כוס הישועות רט

התוס' אפשר לומר דע"כ לא הביא רשב"ג אלא דמיירי בגברא ומוסיף את"ק דאמר דוקא באגי ומפרש סנטר דר"י נמי באגי דסובר כרבנן ולא כרשב"ג ולכך לא הביאו דוק היטב:

גם אפשר לדקדק על אביי דלקמן למה לא הביא נמי מאי דאמר רשב"ג כי גם את בנותי' מכורין והוה הוספה הרבה אמילתי' דרבנן. ואפשר לומר דמאי דאמר רשב"ג מכר את בנותי' מיירי בדאמר היא וכל מה שבתוכה וכן משמע קצת בדברי רשב"ם בד"ה והיינו דקפריך כו' ועיין בב"ח ובמה שאכתוב עוד בזה ואביי לא רצה להביא אלא מאי דמוסיף ארבנן בדמכר סתם וק"ל:

בגמרא ת"ש מאי לאו כו' ומי מצי אמרת הכי כו' הנה יש לפנינו פי' וגירסת הרשב"ם ופי' וגירסת התוס' ובודאי גירסת הרשב"ם דחיקא לן אחר שהוצרכנו להגי' דהי' כתוב לפניו במקום מי מצית אמרת הנ"מ וגם אריכת לישנא דש"ס דחיקא לן טובא בסמוך ואם נודה לפירש התוס' נבוא לכמה ספיקות וקושיות כדאכתוב בסמוך לכך אמינא דנקיים הגירסא אשר גרס הנ"מ ונפרש כך דהנה האי מאן דאמר הנ"מ סבר דהאי שירי' דתרגמינא ביזלי היינו באגי עצמן וא"כ ה"ק הנ"מ דבאגי קאמר וזהו שאינו מכור דאי גברא קאמר אבל באגי מכור א"כ תקשה לן מסיפא דקאמר אבל לא את שירי' והיינו אפילו בדאמר היא כו' כדאכתוב בסמוך ואזה קא משני ר' אבא מאי ביזלי פיסקי באגי אבל לא באגי עצמן דהם מכורים והדר דייק הש"ס לאידך מ"ד א"כ ש"מ פיסקי באגי הוא דלא מזדבני אבל באגי עצמן מזדבני א"כ מוכח כאידך מ"ד וקאמר ע"ז איפוך סנטר מכור כו' ואח"כ מקשה אגירסא זאת ומי מצית אמרת כו' והנה באמת יש לדקדק לפי' הרשב"ם וגירסתו מאי האי דקא מקשה ומי מצית אמרת והקתני סיפא כו' ומאי קושי' הלא כבר כתב הרשב"ם בסמוך ולעיל הבאתיו דהאי סיפא קאי אמאי דאמר תחלה ואם אמר לו כל מה שבתוכה כו' בין כך ובין כך לא מכר שירי' כו' וא"כ מאי קשה מסיפא הזאת דבודאי באגי עצמה מזדבני בדאמר כל מה שבתוכה וראיתי באמת בתוספות דהכי קתני המוכר העיר מכר הסנטר ולא את אנקולמ' ואם אמר לו היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורי' בין כך ובין כך לא מכר שיריה כו' ועיין בב"ח. ונראה לומר דמ"מ שפיר קא מקשה וקמדייק דאי אמרת באגי אינו מכור ואנקולמס מכור א"כ מאי דתני אח"כ ואם אמר היא וכל מה שבתוכה הרי כולן מכורי' ע"כ לא קאי אלא אסנטר דאנקולמ' מכור אפילו בדלא אמר וא"כ קשה למה ליה למתני כלל האי ואם אמר כו' הלא מסיפא דקאמר דלא מכר פסקי באגי שמעינן דבאגי עצמן מכורי' והכי ה"ל למתני סנטר אינו מכור ואנקולמ' מכור ואפילו אמר היא וכל מה שבתוכה פסקי באגי אינן מכורי' ושמעינן מני' אבל באגי עצמן מכורי' בדאמר היא כו' אלא ש"מ דסנטר גברא הוא ולא הוה שמעינן מסיפא דפסקי באגי ולכך הוצרך סיפא דרישא לפרושי וע"ז קמשני איפוך סנטר מכור ואנקלומ' אינו מכור וא"כ הוצרך סיפא דרישא לאשמעינן בדאמר היא כו' דגם אנקולמ' מכור ודוק כי נכון הוא למוצאי דעת:

הנה יש עוד לדקדק אמאי דמקשה הש"ס אמ"ד בר כו' דלא קאמר רשב"ג נמי באגי מכור אחר דמצינו דר"י קאמר באגי מכור לפי פי' התוס' דאע"ג דסנטר דרשב"ג הוה בר כו' מ"מ סנטר דר"י הוה באגי וא"כ לא הוצרך רשב"ג לפרש דגם באגי מכור דאדר"י קאי ואינו מוסיף עליו כ"א דרגא חדא וכדבר הזה מצינו בש"ס דשבת דף קל"ח ע"א דקאמר מי סברת ר"א אדר"מ קאי אדרבנן קאי כו' ע"ש ויש לחלק ולומר דשאני התם דמיתני בהדדי משא"כ הכא דלא זכור ר"י במתני' דילן. וא"כ הוה פלוגתא רחוקה נגד הרבנן וה"ל לפרש כדכתבו תוס'. וגם יש לפרש דהכי קא מקשה הש"ס אחר דחכמים מגינוניית' קמיירי א"כ לא ה"ל לרשב"ג לסתום דבריו אחר שיש לטעות בדבריו ולומר דקמיירי מבאגי ודוק:

ועוד זאת מצאתי להקשות במאי דחזינן דלפי גירסת הרשב"ם דגריס בראשונה אנקולמס מכור וא"כ ע"כ אנקולמס עדיפא מסנטר סבירא ליה השתא וא"כ היאך רצה לדייק ולהביא ראיה למ"ד בר מחווניי' דא"כ הדרא קושית הש"ס במאי דהקשה למ"ד בר כו' לדוכתא אחר דאנקולמס עדי מסנטר ה"ל לרשב"ג לומר אנקולמס וסנטר מכור ובמאי דפרשתי בסמוך דלא קמקשה אלא במקום שאפשר לטעות א"כ לא קשה הכא מידי דבודאי הכא א"א למטעי ולומר דלפי גירסא זאת אנקולמס עדיף אפילו מבאגי וא"כ לא קשה מידי ודוק אבל א"כ היה קשה לפי גירסת ופירוש התוס' דהאי דקאמר לקמן מי סברת ר"י כרשב"ג ס"ל כו' בא להוכיח כמ"ד בר כו' וגרסי בכל מקום סנטר מכור ואנקולמוס אינו מכור וע"כ למ"ד סנטר דר"י הוה באגי ע"כ אנקולמוס עדיף מבר מחווניית' דאל"כ הוה קשה רישא דר"י לדסיפא דר"י דתחלה אמר סנטר מכור והיינו באגי משמע אבל בר מחווניית' אינו מכור ואח"כ אמר אנקולמס אינו מכור ואי אנקולמס מיגרע גרע מבר כו' א"כ איכא למידק איפכא אנקולמס אינו מכור אבל בר כו' מכור אלא ע"כ דעדיף אנקולמס מבר כו' ומיגרעי גרעי מבאגי וא"כ הדרא קושיא לדוכתא למ"ד בר מחווניית' הוה סנטר כמ"ד בר מחווניית' בדרשב"ג ולדידי' ע"כ מוכח דאנקולמס גרע מבר מחווניית' כדלעיל דוק:

עוד יש להקשות לפי פי' התוס' דתרי גווני סנטר נינהו א"כ מאי מקשה מתחלה מדאנקולמס גברא כו' דלמא תרי גווני נינהו ואי אכתי לא עלה על דעת המקשן כך ואין זה המקשן אשר הקשה לבסוף מי סברת כו' א"כ אכתי יש לדקדק על מאן דאמר האי מי סברת כו' ורצה להוכיח כמ"ד בר מחווניית' לפי פי' התוס' מנ"ל דמאן דאמר תחלה הנ"מ לא דייק מה דרצה לדייק הוא בעצמו וה"ק הנ"מ דסנטר דר"י באגי הוא וא"כ ע"כ דרשב"ג גברא הוא וקשה למ"ד באגי. וזה העליתי לפני תלמידי בדרך חידוד ואמרתי דאפשר דהאי מאן דאמר הנ"מ קאמר נמי האי מי סברת וחד מקשן הוא ואפשר להעמיד דבר זה בלישנא דתוס' דאחר שפירשו מאי דאמר הנ"מ כתבו וקאמר מי סברת כו' ולא כתבו דמקשן אחר הוא דוק:

דף ס"ט ע"א ברשב"ם אשר האריך להעמיד גירסת הש"ס וכתב לפי שיטת המשנה דקתני בין כך ובין כך כו' ובסיפא דרישא לא מנינן להו במתני' כו' משום דהשתא אחר דבעי דר"א במלבנות של פתחים דבוק לשומירה העשויה בטיט כדכתב הרשב"ם ואחר בעי' זאת בעי הש"ס מנה"מ אחרוב וסדן אשר מיתני באחרונה במתני' א"כ ע"כ דלא גרסינן לעיל ולא את החרוב כו' ואע"ג דקטיני דא"כ למה הפסיק בעי' דר"א בפרושא דחרוב וקאי ע"כ אשומירה. והנה אם היו מנוים ג"כ בסיפא דרישא לא הוה מוחקינן להו משום דתחלה מפרש חרוב כו' דמיתנא בסיפא דרישא ואח"כ הסיפא אבל אחר שלא מיתנא בסיפא דרישא א"כ צריכנא לגרוס כגירסתו וק"ל:

ע"ב בגמרא אמר רב משרשי' כו' אפשר לומר דר"מ יתור' דתיבת סביב קדריש וא"כ אפשר דתיבת סביב הנאמר בש"ס לאו אדלעיל קאי אלא אדבתריה וה"ק סביב אמר ר"מ כו':

עוד בגמרא אמר ליה ארעא ודקלי כו' הוצרך לומר הני ג' דינים דאף דאמר דצריך לקנות ליה אם לית ליה מ"מ לא הוה ידעינן הדין דאי משעבדי פריק ליה דה"א באשר ירצה יקנה ליה ממקום אחר ואף דאית ליה משעבדי יוכל לקנות ממקום אחר אף דהמשעבדי עדיפא טפי משום דמשעבדי נקראים ג"כ כאלו אינן שלו לכך אשמעינן דליתא אלא צריך לפרוק אותן וליתן אותם לו דוקא ואי לא הוה קאמר נמי הרישא אי אית ליה דקלי ה"א דע"כ לא אמרינן הני דינין אלא בדמכר ליה קרקע ודיקלי ואית ליה ארעא דלית בה דיקלי וה"א דהוה מקח טעות קמ"ל דלא אלא מאי דאמר ודיקלי לא הוה דעתיה למכור לו ארעא דאית בה דיקלי אלא רשאי ליתן ליה דיקלי ממקום אחר (וכדכתב הרי"ף הפי' באמת אפילו השתא ע"ע) אבל בשיתן ליה ארעא דאית בה דיקלא אימא דאין צריך ליתן לו עוד ב' דיקלי קמ"ל דלא אלא כפירש רשב"ם דצריך ליתן ליה עוד ב' דקלים חוץ מן אותן שבשדה וק"ל כן נראה לי: