כוס הישועות ר

נפסוק הדין א"כ כבר נאמר בעדים זוממין דלא ישלמו כ"א בדנפסוק הדין ואי בדנפסוק הדין כבר א''כ אכתי נימא דלא ישלמו דכאשר זמם לעשות לאחיו נאמר ולא כאשר עשה ואיתא בנמוקי יוסף בזה ב' דעות דלדעה א' מתני' מיירי בדאכתי לא ירד בתוכה דלא היה כאן ודעת אחרת סוברת דאפי' בדירד כבר לתוכה לא הוה כאשר עשה משום דאפשר בחזרה וא"כ לדעת הזאת קמ"ל מתני' דבר זה ולדעת א' אפשר לומר דבא להורות דמשלמין ליה כל הפירות וכדאיתא נמי בנ"י לדעה אחת ע"ע ועיין בטור ח"ה סי' ק"מ וקמ"ה ודוק:

הא דאמרה מתני' ב' בראשונה כי' ולא כלל ליה בחדא לומר אם ג' כתות מעידין על השלש שנים אפשר דבא לומר ולהורות אף דלא אתו בהדדי אלא כת אחר כת וא"כ הוה סברא לומר דקמאי יאמרו אנן מנא ידעינן כו' וכדאי' בתוס' ד"ה משלשים כו' וק"ל:

ע"ב בגמרא מתני' דלא כר"ע דתני' כו' הנה נדקדק איזה דקדוקי' בסוגי' דש"ס דהכא ואח"כ ניישב במחת' חדא לכולהו. דהנה א' יש לדקדק דאמר מתני' דלא כר"ע בניחותא ושם בב"ק דף ע' קאמר בלשון קושיא לימא מתני' דלא כר"ע ובאמת בכל מקום לא ניחא לש"ס למיקם סתמא לא כר"ע כדאיתא בב"מ דף פ"ב דאמרה הש"ס א"ה קמה לה מתני' דלא כר"ע ופירש"י ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין בכולהו סתומי סתם משנה ר"מ סתם סיפרא ר"י סתם סיפרי ר"ש וכולהו אליבא דר"ע ע"כ. וכן כתב רש"י בב"ק דף ק"ג ע"ב א"כ חזינן דבדוחק מוקמינן סתם מתני' דלא כר"ע ולמה קאמר הכא דבריו בניחותא גם יש לדקדק על אריכת המעשה ואמירת התנאים. גם יש לדקדק אמאי דשאל ליה מתחלה הרי שאכלה מהו פו' ולפי פשוטו שאל ליה הלכתא מאי וכדמהדר ליה דהוה חזקה קאמר ליה אף אני אומר כן אלא שר"ע חולק בדבר ומאי איכפת ליה שחולק ר"ע אחר דהלכה כן. וראיתי עוד דשם בב"ק איתא ג"כ להאי סוגי' ושם נאמר אלא שר"ע חולק בדבר ולא קאמר תיבת זה. וגם דקאמרה הש"ס ורבנן האי דבר מאי עבדי ליה וצריכנא ליתן דביקות לדקודם. לכך אמינא דלכאורה קשה אחר דחזינן דסתם לן רבי לכאורה ב' דברים שהם דומין זה לזה בב' מקומות ובחד הוה די ובאשר אמרינן באמת דאינן דומין לזה א"כ לא קשה מידי והנה שם בב"ק נאמר דאותה מתני' אתי אפילו כר"ע מי לא מודה ר"ע כו' וא"כ לא קשה מידי דרבי בלא זו אף זו קסתם למתני' האלו וא"כ שפיר קאמר הכא מתני' דלא כר"ע ומתני' דלשם אתי' אפי' כר"ע א"כ הוה שפיר לא זו אף זו משא"כ אי הוה אתיא מתני' דלהכא נמי כר"ע ולא הוה פליג ר"ע כ"א בשער א' בגבה כו' ולא הוה סברא לחלק בין הני ב' מתני' א"כ הוה קשה למה קסתים רבי לתרוייהו וק"ל. ומביא ראיה ממעשה הלז דהנה מאן דשאל הוה ידע שפיר הדין רק דשאלתו היה אי ר"ע חולק על הדין הלז או לא דכבר שמע דר"ע דרש דבר ולא חצי דבר ולא ידע אי סבר ג"כ בדין הלזה כן או דוקא בשער א' בגבה כו' או אדין דאי' בב"ק גבי עידי טביחה וגניבה והפשטן לא הבין שאלתו וסבר דשאל הדין והשיב ליה ע"פ הבנתו וקמהדר ליה השואל אף אני אומר כן רק שאלתי הוא אם ר' עקיבא חולק בדבר ולהכי קאמר אלא שרבי עקיבא חולק בדבר כלומר זאת היא שאלתי אחר דחזיתי דר' עקיבא חולק ולא ידעתי אם חולק גם כן בדין הזה. ואפשר לומר ולדייק מלת בדבר כלומר שחולק ע"י תיבת דבר דכתיב גבי עדים. ועתה באה הש"ס ושאלה ורבנן האי דבר כו' דהשתא קשה יותר אחר דחזינן דהוה מסופק אי חולק נמי אדין הזה או לא דהלא ע"כ מוכח דחולק נמי אדין הזה דאל"כ אלא מודה בדין הזה א"כ ע"כ לא פליג אלא א דעידי גניבה וטביחה דאיתא שם בב"ק דף ע' (ובקל יש לחלק ביניהם לפי פי' הרשב"א בתוס' ועיין בבעל המאור) וא"כ ע"כ רבנן פליגי אפילו אדין ההוא א"כ האי דבר מאי עבדי ליה והשיב ליה דמוקי ליה אשער וק"ל:

בגמרא אמר ר"י כו' מתקיף כו' א"ל ר"י הכי השתא כו' כד נדייק דברי רשב"ם בד"ה א"ל ר"י כו' עד אין לנו לחוש ולומר דלמא בדילוג קמסהדי אלא מסתמא על אותם ג' שזה מעיד הב' נמי מעיד כו' מצאנו יישוב נכון אמאי דמקשי תוס' אפירושו דבאמת המקשן קא מקשה אחר דבסתמא קא מעידים זה אומר דאכלה חיטים וזה אומר שעורים א"כ יכול להיות דמעידים בדילוג וא"כ נאמר דבאשר מעידים בדילוג יהיה חזקה ומהדר ליה דלא חיישיינן לכך אלא אמרינן מסתמא מעידים על שנה אחת וק"ל:

והנה אף אני אומר לפרש בדרך אחר סוגיא הלז אחר דחזינן כדמעיד אחד דאכלה אב"ג וב' מעיד דאכלה דה"ו הוה חזקה כדאיתא בטור סי' קמ"ה ומביא עוד שם ב' דעות כד מעידים בדילוג בלי הכחשה דזה אומר דאכלה אג"ה וזה בד"ו ולא קאמר כל חד לא כי אלא כל א' מעיד מה שראה דסברי דעה א' דהוה חזקה (ונראה באמת דכך היא דעת התוס' דהכא דוק ותמצא) והטור סובר דלא הוה חזקה ע"ע והנה כד ראה ר"נ דסתמא אמר ר"י בא' אומר על וא' אומר שעורים דהוה חזקה סבר דודאי מיירי ר"י דלאו על שנה אחת מעידים אלא זה מעיד מה שראה בשנותיו וזה ג"כ ולא הוה קשה ליה אי מיירי דכל א' מעיד על שנים רצופים כדלעיל אלא דקושיתו הוא דלא הוה ליה למסתם דבריו הואיל דאפשר להבין דאף בדילוג קאמר ולכך קאמר אלא מעתה כו' ולא הוה לך למסתם דבריך וקמהדר ליה הכי השתא כו' הכא תרווייהו כו' כלומר מעולם לא אמרתי דברי באשר מעידין על שנים חלוקים כ"א אשני' שוין והמקשן היה סבר דע"כ על שנים חלוקים קמיירי דאל"כ הוה מכחישי' זה את זה ולכן קמסיים דאין זה הכחשה דבין חיטי לשערי כו' וק"ל:

בתוס' ד"ה אלא מעתה כו' עד ומיהו זה אומר כו' הוצרכו לזה דאילו לפירוש הרשב"ם א"ל לכך קאמר חיטי ושערי להורות לן אף דדרך עובדי אדמה כך הוא לזרוע בדילוג וא"כ הוה סברא לומר דבדילוג מעידין ולא להוי עדותן עדות קמ"ל דהוה עדות דאמרינן דבסתמא על אותן ג' שזה מעיד השני נמי מעיד משא"כ לפי פי' התוס' דליכא למימר הכי קשה להו למה קא נקט א"כ דוקא חיטי ושערי לא ה"ל למימר כ"א דשנים מעידים על ב' תבואות שאינן שוין וק"ל:

דף נ"ז ע"א במתני' אלו דברים שיש להם חזקה כו' היה מעמיד כו' מדפתח בהני דברים דאין בהן חזקה יש קצת הוכחה לפירוש ר"ח דאדלעיל קאי ולא לקמי' וק"ל:

בגמרא מ"ש רישא ומ"ש סיפא הא דמאריך בלישני' וקאמר ומ"ש סיפא ובאמת לא קשה ליה אלא ארישא למה לא להוי חזקה דהלא כל אדם מקפיד בהני דברים בשישתמש בהם ג' שנים. אפשר לומר דאי לאו הסיפא לא הוה קשה ליה, ארישא מידי דהוה אפשר לפרש דמיירי בחזקה דלאלתר (וכמו שמפרש באמת אפילו במסקנא הר"י מיגאש) וא"כ ודאי אדם אינו מקפיד בזמן מועט על הני דברים אבל אחר דחזינן לסיפא דאמרה הכנים תרנגולים כו' דהוה חזקה א"כ ע"כ דבחזקה ג' שנים מיירי דאי לאלתר למה נהוי חזקה בכניסה מועט כזה והוא לא הבין דמיירי בנעל דא"כ למה מסתם קסתים במתני' ולא קתני רק הכניס וקמשני עולא כל שאילו כו' כלומר לעולם דמיירי בחזקה דלאלתר ואי משום הסיפא אימא לך דמיירי בנעל ואי משום דקא סתים אימא דלא צריך לפרושי דכל שאלו בנכסי הגר קנה בנכסי חבירו נמי קנה וכבר אמר לעיל בנכסי גר נעל לכך מסתם קא סתים ואזה מקשה וכללא הוא כו' וא"כ הדרא שיא לדוכתי' עד שמתרץ ר"נ דבשותפין מיירי וא"כ הדרא דעתינו דמתני' מיירי בחזקת ג' שנים ודלא כהר"י מיגא"ש וק"ל:

ע"ב הכא בחצר השותפין עסקינן כו' עד אלא אמר ר"נ כו' הכא ברחב' שאחורי בתים כו' כבר כתבתי בחידושי שעל הטור דגם מתחלה דקאמר ר"נ דמיירי בחצר השותפין לא מיירי אלא ברחבה רק המקשן לא הבין כן ולכך קא מקשה עד דמפרש דבריו ובזה מדויק דאמר הכא בחצר השותפין עסקינן ולא קאמר הב"ע כדאיתא בכל מקום אלא