כוס הישועות קצז

בעי אחר דמוכח כן מיתורא דסיפא לכך קא אתא ר"א וקא בעי בעיתו לומר דאפשר לומר נמי דאתי לאשמעינן מאי דבעי' לי' ור"א לא בא אלא לתרץ דברי ר"ז. ונאמר דהנה אפשר לומר דלכך קתני לסיפא להורות על המיצעת' דאי אמר לקנות אות' ואת המצר ואת חברת' קנה וקדייק לן מדקתני לה לסיפ' לומר דבסיפ' הוה מלתא מאי דליתא במיצעת' דבסיפא אפילו אמר לקנות המצר וחברת' אפ"ה אף אותה לא קנה משא"כ במיצעת' אי אמר לקנות' ואת המצר וחברת' קנה ולפי זה הוה מוכח לכאורה כן לכך אתי ר"א עם בעיתו דהנה אפשר לומר דלכך קאמר לסיפא לומר דוקא בשהחזיק בשדה לקנות חברת' אף אותה לא קנה אבל בשהחזק במצר לקנות חברת' ואותה קנה תרוויי' ולכך קאמר לסיפא וא"כ לא ידעינן הי מינייהו אמת בתרי הנך בעי ודוק כי כן העליתי בדרך חדוד לפני תלמידי והנאוהו. והנה במלת' דר"נ לקמן קאמר נמי בבות כהאי ובקל יש לפרש ג"כ למאי צריכא כולהו והנה על בבא א' י"ל דאתי להורות דצריך כוונה כדלעיל במילת' דר"א ואי תימא א"כ מאי אתי ר"נ לאשמעינן מאי דלא שמעינן לעיל ממילתא דר"א אפשר לומר דהוה אפשר למטעי ולומר דלעיל אתי לאשמעינן כרב לקמן דאמר כיון שהכיש מכוש א' קנה כל השדה אבל לא דבא לאשמעינן דצריך כוונה דווקא ולעולם במקום אחר לא צריך כוונה רק הכא הואיל דלא הכיש אלא מכוש א' לכך צריך כוונה (ועיין בטור ח"ה סי' ער"ה דמחלק כן) לכך אשמעינן הכא בבית דלא אפשר למימר כן וק"ל:

ובשארי קאתי לאשמעינן מילת' טובא דבאמת חילוק יש בין שני בתים לדעיל בשדות לפי גירס' הרשב"ם דגריס בסיפא קנה שתיהן הואיל דהחיצון משתעבד לפנימי ולכך נ"ל כל הני בבות דלא קני דהיה אפשר לומר בשהחזיק בחיצון לקנות' ואת הפנימי נמי קנה שתיהן דהוה החיצון כמו אפסר הפנימי כדאמרינן במצר לעיל ודוק בשארי ותמצא הכל על נכון:

עוד בגמ' מ"ט קמא ליבני בעלמא הוא דאפך לפי פירוש הרשב"ם ואף לפי' התוס' יש לדקדק למה נקיט האי לישנא ולא קאמר כפשוטו מ"ט האי לא קא עביד עדיין מידי (הואיל דלא גמר) ואמינא אחר דמצאנו דעת הרמ"ה והטור הביאו בסי' ער"ה דלא מיירי בשבנה קמא בעצים ואבנים שלו דא"כ לא קנה האחרון דהלא קמא מצי למימר עציי ואבניי אני נוטל (דהוה כאלו יורד שלא ברשות) וא"כ מאי קני האחרון והדר הקרקע להיות הפקר אלא מיירי בשבנה בעצים ואבנים של הגר. ומיירי נמי בשלא נתכוון לקנות העצים והאבנים דאל"כ אלא לבנות הקרקע ולקנות' בזה הוה הדר מצי למימר עציו ואבני אני נוטל. והואיל וכן הוא נראה דדבר זה מרמז לן הש"ס במאי דאמר' מ"ט קמא ליבני בעלמא הוא דאפך כלומר לא עביד מידי אלא היפך אותם לבנות ולקנות הקרקע בכך ולא לקנותם הם בעצמם וק"ל:

עוד בגמר' וכמה אר"י אמה אמר ר"ח וכנגד הפתח. נראה דהני אמוראי אזלי לטעמם ולשיטתם דקאמרי לקמן דף ס' ע"ב אברייתא דאין מסיידין כו' אלא כך אמרו חכמים סד כו' וכמה אמר ר"י אמה אמר ר"ח וכנגד הפתח והנה הוה קשה להו הכא אדברי ר"א סיוד א' מאי קעביד הלא לא נגמר ג"כ העבידתא ובית דלא ניסוד עדיין ובא א' וסד מקום קטן במקצת הבית ודאי לא השביח הבית אדרב' גינ' אותו טפי סוף כל סוף מ"ש דבר זה מדין שלפני זה דאמרי' ליבני בעלמא הוא דאפך הואיל ולא גמר' לכך קאתו הני אמוראי ואמרו מילתייהו וא"כ מיירי בבית שכבר נגמר הסיוד בי' ולא נשאר עדיין רק אות' אמה שכנגד הפתח ובא הוא וגמר' בסיידו אותו ולכך קנה אותו. ואל תאמר היאך אפשר לומר דבהכי קנה אותו הלא אסור ליה לסייד אותו מקום דמ"מ אם עבר ועבד לא אמינא ליה למהדר ולמקפל אותו וא"כ ודאי שיבח אותו וק"ל:

עוד בגמ' אמר ר' עמרם כו' ואנהרינהו עינין ממתניתא לישנא דואנהרינהו יש לדייק דלא קאמר מסייע' ליה המתני' לכך אמינא דהוה אפשר למטעי בדברי ר"ש אבל במאי דהביא סייעתא ממתניתא אתי' לן פירושו. דהנה לדעת הרמב"ם לפי מאי שפירשו הרב המגיד דבהציע מצעות לחוד הוה די אע"ג דלא שכב עליה ע"ע ובאמת קשה לי לפרש כן דא"כ אינו דומה לקנין דעבד אשר תני מתני' אי לאו דשכב עליה וקנה אותה הואיל דהגבי' אותו דומיא דעבד דלשם וק"ל. והנה הש"ס הוצרכ' להביא הא דר"ש ולתרץ תחלה דאל"כ ה"א הא דאמר והגבי' היינו שהוא קנאו בהגבה' משא"כ השתא וק"ל:

. דף נ"ד ע"א בגמר' אמר שמואל האי מאן כו' אדעתא דדיקלא כו' אדעתא דחיות' כו' הוצרך לומר דבר והפוכו דאי לא הוה אמר אלא אדעתא דדיקלא ה"א אע"ג דלא כיון לקנותו רק הואיל דשקל מהאי גיס' ומהאי גיס' קני ואי לא הוה קאמר אלא אדעתא דחיות' ולא לקנות אבל אם כיון לקנות אע"ג דשקל מחד גיס' ליקני קמ"ל וק"ל:

והא דאמר שמואל מילתא בד' דברים אפשר דכיון דדין זה נאמר בכל ד' המחזיקי' והיינו בין במתנה בין במכר ואחין שחלקו ונכסי הגר לאפוקי לדעת אחת דסבר דבמכר קני אפי' לא עביד אדעתא דדיקלא וארעא וק"ל:

בתוס' ד"ה אדעתא דציבי כו' עד ואין להקשות כו' אפשר ליתן דביקות הכא למאי דכתבו לעיל דאל"כ הוה אפשר לפרש התם דקבעי הכי והיינו דסבר באשר יכוין אדעתא דארע' אף דיכוין נמי אדעתא דשטרא אפ"ה לא קנה הואיל דלא קנה לארע' לא קנה נמי לשטרא וא"כ יפורש הבעיא דלשם הכי מאן דמחזיק אדעתא דארע' הוא דמחזיק וא"כ לא קנה נמי לשטרא א"ד דעתי' נמי אשטר' כלומר דאפשר דיש בן אדם דדעתי' אשטרא לחוד וא"כ לא הוה קשה מידי מאי דמקשי' הכא משא"כ לפי מאי שכתבו לעיל א"א לפרש כן ודוק ובקל אפשר ליתן דביקות לקושי' דאחר זה ג"כ למאי דלעיל מני' וק"ל:

ע"ב בגמ' אמר ר"פ כדאזיל תייר' דתורי והדר. אפשר לפרש פירוש אחר מאי דלא פירשו רשב"ם ומאורי עינים רבני תוספ' ואף דכל הפוסקים לא כן סוברים מ"מ לא אמנע פירושי במקום הזה אחר דלא לפסק הלכה כתיבתי זאת רק דרך פלפולא בעלמא ואמינא אחר דראינו לקמן דף נ"ו ע"א דפיר' ר' מרינוס כל שנקרא' על שמו ה"ד אמר ר"פ דקרו ליה בי גרנות' דפלני' וראינו בטור סי' ער"ה דמביא הא דר' מרינוס ג"כ לפסק הלכה אף דפסק נמי בשדה שאינה מסיומת כדהכא ומחלק ביניהם דהכא מיירי בשדה בית הבעל ולקמן בשדה בית השלחין (ודלא כרשב"ם דסבר מפלג פלג ר"י אהכא) ולכך ממאי דלקמן נקח פירוש לדהכא דודאי לכך שאל לקמן בשדה בית השלחין לידע כמה קנה במכוש א' דלא מסתבר לומר דיקנה אפילו אם יהיה לו שדה אשר ארכו פרסא ורחבו פרסא דההיא לאו שדה אחת מיקרא דאף דאין מצר ביניהם אפ"ה ודאי הרבה שדות נקראו ומפרש דקרו בי גרנות' דפלני' ההיא מיקרא שדה אחת וקנה במכוש א' דומיא דהכי נימא הכא דאם יהיה ל שדות בית הבעל אורך פרסא אף דאין מיצר ביניהם אפ"ה אין סבר' דיקנה כולם במכוש א' לכך קאמר כדאזיל כו' כלומר כאשר אדם חורש בשדה עם שווריו והדר אחר כך לאחוריו כמעשה דחורשין כמדת אותו חרישה נקרא שדה אחת וקונה לאורך ולרוחב כמדת אותו חרישה למשל באשר דאך החורשי' יחרשו מאה אמות בבת אחת ואח"כ יחזרו לאחוריהם כדרך החורשי' קנה שדה אחת מאה אמות אורך על מאה אמות רוחב דההיא שדה אחת מקרי ולא יותר ודוק. חי ה' ימים רבים אחר כתיבתי זאת מצאתי בתשובת מהר"י לבית הלוי סי' ק"ט בשם מוהר"ר אהרן חסון קצת כדברי והנאני ויליף לי' מתוספתא ע"ע ודוק:

עוד בגמרא אמר שמואל נכסי גוים ה"ה כמדבר כו' וכל המחזיק בהן זכה בהן הא דאמר כל המחזיק ולא קאמר כדלעיל ובא אחר והחזיק בה קנה אחרון. אפשר לומר דמזה יצא לן סתירא לדברי הגאונים דסבירא להו דאף דהלוקח בעצמו החזיק בקרקע אפ"ה לא קנה הוא אלא האחרון אשר יחזיק אחריו דהואיל דהוא נתן מעות כבר מסתמא לא רצה להחזיק בה מתורת הפקר ועיין סי' קצ"ד לכך קאמר כל