כוס הישועות קצח

המחזיק דאפי' הוא בעצמו החזיק קנה הוא בחזקתו. גם הא דמאריך בלישניה דאף דכבר אמר כל המחזיק זכה בהן הדר אמר הלכך ה"ה כמדבר כו' נראה דאפשר לומר דבזה מרומז מאי דסבר הרא"ש דאף דנתן לו הגוי השטר אחר שנתן לו מעותיו לא מהני מידי דכבר מסולק הגוי מהשדה ונתינת השטר מידו לא מהני וק"ל:

עוד בגמרא א"ל אנא לא ידענא עובדא הוה בדורא דרעואתא כו' ודאי אפשר לדקדק על רב יוסף מאי מהני בזה דאמר עובדא הוה בדורא דרעואתא דמ"מ שמואל אדשמואל קשה ואפשר לומר דמילתא דרב יהודה משמיה דשמואל אמר רב יוסף דהוה תלמידו דרב יהודה והנה רב יהודה הוה תלמיד דרב ושמואל והכי איתא בדוכתי טובא ורב יוסף שכח תלמודו ומהדר ליה אביי כדאיתא ג"כ בדוכתי טובא והנה כדמקשה אביי לרב יוסף לא לסתור דברי' רב יהודה בא לומר דלא שמע הדין באמת לעולם אלא סבר דשמע ודאי הדין אבל לא משמואל רבי' כ"א מרב רבי' ורב יוסף הוא דטעה וסבר דאמרה משמיה דשמואל ובאמת לא אמרה אלא משמיה דרב ומהדר ליה אנא לא ידענא אלא עובדא הוה בדורא דרעואתא ואי קשיא משמיה דשמואל תהוי משמיה דרב וכן הוא הסוגיא בפירוש במסכת עירובין פרק קמא דף ז' ע"ב. והנה אחר דחזינן דר"נ פסק כוותיה דשמואל וסברינן דשמואל אמר ג"כ דינא דמלכותא דינא ע"כ אפשר לומר דע"כ לא קאמר שמואל דדמ"ד אלא במה שאינו סותר דין. תורתינו ולא הוה כ"א הסכמה במלכות ההוא משא"כ באשר רוצה לסתור דין תורתינו לא אמרינן דדמ"ד וא"כ לא קשה מידי ובזה יתפרש היטב מאי דאמר רבה לקמן הני תלת מילי אשתעי לי עוקבא בר נחמיה משמיה דשמואל דדמ"ד כו' לכאורה לאו ג' נינהו אלא דבא לפרש באיזה דברים אמרינן דדמ"ד ועיין בחדושי רמב"ן ובנ"י ובטור ח"ה סי' שס"ח מאי דנאמר וכמה דעות יש בזה ודוק:

לעיל במילתא דשמואל דאמר נכסי גוי ה"ה כמדבר הביא הטור בסי' קצ"ד ומסיים וכל זה לא איירי אלא בקרקע כי' אבל. במטלטלים קונה בנתינת המעות ע"כ. והנה הש"ך נכנס בדוחק לפרש דבריו אחר דחזינן דפסק בטור י"ד דגוי אינו קונה בכסף ולא מקנה בכסף במטלטלים וא"כ היאך כתב הכא דקונה בנתינת הכסף וקאמר דפירושה היא היינו אם יעשה ג"כ משיכה והא דאמר קונה בנתינת המעות היינו לומר דאינו דומה לקרקע דאינה נקנת כ"א בשטר משא"כ במטלטלים אמרינן דנקני ג"כ בלי שטר אבל לישני' לא משמע הכי ולכך נראה דיתפרש היטב באשר נאמר דקאי אדלעיל מיני' דאמר בשם אביו הרא"ש דצריך לעולם ליקח השטר קודם נתינת המעות אבל אם נתן המעות כבר מסולק הגוי מהשדה ואף אם יתן אח"כ שטר לא מהני מידי וקאמר דבמטלטלים אינו כן אלא דקונה בנתינת המעות דאף דכבר נתן המעות אפ"ה אין הגוי מסולק ממנו ויכול אח"כ לקנות ממנו מטעם שאין קונים מגוי בנתינת מעות בלחוד ולכך אין הגוי מסולק בנתינת מעות בלחוד. ובתשובתי הארכתי למעניתו ע"ע:

בתוס' ד"ה וישראל לא קנה כו' עד ונראה דשרי כו' אפשר לומר דהשתא במאי דפירשו ותירצו קודם לזה הוצרכו טפי לומר האי ונראה דאל"כ הוה מוכח כן אבל השתא לכאורה אינו מוכח לכך הוצרכו לפרשו דהנה היה אפשר לומר דאף דמיירי במקום שאין כותבין שטר איתא לדין דשמואל דאף דקונה מישראל חברו בנתינת הכסף מ"מ מגוי אינו רוצה לקנות בכסף לחוד מטעם דסתם גוים אנסים הם וא"כ הוה מוכרח האי ונראה דאל"כ היאך אפשר לומר דלא רצה לקנות כ"א בשטר מיראת אונסא דגוי והלא בשלא יקנה בכספא אית ליה לירא טפי שיפסיד מכל וכל שיבא אדם אחר ויחזיק בו אלא ע"כ צריכנא לומר דשרי לישראל לתבוע מעותיו וא"כ לא מפסיד כולי האי והי' אפשר לומר ג"כ דאין רשאי והמחזיק להשמט מהגוי מטעם הזה אבל אחר שאמרו דאיירי במקום שכותבין שטר והוה הטעם דאין בדעתו לקנות אלא כמו שהוא רגיל לקנות עם ישראל וא"כ הוה אפשר לומר דליתא להאי ונראה כו' לכך הוצרכו לאשמעינן דאפ"ה הדין דין אמת וק"ל:

דף נ"ה ע"א בגמרא אמר ר"א אמר ר"י המיצר כו', כי אתא רבין דתנן כו' הנה ראיתי במיימוני דמהפך הסדר לכאורה ומתחיל באמירתו שלא כסדר הש"ס דאלו הש"ס מתחיל בנכסי הגר וקאמר דמצר וחצב מפסיקין בו ופליגי אמוראי אי מפסיקין ג"כ בפאה וטומאה ושבת ואלו הרמב"ם מתחיל בהני דברים וקאמר כל המפסיק לפאה מפסיק בנכסי הגר כו' וכל המפסיק ברשות שבת כו' כל דבר המפסיק לטומאה מפסיק בנכסי הגר כו'. והמ"מ כתב דמכש"כ אתי' ליה ואני אומר דאפשר דהרמב"ם היה מפרש דברי הש"ס בדרך אחר מאשר מפורש לפנינו דה"ק הש"ס דהכא אבל לענין פאה וטומאה לא כי אתא רבין כו' אפילו לענין פאה וטומאה פירושו הוא דפליגי אי אמרינן מאי דמפסיק בלענין פאה וטומאה אי מפסיק ג"כ בנכסי הגר וכן לענין שבת יתפרש כן וקרוב הוא לומר כן דבהכי יתיישב היטב מאי דקאמרה הש"ס פאה מאי היא דתנן כו' והלא שם לא נאמר דבר ממצר וחצב ואי דבא לאתויי ראיה דשייך הפסקה בפאה לא ה"ל לאתויי כל המפסיקין אבל למאי דפרשתי א"ש וא"ת א"כ היאך יעלה על הדעת דדרך הרבים ודרך היחיד וכן שביל לא יפסיק בנכסי הגר באשר נאמר דמצר וחצב יפסיקו אפשר לומר דשאני מצר וחצב דניתנו שם, להפסקה משא"כ כל אלו דממילא באו ולכך פליג רב אסי ואמר דאינן מפסיקין וא"ת בטומאה מאי היא המפסיק שם אשר נאמר דמפסיק ג"כ בנכסי הגר והש"ס לא גילה לן שום דבר. אף בזה, אני אומר דאתי' לן נייחא ויתיישב היטב מאי דקשיא לן לכאורה מאי האי דקאמרה הש"ס לקמן אין שם מצר ולא חצב מאי פירש, ר"מ כו' ועיין בתוס' שם דכתבו דאטומאה, קאי דהכי איתא בתוספתא וא"כ מאי האי דש"ס הביאו הכא אבל לדברינו אלו א"ש דה"ק אין שם כו' כלומר מאי היא דמפסיק שם בטומאה דנימא דפליגי הני אמוראי אי מפסיק נמי בנכסי הגר וקאמרה הש"ס פירש ר"מ כו' ובזה יתיישב היטב. מאי דמדקדק הרשב"ם שם דאילו רב ושמואל אמרו לעיל כדאזיל תייר' דתור' והדר אלא משום דשמעינן לר"י שיעור אחר קבעי ליה ובמאי שפרשתי ניחא טפי וק"ל. ובזה אפשר ליישב נמי מאי דהקשה הלחם משנה אהרמב"ם דפסק בפ' י"ח מהלכות שבת דכרמלית אינו מפסיק בין ב' רשות הרבים והכא בהלכות זכייה קא פסק במפסיק ודוק היטב:

ובלמוד הישיבה העליתי דאף לפי מאי דמפורש סוגיא דשמעתא לפנינו אפשר ליישב מאי שדקדקתי לעיל אליבא דרמב"ם, דהנה חוב עלינו לפרש בכל מקום אשר ב' אמוראי פליגי אליבא דחד דאחד יאמר כך אמר פלוני והאחד יאמר לא כי אלא כך דלא יקשה עלן היאך אפשר דחד מינייהו משקר בקבלתו לרבו לכך אמינא גם הכא דבאמת מעולם לא אמר ר' יוחנן אלא המצר וחצב מפסיקין בנכסי הגר ולא יותר והבין ר"א מדבריו דדוקא בנכסי הגר הוא דמפסיקין אבל לא לענין שבת וטומאה וראייתו נמי מדקחשיב שם במתני' כל הני הפסקות ולא קחשיב נמי למצר וחצב ש"מ דמצר וחצב אינן מפסיקין וא"ת דלעולם מפסיקין שם והא דלא קחשיב להו שם משום דאתי' מכש"כ דעדיפים נינהו מכל הני הפסקות מטעם שכתבתי לעיל אליבא דרמב"ם י"ל דסבר רב אסי דקחשיב דרך הרבים שם אף דאתי' מכש"כ משום הטעם, דאי' בירושלמי דקמ"ל דאפ"ה, אינו מפסיק, באילנות וא"כ אי איתא דמצר וחצב מפסיקין ג"כ בפאה ה"ל למחשבה נמי ואי משום דאתי' מכש"כ אפ"ה ה"ל למחשבינהו לומר דלא מפסיקין באילנות אלא ע"כ דאינן מפסיקין כלל. והנה באמת לא צריכנא לטעם דירושלמי אלא כדגרסינן דרך היחיד קודם לדרך הרבים וכן שביל היחיד קודם לשביל, הרבים אבל כדגרסינן דרך הרבים קודם ליחיד וכן בשביל כדאיתא לגירסא הכא א"כ אין אנו צריכין לטעם דירושלמי דלא קתני מתני' לדרך הרבים אלא דבעי למנקט דבריו, בלא זו אף זו כדפי' הרשב"ם דדרך מתני' למנקט קילתא וחמירתא בהרבה מקומות באין טעם וא"כ הוא לא מוכח מידי