כוס הישועות רה

בתוס' ד"ה ואי ס"ד כו' עד ומשני כו' וכן צריך לפרש כו' עד וזהו דוחק לפי' רש"י כו'. הנה באמת היה אפשר לומר באשר משני ליה כיון דגבוה י' טפחים כו' דר"ל וא"כ לא קני ג"כ לאויר שעליו ואי משום מאי דמקשה בסמוך אפשר לומר דשם אין הפירוש כפירושם אלא הכא פי' דהמקשן סבר הא דאמר ר"פ שאם רוצה לבנות עליי' ע"ג בונ' לאו ע"ג דיוטא קאמר אלא דר"ל בזמן שאין שם דיוטא כלל ואעפ"כ התנה ע"מ שדיוטא עליונה שלו אזי רשאי הוא לבנות דיוטא מחדש והכי דייק לישנא דר"ל ור"פ דאם יש כבר דיוטא על הבית מאי הוצרך ר"ל לאשמעינן דדיוטא עליונה שלו דפשיטא אלא דבא לומר אע"פ שאין הדיוטא בנוי' רשאי המוכר לבנות וכן בלישנא דר"פ משמע הכי כן היה סברת המקשן וקמשני ליה שאין הדבר כן אלא שהדיוטא כבר בנוי' ולא בא אלא לומר שאם נפלה הדר בני לה וק"ל:

בא"ד ור"פ אין נראה לו עד ור"פ אמר כו' בונה ע"ג עמודים שלא יכביד על הבית אבל להכביד אינו רשאי ע"כ הכי מוכח לפי פירושו דא"א דאפי' להכביד רשאי למה נייד ר"פ מדברי ר"ז דמיירי מהכבד' הבית אלא ע"כ דבסברה זאת פליג עליו דוק:

ודע דלפי פי' ר"ת ובמה שכתבתי בסמוך א"ש הא דהביאה הש"ס בקושית' הכא דברי ר"ז אף דלא מקשה מידי אלא לפי דברי ר"פ דאי לאו דהביאה דברי ר"ז הוה אפשר לומר דר"פ מיירי בבונה על הבית ממש ורשאי להכביד הואיל ואתנה וא"כ לא מקשה מידי וק"ל:

ע"ב בש"ס ודקאמר בעלמא נמי כו' ממאי דילמא כו' נראה דכל שקלי' וטריא אתי' לתרץ במאי דפליגי ר"ע ורבנן בכל הני פלוגתות וק"ל:

דף ס"ה ע"א במתני' מכר הדלת אבל לא את המפתח כו' הנה בשנפרש על דתני במתני' כל הני דברים אף דלכאורה ההן אתי' מכח הלאו וכן אפכא נראה לומר דודאי אי לאו דהוה אמר אבל לא המפתח מדיוק' דדלת לא הוה אתי' דה"א כל מה שמחובר בדלת נכלל בכלל דלת כאשר באמת נכלל בכלל דלת מנעול ובריח כדאמרו רבנן בברייתא המחמירין וממעטין במכירה מכש"כ לר"א המרבה במכתשת. ואי הוה תני לא המפתח דלת ודאי הוה אתי' מיני' דנמכ' אבל ה"א דמיירי במפתח דלא קבוע לכך תני דלת דלהוה מפתח דומי' דדלת דקביעה כדאי' בש"ס ובמאי דתני מכר את המכתשת קבועה אבל לא את המטלטלת. נראה דאי לא תני המטלטלת ה"א מאי קבועה בשקבעה ואח"כ חקקה אבל בשחקקה ואח"כ קבעה אינה מכורה לכך תני המטלטלת אינה מכורה לאשמעינן דקבועה מכורה לעולם. ואי הוה תני המטלטלת אינה מכורה ה"א לעולם הקבועה ג"כ אינה מכורה כדסברי חכמים והא דתני המטלטת משום סיפא בדאמר הוא וכל מה שבתוכו דאפילו המטלטלת מכורה כדכתבו תוס' בד"ה לא מכר בסופו וק"ל ושאר דברי' מתפרשי' מאילי' וכן לקמן בברייתא:

בתוס' ד"ה לא מכר כו' עד סופו וארשב"א דנקט להו משום דבעי למיתנ' כו' הנה יש לדקדק לדבריהם אלו מהא דלקמן בברייתא דתני במילתא דחכמים לא מכר תנור וכיריים וריחיים דלשתוק מתנור וכיריים ולא ה"ל למתני' אלא ריחיים וא"כ הוה אתי' במכש"כ דלא נמכרו תנור וכיריים ממכתשת הקבועה דאינה נמכרת. ואי משום הסיפא דאם אמר הוא וכל כו' דאפי' תנור וכיריים נמכרים זה הוה אתי' לן במכש"כ דריחיים דוק היטב:

גם יש לדקדק מנ"ל לתוס' דברייתא דלקמן מיירי בתנור וכיריים המחוברים דלמא בתלושי' דוקא ולאו עליי' קא פליג ר"א ואי משום דא"כ הוה מיותרי' דפשיטא דאינן נמכרים דלמא תני להו משום הסיפא וק"ל ויש ליישב:

ע"ב בגמרא לימא מתני' דלא כר"מ כו' עד אלא מחוורתא דלא כר"מ האי לישנא דילמא ודאי דחיקא ל קצת הואל דמסקנא הכי הוא דמתני' דלא כר"מ וגם במאי דאמר לישנא דאלא מחוורתא והעליתי לפני תלמידי בדרך צחות דהמקשן הקשה א' שהן ב' ועל א' השיבו רק דהמקשן סבר דעל כולם השיבו ולכך הקשה ממפתח וע"ז השיבו אלא מחוורתא דלא כר"מ כלומר דמעולם לא רציתי לומר דאתי כר"מ רק דעל קושי' אחת השבתי לך. והנה הקושי' שהקשה עוד הוא אחר דמתני' אתי' דלא כר"מ א"כ למה תני בבריית' דר"מ פליג אמתני' דכרם המאוחר' למתני' דהמוכר הבית ה"ל למיקם פלוגתי' על מתני' דמוכר הבית וקושייתו היה ג"כ ממכתשת כדפי' הרשב"ם ועל זה שפיר קא משני התם קביע הכא לא קביע' והנה המקשן סבר דבעו לאוקמה כולה מתני' כר"מ ולכך הקשה ממפתח וקמהדר ליה התרצן אלא מחוורתא דלא כר"מ כלומר באמת אני מודה לך דאתי' דלא כר"מ מן מאי דקתני מפתח אבל מ"מ במכתשת מודה ר"מ דודאי מחלק הוא בין קביע או לא קביע וא"כ לא הוה אפשר לברייתא למיקם פלוגתי' אמתני' דמוכר הבית לומר ר"מ אומר המוכר הבית מכר כל תשמישי הבית דא"כ ה"א דפליג אפי' אמכתשת המטלטל' וזה אינו הואיל דלא קביע ודוק בגמרא ר"א אומר כו' בזמן שאמר לו הוא כו' מה דנתן ריוח בין הדביקים ולא העמיד פלוגתא דר"א אחר סיום דברי ת"ק דהלא ודאי בזמן כו' גם הת"ק קאמר ליה. אפשר לומר דאי הוי מסיים מילתא דת"ק ואח"כ העמיד דברי ר"א ה"א ר"א אתי' למעט במכירות ולומר דאפי' בזמן שאמר הוא וכל מה שבתוכו אפ"ה דוקא במחובר לקרקע מכור ולא מה שאינו מחובר לקרקע דה"ק ר"א אומר כל המחובר לקרקע ה"ה כקרקע דוקא בזמן שאמר כו' וק"ל:

עוד בגמרא ת"ר צינור שחקקו ולבסוף קבעו כו' גם הכא היה אפשר לדקדק במאי דתני מילתא והפוכו. ואמינא אחר דמצינו פלוגתא בין הפוסקים. אי כולו שאוב דאורייתא או דרבנן כדהביאו תו' לקמן בד"ה מכלל כו' ולכך אי לא הוה אמר אלא הרישא ה"א דוקא בכולו שאוב פסול אבל לא בג' לוגין ואי הוה תני הסיפא ה"א איפכא דוקא בשאין כולה שאוב הוה הדין הכי אבל לא בכולו שאוב לכך תני מילתא והפוכו לומר דאינו פסול אלא בכגון זה דהיינו בחקקו תחלה ואינו כשר אלא בכגון זה והיינו בדקבעו תחלה דוק:

בגמרא הי ר"א כו' הנה ראינו מאי דכתבו הרשב"ם והתוס' במילתא דא אי מקשה ג"כ מרבנן או מר"א לחוד ודחיקא לן לפירוש' דתרוויי' ולכך אמינא דבאמת מקשה מתרוויי' והא דלא נקט בקושיתו אלא ר"א משום דר"א אתי' ליה קושייתו ג"כ ארבנן ואי לאו ר"א לא הוה קשה ליה כלל ארבנן מידי משום דהוה אפשר לומר דחקיקא דאמרו רבנן היינו בדקבעה ואח"כ חקקה כדפי' הרשב"ם באמת אבל מדברי ר"א מוכח דאינו כן מדאמר כל המחובר לקרקע כו' ואי לא מיירי רבנן במאי דקאמרו אבל לא הקבועה אלא בדחקקה ואח"כ כו' לא ה"ל לומר מלת כל דהלא לא פליג אלא אמילתא חדא אלא ע"כ דרבנן מיירי בין שקבעו ואח"כ חקקו ובין שחקקו ואח"כ קבעו וכדפי' ר"י בתוס' וא"כ ממילתא דר"א אתי' לן קושי' ג"כ ארבנן לכך נקט ר"א טפי מרבנן:

גם מאי דמקשה מכוורת הי' אפשר לומר דמר"א דייק ארבנן דהנה היה אפשר לומר דגם המקשן ידע מאי דאמר ר"א דטעמי' דר"א הוה משום דאיתקש ליער ואדבש קאי רק דסבר, מ"מ ע"כ הרישא דקאמר והרי הוא כקרקע דקאי אקניי' בכסף ובשטר ובחזקה קאי אכוור' גופא דאל"כ אלא ג"כ אדבש לא ה"ל למתני הפרטי' פרוזבול וטומאה ושבת ולא ה"ל לומר כ"א הרי הוא כקרקע וממילא ידעינן דבכל מילי הרי הוא כקרקע וק"ו יש אם הוא כקרקע לענין קני' מכש"כ לענין דברי' אלו אלא ודאי דרישא מיתוקם בכוור' גופא. וכל זה א"א למידק כ"א בדברי ר"א אבל אי לאו ר"א ממילתא דרבנן לא היה אפשר למידק כן דאי לא הוה תני אלא אינו כקרקע ה"א דאינו כקרקע לענין קנין אבל לשארי דברים ה"ה כקרקע. אבל השתא דמוכח כן מדברי ר"א דמיירי ברישא בכוורת גופא דומי' דהכי מיירו ג"כ רבנן וא"כ קשי' נמי מדרבנן. ומשני ליה התם כדאמר ר"א כו' כלומר דאף ברישא הטעם כר"א ולא קאי אכוורת. ועיין בת"ח דמפרש, ג"כ הכי דמקשה מרבנן:

בתוס' ד"ה נימא כו' מדתנן דלא מכר המפתח ולא כפ"ה כו' הנה לכאורה היה אפשר לומר דדחיקא להו פי'