כוס הישועות רא

דה"ק הכא בחצר שותפין עסקינן דבהעמדה כו' כלומר באיזה חצר מיירי דבהעמדה לא קפדי והייינו ברחבה משא"כ בחצר ממש דודאי קפדי כדהתם:

בתוס' ד"ה בשותפין כו' תימא כו' וי"ל הא דנחית כו' אכתי יש לדקדק דמ"מ למה מקשה לעיל אשמואל ממאי דאמר שותף יש לו חזקה דמשמע אי לאו דאמר כן לא הוה מקשה עליו ממאי דאמר שותף כיורד ברשות הלא ע"כ מתני' דילן עומדת נגדו ויש ליישב וק"ל:

דף נ"ח ע"ב במתני' המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה המזחילה כו' הנה לא תקשה דלא ליתני מזחילה ומדיוק' דמרזב הוה ידעינן דאית ליה חזקה דזה אינו דהא הא דנקט מרזב ולא מזחילה משום דבא להורות דאפי' במרזב יש למקומו חזקה וק"ל:

עוד במתני' סולם המצרי כו' חלון המצרית כו' גם באלו תני מילתא והפוכו הואיל דלאו כללא מכל וכל הוא ובכל אחד יש לחלק דהנה בסולם המצרי אם קבעו במסמורים הוה חזקה כדאיתא בנ"י וגם לר"י מצינו חזקה לסולם המצרי באשר יעמידנו בחצר של חבירו (עיין בטור סי' קנ"ג). ובחלון יש ג"כ חלוקי דינים לרשב"ם בחלון הצורי למעלה מד' אמות לא הוה חזקה ולתוס' בחלון המצרית למטה מד' הוה חזקה וגם לאורה אפי' בכ"ש הוה חזקה ובמקום דיש חלוקי דינים קתני מילתא והפוכו וק"ל:

עוד במתני' ר"י אומר כו' הא דמאריך בלישניה ולא קאמר בקיצור אם יש לה מלבן ה"ז חזקה דא"כ לא הוה משמע דפליג לקולא אלא ה"א דפליג אדיוקא דמתני' אחלון צורי וסבר דאפילו אם ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה לא הוה חזקה כ"א ג"כ בדאית לה מלבן וק"ל:

דף נ"ט ע"א בגמרא תנן כו' בשלמא למ"ד הנך תרתי שפיר כו' בדרך צחות יש לומר דאי לאו דהוה שפיר להנך תרתי לא הוה קשה לאידך דהנה לדעת הרא"ש דסבר דהנך אמוראי פליגי אהדדי ולכך לא מפרש חד כדמפרש אידך ולפי זה י"ל אי הוה הדין עם האחד לא הוה מפרש אידך פירוש אחר דמאי דוחקיה לפרש פירוש אחר הואיל דמתני' מתפרשת שפיר כפירוש הא'. ולדעת הרי"ף לא פליגי הנך אמוראי אהדדי בדין גופי' רק דכל א' מפרש פירוש אחר למתני' וצריכנא לומר באמת לדעת הזאת דכל א' דומה בעיניו לדוחק לפרש מתני' בפירוש האחר ובקל נוכל למצוא דקדוק אחד מאי דקשה לכל חד בדברי חבירו (ובסמוך אכתוב בזה מאי דנראה לי) והנה לדעת הזאת נוכל לומר דלא הוה קשה מידי לרבי ירמיה דאפשר לומר דאף גם הוא מפרש רישא דמתני' כמותם או כאחד מהם אבל הסיפא לא רצה לפרש כמותם משום מאי דהוה קשה ליה בלישני' דמתני' ולכך הוצרך לפרש ג"כ בדרך אחר וא"כ לא הוה קשה עליו מאי נפקא מינה שאינו מניחו לבנות תחתיו דלמא באמת גם הוא סבר דהא דאמר יש לו חזקה מיירי כפירוש ר"י אמר שמואל או כפי' ר"ח או כתרוויהו והא דמפרש על מרזב שאם רוצה לבנות תחתיו כו' בא לומר דאף זה נוכל לפרש על הא דאמר אין לה חזקה אבל באשר נאמר דלא הוה קשה ליה מידי אפירושם דלישני' דמתני' מתפרשת שפיר כפירושם וא"כ ע"כ דפליג עליו בדין ולכך לא קמפרש כמותם א"כ קשה מאי דמקשה עליו מאי נפקא ליה מיניה ודוק:

ובאמת לדעת הרי"ף אפשר לומר דר"ח ור"י הוה קשה להו דאי כפירוש ר"י אמר שמואל טפי ה"ל לומר איפכא אין למקומו חזקה ויש לו חזקה והוה מתפרש נמי אין למקומו חזקה משתי רוחות ואידך מ"ד דהוה קשה להו בפירוש הר"ח דאי כפירושו היאך כייל מתני' כללא הלא יש מקום דלפעמים לא שיין דין דרישא באשר איננו אורך יותר מדאי עד שא"א לקצרה ובר"י ב"א הוה קשה להו ממזחילה מאי דמקשה השתא עליו וק"ל. ומ"מ בקל נוכל לפרש גם לדעת הזאת אריכות לישנא דבשלמא ודוק:

בגמרא אמר ר"י אמר שמואל צינור כו' עיין ברמב"ם מה שכתב בזה ומאי דרצו לפרש דבריו דאף דמתניתין דילן נוכל לפרש כן והיינו ודאי דקאמרה מתני' המרזב אין לו חזקה מיירי בבעל החצר דרוצה להחזיק שיקלחו המים לחצירו מצד זה דוקא ובעל הגג רוצה לעקור מצד זה ולהחזירו בצד אחר ויש למקומו חזקה אם רוצה לעקור או לסתמה לגמרי רק דראב"ד משיג עליו באשר הבין דרוצה לפרש מתני' כן באומרו איך יבא על זו המזחילה כו' ע"ע ועל ה"ה מה שכתב בזה ובאמת אפשר לומר דמתני' דילן מיירי בתרווייהו הן בחזקת בעל החצר במיא הן בחזקת בעל הגג למישדא מיא ובזה לא יקשה קושיות הראב"ד ודוק:

עוד בגמרא אתמר ר"א אמר מעכב ר"ח אמר אינו מעכב כו' אפשר ליתן טוב טעם על הקדמת הבן קודם לאב משום מאי דמצינו בטור יו"ד סי' ר"מ דקאמר דאסור לסתור את דברי אביו אפי' בדבר הלכה ולא יהיה חולק עליו וא"כ לכאורה קשה היאך חלק הכא הבן ר"א עם ר"ח אביו וגם ר"ח על ר"ב אביו אבל באשר נאמר דר"א פסק הדין עד שלא דיבר אביו ואפשר דאביו נתן לו רשות לדבר דבריו או שלא בפניו פסק כן עד שלא ידע מדברי אביו וכן ר"ח כן לפני ר"ב אביו א"כ לא קשה מידי וא"כ בכיון הקדים לן הש"ס דברי הבן לאב להורות לן דבר זה וק"ל. והא דהביאה הש"ס מאי דקרא עליה רמי ב"ח והחוט כו' משום דלא תימא מנ"ל דקדם דבריו לדברי אביו דלמא מעולם לא דבר קודם לאביו והא דפליג אאביו דלמא משום דכבר מת אביו ויש דעה אחת בטור שם דלאחר מותו מותר ושלא בפניו ולכך קאמרה הש"ס דרמי ב"ח הוה קרא עליה מקרא זה וא"כ ע"כ שלשתן בחיים היו וכדמפרשים תוס' וק"ל:

עוד בגמרא מ"ש גבי סולם כו' משום דקבעי לאפלוגי ר"י בסיפא יש ליתן טעם וסברה לשנוי הלז דה"ק דאי לאו דהוה מפרש בחלון מדברי ר"י הוה אפשר למטעי בדברי ת"ק אבל השתא דמפרש א"א למטעי דהנה היה אפשר לומר דת"ק תרווייהו בעי בחלון צורי שראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה וגם דצריך מלבן ור"י פליג וסבר דבחד די בדיש לה מלבן לכך הוצרך לפרש בדברי ת"ק וק"ל ועיין בביצה דף ל"א מאי דקבעי הש"ס שם ופשיט על מתניתין דמביאין עצים כו'. וזה לא קאי רק לפירוש ר"ת בד"ה למטה כו' ולדברי הרשב"ם נוכל ג"כ לפרש בדרך אחר וק"ל:

במתני' הזיז עד טפח יש לו חזקה ויכול למחות. הנה באמת לפי' רשב"ם דמפרש דקאי אבעל החצר בבעל הגג דיוכל למחות מלקבוע בתחלה צריכנא לפרש ולתרץ מאי קמ"ל בזה דיוכל למחות דפשיטא דאי לאו דיוכל למחות אם כן חזקתו לא הוה חזקה לכך אפשר לומר דאי לאו דאמר ויוכל למחות ה"א דהא דאמר יש לו חזקה היינו לענין זה דלא יוכל בעל החצר למחות בבעל הגג עוד מלהשתמש עליו אחר שהשתמש בו שני חזקה אבל באשר רוצה בעל החצר לבנות יוכל לסתור הזיז דלענין זה לא נשתעבד חצירו לכך קאמר ויוכל למחות בפירוש ואי איתא דלא הוה חזקה כ"א דלא יוכל למחות עוד א"כ למאי הוצרך עוד לומר ויכול למחות דזה כבר שמעינן מהא דאמר יש לו חזקה ודוק:

ולפירוש התוס' אתי שפיר טפי דמיירי בהמחאת בעל הגג בבעל החצר ואי לאו דאמרו לא הוה ידעינן ליה דה"א הא דאמר יש לו חזקה היינו דמותר לבעל הגג להשתמש בו אבל מ"מ גם בעל החצר יוכל להשתמש בו לכך הוצרך לומר ויוכל למחות וק"ל:

והא דקאמר הזיז עד טפח ולא קאמר זיז טפח וטפי מטפח ידעינן מכש"כ דהוה חזקה ויוכל למחות ולפירוש התוס' א"ש נמי דה"א בטפח דוקא יוכל בעל הגג למחות בבעל החצר להשתמש בו אחר שהשימוש דחוק לשניהם משא"כ ביותר מטפח וק"ל ולפירוש רשב"ם יש לפרש נמי דבטפח דאינו ראוי לשימוש כולי האי ואינו מזיק כולי האי בראי' לכך הוה חזקתו חזקה משא"כ ביותר מטפח דהוה היזק ראיה גדול כל כך ולא תהני ליה חזקה וכבר יש דעות דלא מהני חזקה בהיזק ראי' עיין בטור סי' קנ"ד ודוק:

ע"ב בגמרא אמר ר"א כו' בדברי ר"א הלז אפשר לתרץ ג"כ בקל לישנא דעד טפח ודוק: