כוס הישועות רג

אמר ליה כלומר דוקא בשנעשה המעשה דא"ל המוכר כאשר היה בעובדא דלעיל דאמר ליה המוכר ללוקח וק"ל:

בתוס' ד"ה ל"צ אע"ג כו' מספקא לר"י כו' אפשר לומר דבהכי א"ש מאי דדקדקתי לעיל מאי קמ"ל ר"נ אחר דכבר שמעינן ממתני' ממשנה יתירא אבל בדבריהם א"ש דאי ממתני' לא הוה ידעינן אי בכל מילי קאמרינן מצרים הרחיב אף במילי אשר תשמישו שוה למאי דמכר בפירוש או דוקא בחדר לכך הוצרך ר"נ לאשמעינן בבקעה דאף דתשמישו שוה אפ"ה אמרינן מצרים הרחיב לו וק"ל:

בד"ה שמע מינה כו' וא"ת ונימא הדמים מודיעים כו' יש ליישב קושיתם בדרך אחר אשר לא הזכירו הם ז"ל ורשב"ם ז"ל והוא דבאמת מיירי דמכר לו בית כל אמה ואמה בכך וכך והלוקח רוצה ליתן מעות עוד לקנות ג"כ הבירה כולה והמוכר אינו רוצה במעותיו וא"כ ליכא כאן הודעה דדמים וק"ל ועיין בב"ק דף ז' בתוס' ד"ה והא דקרי ליה כו' דכתבו בסוף דבריהם קצת דומה לזה:

דף ס"ב ע"א בגמרא מדהוה ליה למכתב דראובן כנגד לוי ודשמעון כנגד יהודה כן הגירסא שלפנינו ולפירש ר"ח צריכנא לומר דאו או קאמר או דראובן כנגד לוי או דשמעון כנגד יהודה והיינו בדנאמר שמכר לו כנגד הקצר מימין השדה או ה"ל למכתב ראובן נגד לוי אשר הוא מימין ואי דרצה למכור לו משמאל השדה ה"ל למכתב שמעון נגד יהודה וק"ל. ולפירוש ר"ת א"ש טפי דנוכל לומר דבאמת דבא לסתור בזה שני דברים חדא דלא קנה נגד הקצר וחדא דלא קנה נגד האורך רק כנגד ראש תור ולכך קאמר ומודה רב בזה דלא קנה נגד הקצר מדהוה ליה למכתב ראובן נגד לוי בלחוד ודלא קנה נגד האורך מדהוה ליה למכתב ודשמעון נגד יהודה כלומר ראובן נגד לוי וגם שמעון נגד יהודה ובזה נתיישב מה דדקדקו תוס' עליו ועל פירושו דהוה מגומגם מדלא קאי אלא אדיוקא דלפי זה קאי אתרווייהו הן אעיקר מילתיה הן אדיוקא וק"ל:

ובאמת נוכל לומר דרב אינו מודה מכל וכל לר"כ ור"א ולא מודה כ"א מאי דאמרה הש"ס ולהכי שתיק להו והוא סתמא אמר תחלה ואח"כ כשהשיבו על דבריו שתיק וקמפרש הש"ס הודאתו דלא תימא דהודה מכל וכל ואפשר דגם הם לא השיבו על דבריו אלא כעין זה ובהכי א"ש מאי דהוה קשה לפי פירשב"ם למאי הוצרך הש"ס להורות מאי דהודה קודם החזרה ואפשר באמת דזהו דעת הרי"ף והרמב"ם ע"ע ובטור ודוק:

בגמרא כמין גאם מהו לפירשב"ם לכאורה יש לדקדק דהל"ל כמין גמין בלשון רבים דהא לאו בחדא גאם קמיירי וי"ל דעל כל קרן קאמר דתחלה שאל סיים לו הקרנות מהו ואח"כ שאל כמין גאם מהו היינו אם סיים כל קרן וקרן כמין גאם ובאת"ל קאמר את"ל אם סיים הקרנות לא קנה אבל אם סיים כל קרן וקרן כמין גאם מהו וק"ל:

גם י"ל כפירוש ר"י דהיינו מזרח ודרום מב' רוחות ואי משום קושיות התוס' דא"כ לעיל אמאי צריך למכתב מצר ראובן לרוחין תרין אפשר דהכא קא שאיל הכי אי מצר לו כמין גאם מאי דלא קנה דודאי לא קנה כל השדה אבל שאלתו הכא מה קנה אם נאמר דלא קנה משני צדדין או חצי השדה באלכסון ודוק:

בתוס' ד"ה מצר ראובן לרוחין תרין כו' עד דא"כ לא הוו בין שדות ראובן ושמעון בזוית. נראה דצ"ל ב' זוית דהלא ב' זוית אינן בין שדות ראובן ושמעון כזה $ציור$ ואותן זוית אשר הקו בתוכן אינן בין ראובן ושמעון אבל אותן ב' זוית אשר רשומין בנקודה הן בין ראובן ושמעון ובזה אפשר לומר דלהכי מדקדק הש"ס וקאמרה ראובן מזרח ומערב ושמעון צפון ודרום ולא קאמר נמי אם ראובן מזרח ודרום ושמעון מערב וצפון דא"כ לא הוה צריך למכתב רוחין שמעון שמעון תרין ולית לה למכתב כ"א בין שדות ראובן ושמעון דאז אם נפלוג ליה באלכסון מקרן לקרן לא הוה כל הזוית בין ראובן ושמעון כזה ודוק:

ראובן ראובן שמעון שמעון ע"ב בגמרא אמר רב קנה הכל חוץ ממצר רביעי הא דלא קאמר בקיצור לא קנה מצר רביעי ואנא ידענא דכל השאר קנה אפשר לומר דבא לומר דלא נבין כאשר מפרש הר"י מיגאש את דבריו והיינו דיסבור רב דלא קנה רביעית השדה ועיין בטור ובספר ת"ח על הש"ס וק"ל ואפשר דגם הש"ס מרמז לן כן לקמן בסמוך מאי דאמרה שמעינן מתרווייהו לישנא דרבא דבשדה לא שייר ולא מידי ולא ה"ל למימר כ"א דלא אמרינן שייר בשדה וק"ל:

עוד בגמרא שם אתמר להאי גיסא כו' שודא דדייני הא דקאמר הכא שודא יותר ממקום אחר עיין ברא"ש ואפשר דבאמת בזה יתורץ האיך יפלגו הני לישני היאך קאמר רבא וכי חד מנייהו משקר לכך אמינא דבאמת רבא תרווייהו אמר ולפעמים פסק הכי ולפעמים הכי לפי שודא דידיה ולפי עין יפה דמוכר כדכתב הרשב"ם וק"ל:

ואפשר ג"כ לומר דבאמת רבא תרתי מילי בלחוד אמר והיינו דאמר קנה הכל חוץ ממצר רביעי וגם אמר קנה הכל אפי' מצר רביעי והואיל דמילי דסתרי אמר פליגי הני לישני היאך נחלק בינייהו כדי שלא יסתרו זה את זה וק"ל גם את זה:

דף ס"ג ע"א בגמ' פשיטא כו' תנו חלק לפלוני בנכסי מאי כו' הא דאמר תחלה פשיטא ואח"כ שואל בעיתו אפשר לומר דבא להורות לן דלא נבין דע"כ לא בעי אלא בבריא אבל לא בש"מ והכי סבר הרא"ש ז"ל (דמתרץ בזה דלא תקשה לן התוספת' אשר הביא הרשב"ם וקאמר דהאי תוספתא מיירי בש"מ והוא שאיל בבריא ע"ע) ע"כ קאמר תחלה פשיטא אמר יחלוק בנכסי פלגא ומדקאמר פשיט' ע"כ בש"מ מיירי ולא בבריא דאי בבריא היאך קאמר פשיטא הלא אין כאן פשיטות דהלא ע"כ מיירי בראוי ליורשו דאל"כ היאך אפשר להוריש לי' דע"כ לא קאמר ר"י בן ברוקא דבריו קיימים אלא בראוי ליורשו אבל בשאינו ראוי ליורשו לא ואי הוה מיירי בבריא אכתי לא הוה פשיטות דהא לקמן בי"נ מבעי קאבעי בבריא מאי ולא אפשטא האי בעי' לדעת קצת פוסקים. אלא ע"כ בש"מ מיירי וא"כ ה"ק במאי דפשיטא לי ביחלוק אני שואל בתנו חלק וא"ת הלא כבר כתב הרא"ש והטור הביאו בסי' רפ"א דלישנא דיחלוקו לישנא דמתנה הוא ובמתנה אף רבנן מודו לריב"ב דמצי ליתן למאן דרוצה ליתן מ"מ לאו מילתא דפשיטא הוא זה דלישנא דיחלוקו הוא לישנא דמתנה ולא הוה שייך בי' לומר פשיטא וק"ל:

עוד אפשר לומר בדרך אחר ונאמר תחלה יישוב אחר על קושי' הרשב"ם מאותה תוס' והוא דהכא מיירי בבן בין הבני וא"כ ע"כ ליכא למימר דירש בין הבנים דא"כ צוואתו ל"ל ה"ל לשתוק והוה נוטל ג"כ חלק ירושתו ולכך שאל שאלתו כמה יתנו לו משא"כ התם דלא מיירי בבן בין הבנים ובזה יתפרש היטב הא דאמר תחלה פשיטא כלומר במאי דפשיט' לי ביחלוקו והיינו בבן בין הבנים דאל"כ לא הוה פשיטא וכדלעיל בהכי שאילנא בתנו חלק וק"ל גם את זה והיודע יבחר. הא דאמר סומכוס לישנא דאין פחות בכולם ולא קאמר בקיצור נותן לו רביעית וכן בכולם אפשר לומר דבזה בא להורות לן דלא נימא דהא דקאמר שיעורי' אלו לאו מטעמא דממון המוטל בספק חולקי' הוא אלא דכך שיערו חז"ל את דעת הנותן ולא נילף א"כ מהכא למקום אחר (וכדסבר הרי"ף באמת ע"ע) לכך קאמר אין פחות כו' בלשון שלילה כלומר דלאו פחות משיעורי' אלו ניתן ליה אבל אפשר דהיה בדעתו יותר משיעורים אלו ואלו לדעת אחרת (והיא דעת