל שכן במכר אילן ואי משום מתני' דלקמן בספינה סבר דלא אתי' כר"ע וכסברת הש"ס מתחלה ג"כ לשם אבל לפי מאי דמסיק דאמר ר"ה דבריו ג"כ אליבא דר"ע א"כ יש לומר דבמוכר אילן ג"כ אין קרקע ללוקח ולא אמרינן בזה עין יפה ולפי מסקנא דהכא אזל מסקנא דלשם דוק היטב ובמה שאכתוב עוד בזה:

גם על עיקר קושיות הרשב"ם ותוס' יש לומר דהוכחת המקשן הוא דע"כ לית ליה לר"ש במשייר עין יפה בהקדש דהלא אכל מה דאמרו בד"א כו' קאי ר"ש ואמר דאינו מקדש כ"א חרוב כו' ות"ק נמי קמיירי מדרך כדמשמע מתוס' שם ד"ה האחין כו' וא"כ סבר ר"ש דבהקדש שייר ליה הדרך וא"כ שפיר קא מקשה דאי ס"ד שיורי כו' וא"ת משום עין יפה הלא ע"כ לית ליה דהלא ר"ע דסבר במשייר בור ודות לית ליה דרך אפ"ה סבר ר"ה אליבי' דאית ליה קרקע במשייר אילן. ר"ש דסבר במשייר בור ודות דאית ליה קרקע ולא אמרינן ביה עין יפה מכש"כ דהוה ליה לומר דאית ליה קרקע במשייר אילן אלא ע"כ דאין טעם שלו משום עין יפה אלא דהדין כן הוא וא"כ שפיר קא מקשה ודוק היטב:

בא"ד ואומר ר"י לר"ש דודאי כו' עד אין לנו לעשות עין יפה לר"ש כו' ודאי יש לדקדק א"כ מאי קאמשני ר"ש דאמר כר"ע ומאי אהני לן בזה דסבר כר"ע אחר דלית לי' הקדש כמתנה א"כ לא ה"ל ליתן עין יפה להקדש במשייר אילן כ"א במכר אילן. והייתי סבור דמ"מ הואיל דאית לי' ג"כ במכר עין יפה כר"ע נוכל לומר דשפיר נסיק תרי דרגי בהקדש משא"כ מתחלה עלה בדעתו דסבר כרבנן וא"כ לא נסיק כולי האי כדכתב הר"י. אבל חזרתי מדוחק זה כי אין זה משמעות הש"ס וגם דא"כ לא ה"ל לומר ר"ה כרבנן דהלא אפי' כר"ע מצי אתי' דע"כ לא אמר ר"ש כן אלא בהקדש מטעם עין יפה ואסיק ליה בתרי דרגי משא"כ במכר דאף ר"ש ור"ע מודים ואף שהי' אפשר לדחוק במילתא דא וליישב את זה מ"מ דוחק הוא דוק ותמצא. גם מדברי ר"י עצמו מוכח דאינו מפרש כן דאל"כ מאי קשה ליה לבסוף ממסקנא דשמעתין דלמא הא דקאמר במסקנא ר"ש לדבריהם קאמר היינו לדברי רבנן אליבא דר"ע דסוברי' דר"ע משוה הקדש למתנה וקאמר להו שפיר אודו לי מיהת אליבא דר"ע דלא הקדיש אלא חרוב ולא אסיק א"כ אלא תרי דרגי דוק היטב:

ועוד זה אמרתי דודאי לדעת המקשן דסבר דאמר ר"ה דבריו אפי' אליבא דר"ע ודאי טפי אמרי' עין יפה בלוקח מבשייר אבל לפי מאי דמשני דלא אמר דבריו כ"א אליבא דרבנן ולא אליבא דר"ע נתהפך הדבר אליבא דר"ע ונאמר דטפי אמרי' עין יפה במשייר מבמוכר אילן וראיה יש לזה מדחזינן באמת דאית ליה לר"ע דבמוכר אילן לית ליה קרקע ללוקח לסברת התוס' ולפי מאי דקיימינן השתא אית ליה לר"ע דבמשייר אילן לית ליה קרקע למוכר ומטעם עין יפה אלא ע"כ דנתהפך הסברא בתירוצו ובזה יסתלק באמת ג"כ קושי' דמהרש"א ע"ע אבל אכתי לא ניחא לן בזה דא"כ היאך יתפרש מאי דאמר לקמן בסמוך אי ר"ע האמר כו' וכש"כ מקדיש ופירשו ז"ל דכיון דנחת לעין יפה במוכר אית לן למימר דמקדיש בעין יפה טפי מקדיש כדאיתא בתוס' ד"ה אלא פשיטא כו' וכן בח"ה ואי איתא דנתהפך הסברא בדר"ע א"כ מאי קושי' משם דלמא ע"כ לא אמרינן טפי