כוס הישועות רי

ע"ב בגמרא אמר ר"י כו' צריך למכתב כו' עד אפ"ה שופר' דשטרי כו' אפשר דבא לומר דלא תימא דלא צריך למכתב ליה כן וכשכתב לו מסתמא למעט בא דבר מה כדלקמן בחרוב קמ"ל דלא ודוק:

עוד בגמרא א"ל לבר מאילני כו' עד אמר רב כו' ודייני גולה כו' ולא פליגי אחר שניתן רשות לדקדק יש לדקדק אחר שודאי מאי דאמרה הש"ס דלא פליגי הוא מכח סברא וכדפירש הרשב"ם וא"כ למאי הוצרך הש"ס לומר דלא פליגי דודאי נדע כן מכח סברא ועוד רב דאמר דבריו אדקל ודייני גולה אאילן ולמה שביק רב אילן דמיתני קודם לדקל ונקט דבריו אדקל. וגם לכאורה כל אחד דיבר שלא כסדר חבירו דרב הקדים החיוב ואמר כל שעולין כו' ואח"כ השלילה כל שאין עולין כו' ודייני גולה הקדימו השלילה באומרם כל שהעול כובשו לא הוה שייר ואח"כ החיוב וכל שאין כו'. לכך אמינא דכל אחד בא לתרץ יתור לישנא דש"ס ולכך דיקדקו דבריהם דהנה לכאורה יש לדקדק מאי דאמרה הש"ס אי אית ליה גופני לבר מגופני דהוה לכאורה שלא לצורך אחר דאמרה אח"כ גופני ודיקלי לבר מגופני ש"מ דגופני מקרי טפי אילן מדיקלי וא"כ אחר שאמר אי אית ליה דיקלי לבר מדקלי מכ"ש ידעינן אי אית ליה גופני לבר מגופני (וא"ת א"כ נקשי מרישא גופא דאמרה אי אית ליה אילני לבר מאילני ולמאי הוצרך לאשמעינן דבר זה אינו דמשם לא קשה מידי דטובא אשמעינן התם דלא תימא דלא שיירי אלא תרי אילני דמעוט רבים שנים כדאמרינן לענין מכירה ללוקח דאינו נותן ליה אלא ב' דקלים קמ"ל דלא והטעם דהמשייר בעין יפה משייר ואידך הוה המע"ה וק"ל) והנה באשר נאמר דבמאי דאמר לבר מדקלי בא להראות דבר מה אשר איננו בדאחרי' והיינו באילנות ובגופני א"כ לא קשה מידי למאי תני נמי גופני דנילף מק"ו דדקלי דבאשר מרב' בדקלי מה שאינו בשארי ודאי א"כ לא נוכל לילף מני' מידי וגם דהא מילתא אתי לאשמעינן ממילתא דגופני דניתן עדיפותא לדקלי והנה עדיפותא הלזה נראה לומר דהוא זה במאי דחזינן לקמן דכתב הרשב"ם בד"ה כל שהעול כו' ומיהו אם אין אילנות גדולים בשדה אלא אלו הוה שיור כו'. ועתה נאמר דאין זה כלל לומר כן נמי בדקלי דאם אין דקלים אחרים בשדה דהוה שיור דדי לנו בשנאמר כן באילן אבל בדקלי דלא מיקרי אילנות אם לא בשאין אילן וגופני בשדה ונאמר ג"כ דאפי' הן קטני' יהיו נקראים אילנות והוא נגד הסברא לנחות דרגי תרי וזהו שאמרה הש"ס אי אית ליה דקלי כו' פי' דוקא דקלי ממש שעולין לו בחבל כו' ולכך בא רב לפרש דבר זה ונקט החיוב בראשונה דבא לפרש מלת דקלי הנאמר בש"ס דמיירי מדקלי שעולין לו בחבל. והנה דייני גולה באים לתרץ דקדוק אחר מאי דקשה לן לכאורה יתור לישנא דש"ס דאמרה אילני ודקלי לבר מאילני וזהו הוה ודאי מילתא דפשיטא אחר שאמר בסמוך אילני וגופני אילני ש"מ דאפי' נגד גופני אמרי' אילני מכש"כ נגד דיקלי דהלא אח"כ אמר גופני ודקלי לבר מגופני ש"מ דטפי מקרי גופני אילני מן דקלי ובאשר נתרץ דקדוק הלז נאמר תחלה האי דאמר הרשב"ם בסמוך בד"ה כל שהעול כו' ומיהו אם אין אילנות גדולים כו' קאי נמי בזמן שיש דקלי בשדה ואילנות קטנים דמ"מ ניחא לן לומר טפי דכיון אאילנות אע"פ שהן קטנים מאשר נאמר דכיון אדקלי ולא קממעטו דייני גולה אלא בשיש בשדה עוד אילנות גדולים (או אפשר אפי' בשיש ג"כ גופני בשדה דוק) וא"כ שפיר מתורץ דקדוק הלז דמאי דקאמרה הש"ס אילני ודקלי בא להורות באיזה אילנות שיהי' אפילו הן קטנים מ"מ נאמר דשייר טפי אילנות ולא הדקלי' וזהו שאמרו דייני גולה כל שהעול כובשו לא הוה שיור במקום אחר בזמן שיש שם עוד אילנות אבל נגד דקלי הוה שיור ולכך מתחילין בשלילה הזאת להורות דיתור לישנא דש"ס מיירי בהני אילנות ואפ"ה הוה שיור כל זה אמרתי לפני תלמידי דרך חידוד ואם תרצה ליתן ליה פנים מסבירות ולהעמיד' בחלק האפשר אין חשש בזה:

בתוס' ד"ה ארעא ודקלי כו' אע"ג כו' בזה א"ש לישנא דאמר ליה דאמרה הש"ס דבא להורות דבע"פ מיירי ומה שקשה על דבריהם אלו אכתוב בסמוך:

דף ע' ע"א בגמ' בעא מני' ר"א כו' א"ל לא קנה איתיבי' כו' מאי לאו כו' תדע כו' הנה ודאי לכאורה נאמר מאן דבעי האי בעי' הקשה האי איתבי' וא"כ אי ידע האי ברייתא מאי קאבעי לפי דעתו שהקשה השתא מאי לאו כו' משמע דאית ליה דקדוק מאי לדקדק כן וגם ע"כ הוצרכנו לפרש איזה דקדוק אשר יש ליה לפי גירסא דילן. וגם יש לדקדק דאמר ר"ש תדע כו' אחר שהקשה לי' ולמה לא קאמר האי תדע תכף אפשיטתו הראשון. וע"כ נאמר אחר דחזינן דמחלקין תוס' בין אם כתוב בשטר או בע"פ (אשר באמת לכאור' יש לדקדק עליהם מקושית המקשן דהכא ודוק) והנה נאמר דודאי רב אחא ידע ברייתא זאת וידע שפיר דיש לדקדק בה אותו חרוב לא קנה הא שאר חרובין קנה דאל"כ ה"ל לאשמעינן האי רבותא בהדיא ולומר אפי' שאר חרובין לא קנה אחר דהסברא והשכל לא מחייב כן רק ההיפוך דאל"כ למאי התנה והוצרך להתנות. ומ"מ בעא את בעיתו והיינו בזמן שכתוב בשטר אם אמרי' לשופר' דשטרא כתבו או לא אבל ברייתא מיירי בע"פ א"ד דברייתא מיירי אפילו בשטר ולא אמרינן לשופרא דשטרא כתבו. והנה ר"ש פשיט ליה מכל וכל דאף בע"פ שאר חרובין לא קנה ולא כמו שאתה סובר דבע"פ הוה פשיטא דקנה שאר חרובין דזה אינו ועתה בא להקשות מאותה ברייתא ומדקדק דה"ל לפרש וע"ז קמשני ר"ש דלעולם לא קנה שארי וא"ת דה"ל לפרש אחר שהוא נגד הסברא זה אינו אלא דהוא עם הסברא תדע כו' וא"כ לא הוצרך הברייתא לפרש וק"ל. ובדרך אחר נוכל לומר ג"כ והוא דהנה אחר דחזינן דהש"ס מחלק' למעלה בין דיקלא טבא לבישא נאמר א"כ גם הכא כן ונאמר דשפיר ידע הברייתא ודקדוקו רק דהוה מוקי לברייתא דמיירי בשהתנה בחרוב טבא ולכך קנה שאר חרובין והוא בעי בזמן שהתנה על חרוב בישא אי לא קנה א"כ שארי חרובין משום כש"כ או נימא דמ"מ הואיל ולא הוצרך להתנות והוא התנה דאתי' לדיוק דלקני לשארי חרובין אף שהם טובי' מזה משא"כ לעיל דהוצרך להתנות וק"ל. והנה ר"ש השיב ליה מכל וכל דאף בשתנאו היה אחרוב טבא ואפ"ה לא קנה שאר חרובין וע"כ מקשה ליה מהאי ברייתא ומדקדוק הנ"ל ור"ש השיב ליה כנ"ל וק"ל:

עוד בסמוך יש לדקדק בלשון ב' כבלשון ראשון ושם נאמר דשפיר ידע הברייתא רק דהוה מוקי לה בזמן שליכ' לטפוי שום דבר ובעיתו קאי בזמן דאיכא לטפוי דהיינו דרך או כיוצא בו ור"ש פשיט ליה מכל וכל אף בזמן דליכא לטפוי ולכך מקשה מברייתא ומתרץ ר"ש כנ"ל דוק:

עוד בסמוך בעא מני' ר' עמרם כו' ולימא ליה כו' וד אף כאן יש מקום לקפידא לנוח דהלא שאלתו כך הי' אי מצי אמר שטרך או לא ואחר שהשיב ליה דלא מצי אמר מאי ראה להקשות ליה וגם מאי דאמר אח"כ סוף סוף כו' לישנא דסוף קא דייק לן והנה אחר דחזינן לרמב"ם דפוסק בזמן שא"א לטעון נאנסו והיינו במקום שיש רואין אין יכול לטעון ג"כ החזרתי והנה ר"ע אחר דחזא דהשיב ליה ר"ח בקיצור מהימן ולא אמר מהימן במגו ש"מ דסבירא ליה דנאמן אף במקום דליכא מגו והיינו במקום שיש רואין ואדבר זה ודאי לא היה בעיתו וע"כ הקשה ליה דלמה יהי' נאמן וכשהשיב ליה וליטעמך כו' ראה דגם סברתו דלא מהימן אלא במקום דאיכא מגו וא"כ הוה קשה ליה למה לא קאמר מהימן במגו אלא ש"מ דסבר דמהימן אפילו בלא שבועה ולכך קאמר סוף סוף וק"ל. והנה בכאן יש לי מקום עיון במאי דכתב הרשב"ם בד"ה ולטעמך כו' ומגו במקום עדים ליכא כו' ש"מ אי הוה מגו במקום עדים לא הוה מהימן לר"ח וזה סותר מה דאיתא לעיל דף ל"ג ע"ב זה אומר של אבותי כו' עד אביי ורבא לא סבירא להו להא דרב חסדא מה לי לשקר במקום עדים לא אמרי' ש"מ לר"ח אמרינן מגו במקום עדים וכש"כ הכא דלא הוה מגו במקום עדים ממש אלא כמגו כו' ואף לתוס' הכא יש לדקדק לכאורה כן דע"כ לא דחיקא להו פי' רשב"ם דהכא אלא לישנא דולטעמך אבל אי לאו הכי לא הוה קשה להו מידי ולמה כן. ואני כבר כתבתי לעיל בחדושי דף ל"א ודף ל"ג דנראה