כוס הישועות רב

במתני' לא יפתח כו' ראה נא ברישא ובמיצעתא ובסיפא דמשנה בלישני' אם גירסתינו אמת דברישא קאמר לחצר השותפין ובמיצעתא בחצר השותפין ובסיפא הדר קאמר לחצר השותפין ואמינא דבכוונה עשה התנא כן דלקח בית בחצר אחרת אף לביתו לא יפתח כדאי' בתוס' לקמן ושייך ביה לישנא דבחצר אבל בסיפא אינו אסור כ"א בפותח לחצר השותפין ממש אבל לביתו מותר (וכן כתב הרי"ף ולא כרשב"ם) ושייך לומר בחצר השותפין ובזה מתורץ דלא תקשה השתא לבנות עליה אסור ליקח בית בחצר אחר מבעי' וק"ל:

בגמרא מאי ארי' כו' נראה לפרש דהמקשן מעולם לא העלה על דעתו דיש יותר סברא לאסור בחצר השותפין מבחצר חבירו בתחלת פתיחתו דא"כ דחיקא לן טובא חלוקי סברות דהמקשן והתרצן דהמקשן יסבור דיש סברא לאסור יותר בחצר השותפין מבחצר חבירו והתרצן יסבור איפכא לכך אמינא דבאמת המקשן סבר דשוין הן לענין תחלת פתיחתו רק בשכבר פתח חלונותיו דיש סברא אף דכבר פתח מ"מ לא הוה חזקה בהיזק ראיה למאן דאית ליה האי סברא והבאתיו לעיל וגם למאי דסבר הרמב"ם דכל הני חזקות הוה לאלתר חזקה אבל בהיזק ראי' לא ע"ע ובאמת בענין הזה הוה רבותא טפי בחצר חבירו ממה שיש בחצר השותפין דשותפין לא קפדי אהדדי וא"כ הכי קא מקשה מאי ארי' כו' כלומר דה"ל לאשמעינן רבותא טפי בחצר חבירו דאף דכבר פתח לא הוה פתיחתו כלום דהוה רבותא טפי מבחצר השותפין וקמשני ליה דמ"מ הוה רבותא טפי בחצר השותפין בתחלת הפתיחה וק"ל:

עוד בגמרא אמר לו החזקת בני החזקת כו' הכפל לשון יש לפרש דה"ק לא די שהחזקת דאינך צריך לסתום החלון אלא אף לענין הזה דאינו יכול לבנות נגד חלונך ולהאפיל עליו ור"ח קאמר לא די שיכול לבנות נגדו אלא אף דהוא בעצמו צריך לסתום לכך קאמר יגעת כו' יגע וסתום וק"ל:

בתוס' ד"ה ואפי' כו' וא"ת והיאך כו' נטרו עד הכא ולא דקדקו כן במתני' משום דהוה אפשר למימר דמיירי בזיז שלפני החלון משא"כ הכא בש"ס ע"כ מוכח דלא מיירי בזיז שלפני החלון דא"כ לא הוה שייך ביה היזק ראי' דהלא כבר יש לו חלון דרואה בו לתוך החצר ועיין בב"ח דרצה באמת לפרש כן מתני' דילן ולא כיון יפה וק"ל:

דף ס' בגמרא מ"ט מפני שמרבה עליהם הדרך כו' עיין בחידושי רמב"ן ודוק:

במתני' אבל פותח הוא לר"ה פתח כנגד כו' היה קטן כו' ואחד כו' הא דמחלק ג"כ בסיפא כל הני חילוקים דנאמרו ברישא אף דהיה יכול לומר בקיצור אבל לר"ה הכל מותר. אפשר לומר דהנה ראיתי בנ"י דמביא בשם הירושלמי דדייק מרישא לסיפא דלכאורה הדיוקים סתרי אהדדי דברישא משמע דבמבוי מותר הכל ובסיפא משמע דדוקא בר"ה מותר אבל במבוי אסור וקמשני דבמבוי באשר מחלי אהדדי מותר משא"כ בחצר השותפין דאינו מועיל מחילה דיכולים לומר סבורים היינו דנוכל לקבל ועכשיו ראינו דא"א לקבל ע"ע. ובאשר נאמר דבמבוי במחילה הדבר תלוי א"כ הכל תלוי ברצונם דלפעמים מוחלין לפתוח חלון נגד חלון אבל לא לעשות מפתח א' שנים וכן האידך וגם איפכא ולהכי מחלק בהני ב' בבות כל אלו להורות על הדיוק דלפעמים שם מותר דבר אחד ולא האחר וק"ל:

בגמרא ר"א הוה ליה זיזין כו' במעשה הזה בא לתרץ דנקט במתני' ר"ה דוקא ולא מבוי משום דבמבוי לפעמים מותר באשר מחלי וק"ל:

ר"י הוה ליה כו' גם במעשה הזה בא לתרץ מאי האי דקתני הכא הוצאות זיזין לר"ה וכבר תנא לעיל בפ' לא יחפור דין דנטיי' אילן לר"ה ומ"ט לא תנא להו בהדדי וק"ל:

ע"ב אבעי' להו כנס כו' עד אמר ליה ר"י לר"י ב"ת אסברי לך כו' ואיפכא אתמר כו' אפשר לומר דלא נמחוק מ"מ ונגי' מאי דכתוב לפנינו דשפיר מתפרש דה"ק ר"י כנס מוציא ועצה טובה קמ"ל דאי לא יוציא זיזין כבר אפשר דיאביד חזקתו אחר שאי אפשר להחזיר הכתלים למקומן ור"ל קאמר כנס אינו מוציא כלומר אין צריך להוציא דהלא אין להם חזקה דאי בעי יחזיר הכתלים למקומן וק"ל:

המוכר את הבית, פרק רביעי. דף ס"א ע"א בגמרא תאני ר"י ג' שמות יש לו כו' ואב"א מהכא כו' נראה דהא דקאמר ר"י ברייתא היא ולכך קאמר לישנא דתאני ר"י וא"כ יש ליישב מאי דרצה ר"י בזה דקאמר האי מילתא הכא אחרי דלאו איציע דמתני' קאמר אלא איציע דקרא כדכתבו תוס' ולכאורה אדרבא סותר את דבריו לכך אמינא דאדרבא בזה מביא ר"י ראי' למילתיה דאחר דראה דהברייתא קא חשיב הני ג' שמות ליציע ומביאה עוד ראיה מלישנא דמתני' לשם דהא ולא מביא ג"כ ראיה דיציע ממתני' דילן אלא ודאי ע''כ יציע דילן היינו יציע דקרא אלא דהוה בדקא חלילא כדבריו. ואף דנימא דלאו ברייתא קאמר אלא הכל מדברי ר"י בעצמו הוא מ"מ נוכל לפרש כן רק נאמר דהא דקאמרה הש"ס ר"י אמר בדקא חלילא לאו דקאמר ר"י בפירוש כן אלא מכללא דדבריו שמעינן כן דאית ליה כן מדקא מביא ראי' לשם דהא ממתניתין ולא מביא כן לשם דיציע ממתניתין דילן וק"ל:

עוד בגמרא השתא יציע לא מזדבן חדר מבעי' כו' לכאורה יש לדקדק מאי קס"ד דמקשן להקשות דלמא קמ"ל בחדר מה דלא שמעינן ביציע דבחדר אפי' בדליכא ד' אמות לא מזדבן ובפרט לדעת הרמב"ם דסבר דבאמת החדר לא מזדבן אפילו בדליכא ד' אמות א"כ מנ"ל לתרצן לומר דיתור' דמתני' אתי' להורות אף ע"ג דמצר לו מצרי אבראי ועיין בחדושי הרמב"ן דדקדק באמת כן על הרמב"ם. ואפשר לומר דבאמת הדין עם הרמב"ן והטור בזה ודלא כהרמב"ם מטעם הנ"ל וא"ת דמ"מ מנ"ל להמקשן להקשות וכנ"ל אומר אני דהמקשן אחר שראה מאי דאמר מר זוטרא ומה דהקשה רבינא ותירוצו הקשה קושיתו כאלו אמר הלא דין דמר זוטרא מוכח ממתני' דיש לחלק ביציע בין דאית בי' ד' אמות או לא דאל"כ חדר ל"ל ובזה א"ש קצת לישנא דהשתא וק"ל. וגם מיושב קצת לישנא דלא צריכי דאמר התרצן כלומר דמתני' לא אתיא לאשמעינן כס"ד דידך אלא כדר"נ וק"ל כל זה אמרתי בדרך צחות. ובהכי מיושב ג"כ דלא תקשה מאי אתא ר"נ לאשמעינן אחר דמוכח כן ממשנה יתירא דמתניתין וק"ל:

ובדרך אחר אפשר ג"כ לומר דר"נ טובא אתי לאשמעינן ויתורץ בזה מאי דמקשים תוס' בד"ה אלא דקרו כו' על פיריב"ם ורשב"ם וגם מאי דקאמר הש"ס לישנא דלא צריכא כו' וגם אחר דהמקשן שם ראה דלא מיתוקם ר"נ באלו ב' חלוקים דקאמר הוא א"כ ע"כ יתוקם בדרך הג' והיאך לא שפט בדעתו הדרך הג' כאשר שפט ב' דרכים אלו. לכך אמינא דהכי קא מקשה ה"ד אילימא כו' פשיטא כו' כלומר דהלא ע"כ מתני' לא הוצרך לאשמעינן בחלוקא דא דבר מה דפשיטא דדומיא דהכי אמרינן מצרים הרחיב לו אלא כו' כולה זבין ליה וע"כ גם בהכי לא איירי ר"נ אלא ע"כ דמיירי בחלוקה הג' והיינו כמו שפירש ר"י קושי' דש"ס והיינו בדקרי לבירה נמי בית כמו שקורין לבית בית ודבר זה כבר שמעינן ממתני' דאל"כ למה קתני חדר וא"כ מאי קמ"ל ר"נ בדבריו וקמשני ליה לא צריכא כו' כלומר דה"א עוד חלוקה אחרת ודבר זה אתא מתני' לאשמעינן אבל חלוקה הד' והיינו בדקרי לבירה נמי בית כמו שקורין לבית בית ס"ד דכולה זבין ליה לכך הוצרך ר"נ לאשמעינן ולצייר במאי דלא צייר מתניתין והיינו בענין בירה ובית ודוק היטב:

ע"ב בגמ' ההוא דא"ל לחבריה כו' ואי א"ל ארעת' כו' כדנדייק לישנא דא"ל דלא ה"ל למימר אלא ואי אמר לכך אפשר לומר אחר דחזינן דהב"ח רוצה לתרץ קושיות התוס' ממאי דאיתא בהשואל דבדאמר ליה פרדסי רפיק ב"ה כל פרדסי דאית ליה וקמחלק דהתם השואל קאמר ליה והכא המוכר קא"ל כדמחלק הש"ס שם בב"מ בין דא"ל חוכר למחכיר או המחכיר לחוכר והשתא א"ש דקאמרה הש"ס ואי