כוס הישועות כ

דהשתא נרויח רבותא דאיירי מתני' בין בימות החמה בין בימות הגשמים אבל אי הוה מוקי למתני' בין בכלים בין באדם לא שמעינן בימות הגשמים דלא הוה קשה תרתי ל"ל דחדא איירי בכלי' וחדא באדם משא"כ עתה וק"ל:

בתו' ד''ה שלא תעכב המחרישה בירוש' מפ' כדי שלא תעלה המחרישה הוצרכו לזה משום דקשה לכאורה בש"ס דקאמר חסידים הראשונים כו' ומעמיקין להן ג' טפחים כדי שלא תעכב המחרישה והנה לא ימלט מחלוקה או דקרא להו חסידי' משום דהיו מצניעין קוצותיהן ולא השליכוהו לחוץ הלא משום כך לא איקרי חסידים דכל בר נש מחויב לעשות כמוהם אי משום דהיו מעמיקין להן שלשה טפחים גם משום כך לא איקרי חסידים דהא משום הנאת נפשי' היו עושים לכך קאמרו דבירוש' מפרש כדי שלא תעלה וא"כ הי' ההיזק חוזר וניעור ודבר זה לא הוה מחויבים מן הדין וק"ל גם בכאן בש"ס שלנו יפורש כדי שלא תעכב המחרישה ומתוך כך תעלה המחרישה הקוצים וק"ל:

בגמ' לא משום רשות מצוה כו' אמר רב נחמן כו' ור' יהודא היא ע"כ ולא תקשה א"כ לר' יהודא פטור אפי' ברשו' ב"ד ולמה קאמר בברייתא מפני שהוא רשות מצוה וי"ל דלכך קאמר מפני שהוא רשות מצוה להורות דבנר דעלמא לא מצינו רשות ב"ד אלא רשות מצוה בנר חנוכה וק"ל:

בתו' ד''ה מתני' שלא בשעת הוצאת זבלי' כו' תימא כו' וי"ל דהתם כי יעמיד כו' ולר' יהודא משמע דלא משלם מדקאמר שעל מנ' כן כו' הא דהוצרכו לזה לפרש קושי' הגמ' דלשם והלא לכאורה גם בכאן קושי' הש"ס כך היא אבל באמת זה משום דקושיא הש"ס דלכאן היא כך לימא מתני' דלא כר"י משום דמשמע להמקשה דזה תלוי בזה כשחייב בנזקו אין לו רשות להוציא וכשאין לו רשות חייב בנזקו ולכך מקשה לימא דלא כר"י דהלא לר"י יש לו רשות וממילא משמע דפטור בנזקו ותי' לו התרצן דאין תלוי זה בזה וכו' וק"ל:

אבל לפי פי' תו' דלשם דגם שם משמע דהוה לי' רשות רק כשהיזק חייב בנזקו א"כ ע"כ המקשה דלשם קושייתו על שחייב בנזקו לכך הוצרכו לפרש התוס' היאך משמע מר"י דפטור בנזקו וע' במהרש"א ודו"ק:

בדף ל"א ע"א בתו' ד"ה אמר רבא ראשון כו' ובקו' פי' דרבא ס"ל דבין לר"מ ובין לרבנן נתקל פושע כו' אבל מ"מ הוה לי' לאוקמא ברייתא כרבנן דאית להו מפקיר נזקיו פטור ע"כ אין כאן מקום לקושיית' דהא דקאמר רש"י דפליגי במפקיר נזקיו לאחר נפילה היינו לאחר נפילת אונס אבל בלאחר נפילת פשיעה כ"ע מודו דחייב והוכרח לזה דאל"ה הוה קשה דהוה להו למימר לעיל בקיצור ומודים בשעת נפילה כדכתבו תו' לעיל דף ל' בד"ה כי פליגי אבל השתא דפליגי בלאחר נפילת אונס לא מצו למימר ומודים בשעת נפילה דבשעת נפילת אונס לא סבירא להו דחייב וע' במהרש"א ודוק:

עוד באמצע הדבור ומשני אלא אמר רבא ראשון כו' הנה יש להקשות למה נייד הש"ס ממה דאמר מעיקרא מדפטרו בברייתא על נזקי ממונם דלמא רבא מיירי בדלא הפקיר ולכך ראשון חייב דהוה מתכוין לזכות בחרסי' והשני פטור דהו' לי' שור וטפח באפי' כדפירש רש"י וברייתא מיירי בדהפקיר ואתיא כרבנן דסבירא להו מפקיר נזקי' אפי' לאחר נפילת פשיעה פטור ובלימוד הישיבה הארכתי והוכחתי דאין זה קשה רק לפי פי' התו' אבל לא ברש"י ודו"ק:

גם לפי פי' וגי' ר"ח קשה למה נייד הש"ס מפי' הרא' דרבא דלמא רבא איירי כשהגוף הראשון אזיק בין בגוף דשני בין בממון דשני וברייתא לא איירי אלא כשממון דראשון אזיק גוף דשני הוא דחייב וכשאזיק ממון דשני הוא פטור ודוק:

בדף ל"ב ע"א בתו' ד"ה איהו קעביד מעשה ומיהו לעני' כו' נראה דקשה להו אמאי מייתי המקשן קרא ונכרתו הנפשות העושות בקיצור הוה לי' לאקשויי דאם הוא לבדו עושה מעשה ולא היא למה חייבת האשה מלקות או חטאת לכך קאמרו ומיהו כו' כלומר דזה לא הוה קשה לי' אלא מדכתב ונכרתו הנפשות העושות דייקא בלשון רבים משמע דאף גם היא עושה מעשה ומשני הש"ס דרחמנא קרי' מעשה משום דהנאה לתרווייהו אתנהו וק"ל:

לעיל בתו' ד''ה ואם עמד בעל הקורה חייב בגמ' כו' עד לבסוף ומיירי מתני' בין רישא ובין סיפא שהקורה כשלדא והקשה רש"א א"כ דסיפא נמי איירי כשלדא, מאי קאמר אלא סיפא דמתני' מסייע לי' לר"ל כו' הא איכא, לפלוגי דבהך סיפא כיון דהקורה כשלדא אין לו להסתלק, באידך גיסא משא"כ במהלכת ברבוצה דה"ל לסגוי באידך גיסא. עכ"ל:

ולי נראה דלא קשה ולא מידי דה"ק והא הכא דכמהלכת, ברבוצה דמי כו' כלומר דס"ד דמקשה הא דבעל הקורה פסק לקורה כשלדא הוה גופי' פשיעה דלא הוה לי' לאמטויי את הקורה כשלדא כדקא הוה סלקא דעתי' דתוס' גופי' לעיל בדף ל"א ד"ה קתני חייב שהי' לי' להזהיר כו' וחייב משום דלא הוה, לי' למרמיי' כשלדא ע"כ וקמשני לי' מתני' דכי אורחי' קא, מסגי כו' פי' לא כדקא ס"ד דפסיקת הקורה כשלדא הוה, שנוי לא אורחא הוה הכי ודוק:

תו' ד"ה שנים שהיו מהלכים כו' והזיק זה את זה פטורין נ"ל דבאים לפרש דסיפא דמתני' דמסיימת והזיקו זא"ז כו' קאי נמי על רישא דמתני' המתחלת שנים שהיו מהלכים. כאלו כתיב שנים שהיו מהלכים והזיק זא"ז שניהם פטורים, ואחד רץ כו' היא בבא בפני עצמה דאל"ה הוה קשה לשנא, דמתני' דתחלתה מדברת שהיו שניהם מהלכים ואח"כ קאמר, שהי' אחד רץ או שניהם רצין כו' וק"ל:

ע"ב בגמ' ומי חייב גלות והתניא הנכנס כו' מקשי' מאי דוחק דלמא התם איירי בשלא ראוהו נכנס ואפי' ברשות פטור משא"כ הכא דמיירי בשראוהו נכנס מש"ה חייב גלות ונ"ל דלא ק' מידי דע"כ צ"ל דרב פפא משמיה דרבא דמתני, ארישא אבל אסיפא כיון דברשות חייב גלות בוודאי סבר דאין חלוק אי הוה ברשות בין שראהו או בין לא ראהו דאי סבירא, לי' לפלוגי ביניהן מנ"ל דסיפא איירי בשראהו וחייב גלות דלמא בשלא ראהו וחייב ד' דברים ופטור מגלות ולמה לי' לנייד מל' רא' דרבא אלא ע"כ סבירא לי' דאין חלוק בין ראהו או לא ראהו בדנכנס ברשות ודוק:

בתו' ד''ה חייב בד' דברים כו' עד לבסוף וכי דחי בירושלמי ומוקי דר' חנינא כשאמר לו הכנס ודאי צריך להעמידה בשלא ראהו דלא תקשה דנפח על מה שהוא פטור מגלות והקשה מהרש"א וז"ל לא ידענו מי הכריח כו' דהא כו' היינו בלישנא קמא כו' ע"ע ואני אומר דתו' גופא קשה להו. מה דהקשה מהרש"א וא"כ הוכחתם דלעיל דאמרו והביא' ראי' מירוש' כו' אינו מוכרח דאיכא למימר דהתם אתיא למאן דמתני' לי' אסיפא ומטעם קי' לי' בדרב' מני' (ויש לתמוה על מהרש"א, למה לא דקדק שם אליהם) לכך קאמרו וכי דחי בירוש' כו' כלו' דמכאן מוכח דאתיא אליבא דמאן דמתני' לי' ארישא דאל"ה, דלמא כשמוקי תחלה הא דר"י בר חנינא כשראהו איירי ברשות נמי ולכך פטור מטעם קי' לי' בדרב' מני' וא"כ למה קאמר כשאומר לו הכנס דלמא מתתלה איירי נמי בהכי אלא ע"כ סוגי' דהתם אתי' אליבא דמאן דמתני ארישא וכשמוקי בשראהו ע''כ איירי שלא ברשות דאי ברשות ה"ל לחייבו גלות ולכך דחי דמיירי בשאמר הכנס וכשלא ראוהו דוק היטיב:

בדף ל"ג ע"א בגמ' ר"ע אומר כמשפט הזה כתחתון ולא כעליון יכול ישלם מן העליה ת"ל יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העליה והנה יש לדקדק לר"ע כמשפט ל"ל ולרבנן יעשה לו ל"ל גם לדקדק מה לו לר"ע לסיים יכול ישלם מן העליה הא ת"ק לא איירי בזה כלל ונ"ל לתרץ דרבנן דרשי נמי יעשה לו מגופו משלם כו' כר"ע ואל תקשה דלרבנן לא צריכנא לזה דהלא לדידהו תם משלם חצי נזק ומהיכי תיתי דמשלם מן העלי' יש לו' דבא להראות דאיירי גם בניזקין ולא תימא דאיירי בקטלא דקרא דאו בן או בת יגח כתיב לאחר דכתוב משפט שור שנגח את האדם והמיתו וה"א דאף זה אירי במיתה דוקא ובכופר לכך כתב יעשה לו דמגופו משלם כו' וא"כ צ"ל דאיירי בניזקין דאי איירי במיתה ובכופר א"כ מאי האי דקאמר יעשה לו מגופו כו' א"כ לא שייך כופר דהביאו לב"ד וישלם לך כדאי' בפ' שור שנגח ד' וה' וק"ל נ"ל ובזה לא צריכנא מה דכתב בעל ס' תורת חיים בזה והא דהקשינו לר"ע כמשפט ל"ל נראה משום דכתיב יעשה לו מגופו משלם כו' וה"א דאפי' מועד ישלם מגופו לכך כתיב כמשפט ללמוד דמועד אינו משלם