כוס הישועות רו

רשב"ם דלמה ישבוק המקשן מילתא דמפתח דמיתנ' בראשונה ויקשה ממכתשת דלבתרי'. אבל יותר נראה דדחיקא להו לפרש דברי ר"מ דמיירי מכל תשמישים אשר משמשום בהם בבית וכל כלי תשמישים בכלל רק דלא מיירי אלא בכלים אשר משמשים בהם לבית גופא דומי' דמפתח המשמש לבית שפותחי' בו הדלת המחובר לבית דומי' דתשמישי כרם אשר משמשים לכרם להיותו כרם וק"ל. ובאמת על דברי רשב"ם קשה לי טובא דאי כפירושו ל"ל לש"ס דלקמן לתרץ מאי דמקשה מר"א דלמא היינו טעמא דר"א משום דמוכר בעין יפה מוכר מאי דלא סליק אדעתי' מעיקרא ה"ל לומר טעמא משום דסבר המוכר בית מכר כל תשמישי בית כר"מ ומ"מ פליג עליו בזה דאלו הוא אינו מצריך להיותם קבועים בקרקע ור"א בעי קבועים בקרקע דוק:

גם יש לדקדק לדבריו למה קאמר אביי לקמן ר"א ור"מ כולם סבירא להו כו' ממתני' דבית הבד ממתני' דמכתשת ה"ל לאתוי לפירש הרשב"ם דמקרי ג"כ תשמישי הבי' דוק:

בתוס' ד"ה צינור שחקקו כו' עד ואין נראה לאוקמא כו' דאין דרך לעשות צינור כזה הואיל דבעי המים להיותם נופלים למקוה וא"כ למה יעשהו סתום מכל צדדי'. וכתבו עוד ודווקא כו' משום דלא תימא דלמא דקבעו התם סתום מכל צדדיו ולאחר שיתמלאו יתמשכו למקוה מן הקרקע זה אינו דא"כ הוה המשכה והמשכה אינו פוסל ודוק:

בד"ה אילימא כו' ובחנם דחק לפרש כן דמצינן לפרש כו' הנה לכאורה יש לדקדק דא"כ מאי מקשה מר"א דלמא ע"כ לא פליג ר"א אלא אקבעו ואח"כ חקקו דמיירו בי' רבנן אבל בחקקו ואח"כ קבעו מנ"ל דפליגו וא"ת משום דקתני מלת כל הנה אחר שכתבו לעיל דפליג גם אתנור וכיריים המחוברים א"כ אין לדקדק כלום ממלת כל. ואפשר לומר אחר דמתני' אתי' כר"א והתם קאמר ולא את המטלטל ש"מ דוקא מטלטל דלא אבל בדקבעו אין לחלק. ועדיין יש לבע"ד לחלוק ולומר דלמא לעולם גם בחקקו ולבסוף קבעו אינו מכור ואי משום דנקט המטלטל משום הסיפא קא נקיט ליה לאשמעינן דבדאמר הוא וכל מה כו' אפי' המטלטל מכור ויותר נראה לומר דא"כ ה"ל לפלוגי וכן דקדק הש"ס לקמן מדף של נחתומים ועיין מה שאכתוב שם:

והנה עוד יש לי לדקדק דא"כ דגם מרבנן קא מקשה א"כ ודאי דגם התרצן מתרץ אליבא דרבנן דטעמא דרבנן דבית הוא משום דסברי דבעין רעה מוכר ואי נימא דסבירא להו באמת בקבעו ואח"כ חקקו דהוה כקרקע ואפ"ה אינו מכור משום דבעין רעה מוכר דחיקא לן באמת המילתא טובא דוק:

והנה עוד קשה לי בש"ס מאי עלה על דעת המקשן דרצה לדמות ענין מכר לענין מקוה להיותו כלי או לא הלא בתנור אע"פ שמחובר מקבל טומאה וא"כ הוה כלי וכדכתבו תוס' לעיל בד"ה לא מכר כו' ואלו לענין מכירה סבר ר"א דמכור לפי הגירסא דגרסי רשב"ם ותוס' דוק:

בתוס' ד"ה הרי כו' השתא ס"ד כו' ואומר ר"י כו' הנה לפי דבריהם ודאי א"ש מאי דקמשני ואמר התם כדאמר ר"א כו' ולא אמר דלמא כר"א כדאמר בתירוצו על מתני' דבית משום דתירוץ זה מוכרח הוא דאל"כ הוה קשה מאי דמקשי' תוס' כל הני קושיות וק"ל אבל לפי מה שפרשתי לעיל דברי המקשן לא מוכח מידי וק"ל:

דף ס"ו ע"א בגמ' אלא ר"א דדף כו' גם הכא אפשר לומר דאי לאו ר"א מרבנן לא הוה קשה ליה מידי דדלמא רבנן לא קמיירי אלא בדחקקו ולבסוף קבעו ואי משום דה"ל לפרש כדי שלא יטעה אדם לומר גם כן בדקבעו ואח"כ חקקו וזה אינו הואיל דהם מחמירין ואם יטעה אדם ויחמיר טפי מאי בכך משא"כ ר"א דמיקל ואי אמרת דמלת קבועה בסתם יתפרש ג"כ אמילתא חדא לא ה"ל לסתום דלמא יטעה אדם ויטהר אפי' בחקקו ולבסוף קבעו אלא ש"מ דבאמת סבר כן ומלת קבעו בסתם מפרש בשניהם א"כ דומי' דהכי במילתא דרבנן וק"ל וקמשני ליה שאני פשוטי כלי עץ דרבנן כלומר הואיל דאיתא דרבנן לא אכפת לן ג"כ במאן דמיקל ואזה קמקשה מכלל כו' ועוד כו' כלומר וא"ת דבאמת דבשאיבה דרבנן מיירי שם רק דהואיל דאיכא ג"כ שאיבה דאורייתא וכפירוש רשב"ם לכך הוצרך לפרש שם אבל באמת שם מיירי בשאיבה דרבנן והאמר ר"י בדף של מתכת מחלוקת כלומר אפי' תימא דלא סבירא לך כר"י בר"ח מ"מ הואיל דדף אפשר לפרש ג"כ בשל מתכו' א"כ אכתי לא ה"ל לסתום ולפרש את דבריו כן העליתי לפני תלמידי ובזה מתורץ הרבה דברים ודוק:

בתוס' ד"ה ושאני פשוטי כלי עץ כו' עד לבסוף וכן משמע בפ' שתי הלחם כו' הנה מהרש"א דקדק על דבריהם אמאי דלא הוכיחו כן אפי' למ"ד למטה היתה ע"ע ובאמת לכאורה היה נראה דתו' בעצמם סיימו בדבריהם כן מאי דקאמרו בסופו ולמ"ד למטה היתה טמא מדכתיב הטהור ע"כ ואפשר לומר דרמזו זה בקיצור דבריהם אלו. אבל באמת ראיתי בדבריהם במנחו' ומצאתי שבאמת לא קשה מידי דלמ"ד למטה הית' א"א לאוכחי דהנה מלת טהור הוצרך הכתוב לכתוב דלא תימא כלי עץ העשוי לנחת הוא ואינו מקבל טומאה לכך הוצרך לכתוב לומר דמראין אותו לעולי רגלים ולא הוה העשוי לנחת וא"ת מ"מ אחר שכתוב הטהור ל"ל האי דרשא דכל כלי עץ דת"כ זה אינו ג"כ דמ"מ ה"א טבלא שאינה מתהפכה אינה טמאה אע"פ שהיא משמשת האדם דהשלחן הוא עשוי להתהפך ודוק:

והנה עוד זאת ראיתי שם דמוקמי' טומאה דדף דהכא במאי דמשני שאני פשוטי כלי עץ כו' הוא משום טבלא המתהפכה ור"א סבר דהוה מדרבנן ע"ע אבל מה מאד קשה לי על דברים אלו דא"כ למה משני לעולם ר"א היא דמשמע דא"א למיקם השתא כרבנן והלא השתא דקיימינן דמיירי בשאיבה דאורייתא ובכלי עץ ה"ל למיקם נמי כרבנן והל"ל אב"א ר"א היא ואב"א רבנן היא אב"א ר"א היא וקסבר טבלא המתהפכה דרבנן ובצנור קמיירי בשאיבה דאורייתא ואב"א רבנן היא וקסברי טבלא המתהפכה דאורייתא כמ"ד שם כן ובצנור מיירי בשאיבה דרבנן והיינו בהמשכה כולו או בשאיבה ג' לוגי' דסבר דהוה מדרבנן אפי' השתא דוק היטב:

ע"ב בגמרא א"ה אפי' חקקו ולבסוף קבעו נמי ופירש הרשב"ם הואיל דלרבנן הכל שוה בין כו' ותמי' לי טובא מנ"ל להמקשן להקשות כן ודילמא ע"כ לא קסברי רבנן דהוה כלי ולא בטיל לגבי קרקע אלא בחקקו ואח"כ קבעו אבל בקבעו ולבסוף חקקו סברי נמי רבנן דבטיל אגב קרקע רק דהואיל דהוה מדאורייתא לכך גזרו קבעו ולבסוף חקקו אטו חקקו ולבסוף קבעו משא"כ בצנור דהוה דרבנן גזרינן חדא גזירתא והיינו בדחקקו ואח"כ קבעו ולא בקבעו ולבסוף חקקו דאל"כ הוה גזירה לגזירה ודוק:

עוד יש לדקדק אריבר"ח דמוקי בדף של מתכו' וכתבו התי"ט והת"ח משום דבכלי עץ דהוה דרבנן לא מטמאין בקבע למה לא מוקי ריבר"ח בכלי עץ העשוי למדר' דהוי נמי מדאורייתא וק"ל:

בגמרא בעי ר"י מי גשמים כו' אליבא דר"א כו' כי תבעי לך כו' הנה ודאי באשר נדקדק מאי דאמר דלא בעי אליבא דר"א למאי צריך לזה לא, ה"ל לומר כ"א אליבא דרבנן מבעי לך אמינא דה"ק דבמאי דלא בעי אליבא דר"א הביאו דבעי אליבא דרבנן. דהנה כבר חזינן לעיל ב' פירושים אמאי דאמרו רבנן ולא הקבועה דלפירוש רשב"ם מיירי דוקא בחקקו ולבסוף קבעו ולפי התוס' מיירי אפי' בקבעה ולבסוף חקקה. והנה לפי פי' התוס' מתפרש שפיר והיטב מלת כל דאמר ר"א דאי לאו דאמר כל ה"א דע"כ לא פליג אלא בקבעו ולבסוף חקקו אבל לא בחקקו ולבסוף קבעו לכך הוצרך לומר מלת כל להורות דמכל וכל פליג אבל לפירשב"ם לא מתפרש שפיר אא"כ נאמר דלכך כייל כללא ואמר מלת כל להורות דלאו דוקא במכר סבר דתלוש ולבסוף חיבר הוה כקרקע אלא בכל דוכתא סובר כן בטומאה והכשר וא"כ ע"כ הוצרך לכך משום דשמעי' לרבנן דסבירא להו בשאר מילי נמי דלא הוה כקרקע לכך פליג עליהם בתרתי במכר ובשאר מילי אבל באשר נאמר דרבנן מיירו אפילו בקבעה ולבסוף חקקה א"כ אין כאן הוכחה דסבירי להו נמי בשאר מילי