כוס הישועות רז

דהוה תלוש דדלמא דוקא במכר סבירי להו כן משום עין רעה ולא בשאר מילי. והשתא מתפרש שפיר וה"ק הואיל דאליבא דר"א לא בעי ליה משום דאמר מלת כל לכך בעי אליבא דרבנן את זה העליתי לפני תלמידי דרך חדוד. ועוד אמרתי אהאי עובדא דלבתרי' דשלח לי' ר"נ כי אתי' כו' ובמאי דהביאה הש"ס אח"כ מאי דאמר ר"א דמגבינין אפילו מעמלא דבתי ואין כאן מקומה. ואמינא אחר שיש לדקדק בדברי רשב"ם דאמר דאתי' אליבא דר"א א"כ למה לא קשלח ליה דיגבה אפילו ממכתשת דהוה רבותא טפי (אם לא דנימא דכך הוה המעשה ונשאל לפניו בכגון זה והוא דוחק באמת). ועוד זה מצאתי במאי דאמר ר"א דאגבי' ר"כ אפילו מעמלא דבתי דלא כתוס' אלא אפילו כבר עבר כל זמן השכירות מ"מ גבינן מניי' אחר דמ"מ ממקרקע קאתי' ואין לנו אלא תקנה דלא מגבינן עישור נכסי' אלא ממקרקע ומקילינן בי' ע"כ. וא"כ נוכל לומר דהאי דהביאה הש"ס האי שלח ליה כו' כאלו באה להקשות למה הניחו בתיקו האי בעי' הלא משם מוכח דרבנן חשבינן ליה כקרקע דהלא לכאורה אליבא דרבנן אתי' דאי אליבא דר"א ה"ל לשלוח אפי' ממכתשת כדלעיל וא"כ נפשוט הבעי' ומהדר ר"א כי הוינן כו' כלומר לעולם כתלוש חשבי ליה רבנן בשאר מילי ואי משום דמגבינן מני' לעישור נכסים אין זה ראיה דהלא אפילו מעמלא דבתי מגבינן מטעם דמקילינן בע"נ א"כ אין כאן ראי' לאצטרוביל. וא"ת א"כ גם מכתשת נמי והדרא קושי' לדוכתא דלשלח רבותא טפי דזה אינו דמכתשת ודאי הואיל דבכל מילי אפילו במכר כתלוש חשיב א"כ א"א למיקל למגבי מני' וק"ל:

והנה באמת לרשב"ם קשה לי למה קשאיל שאלתו לענין הכשר מילתא דלא קיימינן בי' השתא בהאי מסכת הוה ליה לשאול אי רבנן דדף סבירא להו במכתשת כרבנן דאינו מכור או אי סבירא להו כר"א דמכור אע"ג דסבירא להו בדף דהוה כתלוש לענין טומאה מ"מ במכירה סבירא להו כר"א ומטעם דבעין יפה מכר. ואפשר להעמיד קושיא זאת במאי דהקשו תוס' בקושי' הד' אבל לשונם לא משמע הכי וק"ל. ואפשר ליישב דניחא להו טפי למבעי בעי' זאת ולא האחר' דהוה משמע דלא סבירת לן ודאי כר"א במכר ואנן חזינן דסתם רבי למתני' אליבי' וק"ל:

עוד יש לדקדק אליבי' דרשב"ם דסבר דרבנן דמכתשת אינן רבנן דדף א"כ מאי מקשה לעיל מדף אצינור דלא אתי' כר"א ולא כרבנן ודלמא צינור אתי' כר"א דמכתשת אליבא דרשב"ם דאמר דמחלקים בין קבעו ולבסוף חקקו או חקקו ולבסוף קבעו ויש ליישב. ובאשר נאמר דמכתשת הקבועה ואח"כ חקקה הוה דומי' דאצטרוביל ואפשר דעדיף מני' אחר דאצטרוביל היה כלי עד שלא קבעו כדכתב הרשב"ם ותרוויי' מכורים אפי' אליבא דרבנן לפי פירושו א"כ מאי דכתב הרשב"ם דלכך שאיל מאצטרוביל ולא ממכתשת משום רבותא ולפי מאי דאמרנו אפשר דאין זה רבותא ודוק:

ובאשר ניזיל לפירש התוס' דשפיר ידע דהני רבנן הוו הני רבנן ולא שאל אלא במאי דחזה דאצטרוביל הוה בכלל מכירת הבית א"כ אפשר למחשב נמי מחובר בהכשר ונאמר דעדיף מן דף דלא הוה כמחובר או נימא דלא עדיף מדף ומכר שאני דבעין יפה מכר א"כ יש לדקדק דה"ל למפשט את בעיתו מן מאי דחזה דהקשה מדף אצינור א"כ ש"מ דדף לא עדיף מצינור דאל"כ לא הוה קשה מידי מר"א דדלמא שאני דף דעדיף מני' דצינור אלא ש"מ דשוין הן וע"כ נאמר נמי דע"כ אצטרוביל עדיף מצינור דאל"כ מן מאי חזה התרצן לעיל דמשני דלמא היינו טעמא כו' ורבנן סברי מוכר בעין רעה מוכר ותי' זה לא קאי אלא בזמן שקושיתו אינו אלא ממכתשת ודלמא מעולם לא הקשה ממכתשת דשפיר ידע דמכתשת לא הוה כמחובר דחבורו אינו חבור גמור וקושייתו לא היה אלא מאצטרוביל אחר דלא ידע לחלק בין מכר לשארי דברים עד דלא משני ליה אלא ע"כ צ"ל דשפיר ידע דאי אפשר להקשות מאצטרוביל לצינור דשאני אצטרוביל דקביע טפי מצינור וכבר הוכחנו דצינור ודף שוין וא"כ מאי קמבעי ליה השתא דוק היטב וי"ל:

עוד יש לדקדק לפירושם נמי למה לא קשאיל שאלתו לרבנן אי סבירא להו בדף של נחתומים בקבעו אי מכור בכלל מכירת הבית וק"ל. או למה לא קשאיל באצטרוביל לענין טומאה במאי דקמיירי בדף ואפשר לומר דלא הוה כלי ואינו מטמא אבל לא נראה כן:

והנה במאי דהקשו ארשב"ם למה לא קשאיל בעייתו לענין שחיטה אפשר דסבירא ליה כר' חייא דהתם בחולין דסבר במחובר מעיקרו אינו פוסל בדיעבד אפילו וא"כ בתלוש ולבסוף חיברו מכשירינן אפילו בתחלה וכדכתבו תוס' שם ע"ש ודוק:

גם במאי דהקשו אמאי דלא שאל שאילתו אכל תלוש ולבסוף חיברו אפשר לומר דלכך פרט אצטרוביל ולא שאיל אכללא משום דבעי חד מגו תרי ואי הוה שאיל אכללא תינח אי הוה פשיט ליה דהוה כתלוש והיינו אפילו כותל א"כ שפיר ידע אצטרוביל מכש"כ אבל אי הוה פשיט ליה דהוה כמחובר אכתי אצטרוביל מיבעי בעי ליה וא"ת א"כ אפכא נמי זה אינו דהלא אם יפשוט ליה דהוה כמחובר באצטרוביל א"כ ידעינן כותל מכוח כש"כ ואם יפשוט ליה נמי דהוה כתלוש מדבריו יבין נמי אי כותל הוה כתלוש או כמחובר דאם יהיה בעיניו כתלוש א"כ יהדר ליה בריתחא למה קא נקיט' בעיתך בדבר פרט באצטרוביל הלא כל תלוש אפילו כותל הוה כתלוש ואם יהדר ליה בניחותא ידע שפיר דכותל הוה כמחובר משא"כ באם ישאל אכללא דכל תלוש אין כאן ריתחא ודאי דלמה ירתח על אשר שאל דבריו אכלל ואינו מחלק דלמה יחלק משא"כ השתא ירתח אשר שאל אפרטא ולא אכללא כקושי' התוס' באמת ודוק היטב וכסוגי' זאת אי' בחולין פ' א"ט בצלע א' וב' שנשברה וגם אי' כן בזבחים בבעי' דכזית כזית תנן או כזית וכזית תנן:

עוד אפשר לומר דדעת הרשב"ם הוא באמת כדעת התוס' דמעולם לא רצה לשאול אכותל דסבר כמ"ד דהוה כמחובר ולא נקיט הרשב"ם כותל בדבריו אלא להביא ראיה ממנה למאן דאית ליה שם דהוה כתלוש אמאי דבעי הכא באצטרוביל דוק היטב כי כל דברי רשב"ם נוכל לפרש כן:

דף ס"ז ע"א בגמרא ת"ר כו' חנוי' פתוחות לתוכה נמכרות עמה ושאין פתוחות לתוכ' כו' פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו נמכרות עמה. כד נדייק בברייתא הזאת דלכאורה יהי' הדיוקי' סותרים זה את זה דמאשר אמר בתחלה חנוי' פתוחות לתוכה נמכרות משמע דוקא כשפתוחות לתוכה לחוד אבל כשפתוחות לכאן ולכאן אין נמכרות ובמאי דאמר ושאין כו' משמע אפכא. וגם מאי דאמר בסיפא פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו כו' מאי אלו ואלו דקאמר ומאי בא לרבות עוד. ובאמת בקצת גירסאות מצאתי דלא כתיב כן רק הרי אלו כו' אבל באשר נקיים גירסתינו נאמר אחר דחזינן לקמן בתירוצא דש"ס דמשני הא דרוב תשמישתיהו לגו הא כו' גם התם יש לדקדק דמדרישא משמע בדשוין בתשמישתיי' אינן נמכרות ומסיפא משמע אפכא לכך אמינא דגם בדשוין נמכרות והסיפא דמילתא דהתם בדוקא נאמר ובכן נתפרש ג"כ דברי הברייתא ברישא ובסיפא דהנה דיוקא דרישא אתי' למעט בדרוב תשמישתיי' לבר והסיפא. בא למעט בדשוין רק דלא תימא אפכא דהרישא בא למעט אפילו בדשוין והסיפא בא לרבות דוקא בדרוב תשמישתיי' לגו לכך קמסיי' פתוחות לכאן ולכאן אלו ואלו נמכרות עמה דהיינו בין בדרוב תשמישתיי' לגו או בדשוין כדי לגלות מה דהיה מסופק לן והמקשן שהקשה אח"כ מברייתא דר"ח לא הבין כן לחלק ולא דייק רק מדקתני אל ואלו משמע דהכל נמכר וע"ז משני הא דרוב כו' להורות דיש עוד מילתא בדשוין וע"ז קאי תיבות דאלו ואלו דוק:

עוד בגמרא אמר רבה אי דאמר ליה כו' נראה דאתי' לי' לרבה לחלק ולומר כן מן מאי דנקט ר"א שיטה בפני עצמו לומר המוכר החצר כו', וה"ל לחלוק אמילתא דת"ק ולומר לא מכר אלא מילוס' של חצר אלא ש"מ דלאו בכל הלשונות קסבר כן ולכך הוצרך למנקט דבריו בפני עצמו באיזה לשון אשר פליג על רבנן וכן בלשון הב' וק"ל:

וידעתי גם ידעתי שעל זה יש לדקדק קצת ממקום אחר אשר נשנה כזה ע"כ אמרתי דבזה בא רבה לתרץ דלא