כוס הישועות ריא

לי דמעשה דדף ל"ג מיירי דלא אמרו העדים דהוה דאבותיו דאידך עד יום מותו אלא סתם דהוה דאבותיו וא"כ נוכל לומר דאח"כ מכרו לאבותיו של זה ולא הוה בידיהם כ"א יום א' כדכתבו תוס' לעיל דף ל"א ע"א בד"ה מה לי לשקר כו' ולישנא הכי קאדייק דלעיל מיירי והיינו בדף ל"א דאמרי העדים דהוה דאבותיו מעולם ולכך קאמרה הש"ס שם דאביי הקשה לרבה ורבה שתיק וחזר מסברתו כדכתב הרשב"ם שם משא"כ בדף ל"ג דאמרה הש"ס אביי ורבא לא סבירא להו דר"ח אבל לא הקשו עליו כלום משום דשם מיירי דהעידו סתם וסבר ר"ח דלא הוה מגו במקום עדים דיש לפרש דבריהם יום א' הוה דאבותיו כדלעיל בתוס' וא"כ לא קשה מידי משם אבל אחר שפירשב"ם בדף ל"ג בד"ה האי כו' דאהבתי' היא עד יום מותו ומעולם לא מכרו לאבותיו של זה ודאי קשה ממאי שכתב כאן. אם לא דנימא דאפילו הכי הואיל דחזינן דר' עמרם סבר דלא אמרי' מגו במקום עדים ממש דאל"כ ה"ל לשאול סתם אם אמרי' מגו במקום עדים א"כ הוצרך ר"ח לפשוט לפי סברת ר' עמרם ולא לפי סברתו והוא דוחק ודוק היטב:

בתוס' ד"ה א"ד כו' הנה אחר דמחלקי' בין שטר הלואה לשטר דפקדון משום דזימנין דזייר לי' אפשיטי דספרי וכן מתרצין תוס' בשבועות דלא תקשה דרבא אדרבא דגם בשטר כיס המקבל צריך ליתן שכר הסופר וא"כ יש לדקדק מאי בעי לאוקמי דר"ח בפלוגתא דלמא כ"ע לית לי' דר"ח ושאני התם משום דזייר וגם התרצן למה לא משני כן. וע"ז י"ל דרצה לאוקמי טפי דאתי' כ"ע כר"ח להורות דהלכתא כר"ח דומי' דהכי כתבו תוס' בב"מ דף פ"ב בד"ה לא דכ"ע לית להו דשמואל ע"ש וק"ל:

גם יש לדקדק קצת אחר שכתבו בסמוך דטענת נאנסו לא טענינן להו ליתמי א"כ גם קושיתם הכא משטר הלואה שאינו מקויים לא קשה מידי דשאני שטר שאינו מקויים משום דמימר אמר מאי אכפת לי אם יהיה השטר ביד המלוה אחר שאינו מקויים ובכל זמן אוכל לומר מזויף הוא ואף לאחר מותו טועני' ליורשיו כן משא"כ בנאנסו דאין טועני' נאנסו בשבילם וי"ל וק"ל:

ע"ב בגמ' לימא כו' לא דכ"ע כו' הנה יש לדקדק למה לא קמשני דפליגי בהאי מלתא דכ"ע אית להו דר"ח רק דהכא מיירי דמת בתוך הזמן וא"כ הוה מגו במקום חזקה ולעיל ריש ב"ב דף ה' ע"ב מבעי קאבעי אי אמרי' מגו במקום חזקה או לא ולא נפשט שם ופליגי הכא בהאי מלתא וק"ל:

ואיכא למימר דבאמת הכי קאמר המקשה לימא כו' וא"כ אפי' תימא דר"ח לא אתי' בפלוגתא משום דפליגי במלתא דמגו במקום חזקה מ"מ קשי' לן אמאי הניחה הש"ס הבעי' בלי פשיטות ה"ל למפשט מפלוגתתא דהכא וק"ל:

וגם אפשר לפרש לישנא דלימא הכי דקא קשי' לי' ארב חסדא דע"כ דאין האמת אתו דמדחזינן דפליגי דוקא בשטר כיס דאפשר למימר בי' דזייר לי' אפשיטי דספרי כנ"ל אבל בשטר פקדון כ"ע סברי דאמרינן לי' שטרך כו' דאל"כ ה"ל לאשמעינן רבותא טפי ואזה קא משני לא דכ"ע כו' ואי משום דנקטו שטר כיס אפשר לומר דע"כ לא קא סבר האי מ"ד אם אית' מימר אמר אלא בשטר כיס משום דבשטר פקדון למה יאמר אחר דיודע דטענינן להו ליתמי מאי דאיהו הוה מצי למטען ואדרבה יתמי עדיפא מן הוא דאלו הוא הוה צריך שבועה והן לא צריכי' שבועה כסברת הפוסקים ואפילו לרשב"ם דסבר דמשבעינן להו שבועה שלא פקדנו מ"מ ודאי ניחא ליה טפי מאשר ישבע הוא משא"כ בשטר כיס דע"כ צריכים לפרוע החצי ואנן טענינן להו דנפרע כולו ובודאי יש מקום לומר אילו הוה מימר אמר אחר דאם לא יאמר קודם ויתבע את שטרו ממנו אינן נאמנים אח"כ כ"א על החצי וק"ל:

ומאי דאמר הש"ס אמילתא דר"ה בר אבין תרתי. נראה דה"ק תרתי כלומר קא שאיל אם הם שני דברים שאינן שוים דשטר כיס מיירי שמת תוך הזמן והוה מגו במקום חזקה או משום דבר אחר וק"ל:

עוד בגמרא אמר מ"ז כו' א"ל אנן דייני גולה אפכא מתנינן לה ודאי יש לדקדק אחר דאינו יוצא דבר מה ממילתא דמ"ז א"כ למה הביאה הש"ס לדבריו אלה ואפשר לומר אחר דהש"ס ראתה דאמר רבא הלכתא נשבע וגובה מחצה הוה קשה לכאורה למה לא קאמר דבר בשם אומרו וה"ל לפסוק ולומר הלכתא כדייני א"י לכך הביאה הש"ס מילתא דמ"ז דאיכא דהוה מתנו אפכא וא"כ הוצרך רבא לפרש דבריו בפסקו וק"ל:

ובאמת יש לדקדק במאי דחזינו ברשב"ם דכתב או אפשר דטועני' טענת בריא וגם הכי אי' בנ"י ומיירי ביתומים גדולים ע"כ דאל"כ אין נזקקי' לנכסי יתומים כו' כדאי' בחדושי רמב"ן נמי וא"כ מאי האי דהקשו אמר זוטרא מרבא דלמא מעולם לא הוה קפליג רבא אמר זוטרא דאף רבא סבר המפקיד אצל חבירו בשטר צריך להחזיר לו בשטר וכפשטא דש"ס בשבועות ולא כדפי' תוס' הכא והתם ואי משום דפסק הכא גובה מחצה משום דמפרש את פלוגתתם דפליגי בשטועני' היתומים בבריא נאנסו דלמ"ד גובה כולה סובר אם איתא דנאנסו מימר הוה אמר דאף בטענת נאנסו אמרינן למ"ד אם איתא מימר הוה אמר כדאי' בת"ח ולמ"ד גובה מחצה סבר דלמא מ"ה אונסו אבל בשטועני' החזיר לך כ"ע מודים דאמרינן א"כ שטר בידי' מאי בעי ורבא פסק כמ"ד גובה מחצה דלא אמרינן אם איתא. ומר זוטרא סבר דבסברא אם איתא לא פליגי וכ"ע סברו דלא אמרינן אם איתא כו' וכדפסק רבא באמת נמי רק דפליגי בשטועני' החזיר לך וקפסק כדייני גולה דמצי אמר שטר בידי כו' וכרבא נמי דסובר כן בשבועות וא"כ אליבא דהלכתא מעולם לא פליגי רק בפירוש פלוגתתם וקצת היה באפשר לומר ג"כ דהואיל דחזינן מאן דאפיך ותני להו דשניהם אמת דבפעם חדא אמרי דייני גולה גובה כולה ובפעם א' מחצה וכן בדייני א"י כן ולפי הפירוש יתהפך הדין לכל א' וא' והיינו באשר נאמר לפי מה שפירשתי דיפרש רבא דפליגי בשטועני' נאנסו ובהכי סברי דייני גולה הסברא דאם איתא כו' ולא דייני א"י ולמאי דמתני אפכא איירי בשטועני' החזיר לך ואבוהון ציוה כן ויש עדים בדבר וסברי דייני גולה א"כ דגובה מחצה ולא מצי למימר א"כ שטר בידי מאי בעי ודייני א"י סברי דמצי אמר ולכך גובה כולה. ואמרתי דרך חידוד לפני תלמידי דאפשר דהכי יתפרש באמת מאי דמשני אנן אפכא מתנינן לן ודוק בכל אלה:

בתוס' ד"ה סוף סוף כו' תימא למאי דמפרש ר"ת כו' עד ואומר ר"ת דהך שבועה מדרבנן היא כו' הנה לכאורה מוכרחים אנו לומר כן אפילו לפירש ריב"א ורש"י שם בב"ק דף ק"ז דאל"כ מאי מקשה ר' עמרם לר"ח סוף סוף כו' דלמא ר"ח סבר כרמי בר חמא דלשם דאינו מחייב בנאנסו לחוד אם לא ע"י כפירה והודאה ג"כ ומאי מקשה א"כ אלא ע"כ צריכנא לומר דמ"מ מדרבנן שבועה בעי בטענת נאנסו ודוק:

עוד ק"ק לפי פירש"י דלשם דמחייב אכפירה לחוד בפקדון אפילו בלי הודאה כלל א"כ היאך עלה על דעת ר' עמרם דר"ח יפטרנו אפילו בלא שבועה והיאך יהי' עדיף המפקיד בשטר משהפקיד לו בלי שטר דהוה צריך לישבע מן התורה ועתה שהפקיד אצלו בשטר יפטרנו בלי שבועה ומאי צריך לפרש קושייתו סוף סוף כי א"ל נאנסו לאו שבועה בעי ומאי תלוי בנאנסו אפילו בלי נאנסו מחייב שבועה אכפירה לחוד. ובאמת אי לאו הקושי' שלפני זאת הוה אפשר לומר אקושי' זאת דסבר ר' עמרם דלמא סובר ר"ח כרב"ח דלשם דלא מחייב אכפירה לחוד ולכך הקשה ליה מנאנסו דמחויב לכל הפחות שבועה מדרבנן עליה כדכתבו תוס' לר"ת. אבל א"כ קשה קושי' שלפני זאת ביותר דאי לאו תירוצינו הלז הוה אפשר לומר אקושי' שלפני זאת דשפיר ידע ר' עמרם בדרב חסדא דלא יסבור כרמא בר חמא שלא אליבא דהלכתא אבל לפי תירוצינו א"כ הדרא לדוכתא. ואפשר לומר דלאו בדרך קושי' אמר ר' עמרם את דבריו אלא בדרך בעי' דרצה לידע את דעתו להיכן יפנה ודוק:

ואכתי יש לדקדק אתוס' ועל ר"ת גופי' דהוצרך לתרץ בדוחק את קושי' התוס' ולמה לא נימא דהכא מיירי באמת